כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה משמעותה בעיני אכפתיות ל"שקופים" וחסרי הישע שגרים אתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות של כולם ותמיד - בעלי החיים. כאן לשם שינוי אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    כשקטנים העולם גדול עליך ופטאלי

    33 תגובות   יום חמישי, 1/3/18, 23:13
    ''
    כשקטנים העולם גדול עליך ופטאלי

    הסתכלתי היטב על הבית בו גדלתי לאחרונה, בית בודד בשכון שקט של בתים בודדים, ציביון שכונתי אופייני מובהק של עירי הישנה של פעם, ולבי התחמץ בקרבי. כילדה תמיד גדלתי בהרגשה של בית עם גינה מופלאה, בית חופשי מלא אהבה שמקום בו לא חסר לאף אחד ותמיד קיבל אורחים בחום וסבר פנים יפות, בית אוהב וחם שהיה ראי של בעליו - הוריי. הסתכלתי עליו לא מזמן הוא נראה כל כך קטן, מקומט וישן פתאום. 


    איך זה קרה? הרי הוא היה גדול. הוא גם מלא סדקים וקמטים, ישן, ומתפורר בחוץ ובפנים, הצמחיה גדלה פרא, עוד מעט זה יראה כמו טירה קטנה עלומת שם בג'ונגל. 

     

    שנים כל כך רבות הורי ואני ואחותי גדלנו בו, והנה התהפכו היוצרות - וזה נראה כאילו אנו צריכים לגדל, לטפל ולתחזק אותו. ואכן ככה זה, ולא רק עם בתים גם עם אנשים.

     

    ילדים קטנים וילדים בכלל, בעלי עולם רגשי וראייה שונה של העולם ושל החיים. לא מוטבעות בהן עדיין המסוכמות החברתיות ולכן גם אין אצלהם "פרופורציות" בעולם הרגשי, באהבות, בפחדים, פשוט אין.

     

    כשקטנים העולם וכל הדברים סביב פיסית ונפשית גדולים עליך ומאד פטאליים, הכל מאד חשוב עד לכדי גרירת תגובות יחסית קיצוניות אצל ילדים, ולכן בטח זה ככה.  

     

    אין הרי דרך ריאלית להתמודד עם פחדיו של ילד קטן, כי פחדים בדרך כלל אינם "הגיוניים", ואי אפשר להקנות לו נסיון ופרופורציות של מבוגר או להסביר לו שיבין שפחדיו אינם ריאליים, זה לא הולך. החיים עם התבגרותו ונסיונות שונים מקנים לו ראייה שונה ובוגרת יותר.

     

    ספר שאני כל כך אוהבת "פחדרון בארון" ממחיש יפה ועם חיוך, את הקטע הזה. בספר לילד הקטן יש סיוטים ממפלצת ששוכנת קבע מתחת למיטה שלו או בארון, ובספר מסופר על דרך מקסימה ולא "הגיונית" בה מתמודדים עם הפחדים הללו. ולא אגלה לכם את הדרך הזו, תצטרכו לקרוא את הספר שהוא גם "לילדים גדולים" ומקסים תמיד בכל גיל. 

     

    מסופר בו גם עם חיוך, על דרך מסוימת להראות לילד שהעולם אמנם גדול ונראה בהתחלה מפחיד, אבל לא תמיד הדברים מפחידים באמת כפי שחושבים ורואים, רק נראים כך כשלא מכירים אותם....

    Image result for ‫פחדרון בארון‬‎

     

    ביומי הראשון לכתה א' ככל ילד הייתי מלאת חששות, ואמי הבטיחה לי שתבוא לקחת אותי מבית הספר, ואמרה שתמתין לי בחוץ ונלך ביחד הביתה. ואני יצאתי מבית הספר, ולא ראיתי אותה. 

     

    חיכיתי חיכיתי והיא לא באה. עולמי חרב עלי. היא הבטיחה והיא צריכה לבוא. עמדתי אובדת עצות ומפוחדת, ועיני מלאות דמעות, ומרוב דמעות גם לא ראיתי ברור את הדרך, אז למרות שאולי ידעתי את הדרך הביתה, עמדתי שם חסרת אונים.

     

    למזלי ראתה אותי שכנה בוגרת יותר, והביאה אותי הביתה. 

     

    אמי, התפלאה למה לא הגעתי לבד והסבירה שלא יכלה להגיע, והיות וידעה שאני יודעת את הדרך לבדי פשוט חיכתה לי.

     

    היא - לא ראתה ולא הבינה את התגובה שלי, וכשהסברתי לה שהיא הבטיחה ולא ראיתי הדרך בגלל הדמעות לא בדיוק הבינה את עוצמת המצב בו הייתי שרויה, ואני בטוחה שהיא חשבה שתגובותי היו חזקות מדי.

     

    אבל זו בדיוק הנקודה - שאדם בוגר רואה את תגובות הילד דרך עולמו שלו, בפרופורציות שלו. אך כילד הפרופורציות אחרות ושונות לגמרי לכן גם תגובותיו והרגשותיו בהתאם.

     

    כשקצת בגרתי וממש בתחילת תיכון, הכל היה עדיין חדש, ענק ומפחיד ומלחיץ, ובנוסף ל"כל הצרות" הייתי חולה קרוב לשבועיים. החומר שהחסרתי גרם לי לכל כך חוסר בטחון, שהייתי בטוחה שאני הולכת לנשור מתיכון, להפסיד את "הבגרות", והחלטתי לכן שאין טעם בחיי.....

     

    עד כדי כך אצל ילדים ונוער הדברים "גדולים", והם מרגישים את הכל בצורה שאנו מכנים "חסרת פרופורציה" אך עבורם זה אינו כך, הם רואים את הדברים שונה. זה עולמם שלהם, כבר לא שלנו, ויחסית לעולמם שלהם זה הגיוני, למרות שלנו זה נראה אחרת.

     

    משערת שלכן בני נוער נוטלים חייהם בנסיבות וצורה כל כך מצערים, כשלבוגרים סביבם זה פחות מובן ולא "פרופורציונלי", הם אינם מרגישים כך, ולפעמים עולמם חרב עליהם, בשל משהו, שלנו נראה יחסית שולי.
    ''

    אולי אולי כעת זה יהיה מוחשי הרבה יותר ומובן כיצד מרגישים חסרי הישע מכולם, גורים ותינוקות של בעלי חיים בכלל, מולנו, מול עולם גדול מאיים אדיש שאינו רואה ולא סופר אותם בכלל?


    איך הם מרגישים כשפוגעים ומתעללים בהם ואין מושיע? 

    כיצד נהפך ונחרב עליהם עולמם כאשר ואם הם ננטשים?
    כיצד הם מרגישים פוחדים וחווים את העולם הזה? ואותנו?

    ''
    כלב נטוש שהרים ידיים, ויתר על החיים, איבד קשר עם העולם, אינו אוכל ושותה או מגיב.
    ''

    כלב שננטש למר גורלו בשטפונות 

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/3/18 20:13:

      צטט: bonbonyetta 2018-03-09 11:42:10

      צטט: flora2001 2018-03-04 23:44:49

      טוב שאת יכולה להבין את חסרי הישע . התמונות של הכלבים מזעזעות.

      ''

      תודה.

      אבל האמת ש........קשה מאד לא להבין אותם. הרוב מתעלמים ומיסבים ראש כדי לא לראות ולא להבין.

      מי שאוהב, מבין.

      נכון?!

      נכון מאוד,רק שזה לא מספיק .צריך גם לעזור ,כל אחד לפי יכולתו .טוב שמדברים על זה .חשוב לא לשתוק.

        15/3/18 05:56:
      מקסים
        9/3/18 19:49:

      צטט: bonbonyetta 2018-03-09 11:45:32

      צטט: רמיאב 2018-03-06 19:26:30

      קראתי והרגשתי ונזכרתי גם בעברי שלי.

      חוויות אישיות גם הן בונות את הגישה לחיים. 

      ''

      שלום שמחה לביקורך.

      אשמח אם תספר לנו מעברך בנושא ומחוויות אישיות בונות גישה לחיים אצלך.

       

       

      במשך תקופה כתבתי כאן הרבה... והנה דוגמה קטנה איך אירוע בילדות משתלב באקטואליה... 

      http://cafe.themarker.com/post/786412/ בעיקר בשורה האחרונה.

      ויש עוד בבלוג שלי.

      כאשר אולי אשוב לכתיבה בקפה, יהיו עוד....

        9/3/18 11:45:

      צטט: רמיאב 2018-03-06 19:26:30

      קראתי והרגשתי ונזכרתי גם בעברי שלי.

      חוויות אישיות גם הן בונות את הגישה לחיים. 

      ''

      שלום שמחה לביקורך.

      אשמח אם תספר לנו מעברך בנושא ומחוויות אישיות בונות גישה לחיים אצלך.

        9/3/18 11:42:

      צטט: flora2001 2018-03-04 23:44:49

      טוב שאת יכולה להבין את חסרי הישע . התמונות של הכלבים מזעזעות.

      ''

      תודה.

      אבל האמת ש........קשה מאד לא להבין אותם. הרוב מתעלמים ומיסבים ראש כדי לא לראות ולא להבין.

      מי שאוהב, מבין.

      נכון?!

        9/3/18 11:28:

      צטט: remei 2018-03-04 17:37:52

      נקודת המבט שלנו מתפתחת משתנה בעיניי נעשית יותר רכה או יותר מסוגלת לראות פגיעות

      -----

      כי היום המושג הזה של "זכויות בעלי חיים" הפך לידוע ומקובל יותר. פעם לא שמעו עליו, בודאי לא התנהגו אפילו בדומה, ולא היו כלל עמותות שונות למען בעלי חיים.

      גם כיום אמנם דרושים התקדמות ושיפור רבים בנושא, אך אנו בהחלט כמה שלבים אחרי תחילת העליה בסולם.

      הקידמה אמורה להיות הרי קידמה בכל השטחים, גם בשטח ההומאני ולא רק בטכנולוגיה. אמנם זה לא אותו יחס כיום, רחוק מכך, אך בהחלט יש תזוזה.

      ''

        9/3/18 11:23:

      צטט: נומיקן 2018-03-04 07:41:08

      תמיד כשאני רואה חיה חסרת ישע, נשבר הלב. ההקבלה לראיה של ילד קטן - נכונה. למרות שכשהיו לי כלים, המאמנים תמיד הזכירו לי שכלב זה לא ילד... ותודה תודה על שהזכרת את ה"פחדרון" מאד רלבנטי לגיל 5 של נכדי. אצה רצה לחפש. ושבוע טוב.

      Image result for ‫ילד כלב‬‎

      תסכימי אתי אבל שבשם ה"כלב זה לא ילד" לא צריך להתעלם ולא לראות את הברור מאליו שלשניהם, ובכלל, לאדם ולבעל החיים יש עולם רגשי, שהם בעלי חישה, וסובלים ואוהבים ומתגעגעים ונשברים נפשית בדיוק כמונו?

      זה כל מה שניסיתי לומר, לא להתעלם בשם סיסמאות ומקובלויות שונות בחברה.

        9/3/18 09:07:

      צטט: קלועת צמה 2018-03-03 22:07:45

      דרכך, דרך פחדייך, אל החיות הנטושות. קישור נוגע ללב. (רק אומר שאצלי זה היה הפוך- כילדה הייתי חסרת פחד לחלוטין, הוא הגיע הרבה יותר מאוחר, אבל זה סיפור בפני עצמו..)

      Image result for ‫חתול מסתכל במראה ורואה אריה‬‎

      אני דווקא כילדה הייתי במעורב מבחינת הפחדים שלי. הייתי ילדה מאד נחבאת אל הכלים ושקטה שלא יודעת להגיד לא, אך אם זה היה קשור לבעלי חיים או לאחותי הקטנה תפס אותי האומץ והייתי כמו העכבר ששואג כמו אריה.

      בבגרותי זה הסתדר יותר, ולמדתי בעל כורחי להתנהג יותר בהתאם גם לגבי עצמי.

       

        8/3/18 19:28:

      צטט: מיכאל 1 2018-03-03 19:54:49

      פוסט כן, חכם, יפה ומרגש. כל הכבוד.

      ''

      תודה, שמחה לראותך במחוזותי.

        8/3/18 19:24:

      צטט: goodyear2016 2018-03-03 14:50:03

      מה להגיד ? ממש עצוב . כן פרופורציה זו המילה הנכונה . צריך להגיד לילדים את האמת . מההתחלה אמת ורק אמת . לידע אותם שנטישות ואכזבות זה חלק מהחיים .

      ''

      אני בדיעה שונה ממך כאן, האכזבות והנטישות הן חלק מהחיים, אך נטישות של חסרי ישע אינן חייבות בכלל להיות חלק מהחיים ואין הן ראויות, לא צריכות להתקיים ומהוות חוסר אחריות משווע.

      לא נוטשים תינוקות, הורים זקנים כשם שלא נוטשים בעלי חיים, לא נוטשים , מתמודדים.

      לא בורחים מאחריות.

      גם זה חלק מחינוך.

       

       

        7/3/18 19:56:

      צטט: HagitFriedlander 2018-03-03 14:30:14

      יכולתי להזדהות עם הילדה שהיית ,עם הפחדים, עם הפחדרון בארון שהקראתי לילדי שלי באותם ימים כשיצא לאור...עם הבית העזוב והרגשות של ילדים שלא תמיד מרגישים...אבל תמונות הכלבים קורעות לב..תודה על הפוסט!

      Image result for crying dog

      כלב עזוב מקונן בבכי על חברו שנדרס

       

      עליהם העולם גדול עוד יותר, והם סובלים, מוזנחים, וגם מאבדים את החיים שלהם מבלי שהאדם יהיה אכפת לו, יראה זאת, ויתן להם חיבוק קטן שיגיד שהעולם אינו כה נוראי.

      כלב שננטש מאבד את עולמו, את נפשו, וקורס פנימה בצורה שהאדם אינו יכול בכלל לתאר לעצמו, כלב עזוב ונטוש שיודע רק סבל צורח כשרוצים ללטף או לגעת בו כי הוא מפחד ואינו יודע או מבין מה זה.

      אפשר לתאר את כל זה?

        7/3/18 13:52:

      צטט: לולה של היום 2018-03-03 12:15:43

      כל הכבוד על הנושא המרכזי. האתר שומם לגמרי הבית בקפה הלך לאיבוד.. ואלפי פוסטים שוממים..@@ כוכב!

      Image result for dividers

      האתר שמם בדיוק כמו שכל הרשתות החברתיות, אפילו פייסבוק שאינני אוהבת הוריד בהחלט רמת פעילות. אני אישית נשארת כאן בקפה מסיבה שהוא מתאים בממשק שלו למטרות שלי ברשת, למרות הבאגים המאד מצערים שלו. 

      הוא פחות "האח הגדול" מפייסבוק כששם כל יום ויום יש לך פחות שליטה על התכנים שלך, פרטיות שלך, וגם על איך שהדף שלך נראה ומה המפיד שלי מראה, האמת זה הגיע למצב בלתי נסבל שם.

      כאן את יותר שולטת על איך שהדף שלך נראה, וזה מתאים יותר לכתיבה, ולא שטויות וכל מיני משפטים אדיוטים כמו בפייס.

      שמחה שבאת, מוזמנת תמיד, אשמח.

      לא מבינה רק מדוע חסמת אותי, כי כך לא אוכל להגיב גם אני לתכנים שלך.

        6/3/18 19:26:

      קראתי והרגשתי ונזכרתי גם בעברי שלי.

      חוויות אישיות גם הן בונות את הגישה לחיים. 

        6/3/18 19:13:

      רונית אברהם 2018-03-03 12:06:57

      בונבונייטה יקרה,

      הרגישות שלך יוצאת דופן ולכן את מסוגלת להאיר יפה כל כך מצוקות של אחרים - הולכים על שתיים וגם על ארבע.

      אולי זה עניין של חינוך, ואולי זו אישיות. מה שאפשר אולי לעשות זה לחנך לקצת יותר תשומת לב וקשב לסובבים אותנו.

      הלוואי.

      שבת נעימה ורגועה.

       

      ''

       

      תודה.

      כדי לאהוב, כדי לעזור, צריך קודם כל לראות.

      לראות את המצוקה של חסר הישע באשר הוא, לא מבדילה ביניהם, וכאשר פוגעים ומזיקים לחסר ישע במיוחד, זה בעיני פשע נתעב יותר מהשאר.

      זה שהרשויות מקלות ראש בנושא, בדיוק בגלל זה אנו במצב אלימות חברתית כזו כיום.

        5/3/18 19:51:

      צטט: * חיוש * 2018-03-03 09:53:28

      בוקר טוב של שבת בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      תודה על הרשומה המרגשת המעוררת חומר למחשבה

      למבוגרים שיש בהם רגישות ואמפתיה - קל יותר לזהות, להתחבר

      ולעזור גם בדרכים יצירתיות ומקוריות לילדים ובעלי החיים.

      התמונה של הכלב והכתבה  שהבאת לנו נגעו בנימי הנשמה

      והזלתי דמעות בעצב גדול  

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים את לבך הגדול

      שבת נהדרת יקירה

      Image result for hug

      אם נגעת בלבבות של אנשים, דייני

      לבי שלי כבר מעוך ומרוסק אבל ממשיך לדהור קדימה.

        5/3/18 19:14:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-03-02 19:57:47

      פוסט נוגע ללב. תודה

       

      Image result for abandoned desperate caged dog

      יש כאלה שזה לא בדיוק נוגע להם ללב, גם לא מעניין אותם,

      תארי לעצמך אם לחלק מאתנו זה נוגע ללב, איך הם חווים את הדברים?

        4/3/18 23:44:
      טוב שאת יכולה להבין את חסרי הישע . התמונות של הכלבים מזעזעות.
        4/3/18 17:37:
      נקודת המבט שלנו מתפתחת משתנה בעיניי נעשית יותר רכה או יותר מסוגלת לראות פגיעות
        4/3/18 10:11:

      צטט: זונות פוליטיות 2018-03-02 16:07:19

      ברוטוס:    כלב נטוש שאיבד קשר עם העולם הוא הרבה יותר מסכן מבן אדם שאיבד את הקשר עם העולם כי איננו יכול לדבר

      נטוס:       מי שאינו אוהב חיות אינו אוהב בני אדם, תחשבו על זה

      ..

      Biking...

      כן, רבים לא יסכימו אתך, אני כן. 

        4/3/18 10:09:

      צטט: א ח א ב 2018-03-02 13:10:45

      לראות, להקשיב, לשים לב ולהזדהות. יש לנו נטייה להעצים את רגשותינו ובפרט את המצוקה. תודה על פוסט כנה.

      Sh..t happens!

      ורק מי שהרגיש בדומה בצעירותו וקטנותו, ולא שכח את הילד שבו, יש בו יכולת להבין את הקטנים באשר הם.  העניין הוא שכולנו, כל אחד ואחד מאתנו הרגיש כך לפעמים בקטנותו, אלא שרובנו שוכחים זאת ושטופים במקובלויות חברתיות של היום, וכבר חדלנו לראות את ה"קטנים" באשר הם, לרובנו הם כבר "שקופים" ורובנו אינו מתייחס אליהם כאל אדם בוגר. וזו טעות כי גם ילד קטן יש בו בוגר, וגם בוגר יש בו ילד.

       

        4/3/18 07:41:
      תמיד כשאני רואה חיה חסרת ישע, נשבר הלב. ההקבלה לראיה של ילד קטן - נכונה. למרות שכשהיו לי כלים, המאמנים תמיד הזכירו לי שכלב זה לא ילד... ותודה תודה על שהזכרת את ה"פחדרון" מאד רלבנטי לגיל 5 של נכדי. אצה רצה לחפש. ושבוע טוב.
        3/3/18 22:07:
      דרכך, דרך פחדייך, אל החיות הנטושות. קישור נוגע ללב. (רק אומר שאצלי זה היה הפוך- כילדה הייתי חסרת פחד לחלוטין, הוא הגיע הרבה יותר מאוחר, אבל זה סיפור בפני עצמו..)
        3/3/18 19:54:
      פוסט כן, חכם, יפה ומרגש. כל הכבוד.
        3/3/18 19:25:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-03-02 13:00:54

      מילים שלך מלפני הסיום בפוסט:

      משהו אשר לנו נראה יחסית שולי

      בחיים אין דבר שולי

      זה אנו הקובעים את השוליות

      זאת בהתאם לשוליות הזרם, הרוב, האינטרס


      Image result for ‫פרחי בר‬‎

       

      כן, אולי זה נכון, ה"שולי" גם הוא יחסי, להרבה גורמים משתנים ולא קבועים.

      לפעמים ה"דברים השוליים" הקטנים שקורים "במקרה" קובעים לנו את החיים ומשנים אותם.

      תודה שהיית ראשון להגיב

      Image result for ‫פרחי בר‬‎

      זר פרחי בר

      מצורפים, לא קטופים,

      כדי שימשיכו בחייהם,

      ליפות ולהנעים

      את חיינו שלנו,

      שזה זקוקים

        3/3/18 14:50:
      מה להגיד ? ממש עצוב . כן פרופורציה זו המילה הנכונה . צריך להגיד לילדים את האמת . מההתחלה אמת ורק אמת . לידע אותם שנטישות ואכזבות זה חלק מהחיים .
        3/3/18 14:30:
      יכולתי להזדהות עם הילדה שהיית ,עם הפחדים, עם הפחדרון בארון שהקראתי לילדי שלי באותם ימים כשיצא לאור...עם הבית העזוב והרגשות של ילדים שלא תמיד מרגישים...אבל תמונות הכלבים קורעות לב..תודה על הפוסט!
        3/3/18 12:15:
      כל הכבוד על הנושא המרכזי. האתר שומם לגמרי הבית בקפה הלך לאיבוד.. ואלפי פוסטים שוממים..@@ כוכב!
        3/3/18 12:06:

      בונבונייטה יקרה,

      הרגישות שלך יוצאת דופן ולכן את מסוגלת להאיר יפה כל כך מצוקות של אחרים - הולכים על שתיים וגם על ארבע.

      אולי זה עניין של חינוך, ואולי זו אישיות. מה שאפשר אולי לעשות זה לחנך לקצת יותר תשומת לב וקשב לסובבים אותנו.

      הלוואי.

      שבת נעימה ורגועה.

        3/3/18 09:53:

      בוקר טוב של שבת בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      תודה על הרשומה המרגשת המעוררת חומר למחשבה

      למבוגרים שיש בהם רגישות ואמפתיה - קל יותר לזהות, להתחבר

      ולעזור גם בדרכים יצירתיות ומקוריות לילדים ובעלי החיים.

      התמונה של הכלב והכתבה  שהבאת לנו נגעו בנימי הנשמה

      והזלתי דמעות בעצב גדול  

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים את לבך הגדול

      שבת נהדרת יקירה

      פוסט נוגע ללב. תודה

       

       

      ברוטוס:    כלב נטוש שאיבד קשר עם העולם הוא הרבה יותר מסכן מבן אדם שאיבד את הקשר עם העולם כי איננו יכול לדבר

       

       

      נטוס:       מי שאינו אוהב חיות אינו אוהב בני אדם, תחשבו על זה

       

      ..


        2/3/18 13:10:
      לראות, להקשיב, לשים לב ולהזדהות. יש לנו נטייה להעצים את רגשותינו ובפרט את המצוקה. תודה על פוסט כנה.

      מילים שלך מלפני הסיום בפוסט:

      משהו אשר לנו נראה יחסית שולי

      בחיים אין דבר שולי

      זה אנו הקובעים את השוליות

      זאת בהתאם לשוליות הזרם, הרוב, האינטרס


      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין