כותרות TheMarker >
    ';

    קריאת רשות

    בעיקר טקסטים על תרבות במובן העתיק שלה, גם פובליציסטיקה וכמה דברים אישיים. אשתדל שלא להתלהם. בלי נדר.

    0

    מוסיקת ההתבגרות שלי (פרק ב)

    12 תגובות   יום שבת, 10/3/18, 14:22

    טירוף חושים מהביבים של מנהטן, מלבורן ולונדון

     

     

    ''

    ניק קייב, ברלין, 1986


    ניק קייב וטום וייטס,מגדולי המוזיקאים החיים דומים באהבתם למוזיקה שחורה, קברט וחומרים ממכרים. ב-1985, וייטס מוציא אלבום על חוויות ליליות, בדידות וניכור בני יורק. קייב מקליט בברלין אלבום אפל שמוקדש לאלביס פרסלי ולבלוז ומזכיר לנו שיסודותיה של ארה"ב הם עבדות וניצול.

     

    ''

    טום וייטס, 1982

     

    הופעתו של קייב ב-1993 בעיר הולדתי, בנמל חיפה זכורה לי כהופעה הכי טובה שראיתי בארץ. אמן הביבים הדיכאוני הפך ליקיר ישראל והוזמן לעוד שבע הופעות בין 1995 ל-1998. ראיתי אותו שוב בסינרמה. החלל פחות התאים וגם הסאונד לא התעלה. בהופעה בחיפה קייב היה אחרי the good son וhenry's dream-  המופתיים וההופעה המאוחרת אחרי murder ballads המוצלח פחות. הופעה של וייטס לא ראיתי ואני מצר על כך. עדיין יש תקווה לראותו באיזה האנגר נידח בארה"ב. קייב ווייטס- שני טרובדורים אקסצנטריים. קייב הוא חיית במה תאטרלית עם קול שהוא מתנת בריאה, מעניק לקהל מופע תזזיתי, פראי ומרגש. וייטס, מוזיקאי יחיד מסוגו ושחקן נפלא (נרדפי החוק, תמונות קצרות קפה וסיגריות) כבר בן 65, עם קול סדוק מסיגריות ואלכוהול. בהופעותיו הוא עוזב את קדמת הבמה לפסנתר הכנף עם משקה חזק ביד, קול צרוד ונוהם ולא לגמרי מכוון. הוא מספר סיפורים אמיתיים ובדויים בחן כובש. קייב הוא הכול חוץ מאמריקאי על אף משיכתו לבלוז ולגוספל. וייטס ממעט לצאת מאמריקה. הרעל של קייב היה הרואין ושל וייטס בורבון. הייתי שמח לשאול את וייטס מי המנטור שלו? ג'ון ברימן, בוקובוסקי? אצל קייב התשובה ברורה: המלך אלביס.

     

    ''

     

    כבר בגיל 22 הלחנים של Closing Time, אלבום הבכורה הנפלא של וייטס, היו מוכנים. הוא נאלץ לחכות זמן מה לעזרה מחבר יקר, פראנק זאפה, שעזר לו לקדם את יציאתThe heart of Saturday night  שהתעסק בחוויות לילה, שתייה ונשים וכל מה שביניהם. לטענתו הושפע מאוד מאמני בלוז כרוברט ג'ונסון, Howlin' Wolf ו-Screaming Jay Hawkins. בשנות ה-70 הפוריות שלו הוציא גם את  Small Change ו-Blue Valentine  המעולים. ב-1982 עבר לחברת Island והוציא תוך חמש שנים את vטרילוגיה הניו-יורקית שלו. Swordfishtrombones הראשון, שנחשב לאחת מאלבומיו הגדולים (רוב אלבומיו מלבד כמה שהם רק טובים) והאחרון Franks Wild Years. ובאמצע Rain Dogs.

     

    וייטס כתב את כמעט את כל שירי  Rain Dogs בחורף 1984, בבייסמנט קטנטן ודחוס ב-.Lower Manhattan "המקום היה דווקא שקט מאוד,כמעט כמו לגור בקבר" אמר עליו וייטס. בכוך הצטייד לו וייטס באקורדיון, מרימבה, טרומבון, קסילופון ובאנג'ו ופסנתר. בשנות ה-80 בהם מוסיקאים רבים השתמשו במכונות תופים וסינתיסייזרים, וייטס נאמן לעצמו, יצר אלבום חם ועמוס בכלי נגינה עתיקים תוך שהוא מגיע לסאונד טבעי, כמעט אורגני. תוספות האפקטים והסאונדים של אולפן הקלטות, אף פעם לא נראו לו. "אני מרגיש יותר טוב אם הוצאתי את הנשמה בכדי להגיע לסאונד הנכון ואז אני פשוט לו את העור, מבשל אותו, ומוסיף דברים עד שהוא מוגש לאכילה" אמר וייטס בראיון והוסיף: "המון דברים אפשר לעשות בכפתורים כיום. אם אני מחפש סאונד ספציפי של תוף בדרך כלל יבוא טכנאי ההקלטה ויגיד: למה לבזבז על זה זמן. בוא ניקח איזה חתיכת מקל ונכה אותו בספל, נסמפל ונשתעשע איתו במיקס. ואני אומר לא! אני מעדיף ללכת לאמבטיה ולחבוט את הדלת באיזה כפיס עץ. משהו טוב מוכרח לצאת מזה".

     

    Rain Dogs הוא אלבום שאסור להפסיק באמצע ולכן לא ניתן להמליץ על שיר, אפילו אם מדובר בקטעים  נדירים כמו downtown train, אוtime . יש להקשיב ברצף לכל 19 השירים. אי אפשר להגדיר את החד-פעמיות של המוסיקה של וייטס. כאמור, יש השפעות של ג'אז, בלוז וגם של הקברטיות של קורט וייל, אבל וייטס לא דומה לאף אחד ואף אחד לא דומה לו. Rain Dogs הוא יצירת מופת אורבאנית אותנטית.

     

    ''

    ניק קייב. תחילת שנות ה-80

     

    בסרט הסמי-דוקומנטארי על ניק קייב, מופיעה סצנה בה אומר קייב ברצינות יבשה לקיילי מינו לאחר שקראה את הביוגרפיה שלו "את יודעת, שום דבר שכתוב שם לא נכון". אכן, אביו של קייב נפטר כשהיה בן 19 והוא היה ג'אנקי כבד עד סוף שנות ה-80. אך עושה רושם שקייב עצמו, גם סופר לא רע לעת מצוא, נהנה להמשיך ליצר סביבו אווירה אפילה של דקדנס ומוות. בגיל 16 הגיע קייב להופעה של דיפ פרפל, מנפרד מן ו-Free באוסטרליה והרגיש שהמוסיקה זורמת דרכו. בסוף שנות ה-70 הקים עם מיק הארווי את The Birthday Party המוטרפת במלבורן של סוף שנות ה-70. כנראה שהסצנה בעיר לא יכלה להכיל את הלהקה שהשתקעה בדרום לונדון. שם הוציאו שלושה אלבומים פראיים, מחופפים שנעים בין גותיקה ופאנק. כבר בתחילת דרכו, החל שיתוף הפעולה שלו עם המוסיקאי המחונן מיק הארווי שניגן בעיקר באס, אבל ידע לנגן כמעט על כל כלי. החברות האישית והמוסיקלית ארוכת השנים ביניהם סיפקה לקייב יציבות.

    תוצאת תמונה עבור ‪nick cave and the bad seeds young‬‏

    ניק קייב והזרעים הרעים- 1986

     

    הזרעים הרעים שהוקמו ב-1984 התגבשו סביב נוכחותו הכובשת של קייב אליו חברו הארווי, הגיטריסט האדיר בליקסה ברגלד והבסיסט, איש להקת מגזין, בארי אדמסון. From Her To Eternity, אלבומם הראשון זכה לדחיפה משמעותית עם הסרט "מלאכים בשמי ברלין" של וים ונדרס. מהסרט זכורה הופעתם המהפנטת של קייב וחברי הלהקה במועדון ברלינאי. The Firstborn is Dead , על שם מכת מצרים האחרונה, הוקלט באולפני האנסה בקרויצברג, לא הרחק מחומת ברלין. באלבום הזה ויתר קייב על הפאנק והקברט והתמקד בעיקר בבלוז האמריקאי. Tupelo, השיר הפותח, התייחס למבול הקשה בעיר טופלו על גדות המיסיסיפי     ב-1927, שבע שנים לפני שגיבורו אלביס נולד יחד עם תאומו הבכור שמת בלידתו. האסון בו מתו אלפים והמונים איבדו את ביתם, הפך לשיר אפוקליפטי בו ישו נולד מחדש בעת המבול המקראי בצלמו של פרסלי. ב-Train Long-Suffering מתייחס קייב לגזענות של מלחמת האזרחים ולשיירות העבדים שהוגלו מאפריקה ובנו את מסילות הרכבת. Wanted Man  לקוח משיר של דילן שהקליט גם ג'וני קאש. קייב לוקח את השיר למסע של בריחה של אסירים ברחבי ארה"ב. Knockin’ On Joe המרגש והשיר הטוב באלבום, מאמץ מושג שהיה שגור בפי אסירים אפרו-אמריקאים נמלטים שעשו מסעות התאבדות במדבר, בכדי לא להיתפש שוב.

    זהו האלבום הכי אמריקאי של הזרעים הרעים בו קייב בונה את שיריו עד לקרשנדו של טירוף אליו מתחברת הנגינה הטוטאלית והיצירתית של כל חברי הלהקה. The Firstborn Is Dead הוא אלבום חיזיון ללידה של אמריקה מתוך עבדות, ניצול ואי שוויון, כאשר Tupelo של הולדת אלביס מוצגת כנקודת האור. תקליט שמוקדש למולדת החדשה, נכתב במולדת הישנה, על ידי מי שנולד במושבת העונשין שלה. אולי בשל כך נוצר אלבום כל כך מרתק, עמוק ועוכר שלווה, עם ציפייה גדולה שהמשיכה בהבטחה.

     

    בטור הבא על This Nation's Saving Grace של ה-Fall ו-Holy Wars  של טוקסידומון.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/3/18 09:38:
      השכלתי ! תודה שי :)
        14/3/18 18:42:

      שי, אחד שהכרתי מאוחר יחסית Elliott Smith מהלסצינה הלירית, טקסטים חזקים (tim hardin, nick drake)

       

      ''

        14/3/18 18:30:

      בכיף בכיף שייק :)

      (אחלה ניק)

        13/3/18 18:42:
      הבאת וידאו מדהים רז שלא ידעתי על קיומו. ממש תודה. את השיר אני מכיר והוא מדהים!
        11/3/18 20:15:
      ותודה על העטיפה של wordfishtriombones. אישית אני אוהב כמעט את כל אלבומיו. אבל אם היו מכריחים אותי לבחור חמישה אז הוא אחד מהם ובמוקם גבוה. וגם rain dogs, blue valentine, frank's wild years ועוד רבים...
        11/3/18 20:10:
      הי רז. קייב, בשנות ה-90, כשהיה בשיאו האמנותי והבימתי ואוהב מאוד בעיקר באירופה היה נערץ בישראל והוא נתן שלוש או ארבע הופעות מדהימות בארץ ואף הגיע לביקורים פרטיים. (זו בחיפה אולי הכי זכורה אבל גם האחרות היו מצוינות). בדומה אולי למוריסי הוא אוהב את ישראל ולא דופק חשבון לפוליטיזציה של אמנות.
        11/3/18 19:02:
      מודה שאיני מכיר את המוזיקה הזו אבל הפוסט מעניין ביותר.

      טום וייטס המשורר הענק ! עושה לי את הלב רסק....צייר של תקופה

      ''


       

      היו ימים שניק קייב הצעיר היה מגיע תכופות לדרום ת"א צוחק אחחחחח אלו היו ימים אחרים !

       

      ''

        11/3/18 06:36:
      הי גלית, ברור שנכתבה לפני. זה פוסט מקיץ 2015 שכתבתי ב"הארץ" ו"במחשבה שנייה' שרציתי לחדש כסדרה כאן לאחר 10 שנים באתר הזה. אבל נתת לי רעיון. להוסיף פיסקה על מות בנו ועל ההופעה בארץ. תודה יקירה!
      יפה אך ארוך נורא למדיה הזו, חוסה נא על העיניים..
        10/3/18 18:17:

      נהדר, שי!

       

      אני מקווה שהסיבה היחידה לאי-אזכורה של ההופעה האלוהית מלפני כמה חודשים ביד אליהו (כמו גם, מותו הטרגי של בנו של סנט ניק), היא שהפוסט ישן יותר...

       

      אגב, הידעת שגם קייב וגם וייטס חברים באגודה סודית שנקראת "בני לי מרווין", ארגון שהקים הבמאי הגאון ג'ים ג'רמוש והחברים בו הם אמנים שונים שיכלו בטעות להיחשב כבנים של לי מרווין. גגל Sons of Lee Marvin

      ארכיון

      פרופיל

      shai.h
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין