כותרות TheMarker >
    ';

    דברים שרציתי לאמר לָך

    על מה שקורה מסביב

    0

    כמו ציפור על תיל

    10 תגובות   יום שישי , 23/2/18, 13:50

    הפוסט הזה התחיל בשאלה ששאלה אותי השבוע הבת הצעירה שלי – "אמא, למה כולם אוהבים את גל גדות?" לפני שאספר לכם מה עניתי לה, ומה אני חושבת על כך, אני רוצה לספר קצת על השבוע שהיה, על "שיימינג" במערכת החינוך,  ועלינו ההורים.


    השבוע התקיימו ימי חשיפה בבתי הספר של בנותי. ליוויתי את נעמי לערב חשיפה לתיכון, שכלל בעיקר שיטוט בין המגמות בבית הספר הצגת פרויקטים על ידי תלמידי התיכון, והיכרות עם מורי המגמות ששיווקו איש איש את תחומו.

    במקביל השתתפה סיון כתלמידת מגמת מחול בשני ערבי חשיפה שנערכו בחטיבת הביניים, לתלמידי בתי הספר היסודיים בעיר. ה"בוגרים" סיפרו לתלמידי כיתה ו' הנרגשים על הלימודים ותלמידות מגמת המחול התבקשו להציג את שהספיקו ללמוד מאז תחילת השנה.

     

    כבר בתחילת הערב התברר שהמהומה רבה – לא בבית הספר אלא בקבוצת הואטצאפ, שפתחה המורה למחול להוריהן של בנות הקבוצה. האמהות "גילו" שהמורה למחול הפקידה (שלא לאמר הפקירה...) את הבנות, בידי מורה אחרת והיא עצמה עובדת, שומו שמיים, במקום אחר. הנזיפות לא איחרו להגיע.

     

    הסגנון הפך מתלהם יותר ויותר, ובשלב כלשהוא לאחר שהמורה ניסתה לשווא להסביר, כי לא יכלה להשתחרר מהמחויבות שלה, היא פרשה מהקבוצה שהקימה וגם מהוראת המגמה. האמהות לא נרגעו להיפך: "היא צעירה מידי, וללא ניסיון, ריכוז המגמה גדול עליה". "עכשיו צריך לדרוש שתגיע מורה מקצועית ומנוסה!". ועוד כהנא וכהנא פנינים.

     

    עברתי חוויה דומה עם הורים בבית הספר התיכון בו לימדתי, מספר הורים החליטו להשתלח בי, לאחר מבחן שלא תואם עבורו חדר בחינה עקב טעות של אחראית המערכת. יומיים לאחר מכן, ביום ההורים, הזמינו את כל הורי הכיתה להצגה הכי טובה בעיר. גם עכשיו, מה שהכי כואב לי, שאיש לא מצא לנכון להתערב, ובוודאי שלא ללמד עלי זכות.

     

    רכז המקצוע שנכח באירוע, טען אחר כך, כי לא היתה לא שהות להתערב. מנהלת בית הספר, הגנה בתוקף על אחראית המערכת הוותיקה והמסורה, אך שתקה ואפילו שיתפה פעולה עם ההורים בכל הנוגע אלי. (מתברר שהמנהלת הקודמת הודחה על ידי ההורים, כמה חודשים קודם לכן). וכמובן שאף לא אחד מההורים שאת ילדיהם לימדתי במסירות רבה, ועם חלק נכבד הייתי בקשר - טלפונים, מיילים ואף פגשתי, יצא להגנתי.

     

    בעקבות החוויה האישית שלי, החלטתי שלא אהיה בצד של הרוב הדומם. שלחתי הודעה מחזקת למורה למחול והצעתי את עזרתי, כתבתי גם בקבוצת הוואטצאפ של האמהות שלדעתי, יש להעביר ביקורת בצורה מכבדת ולא להשפיל בפורום קבוצתי. הסברתי שמורים (במיוחד מורים מקצועיים), נאלצים לעבוד לפרנסתם, בכמה בתי ספר בהם הם נדרשים להשתתף בפעילויות נוספות, בשעות הערב ומחוץ לשעות העבודה הפורמליות. אלו הן שעות "התנדבות" מכיון שאין תמורה נוספת בגינם, ולעיתים קרובות זה אף בא על חשבון עבודה אחרת בשכר.

     

    למרבה הצער, המורה החליטה לעזוב. חבל שהשיעור שלמדו הבנות הוא בדיוק מה שאנו ההורים מנסים למנוע – הקלות הבלתי נסבלת של "פיגוע המוני" ברשת.

     

    בחזרה לגל גדות. התשובה שלי היתה, שאוהבים אותה כי היא חזקה, וגם לא מתנשאת, אפילו שהיא כוכבת ברמה בינלאומית, היא מדברת בפשטות עם כולם ולא מרגישה צורך להתרחק. גילוי נאות, לא אוהבת את הז'אנר, את הביגוד (כלומר את האין ביגוד), והלוק שמשדרים לבנות הצעירות שכדי שיעריכו אותן, הן צריכות להיות "סופרוומן", ושזה המראה ה"נכון".


    אני מתנחמת בכך שהתקדמנו מאז גולדי הון ומל גיבסון בסרט "כמו "ציפור על תייל". אני אמנם כבר לא זוכרת כלום מהעלילה, אבל אני לא יכולה לשכוח את גולדי הון, מעפעפת בעיניה (היפות) וצווחת לעזרה, לגיבור כמובן.

     

    לשמור  על שיח מכבד ולא מזלזל, לצאת נגד המתלהמים, ולא לפגוע באנשים רק כי אפשר, זאת גבורה בעיני. למרבה הצער, אין לנו באמת גיבורי על כאלו, הרוב נשאר דומם.

     

    ראו כאן קישור לערב חשיפה כזה שהתקיים בשנה שעברה בבית הספר בו לימדתי, היה מוצלח.

     

     

    כמו ציפור על תייל - ליאונרד כהן, שר מהלב.

     

    ''

     

    Leonard Cohen - Bird on the Wire 1979

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      לא פשוט לצאת נגד העדר. נהדר שיצרת איתה קשר ושהיית במרכז שלך. לפחות לילדות / ילדים שלך, את משמשת דוגמא. זה כבר יהדהד הלאה.
        27/2/18 21:37:

       רונית  היקרה.

      חיוך

       יישר כוח על כל השיתוף הנהדר שלך עם כל מה  שהתרחש.

        המסקנה: אין לסמוך על אף אדם ויפים ומחכימים דברי המשנה:

       

      "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי?"

      [מסכת אבות, א, י"ד]

         פורים שמח לך ולכל יקירייך.


       בברכה

       אהובה

        25/2/18 22:11:
      כרגיל אצלך רונית יקרה, כתיבה כנה ומרגשת. לי אין וואטסאפ וגם לא יהייה. }{
        25/2/18 18:42:

      *
      גם אני מרגישה שהפוסט הזה, הדברים הללו נגעו באמת במשהו, משהו רגיש בחברה שלנו כעת, משהו אמיתי ועצוב.

      Inline image 1

        25/2/18 15:14:
      נגעת בנקודה אמיתית. מדהים ונורא מה אנשים מרשים לעצמם בווטסאפ. תופעה לא ברורה. פוסט חשוב.
        24/2/18 17:54:
      שאפו לך.... למרות הכל....
      חזקי ואמצי (ומזדהה עם דברי גילהסטחי).
        24/2/18 11:05:

      רונית יקירתי נשיקה

      מרגש מאוד שאת משתפת אותנו, אני בטוחה שכתבתי לך לא פעם

      שאני אוהבת את היופי הפנימי, הנתינה שלך לתלמידייך ועוצמות הנפש שלך

      המיקרה עם המורה רק מחזק את העניין שהיד קלה על המקלדת

      וכל מידע / הודעה  הופך לאש בשדה קוצים.

      התמיכה הנפשית שהענקת לאותה מורה והאירוע העגום שחווית שהרוב נישאר דומם

      ולא לימד עלייך זכות- את מוכיחה לנו שמה שלא הורג - מחשל!

      וכלל לא דבר מובן מאליו שיצאת להגנתה ולא היית אחת מאותו עדר שותק

      עוררת בי מחשבה על עניין הסופרוומן ומה שמסביב

      והתמוגגתי להקשיב לשיר של ליאונרד כהן - תודה יקירה

      * כוכב אהבה וחיבוקים אוהבים את ליבך

      שבת נהדרת


        24/2/18 10:47:
      אני מוצאת שאת אמיצה ונאמנה לערכים ולמוסר שלך ולא נסחפת עם הזרם העכור. חבל שהרבה פעמים שומעים את המתלהמים הצעקניים שסוחפים את נטולי הקול, ולא עוצרים רגע להקשיב לצד השני. וזה מה שמחלחל לילדים שיהפכו להיות בוגרים צעקנים וצדקנים.
        23/2/18 15:36:
      המסר שלי תתנתקו מכל קבוצות הרשתות החברתיות. הן גוזלות זמן ואינן תורמות לבריאות. לגבי המורים וההורים, את התלמידים שהוריהם מסיתים תנקנקו במטלות קשות בציונים נמוכים. ולמנהלת תבריזי בכל הזדמנות החל מטיול שנתי וכלה בסיוע לארגון משימות שאין משלמים לך עבורן.