כותרות TheMarker >
    ';

    נפלאות התבונה

    בלוג על מוח האדם

    כל הזכויות שמורות -- לא יעשה שימוש כלשהו במאמרים ללא בקשת רשות.

    אלומית ישי: המוח המוסיקלי

    67 תגובות   יום שבת, 8/3/08, 19:13
    מה קורה במוח בזמן שאנו מאזינים למוסיקה והאם מוחם של מוסיקאים שונה ממוחם של לא-מוסיקאים?

    המוסיקה, שמלווה את חיינו ומעוררת בנו רגשות עזים, קדמה כנראה להתפתחות השפה המדוברת, כפי שמעידים
    החלילים שגילפו בני דודנו הניאנדרטלים מעצמות של בעלי חיים לפני למעלה מ-30,000 שנה. ידוע שתינוקות בני יומם מפנים ראשם לכיוון ממנו נשמעת מוסיקה הרמונית והרחק ממוסיקה צורמת. ממחקרי דימות תפקודית מוחית עולה כי סימפוניה המעוררת בנו תחושת עונג מדליקה את מרכזי ההנאה במוח בדיוק כמו אכילת שוקולד או סקס. ממצאים אלה מעידים כי להתפתחות המוסיקה היה מן הסתם יתרון אבולוציוני. בניגוד לסטיב פינקר שטוען כי מוסיקה היא "עוגת גבינה שמיעתית" שהתפתחה במקרה, אחרים מאמינים כי למוסיקה היה תפקיד אבולוציוני חשוב הן ברמת הפרט (יכולתם המוסיקלית של הנגנים העידה על גנים משובחים שמאפשרים קואורדינציה מוטורית וזיכרון) והן ברמת החברה (העליה במספר האנשים השייכים לקבוצה חייבה שימוש באמצעים שיאפשרו תקשורת, ליכוד ושמירה על הזהות החברתית).

    כאשר נבדקים מאזינים למוסיקה בזמן שמוחם נסרק, נצפית עליה בפעילות העצבית לא רק בקורטס האודיטורי, כי אם גם "באזורי השפה", קרי, אזור Broca האחראי לדיבור ואזור Wernicke האחראי להבנת הנשמע, ובמערכת הלימבית המתווכת את תגובותינו הרגשיות. מוסיקה מאקטבת רשת נרחבת של אזורים במוח ואין "מרכז מוסיקה" או אזור ספציפי במוח שאחראי לקליטת ופענוח יצירה מוסיקלית.

    האם יש הבדל בין שתי מחציות המוח? מחקרים בחולי אפילפסיה שעברו ניתוחים בהם הוסרו חלקים מהאונה הטמפורלית במוחם הראו כי יכולתם המוסיקלית נפגעה כאשר הניתוח בוצע באונה הימנית. החולה המפורסמת RI סבלה מפגיעה בשתי האונות הטמפורליות שכללה את קליפת המוח השמיעתית.  הסתבר כי למרות שלא היו לה בעיות בדיבור ובהבנת השפה, יכולתה לזהות יצירות מוסיקליות נעלמה כמו גם היכולת להבדיל בין שתי יצירות שונות לחלוטין.   יחד עם זאת, תגובתה הרגשית למנגינות שונות היתה נורמלית.  מחקרי הדימות המודרניים מראים כי לשתי מחציות המוח תפקיד בעיבוד וניתוח יצירות מוסיקליות, ולכן הטענה שההמיספרה הימנית היא המוח המוסיקלי אינה נכונה.
    מוסיקאים, המתחילים לנגן בגיל צעיר ומתאמנים שעות ארוכות מדי יום, מהווים מודל מצויין לחקר "פלסטיות" המוח, כלומר לחקר השינויים באנטומיה ובפעילות העצבית החלים כתוצאה מהאימונים היומיומיים הנמשכים לאורך שנים.

    מסריקת מוחם של מוסיקאים עולה כי בהשוואה לנבדקי הביקורת, האזנה למוסיקה גרמה לעליה ניכרת בפעילות העצבית במוחם, בעיקר באונה הטמפורלית השמאלית.

    מוסיקאים, ובמיוחד, נגני קלידים, נדרשים להשתמש בשתי הידיים ולפיכך זקוקים לקואורדינציה בין האזורים המוטוריים בשתי מחציות המוח. סריקות מוח הראו כי במוחם של מוסיקאים רבים האזור הקדמי ב-corpus callosum, שהוא צבר הסיבים המחבר בין שתי ההמיספרות, גדול יותר.

    במחקר שערך תומאס אלברט על נגני כינור נמצא כי האזור בקליפת המוח התחושתית המעבד אינפורמציה מאצבעות יד שמאל גדול משמעותית מהאזור המעבד אינפורמציה מאצבעות יד ימין. התנועות המהירות והמורכבות שמבצע נגן הכינור באמצעות אצבעות ידו השמאלית גרמו להרחבת האזור בו מיוצגות אצבעות אלה בקורטקס. שינוי שכזה לא נצפה באזור המייצג את אצבעות יד ימין, שבזמן הנגינה אוחזות בקשת. כמו כן, בנבדקי קבוצת הביקורת, שאינם נגני כינור, לא נמצאו הבדלים שכאלה.

    למרות שלמוסיקאים שמיעה מצויינת, רק מעטים מביניהם ניחנו בשמיעה מוסיקלית אבסולוטית. מסריקות מוח שנערכו בשנים האחרונות עולה כי אזור המכונה planum temporale גדול יותר באונה השמאלית של בעלי השמיעה האבסולוטית בהשוואה למוסיקאים האחרים. לאזור זה, אגב, תפקיד חשוב בעיבוד השפה המדוברת. מאחר וההשוואה נערכה בין מוסיקאים שמנגנים במשך שנים רבות, כלומר כולם חשפו את מוחם להשפעת הנגינה בצורה דומה, סביר להניח ש
    השמיעה האבסולוטית היא תוצאה של השינוי המבני ב-planum temporale.

    במחקר חדש שפורסם לפני שבועיים, דווח על נגני ג'אז ששכבו בסורק וניגנו על מקלדת מוסיקה מאולתרת (המקלדת, אגב, נבנתה במיוחד לצורך הניסוי ללא מתכות כדי שאפשר יהיה להכניסה לשדה המגנטי החזק). בהשוואה לקטעים מוכרים וידועים שהתבקשו הנגנים לנגן, המוסיקה האישית והמאולתרת
    שיצרו (אימפרוביזציות) בזמן שמוחם נסרק גרמה מחד לירידה בפעילות העצבית באזור צידי בקליפת המוח הקדמית, כלומר לירידה באינהיביציה, ומאידך לעליה בפעילות באזור אמצעי בקליפת המוח הקדמית המתווך יצירתיות וביטוי עצמי. כלומר, הלחנה ספונטנית דורשת לא רק כושר ביטוי מקורי כי אם גם שחרור עכבות.

    ולסיום, כמה מילים על "אפקט מוצרט": כידוע, ב-1993 פורסם מחקר שנערך בקליפורניה ובו נטען כי סטודנטים שהאזינו לסונטה של מוצרט הצליחו יותר במבחן שבודק חשיבה מרחבית בהשוואה לסטודנטים שהאזינו למוסיקה מרגיעה או לשקט. למרות שהשיפור בתוצאות המבחן היה קצר טווח ונמשך רק 15 דקות, אפקט מוצרט הפך מאנקדוטה לתעשייה כלכלית המגלגלת ביליוני דולרים בשנה. מן הראוי לציין כי בניסוי המקורי השתתפו נבדקים מעטים וכי ניסיונות רבים לחזור על התוצאות המקוריות הסתיימו במפח נפש. יחד עם זאת, מחקרים אחרים הראו כי חינוך מוסיקלי, קרי שיעורי פסנתר שניתנו לילדים בני שלוש עד ארבע, שיפרו את חשיבתם המרחבית בהשוואה לשיעורי זמרה או שיעורי מחשב.

    אז גם אם אין נתונים מדעיים חד משמעיים בדבר הקשר בין האזנה למוצרט ואיי קיו, המוסיקה שלו עדיין מדליקה את כל המוח.
     
    בילדותי, אגב, חלמתי להיות פסנתרנית...
    דרג את התוכן:

      תגובות (62)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/10 17:34:


      עכשיו אני מבינה למה מוסיקה מזיזה אותי :)

      היא הדרייב לחיי.

       

      ואת..לפי ההספק שלך בחיים, עוד תהיי גם פסנתרנית.תחשבי איזה כבוד גדול יהיה לתת הרצאה ואחר כך...איזה שופן :)))

        21/2/10 10:48:

      וכל זאת

      כשבטבע אין מוסיקה

      דהיינו אין מימזיס

       

      אני מניחה שיש מוחות גדולים

      שלא מאזינים למוסיקה בכלל או למוצרט בפרט

       

      ושאלה שנשאלה בקהילת מוסיקה קלאסית

      למה ומדוע

      מוסיקה עצובה גורמת עונג

       

      ( ההסבר שלי- קטרזיס, אהבה מולדת למלנכוליה... לא מספקת)

       

      תודה

       

       

       

       

        6/2/10 15:51:

      היי אלומית,

      כיף לקרוא.

      הפוסט הזה הזכיר לי סצנה מקסימה שראיתי מספר פעמים במרכז הכרמל, ממש בצומת של דרך הים ושדרות הנשיא.

      על המדרכה עמד אדם מבוגר וניגן באקורדיון, מולו, במרחק של מטר לכל היותר, על ארגז תקשורת, עמד עורב אפור והאזין רוב קשב למוסיקה (היפה, יש לומר) שבקעה מהאקורדיון.

       

      לא יודע מה הרגיש העורב, אבל היה נראה שהוא ממש נהנה.

      ככה זה נראה (מקווה שיצליח לי):

         עורב מאזין למוסיקה במרכז הכרמל" mce_src=" עורב מאזין למוסיקה במרכז הכרמל " alt="" border="" hspace="" vspace="" width="" height="" align="" />

        6/2/10 00:26:

      פוסט משכיל ומאוד מעניין .

      אני יכול גם להעיד על עצמי

      מנגן מגיל 6 שזה בחישוב פראי 30 שנה

      מנגינות שלמדתי בגיל צעיר ואהבתי נחקקו בזיכרוני

      עד עצם היום הזה , האצבעות הולכות מעצמן

      שרירי הידיים מכירים כל תנועה ואינני זקוק להתאמץ כלל.

      בשנים האחרונות התחלתי לנגן סיגנון המשלב כמה תפקידים

      במקביל ועת ובעונה אחת הנה דוגמה

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1115143&p=0

      סיגנון נגינה זה יכול להתרחש אצל הנגן רק אם מוחו תורגל שנים

      רבות קודם לכן בעבודה מרובה ומאומצת .

      וכתוצאה מכך נוצרת האפשרות עבורו להפריד את כל התפקידים

      אשר כל אחד מהם מבצע תפקיד שונה לגמרי .

      תודה על הפוסט הנפלא הזה .

      מקווה שעניינתי אותך , בכל אופן את עניין אותי מאוד .

      וגם מקווה שחם לך ונעים לך ,שם בציריך 

      יניב. 

        2/3/09 19:57:

      שלום אלומית,

       

      האם הובאו לידיעתך מחקרים כלשהם אשר בדקו שיפור או נסיגה ביכולת הריכוז בזמן האזנה לסוגי מוסיקה שונים? 

       

      ועוד שאלה קטנה, האם ניתן לקבוע כי ה planum temporale גדל כתוצאה של לימודי מוסיקה ותרגול בדומה להתפתחות של קישורים במוח הקשורים לקואורדיציה שנדרשת מנגני קלידים או שמדובר על ענין תורשתי, כלומר שלמוסיקאי בעל שמיעה אבסולוטית יוולדו בעתיד ילדים בעלי שמיעה אבסולוטית גם כן?

        28/5/08 02:34:

      תודה לך אלומית.

       

       

        27/5/08 23:25:
      יש חולים עם דמנציה פרונטו-טמפורלית, שברוב המקרים מאובחנים בשגגה כחולי אלצהיימר, המגלים יכולות מוסיקליות חדשות כתוצאה מהפגיעה המוחית.  כתבתי על כך בפוסט על המוח היצירתי.
        27/5/08 01:24:

      הי אלומית,

       סיכום הפוסט במילים פשוטות:  המוסיקה משנה הן את המבנה והן את התפקוד של המוח

      אימי ז"ל חלתה בשנות השבעים לחייה בשבץ מוחי. חלק גופה השמאלי שותק והאוריינטציה המרחבית מאד נפגעה.

      לעומת זאת הזכרון הרחוק התחדד להפתיע. כך למשל נהנתה לשיר שיר ילדות שלה לא קצר מילה במילה ובהנאה ברורה.

      משיחות עם בני משפחות שהיו באותו בית אבות בו התגוררה אימי,

      גיליתי שזו תופעה מוכרת לבני שבעים ומעלה ולאו דווקא למי שלקה בשבץ מוחי.

      אשמח באם תוכלי להאיר את עיני בנושא.

       

      יש לי נטיה קלה לחשוד במגוון התרופות שהמאושפזים בולעים. מה דעתך?

       

      ועוד משהו, המוסיקה משפיעה על רגשותי באופן מידי ומשמעותי.

      אולם ריקוד/תנועה מעצימים את האפקט.

      מאד אשמח אם תכתבי על השפעת התנועה על המערכת הרגשית שלנו.

       

      שמחה שנתקלתי בך באינטרנט כל יכולקורץ  

       

       

        9/4/08 12:42:
      פוסט מדהים כל הכבוד
        17/3/08 13:50:

      הינה דוגמא לתקליטור  המשלב מוזיקה קלאסית וריתמיקה לילדים:

      מלכלי בלוי - עונות קלאסיטף

       

      אפשר להאזין לקטעים מהשירים באתר האינטרנט של חברת התקליטים  ויזארט , שהעלתה לאחרונה חנות מוזיקה ישראלית מקוונת.

      ניתן למצוא באתר גם יוצרות מוכרות   נוספות בתחום הריתמיקה כמו אריאלה סביר ומלכה שידלובסקי.

        12/3/08 14:27:

       

      לדמוסתנס-

      לא רק במחלבות אלא אף בחממות פרחים- שזה יש להודות עוד יותר מדהים.

        11/3/08 23:48:

       

      כאחת שמנגנת על פסנתר ולאור מה שכתבת, אכן יש יתרונות רבים שנרכשים תוך כדי התעסקות בנגינה - החל מתחושות ועד יכולות שמיעה (רגישות וניתוח צלילים מכל הסוגים), שליטה מוטורית גבוהה ושליטה מרחבית וכנראה עוד כמה דברים שאני לא יודעת לשים עליהם את האצבע. משהו מהבטן.

       

      בקיצור - נוגע גם בגוף וגם בנשמה.

       

      מאלפת, כהרגלך :-)

        10/3/08 23:23:

       

      צטט: אקסקליבר 2008-03-08 22:57:10

      שאלה יפה, לעניות דעתי- מהאדם.

      שאלתי מניין המוסיקה שואבת.

      האדם כמובן. אין בעל חיים אחר המייצר מוסיקה עד כמה שידוע לי.

      מניין האדם שואב?

        10/3/08 21:58:

      תודה רבה לך

      כמוסיקאית וכמחנכת למוסיקה מזה שנים רבות אני מקבלת ממך חיזוקים

      יחד עם שותפתי פתחנו גישה לילדים בגיל הרך והם, מנגנים, מנצחים מתזמרים שרים (לאו דוקא לפי הסדר הזה)כתבתי שירים דידקטיים עליזים לילדים להכרת המקלדת, קלידי המטלופון, וגולת הכותרת שירים קטנים לסולפג'

      והעיקר הם  נהנים ומתפתחים

        10/3/08 18:53:

       

      היה לי מאד מעניין לקרוא את אשר כתבת.

       

      מודה לך שהבאת והשכלת

       

      הבן שלי מוזיקאי אשלח לא את הרשומה

       

      אני בטוח שיהנה.

        10/3/08 13:11:

       

      צטט: רמי הסמן 2008-03-08 20:23:37

      אלומית יקירתי,

      ברוכה הבאה חזרה מלונדון הקרה (לציריך העוד יותר קרה - נדמה לי.........);  אבל לחיבוק שלנו. תודה על הפוסט הנפלא!

       

      אני יכול להוסיף, שנערכו אין ספור מחקרים בעשורים האחרונים בתחום הפרסום, על ההשפעה של מוזיקה. בקליטה מסר פרסומי או בדחייתו. בחדירה לתוך התודעה, ובשבירת מחסומי התודעה. עולה כי למוזיקה השפעה מהותית, במיוחד כשמדובר במוזיקה מוכרת וידועה מראש, שלשומע יש מראש עמדה חיובית כלפיה (אפילו געגועים). הרבה יותר מאשר למסרים וורבליים. בגלל זה המון תשדירים, הם ללא מילים, רק עם מוזיקה שמשתלבת היטב בעלילת התשדיר. את זה למדו הפרסומאים בעיקר מעולם הקולנוע. בתחום הבידור למוזיקה השפעה מרכזית. לפני כמה שנים היה ז'אנר די נרחב של סרטי עלילה שניגנו ברקע שירים נוסטלגיים שאהבנו. כך שלפחות מהכיוון הקוגנטיבי-צרכני, אנו בהחלט מודעים לאפקט המחולל.

       

      רודלף שטיינר כתב על הנושא ספר מופלא, בראשית המאה שעברה: The Inner Nature of Music.

       

      שמענו כבר על שימוש במוזיקה בקרב בעלי חיים. מוזיקה קלאסית במחלבות.

       

      אין ספק שמדובר כאן בתופעה לא ממש ברורה, שאין לנו עליה את כל התשובות. המעבר של צלילים בין מימדים. מה מוזיקה באמת עושה לתודעה שלנו. ההבדלים בין סגנונות שונים של מוזיקה. האם למוזיקה מודרנית השפעה חיובית או שלילית על התודעה (הכוונה למוזיקת מועדונים המושמעת בעוצמת ווליום אימתניות). בקיצור תחום מחקר מרתק. פורסמו כאן בקפה, כבר כמה מאמרים על הנושא (מהיבט הפרסומי).

       

      המון תודה על נקודת המבט המרתקת שלך.

       

      שבוע נפלא!

       

       

      לגבי מוזיקה מוכרת בפרסומות מדובר על תגובה ריגשית שאליה מכוונים הפירסומאים, לדוגמא מי שרוצה למכור לילידי שנות ה-70 ישמיע ברקע את השירים הבולטים ש שנות ה-80 שבהן היינו בגילאי הטיפשעשרה (והרב זוכר את השנים ההן בחיבה) ויוצר תגובה ריגשית חיובית.

      הפרסומת של מודי לבנק מסחרי שמארח את סימנטוב המדריך... כמעט ועברתי בנק מעצם הפרסומת! שמעתי את המנגינה מהמטבח ובאתי בריצה לסלון לראות מה מפרסמים...

      זה עובד על הזיכרון!

       

      ומאחר והעלתי את נושא הזיכרון, זכור לי במעומעם שהריח מאוד קשור לזיכרון, האם גם למוזיקה השפעה עמוקה? מי מהתחושות קשורה יותר לזיכרון ועשויה לסייע ב"תפעולו"?

        10/3/08 02:01:

      אלומית,

      הלכתי מיד לקנות נגן I-POD

      תגידי, זה מזכיר קצת את

      העניין המסחרי עם מוצרט,

      את מקבלת אחוזים מAPPLE ?

        9/3/08 23:28:

      אפקט מוצרט:

      זוהי רעה חולה שקיימת בהמון תחומים. המחשבה המטומטמת והנאיבית ש"יותר הוא רק יותר טוב". כאילו שהשיפור בחשיבה המרחבית הוא רק שיפור, ולמה לא.

      כי שיפור בסוג אחד של חשיבה, יכול בהחלט להוביל להרעה באיכויות חשיבה אחרות. וזה נכון להרבה סוגי שיפורים.

      וגם כאשר השיפור הוא אכן שיפור נטו, ההשקעה בשיפורים צדדיים מגיעה על חשבון השקעה בדברים חשובים יותר (תשומת הלב שלנו ויכולת הניהול שלנו מוגבלים מאד מאד).

        9/3/08 22:53:

       

      צטט: מיא 2008-03-09 16:02:53

      אלומית - איזה כיף שכתבת שוב! וכרגיל - אני רק שאלה. האם יש הבדל עקרוני בין מוח שאוהב מוסיקה קלאסית לבין מוח קטן וחמוד שמסתפק בארוס רמצוטי? לתשובתך אודה.

      המחקרים שפורסמו עד כה עסקו במוסיקה קלאסית או ג'אז, ולכן אין לי תשובה לשאלתך.  אני יודעת על מחקר שבו בודקים השפעת מוסיקה סינית על מוחות אירופאיים, אך תוצאותיו טרם פורסמו.

      כחובבת מוסיקה קלאסית אני די סובלת בשנים האחרונות עם התפשטות הטרנד של  ביצוע יצירות מודרניות בקונצרטים.  אני מניחה שחשיפה מוקדמת לסוג מסויים של מוסיקה היא קריטית...

        9/3/08 21:06:

      ווואאאווו כמה ידע!

      תודה על השיתוף,,, רק עכשיו מצליח להבין יותר למה אני רגוע יותר כששומע מוזיקה שקטה,  ולמה בריקודים אני נשחף בעזרת המוזיקה למחוזות אחרים!

      קבלי כוכב על הנתינה והשיתוף!

      מוזמנת להגיב על השירים ועל הריקודים בפוסטים שלי!

      אשמח לקבל חותמך, ועוד ידע ממך!

      שולח חיבוק,

      אני!

        9/3/08 20:37:

      תודה לך על הידע

      מענין ומחכים..

       

      האם יש סוגי מוסיקה שעלולים להזיק?

       

       

       

       

        9/3/08 16:02:
      אלומית - איזה כיף שכתבת שוב! וכרגיל - אני רק שאלה. האם יש הבדל עקרוני בין מוח שאוהב מוסיקה קלאסית לבין מוח קטן וחמוד שמסתפק בארוס רמצוטי? לתשובתך אודה.
        9/3/08 15:15:

      פוסט מאוד מענג ומאלף.

      למדתי הרבה דברים מעניינים.

      תודה!

      *

       

      אגב, תראי מה קורה במוחות שלהם :-)

        9/3/08 15:09:

      ולאחר שהתנדבתי לניסוי, אפשר עוד להעיר כי הפונקציות הקוגניטיביות של קשב, זיכרון וחשיבה אבסטרקטית אולי משותפים לנגינה וניתוח מתמטי, אך ככאלה הם משותפים

      עוד להרבה תחומים אחרים - כמו לימוד דף גמרא, הטסת מטוס, או סקס בשלישיה.

       

      לפיכך, זה שיידלקו לי או לא איזורים מסוימים במוח בשעת הניסוי לא באמת מוכיח משהו.

       

      צטט: אלומית ישי 2008-03-09 12:47:33

       

      צטט: אחד-העם 2008-03-09 11:42:33

      מענין. כפסנתרן ג'ז ומתמטיקאי אני יכול להעיד כי אמפירית לפחות, אין שום קשר בין הפעילות המוחית המודעת ברגעים של אילתור ג'ז, לבין זו ברגעים של ניתוח מתמטי.

       

      טוב שיש מי שאומר לנו מה עובר לנו במוח :-)

      אני מניחה שהתכוונת לכך שמניסיונך האישי אינך מוצא קשר בין ג'אז ומתמטיקה.  זו שאלה אמפירית, דהיינו יש לסרוק מתמטיקאים שהם גם נגני ג'אז ולבדוק מה קורה במוחם.  ההשערה שלי:  אזורים דומים יידלקו במוח, כי הן נגינה והן ניתוח מתמטי דורשים פונקציות קוגניטיביות דומות, קרי, קשב, זיכרון וחשיבה אבסטרקטית.  מתנדב לניסוי?

       

        9/3/08 15:06:

      כן, זה מענין. אשמח לקבל פרטים נוספים.

       

      צטט: אלומית ישי 2008-03-09 12:47:33

       

      צטט: אחד-העם 2008-03-09 11:42:33

      מענין. כפסנתרן ג'ז ומתמטיקאי אני יכול להעיד כי אמפירית לפחות, אין שום קשר בין הפעילות המוחית המודעת ברגעים של אילתור ג'ז, לבין זו ברגעים של ניתוח מתמטי.

       

      טוב שיש מי שאומר לנו מה עובר לנו במוח :-)

      אני מניחה שהתכוונת לכך שמניסיונך האישי אינך מוצא קשר בין ג'אז ומתמטיקה.  זו שאלה אמפירית, דהיינו יש לסרוק מתמטיקאים שהם גם נגני ג'אז ולבדוק מה קורה במוחם.  ההשערה שלי:  אזורים דומים יידלקו במוח, כי הן נגינה והן ניתוח מתמטי דורשים פונקציות קוגניטיביות דומות, קרי, קשב, זיכרון וחשיבה אבסטרקטית.  מתנדב לניסוי?

       

        9/3/08 13:11:

      תודה רבה על המידע המרתק הזה. גם אני בילדותי חלמתי להיות פסנתרנית. אני הגשמתי את המשאלה הזו ונגנתי פסנתר 7 שנים. אובחנתי גם כבעלת שמיעה אבסולוטית.

      חבל רק שפחד הבמה הנוראי שלי גרם לי להפסיק לנגן. היום אני מאוד מצטערת על כך שהפסקתי.

      בגיל 8 הערצתי את מוצרט ( עוד לפני שעשו את המחקרים הללו- אני מדברת על תחילת שנות ה80). הוא היה מאוד " מובן" לי. במיוחד כשניגנתי אותו. ותמיד נהנתי לנגן אותו

       

      מעניין שבגיל 28 גילו שאני דיסלקטית וגם אובחנתי כבעלת " רגישות יתר" ( דהיינו הפס של הגרב מפריע לי והתוית בבגד ובכלל החושים שלי מאוד רגישים וקולטים הרבה יותר אינפורמציה מהנורמאל). מעניין אם יש לכל זה קשר..

        9/3/08 12:47:

       

      צטט: אחד-העם 2008-03-09 11:42:33

      מענין. כפסנתרן ג'ז ומתמטיקאי אני יכול להעיד כי אמפירית לפחות, אין שום קשר בין הפעילות המוחית המודעת ברגעים של אילתור ג'ז, לבין זו ברגעים של ניתוח מתמטי.

       

      טוב שיש מי שאומר לנו מה עובר לנו במוח :-)

      אני מניחה שהתכוונת לכך שמניסיונך האישי אינך מוצא קשר בין ג'אז ומתמטיקה.  זו שאלה אמפירית, דהיינו יש לסרוק מתמטיקאים שהם גם נגני ג'אז ולבדוק מה קורה במוחם.  ההשערה שלי:  אזורים דומים יידלקו במוח, כי הן נגינה והן ניתוח מתמטי דורשים פונקציות קוגניטיביות דומות, קרי, קשב, זיכרון וחשיבה אבסטרקטית.  מתנדב לניסוי?

        9/3/08 12:42:

       

      צטט: jeck12 2008-03-09 10:49:46

       

      מוזיקאים מקצועיים השומעים מוזיקה, הבנתי שמפעילים יותר את ההמיספרה השמאלית שהיא מעבדת בצורה אנליטית את הקלט ואני ושכמותי שאיננו מוזיקאים קוראי תווים מעבדים בהמיספירה הימנית היותר הוליסטית. לא?

       כפי שציינתי בפוסט ובתגובות לעיל, שתי מחציות המוח מעבדות מידע מוסיקלי ואין המיספרה מוסיקלית דומיננטית. שפה ומוסיקה מפעילות אזורים דומים בשתי ההמיספרות.

        9/3/08 12:36:

      אני מנגנת מגיל שש על אורגן- עד גייל 12 ואז עברתי לגיטרה- מאז ועד היום. בדרום אמריקה למדתי לנגן על מפוחית וחליל קנים- שזה אותו עיקרון בערך. חייבת לציין שאני אכן אדם יצירתי וחסר עכבות- בכל מקרה :0)

      תודה על המאמר המעניין

        9/3/08 11:43:

      מאמר מסקרן מאד.

       

      "מסריקות מוח שנערכו בשנים האחרונות עולה כי אזור המכונה planum temporale גדול יותר באונה השמאלית של בעלי השמיעה האבסולוטית בהשוואה למוסיקאים האחרים."

      מה שכתבת מחזק את ההיפותזה שלי, שבעלי שמיעה אבסולוטית הם מעין מוטנטים :)

       

      ובהערת אגב אומר, שכל אחד מאיתנו יכול להיות מוטנט מסוג שהוא... :)

        9/3/08 11:42:

      מענין. כפסנתרן ג'ז ומתמטיקאי אני יכול להעיד כי אמפירית לפחות, אין שום קשר

      בין הפעילות המוחית המודעת ברגעים של אילתור ג'ז, לבין זו ברגעים של ניתוח מתמטי.

       

      טוב שיש מי שאומר לנו מה עובר לנו במוח :-)

        9/3/08 11:23:

      שלום אלומית,

      תודה על פוסט מרתק ומעניין ביותר.

      מזה 12 שנים אני יועצת ארגונית ולפני כן עסקתי בהוראת מוסיקה - מנגנת בפסנתר מזה 35 שנים ברצף ובמרץ. אני שוקלת לשלב בין תחום היעוץ והמוסיקה בסדנאות למנהלים. האם ידוע לך על מחקר הבודק קשר בין ניהול ומוסיקה?

      להתראות,

      אסנת ים (אוסיניו)

       

        9/3/08 11:06:

       

       

      תודה על רשומה מרתקת!

       

      מיכל

        9/3/08 10:49:

      תודה לך על הפוסט. כשאני קורא את הפוסט שלך זה עושה לי אשליה שאני חכם. כל הכבוד לך.

       

      אגב קורפוס קלוזום גדול יותר נמצא גם אצל סכיזופרנים פרנואידים.

      ועוד דבר. מוזיקאים מקצועיים השומעים מוזיקה, הבנתי שמפעילים יותר את ההמיספרה השמאלית שהיא מעבדת בצורה אנליטית את הקלט ואני ושכמותי שאיננו מוזיקאים קוראי תווים מעבדים בהמיספירה הימנית היותר הוליסטית. לא? 

        9/3/08 10:40:
      כיכבתי מ ר ת ק ואפרופו מזמין אותך לחויה מוזיקלית מדהימה בפוסט האחרון שלי יום טוב
        9/3/08 10:36:

      וואו. מאוד נהניתי לקרא את הפוסט שלך!

      אני יכולה להעיד על עצמי שאחרי לימוד של כ-20 שנה של מוסיקה (מגיל 5) ובגרות במוסיקה, גם אם כיום איני מתעסקת כלל בתחום, המידע שצברתי במהלך השנים משרת אותי גם בתחומים אחרים בכלל ובתחום העיצוב בפרט.

      אני חושבת שהמוסיקה פיתחה את החשיבה המופשטת שלי ואני משליכה אותה על החללים אותם אני מעצבת...(שהם גשמיים לגמרי...)

       

      מעניין מאוד. תודה!

        9/3/08 09:51:

       

      צטט: מר רשתות 2008-03-09 08:12:05

      נולדתי כדור שלישי למשפחת מוזיקאים.

      כילד, היתה לי שמיעה אבסולוטית. ולמדתי פסנתר, תולדות המוסיקה, קומפוזיציה. סולפז' ואפילו ריתמיקה.

      כיצד את מסבירה שבמוחי האטום לא נשאר דבר מזה ?

      ההסבר הוא פשוט:  use it or loose it

      המוח הוא פלסטי, ולמידה פרוצדורלית, כמו שחייה או רכיבה על אופניים, נשמרת בו לנצח.  מוסיקה אינה רק וירטואוזיות מוטורית, היא שפה עם תחביר, ואם לא משתמשים בה היא נשכחת.  אני מניחה שאם תחזור לנגן תגלה שמידע רב עדיין אצור בזיכרונך...

       

        9/3/08 09:36:

       

      צטט: ברביבר 2008-03-09 00:33:05

      היי אלומית,

      ברוכה השבה עם פוסט מאלף! *

       

      "...מסריקת מוחם של מוסיקאים עולה כי בהשוואה לנבדקי הביקורת, האזנה למוסיקה גרמה לעליה ניכרת בפעילות העצבית במוחם, בעיקר באונה הטמפורלית השמאלית..."

      משום מה זכרתי שמוסיקה מתבטאת במוח ימין אך מהפוסט שלך מסתבר שכנראה טעיתי. האם יתכן, בעקבות הציטוט לעיל, שזו הסיבה לכך שחולי אפזיה שנפגעו באונה השמאלית של מוחם ויכולת ההבעה שלהם נפגעה, מצליחים עם טריגר של מוסיקה לחזור על מילות שירים?

       

      לא טעית -- המסקנה כי ההמיספרה הימנית היא המחצית המוסיקלית התבססה על מחקרים בחולים עם פגיעות באונה הטמפורלית הימנית, וחולי אפאזיה שיכולתם המוסיקלית לא נפגעה.

       

      בשנים האחרונות, עם השימוש הנרחב ב-fMRI מסתבר שההבדל בין שתי ההמיספרות אינו חד-משמעי -- היום ידוע כי גם שפה אינה מעובדת רק במחצית השמאלית וכי גם למחצית הימנית תפקיד מכריע בדיבור והבנת שפה.  
      אגב, גם חולי אלצהיימר,למרות הפגיעה הבלתי-הפיכה בזכרונם, מסוגלים לזכור ולזהות יצירות מוסיקליות מוכרות ואהובות.

       

      צטט: אלומית ישי 2008-03-08 20:49:12

       

      צטט: theduck 2008-03-08 20:27:39

       

      צטט: אלומית ישי 2008-03-08 19:41:00

      אסתי ושושי תודה על הכוכבים.

      סיכום הפוסט במילים פשוטות: המוסיקה משנה הן את המבנה והן את התפקוד של המוח מחייך

      נו? אז אפשר להגיד את זה ככה, בפשטות... וכשאת מסבירה את זה ככה, אפילו אני מבין את זה ...

      :-)

       אם אפשר היה לסכם בפשטות שכזו איך עובד המוח האנושי הייתי שמחה לפרוש מייד לגימלאות מחייך

      לא מאמין לך מחייך את? לפרוש לגמלאות?? מחייך

      יותר מאמין שאם זה היה המקרה, היית מחפשת את מה שלא ניתן לפרש בו - ולחקור אותו מחייך

        9/3/08 09:20:

       

      צטט: אקסקליבר 2008-03-08 21:40:12

      מעניין מאוד אם כי מעניין יותר הוא מה השפעתה של המוזיקה על הנפש כשאנחנו ממש "מתחברים אליה" ואיפה במוח השפעה זו מיוצגת..אני מאמין שבחלק הימני של הקורטקס ואני מאמין שזה קשור גם לשיחרור כמות מסוימת של דופמין אך התהליכים הנפשיים שקורים כשהמוזיקה באמת נוגעת בנו כמו התעוררות זכרונות נושנים ומתוקים, ריחות ואפילו תחושת מרפא כשאנחנו סובלים מאהבה נכזבת מרתקים לא פחות מהמוטוריקה של הנגן והשפעתה.

       כפי שציינתי, האזנה למוסיקה ונגינה גורמים לעליה ניכרת בפעילות העצבית ברשת נרחבת של אזורים במוח.  רבים, לדוגמא, מאזינים למוסיקה או מנגנים בעיניים עצומות -- במצב זה נדלקת גם קליפת המוח הויזואלית, המתווכת העלאה בדימיון, אסוציאציות ושליפה מהזיכרון.

      לגבי ההבדל בין שתי ההמיספרות: מחקרים בחולי אפילפסיה שעברו ניתוחים בהם הוסרו חלקים מהאונה הטמפורלית במוחם הראו כי יכולתם המוסיקלית נפגעה כאשר הניתוח בוצע באונה הימנית.  יחד עם זאת, מחקרי ההדמייה המודרניים מראים כי לשתי מחציות המוח תפקיד בעיבוד וניתוח יצירות מוסיקליות (הוספתי הסבר בפוסט).

        9/3/08 08:12:

      נולדתי כדור שלישי למשפחת מוזיקאים.

      כילד, היתה לי שמיעה אבסולוטית. ולמדתי פסנתר, תולדות המוסיקה, קומפוזיציה. סולפז' ואפילו ריתמיקה.

      כיצד את מסבירה שבמוחי האטום לא נשאר דבר מזה ?

      מרתק, וגם מעודד לחשוף ילדים, וגם מבוגרים, למוסיקה, כי יש לזה יתרונות גדולים.
        9/3/08 00:37:

      תודה, מרתק.

        9/3/08 00:33:

      היי אלומית,

      ברוכה השבה עם פוסט מאלף! *

       

      "...מסריקת מוחם של מוסיקאים עולה כי בהשוואה לנבדקי הביקורת, האזנה למוסיקה גרמה לעליה ניכרת בפעילות העצבית במוחם, בעיקר באונה הטמפורלית השמאלית..."

      משום מה זכרתי שמוסיקה מתבטאת במוח ימין אך מהפוסט שלך מסתבר שכנראה טעיתי. האם יתכן, בעקבות הציטוט לעיל, שזו הסיבה לכך שחולי אפזיה שנפגעו באונה השמאלית של מוחם ויכולת ההבעה שלהם נפגעה, מצליחים עם טריגר של מוסיקה לחזור על מילות שירים?

       

        8/3/08 22:59:

      תמיד כיף לעבור אצלך

      ברוכה השבה

        8/3/08 22:57:
      שאלה יפה, לעניות דעתי- מהאדם.
        8/3/08 22:38:

      "סימפוניה המעוררת בנו תחושת עונג מדליקה את מרכזי ההנאה במוח בדיוק כמו אכילת שוקולד או סקס"

      לפעמים אולי יותר:)

       שאלה: ספרות שואבת מהחיים. גם אמנות פלסטית שואבת מהחיים ( גם אמנות מופשטת). בטבע יש ציוץ צפרים או קולות של פכפוך נחל, אך אין מוסיקה מלודית. מניין המוסיקה שואבת?

        8/3/08 22:28:

      בע"ה

       

      מוסיקה מקרבת לבבות...!!!

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=338886

       

       

       

       

       

        8/3/08 22:07:

      ריתקת

       

      וכעת   הולך   להאזין  למוסיקה...  קורץ

       

      נשיקהמגניב

        8/3/08 21:40:

      מעניין מאוד אם כי מעניין יותר הוא מה השפעתה של המוזיקה על הנפש כשאנחנו ממש "מתחברים אליה" ואיפה במוח השפעה זו מיוצגת..אני מאמין שבחלק הימני של הקורטקס ואני מאמין שזה קשור גם לשיחרור כמות מסוימת של דופמין אך התהליכים הנפשיים שקורים כשהמוזיקה באמת נוגעת בנו כמו התעוררות זכרונות נושנים ומתוקים, ריחות ואפילו תחושת מרפא כשאנחנו סובלים מאהבה נכזבת מרתקים לא פחות מהמוטוריקה של הנגן והשפעתה.

        8/3/08 21:18:

      מרתק!

      תודה.

        8/3/08 20:50:

       

      צטט: איילת יוגה 2008-03-08 20:39:39

      תודה על מאמר מעניין, מעשיר ומַחכים, על נושא שקרוב ללבי במיוחד.

       

      נראה לי, שגם בעת קריאת הפוסט הזה, נדלקו מרכזי ההנאה במוח...

       

      * ושבוע מצויין!

       

      תודה  איילת, אני שמחה לשמוע שלפוסטים האקדמיים שלי יש אפקט חיובי על המוח מחייך

        8/3/08 20:49:

       

      צטט: theduck 2008-03-08 20:27:39

       

      צטט: אלומית ישי 2008-03-08 19:41:00

      אסתי ושושי תודה על הכוכבים.

      סיכום הפוסט במילים פשוטות: המוסיקה משנה הן את המבנה והן את התפקוד של המוח מחייך

      נו? אז אפשר להגיד את זה ככה, בפשטות... וכשאת מסבירה את זה ככה, אפילו אני מבין את זה ...

      :-)

       אם אפשר היה לסכם בפשטות שכזו איך עובד המוח האנושי הייתי שמחה לפרוש מייד לגימלאות מחייך

        8/3/08 20:41:

       

      צטט: tal_riv 2008-03-08 20:12:37

      מעניין לראות אם ההשפעה יורדת עם עליית הגיל - האם הנושא עדיין תקף לגבי אלו שהחלו לנגן בגיל מבוגר, או שיש חסם.

       

       שאלה מצויינת -- בכל מחקרי הדימות השתתפו נגנים מקצועיים שהחלו לנגן בילדותם.  לא ידוע לי על מחקר שבו השתתפו אנשים שהחלו לנגן בגיל מבוגר. אני מרשה לעצמי לחרוג ממנהגי ולומר שלמרות שזו שאלה אמפירית, סביר להניח שבמוחם של אנשים אלה לא יתגלו השינויים המבניים הנ"ל (לא בכדי מבוגרים שלומדים לנגן אינם הופכים לוירטואוזיים),  בהסתמך על מחקרים שנערכו באנשים דו-לשוניים. יש הבדלים אנטומיים מהותיים בין אלה שגדלו עם שתי שפות אם לבין אלה שרכשו שפה שניה בגיל מאוחר (עשר ומעלה).

        8/3/08 20:39:

      תודה על מאמר מעניין, מעשיר ומַחכים, על נושא שקרוב ללבי במיוחד.

       

      נראה לי, שגם בעת קריאת הפוסט הזה, נדלקו מרכזי ההנאה במוח...

       

      * ושבוע מצויין!

       

       

       

       

       

       

       

        8/3/08 20:33:

       

      צטט: flicker 2008-03-08 19:44:19

      בתור מי שלמדה מוסיקה מגיל צעיר (4.5-5, ככה זה כשנולדים לאמא שלי), אני יודעת להגיד בבירור שזה עוגן ההצלה האינטלקט-מנטאלי שלי.

       

      אבל רציתי לשאול אותך לגביי מחקר אחר שנעשה מזמן לגביי תרומת ההאזנה למוזיקת ג'אז על התפתחות האינטלקט. זוכרת אחד כזה?

       מצטערת, לא ידוע לי על מחקר כזה.

       

      צטט: אלומית ישי 2008-03-08 19:41:00

      אסתי ושושי תודה על הכוכבים.  

      סיכום הפוסט במילים פשוטות:  המוסיקה משנה הן את המבנה והן את התפקוד של המוח מחייך

      נו? אז אפשר להגיד את זה ככה, בפשטות... וכשאת מסבירה את זה ככה, אפילו אני מבין את זה ...

      :-)

        8/3/08 20:23:

      אלומית יקירתי,

      ברוכה הבאה חזרה מלונדון הקרה (לציריך העוד יותר קרה - נדמה לי.........);  אבל לחיבוק שלנו. תודה על הפוסט הנפלא!

       

      אני יכול להוסיף, שנערכו אין ספור מחקרים בעשורים האחרונים בתחום הפרסום, על ההשפעה של מוזיקה. בקליטה מסר פרסומי או בדחייתו. בחדירה לתוך התודעה, ובשבירת מחסומי התודעה. עולה כי למוזיקה השפעה מהותית, במיוחד כשמדובר במוזיקה מוכרת וידועה מראש, שלשומע יש מראש עמדה חיובית כלפיה (אפילו געגועים). הרבה יותר מאשר למסרים וורבליים. בגלל זה המון תשדירים, הם ללא מילים, רק עם מוזיקה שמשתלבת היטב בעלילת התשדיר. את זה למדו הפרסומאים בעיקר מעולם הקולנוע. בתחום הבידור למוזיקה השפעה מרכזית. לפני כמה שנים היה ז'אנר די נרחב של סרטי עלילה שניגנו ברקע שירים נוסטלגיים שאהבנו. כך שלפחות מהכיוון הקוגנטיבי-צרכני, אנו בהחלט מודעים לאפקט המחולל.

       

      רודלף שטיינר כתב על הנושא ספר מופלא, בראשית המאה שעברה: The Inner Nature of Music.

       

      שמענו כבר על שימוש במוזיקה בקרב בעלי חיים. מוזיקה קלאסית במחלבות.

       

      אין ספק שמדובר כאן בתופעה לא ממש ברורה, שאין לנו עליה את כל התשובות. המעבר של צלילים בין מימדים. מה מוזיקה באמת עושה לתודעה שלנו. ההבדלים בין סגנונות שונים של מוזיקה. האם למוזיקה מודרנית השפעה חיובית או שלילית על התודעה (הכוונה למוזיקת מועדונים המושמעת בעוצמת ווליום אימתניות). בקיצור תחום מחקר מרתק. פורסמו כאן בקפה, כבר כמה מאמרים על הנושא (מהיבט הפרסומי).

       

      המון תודה על נקודת המבט המרתקת שלך.

       

      שבוע נפלא!

       

       

        8/3/08 20:12:

      מעניין לראות אם ההשפעה יורדת עם עליית הגיל - האם הנושא עדיין תקף לגבי אלו שהחלו לנגן בגיל מבוגר, או שיש חסם.

       

        8/3/08 19:44:

      בתור מי שלמדה מוסיקה מגיל צעיר (4.5-5, ככה זה כשנולדים לאמא שלי), אני יודעת להגיד בבירור שזה עוגן ההצלה האינטלקט-מנטאלי שלי.

       

      אבל רציתי לשאול אותך לגביי מחקר אחר שנעשה מזמן לגביי תרומת ההאזנה למוזיקת ג'אז על התפתחות האינטלקט. זוכרת אחד כזה? 

        8/3/08 19:37:

      "אז גם אם אין נתונים מדעיים חד משמעיים בדבר הקשר בין האזנה למוצרט ואיי קיו, המוסיקה שלו עדיין מדליקה את כל המוח".

      עם מידע כזה , מחר כל האמהות לילדים הקטנים מחר בחנויות כדי לקנות את הדיסק של "בייבי מוצרט".....האמא היהודיה המודרנית..

      תודה על הפוסט וכוכב!

      שושי

       

        8/3/08 19:24:

       

      גם אני.

      לכן הפסנתר הוא הכלי המועדף עלי.

      אהבתי את מה שכתבת למרות שלא הבנתי חצי ממה שכתוב (בלשון המעטה)

      בכל זאת, זה מחזק את הידיעה שלי שעצם היצירה לכשעצמה היא מנוף מנטלי אדיר.

      תודה אהובה שלי :)))

      פרופיל

      אלומית ישי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין