כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    איך זה שאינך מגלה שום עניין בספרו של מי שנחשב בעיניך לחבר הכי טוב?

    2 תגובות   יום שישי , 16/2/18, 18:05

     

             בעקבות ההודעה המשמחת על זכייתו של הסופר דוד גרוסמן בפרס ישראל, תיאר יונתן יבין {בטורו ב"ידיעות אחרונות"} את ההתעניינות האמיתית, הנדיבה והתומכת שגילה הסופר הנערץ בספר הביכורים שלו. יבין הצעיר נתקל בגרוסמן  בשבוע הספר, ליד הדוכן של הוצאת הספרים, והגיש לו את ספרו בדחילו וברחימו {"הרעדתי אליו את ספרי" כתב}. כעבור שבועיים הגיע הטלפון המיוחל. גרוסמן,כדברי יבין , "דיבר בבקיאות מוחלטת על ספרי".

    "יש לי חברים טובים, הוסיף יונתן יבין,שקיבלו את הספר לפני יותר מחמש שנים, ועדיין לא עיינו בו". נדמה לי שהוא הזכיר זאת בנימה סלחנית למדי,כמי שמוחל על כבודו. אבל בעיני אדישות מעין זאת של חברים נראית מעליבה מאוד, למרות שמדובר בגילוי אטימות מוכר בהחלט וגם נפוץ.

    ספק אם אותם חברים של יבין טרחו בכלל לרפרף בספר, מן הסתם לא שיערו  שספר ביכורים הוא ציפור הנפש של מחברו. שהקריאה בו עשויה להעמיק את היכרותם עם הכותב. כי הלוא "הסגנון הוא האדם", כלשון הקלישאה {גם קלישאות שחוקות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות}.

    ההערה האגבית של יבין מזכירה לי רשימה כאובה שפרסמה פסיכולוגית ותיקה בעקבות הופעת ספרה העלילתי הראשון. היא שיגרה את הספר לחברים וידידים. חלקם לא טרחו בכלל להגיב. יתכן,אני מנחשת, שהשתיקה הרועמת של אחדים לא הייתה אלא התחמקות נבוכה עקב אכזבה מהספר. יתכן שאחדים נמנעו מלפרגן כי קנאתם בערה {קנאה של חברים עלולה להיות ארסית ועוצמתית). המחברת הפגועה פירשה את הקנאה כאטימות או סתם עצלות. אני מניחה כי מי שהתנסה בעצמו בחבלי יצירה כלשהי, ספרותית או אמנותית, בחדווה, בתחושת האש בבטן,גם בנפילות ובייסורים, לא יגלה אטימות שכזאת. הוא ודאי מבין את גודל המשמעות של ספר ביכורים, וגם יודע כמה זקוק כל יוצר לתהודה ולפידבק, וכן לרוח גבית של סביבתו הקרובה.גורלה של אותה זמרת שנאלצת לשיר רק באמבטיה לא קוסם לאף יוצר.

             התעלמותם של מקורבים לא תמיד נובעת מעצלות או אדישות. הימנעות מקריאת כתביהם של אבא או אימא קשורה לעתים דווקא בסיבוכי נפש,ברגשות עמוקים ומורכבים. בהקשר זה אני נזכרת בכמה ראיונות עיתונאים. אני מצטטת מהזיכרון לכן לא אזכיר כאן שמות, כי יתכן   שאחטא באי-דיוקים קטנים.סופר ידוע,קשיש, סיפר שבנו,אמן ידוע בעצמו, לא קורא בכלל את ספריו. "זה כואב לי מאוד, הודה,אולי אחרי מותי הוא יקרא".והבן המרבה בקריאה  בדרך-כלל הודה שאת ספריו של אבא הוא לא מסוגל לקרוא. כי הקריאה מביכה אותו וכרוכה בקשיים רגשיים.

    "הבנות שלי לא קוראות את ספרי. מבחינתן לקרוא אותי זה כמעט כמו גילוי עריות" אמרה סופרת-משוררת נערצת בלי שום נימה של טרוניה. נראה שהיא מבינה ומקבלת בהשלמה את קשייהן של הבנות.

             רבים גאים, אפילו מנפנפים, בתהילתם של יוצרים בני משפחה או חברים קרובים. אבל הם לא ממש מתייחסים לעצם היציר של יקיריהם. ולאו דווקא בגלל עצלות או אדישות. הם פשוט "לא מבינים בזה" ולכן מתקשים להתייחס. זה קורה בעיקר כאשר מדובר ביצירות אבנגרדיות  שהתחברות אליהן דורשת "ארגז כלים" מסוים. אותן יצירות נראות לרבים {כנראה לרובנו} סתומות,חסרות פשר, מדברות בעיקר אל יודעי  ח"ן.מדובר ,למשל,באמנות מודרנית, במוזיקה עכשווית, בסוגות מסוימות של שירה חדשה.

    הקושי הזה לא חל,כמובן, על רוב "מוצרי" הספרות היפה. רוב הספרים אינם אזוטריים והם נגישים לכל בעל השכלה בסיסית. גם הכתיבה העיתונאית נגישה. {היא נחשבת,כמובן,לנחותה בהשוואה לכתיבה ספרותית.אבל הגבולות בין ספרות לעיתונות במיטבה לא כל-כך חדים.יש טקסטים של כותבי טורים שאינם נופלים,לדעתי, באיכותם ממיטב הספרות.למשל,רשימות של כותבים לשעברים כמו דורון רוזנבלום,עלי מוהר ז"ל, יגאל סרנה,יהודית אוריין. או לפחות חלק מטוריהם של כותבים עכשוויים כמו ירון לונדון,רענן שקד, דנה ספקטור, אלון עידן.שלא לדבר על עיתונאים-סופרים  כעמוס קינן המנוח,יהונתן גפן,מאיר שלו}.

    אבל למרבה הצער,המוני קוראים מתקשים להבדיל בין טקסט בנאלי,דביק ורצוף קלישאות,לבין כתיבה איכותית. לא נוח לי לומר זאת,זה נשמע ודאי כהתנשאות. אבל לצערי, מדובר בתופעה נפוצה ומוכרת לי מאוד. "מאחר שרוב הציבור אינו מבחין בין קיטש לבין אמת, מתמלא עולמנו באשפה ספרותית" כתבה יהודית אוריין. ואולי גם בשל מגבלות בהבחנה רבים לא טורחים להתוודע אל כתיבתן של נפשות קרובות. מן הסתם לא תופסים שאפשר להפיק מהקריאה ידע ותובנות על יקיריהם, להעשיר את ההיכרות איתם. גם טקסט שאין בו חשיפה עצמית כלשהי עשוי ללמד הרבה על מחברו.כי הלוא כפי שכבר ציינתי "הסגנון הוא האדם". .

             ואחרי כל ההסברים, ההשערות, הסייגים והספקולציות, אני בכל זאת תוהה ותמהה:איך אפשר לא לגלות שום עניין במה שהוא ציפור הנפש של מי שנחשב בעיניך לחבר הכי טוב?

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      האדם הינו חיה מוזרה. אבל בין שני אנשים? מי יידע... (ואגב, "קנאת סופרים תרבה חכמה ")
        18/2/18 18:46:
      ניתוח מעניין.

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין