כותרות TheMarker >
    ';

    על הכל וכדורגל

    חומרים אישיים, תרבות ישראלית, הייטק וכדורגל.
    המציאות ומה שהיא יכולה היתה ליהיות.

    ארכיון

    0

    תחילתה של ידידות....יוסף חוזר למכולת

    1 תגובות   יום שני, 19/2/18, 18:37

    למחרת, יוסף מגיע למכולת, קצת לפני הצהריים. דנציגר בניגוד להרגלו  לא עסוק, מחכה לקונה.


    יוסף מברר: "מה קורה הבוקר?"

    דנציגר מושך בכתפיו: "לא יודע, אבל משהו קורה" מהרהר וממשיך: "בשעה כזאת בדרך כלל אין כבר לחמניות ותראה הבוקר, בקושי נמכרה רבע מהכמות"


    יוסף, מרגיש את פעימות  ליבו, קולו קצת משתנה: "יש לך מושג מה קורה?"

     

    דנציגר  אומר: "אני לא יודע אם יש קשר, אבל הילדות סיפרו שאתמול הרגישו שמשהו קורה, חברות ביטלו פגישה". מחכה קצת ואומר: "עכשיו כשאני חושב על זה, גם שכנים לא נכנסו להגיד בוקר טוב"

     

    יוסף מרגיש שהוא קשור לעניין.  אולי אסתר עומדת מאחורי הדברים.

    יוסף פונה לדנציגר: "תן לי לברר, אני חוזר בעוד שעה"

     

    יוסף פונה לביתה של אסתר.

    הוא כועס בעיקר על עצמו, הוא כבר למד בעבר, דיווח לא שלם גרוע משקר.

    בכניסה לבית של אסתר, יוסף מתנשף, מדבר אל עצמו: "תירגע ! מה אתה הולך להגיד ? כעס זו לא אסטרטגיה !"

     

    הוא דופק בדלת, שומע את הקול המזמין של אסתר.

    נכנס.

    אסתר עם לקוחה.

    מחייכת ליוסף: "אני בדיוק מספרת לנחמה על דנציגר""

    יוסף מרגיש את הדופק. אוסף אויר: "עשינו טעות חמורה, אנו חייבים לדבר מיד."

    אסתר מבחינה שיוסף נסער.

    אסתר מרגיעה: "לך למטבח, שתה משהו קר, תרגיש חופשי, אני מתפנה בעוד עשר דקות.

     

    יוסף לוקח כוס מים, מתיישב במטבח, נרגע, שוקע במחשבות.  היום הוא מבין שטוב שהייתה שם לקוחה. הוא היה צריך את העשר דקות האלה. אחרת הכעס היה מדבר.

     

    אסתר מגיעה למטבח: "מה קרה? הספינות טבעו בים ?"

    יוסף רציני: "פגענו ללא צדק בדנציגר ומשפחתו!"

    אסתר עולה למתקפה: "ללא צדק? הוא לא נזהר ופגע בי!"

    יוסף  מנסה להסביר: "דנציגר הוא לא מרגל, זה כינוי, זו בדיחה. האיש צדיק !"

    לוקח אויר וממשיך: "בבני-ברק ניסו לנשל אותו מפרנסתו, הוא נלחם על פרנסתו, באומץ והגינות. אשת האדמו"ר שלו ניסתה לארגן מרד קונים נגדו, בסוף הוא קיבל פשרה הוגנת ונאלץ לעזוב את בני-ברק. ואת עם המידע שנתתי לך, פוגעת בו שוב"

    אסתר בשלה: "שיזהר במעשיו"

    יוסף מנסה כיוון חדש: "את אישה חמה, אוהבת לעזור לאנשים, מאיפה השנאה הזו? איזה רווח יש לך מנקמה? ספק אם דנציגר יודע מזה בכלל."

    אסתר ללא היסוס, לא עוצרת להקשיב או לחשוב, היא בשלה: "הוא פגע בי, שישלם!"

     

    יוסף אובד עצות, מתכונן לעזוב, גם הוא כועס, פונה לאסתר: "את מרחיקה אנשים ללא צדק, את מי עוד הרחקת? זו הסיבה שאת לבד?"

     

    יוסף לא מחכה לתשובה.

     

    אסתר המומה, היא לא ציפתה לתגובה כזו. היא מנסה לענות ועיניה מתערפלות.

     

    יוסף עוזב.

     

    חוזר למכולת.

     

    דנציגר נראה מודאג.

    אישתו לידו: "שוב חרם קונים?"

    יוסף פונה לזוג: "הכול באשמתי!"

    ממשיך: "אני מנסה לתקן, תנו לי לרגע יחס של בעל תשובה, שהרי במקום  שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"

     

    יוסף מספר על אסתר ועל הפגיעה הלא מכוונת  שדנציגר לכאורה פגע בה, על החקירה ועל דיווח הביניים שגרם לכל המהומה.

     

    דנציגר מקשיב בסבלנות. "ומה ניתן לעשות?"

    יוסף מציע : "נכתוב פשקוויל הפוך"

    דנציגר: "אני יודע מה זה פשקוויל, אבל מה זה פשקוויל הפוך ?"

    יוסף מסביר: "אתה תתלה פלקט בחזית החנות בו  תודיע לכולם שאתה בעל המכולת ירחמיאל, ישראל, יצחק דנציגר המכונה "שפיון" ביידיש ו"מרגל" בלשון הקודש. הבן שלך, שמעתי שהוא מצייר יפה, יוסיף דמות  קריקטוריסטית שלך מסתכל בעזרת זכוכית מגדלת ברשימת קניות."

    דנציגר ספקני: "וזה יעזור?"

    יוסף: "ידוע שסוד גלוי, נשמע הרבה פחות מפחיד מסוד שנלחש מפה לאוזן. וחוץ מזה, תמיד אפשר להתפלל"

    דנציגר: "הפלקט ייתלה תוך שעה"

     

    יוסף עייף קצת, יש רגע אופטימי, צריך לנצל אותו למנוחת צהרים.

     

    בביתה, אסתר גם כועסת וגם עצובה, דמעות יורדות לה ומרטיבות את פניה.

    לרגע צפים ועולים זיכרונות של ריבים ישנים, פרידות מהעבר.

    האמירה הקשה של יוסף, גרמה לה לעצור, להיזכר, אולי לחשוב.

     

    אסתר עוברת מן רגע כזה שיכול אולי להישכח, אך יכול להפוך לרגע מכונן, לרגע שישנה חיים.

    מי יגבר על מי ? הכעס או הזיכרונות שהודחקו.

     

     

    דנציגר מפעיל את הבן, סוף סוף יוצא לו משהו מ "הבית ספר לאומנות".

    הבן מנסה להתחכם: "מה עם לא תעשה לך פסל וכל תמונה ?"

    דנציגר מחייך ועונה לבן ברצינות: "זו עברה רק אם משהו יחשוב שמדובר בדמות שצריך לעבוד אותה ולהתפלל לה. אם תראה מישהו שישתחווה לדמותי בפלקט, זו עברה. זה תפקיד שלך לדאוג שזה לא יקרה, אמרנו דמות קריקטוריסטית"

     

    הבן מרוצה מהתפקיד. אומר לדנציגר: "אם תיתן לי שקל, תכנס להיסטוריה כמי שגרם לי לראשונה להתפרנס מאומנות."

     

    דנציגר מחייך.

    בוחן את הציור.

    דנציגר לא חושב שהוא נראה כך, אבל לבן יש צידוק, הוא אמר לו לצייר קריקטורה.

     

    דנציגר לוחש לבן: "עמדת במשימה, אבל אל תחשוב שאני לא מבחין בציור בסוג של התחשבנות"

    הבן מחייך: "אמרת קריקטורה לא?"

    דנציגר דווקא אוהב את השיחה: "אבל זנב?"

    הבן: "או זנב או קצה של חגורת הסינר שמישהו הפיח בה חיים"

    דנציגר מתעניין: "ולמה זה נחוץ?"

     

    הבן מחייך, חושב: "היוסף הזה גאון, איך הוא גרם לאבא להתעניין באומנות"

    ועונה: "לא חשבתי עד הסוף אבל יש כאן רמז לחתול ששומר על השמנת! שזה הזוי כמו המצב שהגענו אליו"

    דנציגר מחייך.   

     

    דנציגר והבן מצמידים את הפלקט לקדמת החנות.

    עומדים, מסתכלים ומרוצים.

    דנציגר מחבק את הכתף של הבן ויחד נכנסים למכולת.

     

    יוסף מתעורר משנת אחה"צ.  המחשבה הראשונה שעוברת לו בראש:  "מה קורה במכולת ?"

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/18 12:46:
      התפתחות מעניינת!