כותרות TheMarker >
    ';

    עיתונאי אזרחי

    יומן אישי של ד"ר מיכאל מירו, עיתונאי אזרחי שחוקר את החברה האזרחית למעלה משלושים שנה.
    © כל הזכויות בבלוג הזה שמורות למחבר, מיכאל מירו.

    נאשמי ההמון/ ד"ר מיכאל מירו

    0 תגובות   יום שישי , 9/3/18, 13:03

    זו לא הפעם הראשונה וגם לא השניה שלצוות חוקרי המשטרה יש להקת מעודדים ומעודדות, בדיוק כמו שיש לפרקליטי ופרקליטות המדינה, לסנגורים הפרטיים ובכלל דומה שמערכת אכיפת החוק עברה מהמקום האינטימי שלה לרשות הרבים. הבסיס המוסרי והאתי נשען על התפישה שהמטרה מקדשת את האמצעים ומביני דבר יחזרו על אמירתו האלמותית של השופט ברנדייס על אור השמש המחטא.

    אכן אשרנו שאנחנו מצויים בתקופה שבה אין עוד סובלנות לחטאים ולפשעים בכלל ולחטאי שליחי הציבור בפרט. אלה לייבים להבין ששליחות ציבורית כשמה כן היא, לעשות את הטוב לציבור בכלל ואת הפרטי להפקיד בקופה אחרת ולשכוח ממנה עד תום השליחות. אכן זו גזירה שקשה לקיים, מה עוד שבשיטה הדמוקרטית ובשיטות הבחירות באשר הן תלויים נבחרי הציבור בבוחריהם, לא מעט בעלי עניין ששולחים נבחרים כדי לממש אינטרסים כאלה ואחרים. מה אמורים נבחרי הציבור לומר לאלה שבחרו בהם "סליחה, מה שרואים משם לא רואים מכאן"? אמירה ידועה ומפורסמת שמשמשת נבחרים רבים שמבינים שאת המשימה שאליה הם נשלחו לא ניתן לבצע. השאלה היא בנקודה זו הרבה יותר עמוקה ובסיסית, מה בשיטות הבחירות המקובלות מאפשר "עסקאות" מוקדמות, בין אם בהבטחות ובין אם בתמיכות כספיות. הבסיס לתשובה הוא התרבות הנוכחת, התרבות הפוליטית ששילטון תופשים בכח הזרוע או בממון. אין ואולי לא היה מודל של צמיחה שיטתית מלמטה של מנהיגים.

     

    התפישה היתה שמפקדי צבא הם מנהיגים טבעיים ולפיכך יש לפתוח להם את הדלת, כך גם לאנשי עסקים שהצליחו באופן בולט. אכן אלה גם אלה הוכיחו עצמם בתחומים רבים אך האם חשבנו אי פעם על "בית הספר" שבו הם צמחו והתפתחו בקרבות פיזיים ועסקיים. מכאן אפשר גם להקיש על יתר "בתי הספר" לנבחרי ציבור ברשויות המקומיות, ברשויות הממשלתיות בעיתונות ובחברה האזרחית. יש משהו משותף בין כולם. הקיים הוא ההכרח שאין לסטות ממנו, שלטון העם ושלטון החוק. כל היתר הם רק אמצעים לקיים את שלטון העם והחוק. מכאן אפשר להבין את האמירה של מנחם בגין "יש שופטים בירושלים" ומכאן אפשר להבין את המורא ומתן הכבוד האולטימטיבי לשופטים ולשופטות בעם, גם אם מדי פעם עולה וצץ סיפור אחר.

    כעת עולה וצצה שאלה אחרת חשובה ביותר. רשויות החוק והאכיפה פועלות בתוקף חוק ולמען הציבור. במצב זה נשאלת מה עם שאלת זכות הציבור לדעת. האם האזרחים צריכים להיות מעודכנים בכל פרט ופרט. אנשי החוק והאכיפה מצויים בקונפליקט מובנה. מצד אחד חוששים משיבוש הליכי חקירה ומן הצד האחר מחוייבים לעקרון הדיווח לציבור. עורכי הדין של חשודים מחוייבים אף הם לעקרון דומה אך הם "מרפים" בסוגיית זכות הציבור לדעת ומשחררים מידע בדרך כלל בעילום שם. עובדה שמעמידה את רשויות החוק במצב שעליהם לתקן או להשלים את המידע. אני משרטט מהלך אפשרי אבל עובדה היא שדיוני חקירה ומשפט עברו זה מכבר לרשות הרבים והפכו לפומביים. זכות הציבור לדעת מתממשת באופן בלתי צפוי והמידע זורם באופן שוטף מכל עבר ומציף את הזירה הציבורי. פרשנים מקצועיים ועיתונאיים מנסים להרכיב ולהשלים פאזל מרובה חלקים ומסיחים כך את דעת השופטים והחוקרים ששוקעים בעוד מידע שאספו או היו אמורים לאסוף.

    ועוד נקודה חשובה ומעניינת, האם לחקירה פלילית, אזרחית יש תאריך תפוגה. האם חקירה יכולה להמשך שנים? האם מקום לומר שיש להשלים חקירה תוך זמן סביר....לכל היותר חצי שנה, שנה. בעיה שהופכת קשה מאוד כשהחקירות והדיונים הם פומביים. בדרך זו נוצרת שכבה עבה למדי של חשודים, נחקרים שאות קין הוטבעה עליהם בטרם עת ואולי אף שלא בצדק.

    מומחי משפט וממשל אקדמיים ואחרים שולפים את עמדתם הנחרצת שזוהי הדמוקרטיה וזו גדולתה. הם יחזרו וידגישו את חשיבות העיתונות החופשית שחושפת עוד ועוד פרטים כולל אלה המוכמנים בחדרי החקירות. החשיבות שהם רואים בתהליך היא שרק כשדברים חשופים לאור יום ניתן באמת לנקות את השורות ולהעשיר את שיח הזכויות והחובות. זהו שיח שנשען על תפישת הדמוקרטיה כברירת המחדל הטובה הקיימת היום.

    אכן השיח לאור קרני השמש הוא שיח חשוב אך לעיתים גם שיזוף יתר גורם לכוויות ולפעמים לנזק בלתי הפיך. גורמי המשפט והאכיפה הם מרכיב של הרשות השופטת אחת משלוש הרשויות שמרכיבות את השלטון. אל מול הרשות המחוקקת והמבצעת המחוייבים בשקיפות אולי מוטה שהרשות השופטת תקפיד על התמקדות בעיקר שמירה על כללי המשחק שהרשות המחוקקת קבעה. בתי המשפט חייבים לפעול על פי ספר החוקים הקיים ולא להוות פרשנים למה שלא נכתב. מעבר לכך על המערכת המשפטית לשמור מרחק ראוי מרשויות האכיפה כדי להוות לשון מאזניים המשטרה והשבכ הם זרוע של הרשות המבצעת וחל איסור מוחלט על השופטים בירושליים לתאם עמדות עם מי מהצדדים המשטרה והחשודים באשר הם. רשות שופטת כשמה כן היא גוף שאמור להכריע בסכסוכים מבלי לתת עדיפות לצד זה או אחר. לגבי גופי האכיפה באשר הם עליהם חלה חובה מוסרית ואתית שלא לפרסם ולו פרט אחד מחקירה כזו או אחרת ולנהל את הכל בצנעה עד שתוכח או לא אשמת החשוד בבית משפט. הניהול הפומבי של דיונים משלב תחילת החשדות מזיק לעניין הציבורי ולא אחת משתבש בשל כך ויוצר מראית עין של טיפול בשחיתויות. בתוך כך חייבת המערכת למנוע הוצאת צילומי נחקרים אל רשות הרבים גם אם זה נעשה על ידי הסנגורים הפרטיים מסיבותיהם הם. הצילומים הללו הם נחלת החקירה בלבד הוצאתם היא פגיעה אתית בעקרונות הראוי למערכת האכיפה.

    לסיכום הסוגיה אל מול מראית העין של הדמוקרטיה בפרסום פרטי חקירה והצפתם לציבור נראה כי מה שקורה בפועל זוהי חזרה לימים קדומים כשהשלטון תפש מישהו החשוד בגניבה ויוצא עימו אל הכיכר כדי שההמון יחליט מה יעשה לו. אלו משפטי כיכרות שלא בטוח שמכבדים את בני האדם בעידן הזה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      עיתונאי אזרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין