| איך התחלנו? "לשם איש לא מגיע"הכל החל ב- באוגוסט 2002, שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים. אנחנו, שמעון וליאורה, שני אנשים פרטיים ממרכז הארץ היינו בפגישה עסקית בשדה בוקר. בדרך חזרה מהפגישה, לפני ירוחם, נזכר שמעון שרות טל, אוספת תרומות לנזקקים בירושלים אמרה לו באחת הפעמים שנתן את תרומתו השנתית: "שמעון, כאן בירושלים יש מספיק תורמים, שמעתי שבירוחם יש צורך אמיתי ולשם אף אחד לא מגיע, אתה בדרכים, תבדוק מה קורה שם באמת..."שמעון גולל בפני את הסיפור ושאל אם אני מוכנה לבדוק את הנושא ביחד איתו. הסכמתי ומייד טלפנתי ל-144 במטרה לקבל את מספרי הטלפון של בתי הספר היסודיים בירוחם. לאחר שמנהלת בית הספר השלישי ברשימה שמעה את דברינו, היא התפנתה אלינו מייד, ותוך מספר דקות הופענו בפניה לפגישת היכרות.לפנינו התגלתה אשה דתיה, דקיקה ,צנועה, נראית כשברירית שלימים נתגלתה כאיתנה ומובילה. הצגנו את עצמנו בפניה ובקשנו לשמוע קצת על בית הספר, למדנו כי יונה קנינו מנהלת את בית הספר ברציפות מזה כ-11 שנה. ג'ב קנינו הנחילה בראש המערכת הבית ספרית את נושא הערכים כערך עליון. ערכים שבין אדם לחברו ומול האדם הבוגר ,כמו גם פיתוח ערכיות שורשית למקום בו התלמידים חיים. ניכר כי תכנית הערכים מוטמעת היטב בכל התלמידים ובשגרת יומם בבית הספר . התגלתה בפנינו פנינה אמיתית, התאהבנו. הצענו את עזרתנו ויונה בזהירות אמרה שאין צורך בעזרה: "הכל בסדר בעזרת השם". משהסברנו שוב שאנו אנשים פרטיים שבאמת רוצים לעזור נשברה יונה וסיפרה לנו שבאותו יום חזרה מלוויה של אבי אחד התלמידים בבית הספר, רק יום קודם אותו אב התקשה לשלם 100 ₪ אגרת חינוך וסיפר שמאז שהעסק התמוטט אין ביכולתו לדאוג לילדיו. בירוחם באותה תקופה שרר כאוס נוראי, לא שולמו משכורות לעובדי המועצה ולבתי הספר. לזכרה הקמנו את העמותה. |