כותרות TheMarker >
    ';

    מ-קלקלה ל-כלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה

    העולם הגלובלי והמקושר מתנהל תחת חוקיות טבעית וברורה, הקושרת אותנו יחד בתלות הדדית מוחלטת. אבל המערכת הכלכלית-חברתית אינה מתאימה ואף מנוגדת ליחסים המתבקשים בינינו באותה סירה אחת בה כולנו נמצאים.

    מקצוע הכלכלה נותר אנכרוניסטי וקפא על שמריו, בעוד העולם וגם האדם השתנו והתפתחו. השיטה כולה עומדת בפני אתגרים נוכחיים ועתידיים שאין לה מולם תשובות מוצלחות.

    אפשר וצריך לחיות אחרת, וזה בהישג ידנו.
    איך? בזה בדיוק עוסק בלוג זה.

    0

    איך קריסת Toys are us קשורה לצניחה בילודה ולהכנסה בסיסית אוניברסלית?

    0 תגובות   יום שני, 19/3/18, 18:07

    עמודי התווך של הכלכלה המודרנית קורסים. אסון? לא בהכרח.


    מהעיתונות: טויס אר אס קושרת את קריסתה לירידה בשיעורי הילודה. שיעורי הילודה בארה"ב יורדים בעקביות והפוריות בשפל, ולכן פחתו הלקוחות. בוושינגטון פוסט הזהירו כי הצמצום במספר הילדים יפגע בעוד חברות בעתיד.

    תגובתי:

     

    אפוקליפסת הקמעונאות

    הקריסה של רשת הצעצועים Toys are us לא צריכה להפתיע אף אחד. 33,000 עובדים נוספים ייפלטו למעגל האבטלה. שנת 2017 הייתה שנת שיא בארה"ב במספר הרשתות שנאלצו לחסל לחלוטין את פעילותן, או לצמצם את מספר הסניפים והעובדים במקביל. גם מספר העסקים הקטנים והחברות שנסגרו, והקניונים שנכנסו לקשיים, נמצא בשיא.  מה קורה כאן? הרי ארה"ב חזרה לצמוח, האבטלה בשפל היסטורי והבנק המרכזי מעלה ריבית מחשש שהצמיחה תהיה גבוהה מדי ותייצר אינפלציה. מי צודק?


    זה לא הסיפור האמיתי, וגם לא העובדה הבלתי מדווחת שבניגוד ל-4% האבטלה הרשמית, קרוב ל-20% מכוח העבודה בארה"ב אינו עובד, וגם לא מחפש עבודה. עשרות מיליוני אנשים מוגדרים כמובטלים כרוניים.


    עמודי התווך של הכלכלה המודרנית קורסים: 

    הסיפור האמיתי הוא שעמודי התווך של הכלכלה המודרנית, שעליהם מושתתות כל מערכות החיים שלנו והמרקם החברתי העדין שלנו, עמודי התווך האלה קורסים.

    הנה לינק לפוסט שכתבתי בנושא, בבלוג שלי בקפה דה מרקר:
    אין מחסור והטכנולוגיה תוציא את כולנו לפנסיה מוקדמת. עמודי התווך של הכלכלה מתמוטטים, וטוב שכך.

     

    דווקא ההצלחה של אמזון, עליבבא וחברות וירטואליות גדולות נוספות משמעותה תחילת הסוף של תרבות הצריכה האמריקאית ולא ממש צריך להתאבל על כך. להיפך. עמודי התווך של הכלכלה המודרנית מתמוטטים, וזה נכון לגבי שוק העבודה, לגבי תרבות הצריכה, לגבי הנחת המחסור שעליה מושתת כל הכלכלה המודרנית. בהתאם קורס גם מודל הצמיחה, שמבוסס על צריכה פרטית כמנוע העיקרי שלו, שמסבירה 70% מהתוצר בארה”ב ומעל 60% בישראל.


    עמוד תווך נוסף שמשתנה מהותית קשור לאדם שבמשוואה הכלכלית. דור המילניום, כבר לא מסתפק במה שסיפק ומספק אותנו, דור הבייבי בומרס. לא פלא שהכלכלנים זועמים על המילניאלס ועל חוסר הקונפורמיות שלהם לשיטה הכלכלית-חברתית הנוכחית. החבר’ה הצעירים דורשים סיפוק מידי לצרכיהם, לא מוכנים לשעבד את החירות שלהם לחומריות, לעבודה קשה ולמשכנתא ואשראי יקר. הם מחפשים פתרונות שהכלכלה המודרנית לא יודעים לספק ההם. עבורם הצריכה היא פונקציונלית, ולא צורה של בילוי ובטח לא מקור לאושר וסיפוק פנימי.

     

    מסתבר שההומו-ספיאנס מוסיף להתפתח ושהמודלים הכלכליים הנוכחיים אינם מיועדים עבור המורכבות שלו, אלא עבור האדם הכלכלי, הומו-אקונומיקוס, האגואיסט הרציונלי המושלם והבלתי משתנה.

     

    הדמוגרפיה והילודה מכרסמים במדינת הרווחה

    אותו דור גם מביא פחות ילדים לעולם. מאז שנת 2000 ניכרת ירידה בשיעור הילודה בארה"ב, וזו בעיה שמאפיינת גם את יפן ואת מרכז אירופה. מצד אחד האוכלוסייה מזדקנת ומצד שני פחות ילדים ( = עובדים עתידיים) נולדים. טויס אר אס עצמה הצהירה שאחת הסיבות לקריסתה היא שנולדים פחות ילדים ולכן הביקוש למוצריה קטן. זה הרי הולך יחד. לא רק המודל של רשת הצעצועים קרס, אלא איתו צפוי לקרוס מודל מדינת הרווחה המודרנית כולה. פחות עובדים ויותר מקבלי קצבאות ופנסיה? זו משוואה בלתי מאוזנת בעליל, שדוחקת את מדינת הרווחה לגירעון אקטוארי שצפוי רק להמשיך ולתפוח.

     

    האבטלה הטכנולוגית מגיעה ומאתגרת את כולנו

    בפוסט הזה אני מבקש להתמקד בעמוד תווך אחד וחשוב שעליו מושתת הכלכלה המודרנית. בשוק העבודה ובשאיפה לתעסוקה מלאה.  ברור כי קריסה של שוק העבודה, תגרור אחריה קריסה של כל ייתר עמודי התווך, והיא עלולה להעמיד את האנושות בפני מצוק קטלני. כמה אפשר "למתוח" את האנשים ולשמר שיטה שחדלה להיות רלוונטית? מאות מיליוני בני אדם עלולים להגיע למצב של פת לחם. זו בעיה, בעיה שלא ערוכים אליה.


    המודלים הכלכליים הנוכחיים יודעים להתמודד איכשהו עם אבטלה של 10%, 15% ובמקרי קיצון גם של 20%, אבל להתמודדות הזו יש מחיר כבד ואי אפשר להתמיד בה לאורך זמן. בטח לא אם מדובר על אבטלה המונית של 50% ומעלה מכוח העבודה, באשמת ( או הודות ל) החידושים הטכנולוגים, הבינה המלכותית, לימוד מכונה, מכוניות אוטונומיות וטכנולוגיות נוספות שמאיימות כבר היום על משרות צווארון כחול ולבן כאחד. בארה"ב נתונות 50% מהמשרות הקיימות בסכנה מידית. בישראל "רק" 39%, לפי מחקר של מרכז טאוב (2017).

     

    אפשר להפוך את הלימון ללימונדה? 

    יש כאלו הסבורים שהפתרון הוא השבחה המונית וריכוזית של העובדים. יאיר לפיד קורא לממשלה להשקיע הון בחינוך טכנולוגי ושדרוג ההון האנושי של כוח העבודה, כדי שנהפוך למדינת הייטק, בה כולנו מפתחים ומתכנתים, ובכך נוכל להימלט מהאבטלה הגלובלית הצפויה ואפילו להרוויח מהמגמות הגלובליות.


    בפוסט החשוב הזה של יאיר לפיד, הוא מצטט מחקרים רבים שמעידים על כך שההכרה שפנינו לשינוי מהותי בשוק העבודה ול-"אבטלה טכנולוגית" דו ספרתית גבוהה, מחלחלת אט אט למרכז הממסד הכלכלי והפוליטי.


    אלא שהפתרונות שמציע לפיד, אותה השבחה איכותית של כוח העבודה באמצעות השכלה טכנולוגית ורכישת מקצועות העתיד החדשים, הם לא יותר מאשליה שאין לה בסיס.  המכונות החכמות והרובוטים יוכלו להחליף את כל מה שהאדם המודרני יודע לעשות בעולם הזה. את הכל. במקום להתאבל על כך, או לנסות להפוך את המגמה, צריך לחבק אותה ולהפנים איזו הזדמנות אדירה ניצבת בפנינו. מה יישאר לנו לעשות? לעלות ולהתפתח כבני אדם ולממש את מותר האדם מן הבהמה. הרובוטים יעשו את כל השאר.


    ומה עם יצירת עבודות החדשות? אלו שחושבים שזה הפתרון אינם קוראים נכון את המגמה. מה יעשו כולם? ישחקו בפלסטלינה? זה לא חזון, להיפך. מי שמציע את זה הוא בעצם מוגבל יותר מכולם. גם מתכנתים לא צריך. לא צריך אף אחד. הטכנולוגיה מאפשרת לנו כבר עכשיו לייצר מכונות שתהיינה מחליפות לאדם שבעולם הזה במאה אחוז. רופא? בבקשה. עורך דין? בבקשה. מורה? בבקשה. מתכנת? בבקשה. כל דבר שאדם עושה בעולם הזה.

     

    מה נשאר לאדם? כלום, אלא רק להתפתח ולצמוח כאדם. זהו מישור של סיפוק צרכים שלא קשורים לייצור מכונות ולצבירת הון. זה מה שיישאר לאדם. זה הכל. זה המון.

     

    האדם והעם במכרז הבמה. לא התאגידים ולא הכלכלנים:

    כיון שלא מדובר בעתידנות, אלא בהתפתחויות שכבר החלו להתרחש אל מול עינינו, קיימת דחיפות לטפל בבעיית האבטלה ההמונית הצפויה, וראשית להסביר לכולם מה המצב, שאין לפי מה שיש לנו בידיים, לפי מה שאנחנו ערוכים, מדינות, חברות וכולי, אין לנו אפשרות לטפל בזה, אלא כאן נדרש שינוי ביחס לאוכלוסייה עצמה. עד שלא נתחיל לקבל את האוכלוסייה בכל מדינה כגורם החשוב, המרכזי, אז אנחנו לא נוכל לבנות את התיקון של השיטה הנוכחית, מהקפיטליזם הקיצוני שמחשב את ימיו לאחור, לכלכלה אחרת, צודקת יותר, יעילה ופונקציונלית. כלכלה שיתופית, כזו שתפטור את כולנו מהמירוץ המטורף אחרי פרנסה, כסף וחומריות ותאפשר לנו להתפתח ברמת האדם.

     

    אדם כזה יקבל ברמה החומרית כל מה שדרוש לו כדי לחיות, ויתפנה לסיפוק צרכים גבוהים יותר כמו הגשמה עצמית והתפתחות פנימית-אישית וחברתית. מחקרי האושר המודרניים מעידים כולם על כך שמה שהופך אותנו למאושרים קשור לאינטראקציה חברתית חיובית ומפותחת, ללמידה חווייתית, לקשר טוב עם הזולת ולחיים בחברה מגובשת, שמדגישה אחדות וערבות הדדית.


    היוזמה לתשלום הכנסה בסיסית אוניברסלית: 

    אמצעי פשוט ראשון להרגעת המצב, שצובר תאוצה ברחבי העולם ושפיילוטים ראשוניים שלו הוכחו כמוצלחים מאוד, הוא היוזמה לתשלום הכנסה בסיסית אוניברסלית ( Universal Basic income) במסגרתה תשולם לכל אזרח באשר הוא, ללא תנאים מוקדמים, קצבה חודשית מכובדת, שמספיקה לרמת חיים נורמלית ומוסכמת.

     

    המטרה היא מניעת מהפכות ומשברים דרמטיים שעלולים להעלות מפלגות קיצוניות יותר ויותר, לאומניות ומסוכנות. אותה רמת חיים מוסכמת ונורמלית, היא זכות יסוד של כל אדם, ככתוב "לא יגונה ולא ישובח", והמדינה חייבת לדאוג לכך, אחרת השמים מתקדרים ואי שקט חברתי רק יוביל לאלימות, לפילוג ולקיצוניות לאומנית ולוחמנית, עד שיעלה מנהיג חזק, כריזמטי, ויעשה את מה שצריך בלי לשאול אף אחד ועל חשבון מדינות ועמים אחרים.  אסור לתת לזה לקרות. זה תלוי רק בנו.


    התמוטטות שוק העבודה במתכונתו הנוכחית דווקא מקלה ומפשטת מאוד את היכולת ליישם את מודל ההכנסה הבסיסית האוניברסלית. מדובר בכלכלה שמחזיקה את העם בצורה מכובדת ושנותנת לכל אחד ואחד הכרחיות בקיום, עד כדי כך שאף אחד לא מרגיש שחסר לו משהו. יש לכל אחד מחשב, יש לכל אחד מה לאכול, יש לכל אחד מיטה להניח בה את ראשו. היום בן אדם לא צריך יותר. זהו. הרבה יותר פשוט מקודם, לא צריך לספק להם מקומות עבודה, ושכר עבודה, חנויות, ותחרויות. כל אלו יהפכו לנחלת העבר. היום זה הרבה יותר פשוט. במקום לנסות ולהציל את שוק העבודה ולשקוע יחד איתו, צריך לאפשר לו להיעלם מחיינו ולהיערך ליום שאחרי.  

     

    ומה עם הבייבי בומרס? 

    לאנשים בני הדור שלי, ה-"בייבי בומרס" שגדלו על ערכים של חומרנות, תחרותיות, קפיטליזם ותרבות הצריכה, העתיד הזה נראה קודר ומשול למוות. אבל עבור הצעירים, המילניאלס, זו לא בשורת איוב כלל וכלל. גם כך מרביתם, כבר היום, באופן יחסי לא כל כך נמשכים למרוץ. זה כבר ניכר, דרך הזעם של הכלכלנים אל הצעירים שמקלקלים להם את המודלים שלהם. המילניאלס כבר נמצאים עם הרצון אינדיבידואלי יותר גבוה מהחומר, ומפותח יותר מאיתנו עבדי החומרנות,  ולכן אין להם נטייה לעוד ועוד ועוד. הכנסה בסיסית אוניברסלית תספק אותם. ומה עם הדור שלי? מה עם הבייבי בומרס? ראשית, תוך מספר שנים נהיה במיעוט (מזדקנים ומתים). שנית, הפרידה מתרבות הצריכה ומהקפיטליזם תהיה עבורנו קשה הרבה יותר, אבל אם אנחנו חפצי חיים, נקבל אותה בהבנה ונתקדם, תרתי משמע.

     

    לא קומוניזם ולא קפיטליזם: 

    זה לא אומר שאני מציע מודל קומוניסטי. הקומוניזם היה מבוססת על שוויון מוחלט. אין דבר כזה בטבע שוויון מוחלט. אדם לא שווה לרעהו בדבר וחצי דבר. לא באופי, לא ביכולות הטבעיות שלו, לא בבית הגידול שלו, לא בשאיפות שלו ולא בנכונות שלו לעבוד ולהשקיע כדי להתקדם ולאן. לכן ברור שכל שיטה שמבוססת על שוויון מוחלט דינה להיות מושתתת על שלטון כידונים, דיכוי וטרור. לא זו מגמתנו.


    העולם מתגלה כיותר ויותר קרוב לטבע העגול, הגלובלי הכללי האינטגרלי שנמצא בהתקשרות עגולה בכל חלקיה. לכן הטבע "סוחב" אותנו גם להיות דומה לחוקיות של העולם הגלובלי והמקושר, כדי שנהיה גם אנחנו מאוזנים, עגולים, קשורים זה לזה ומשרתים את הגוף הכללי, כמו איברים שונים בגוף האדם. המודל הכלכלי שמתאים לחוקיות כזו אינו יכול להיות קפיטליסטי ואפילו לא סוציאל דמוקרטי. אלו מודלים שמחשבים את ימיהם לאחור ולא יוכלו להתמודד עם אתגרי המאה ה-21 ועם קריסת עמודי התווך של הכלכלה המודרנית.


    ברור שקשה להסכים עם זה. אף אחד לא מוכן לשינוי כזה. להיפך, אנחנו נאבקים כדי לשמר את השיטה הנוכחית. העולם יוכל להגיע להכרה שזהו השינוי מחויב המציאות, רק אם ירגיש שהוא חנוק, שאין לו ממש ברירה. שזה או זה, או ... הגרוע מכל. אז הוא יסכים. אז הוא יסכים. זו תהיה העבודה. מיליוני אנשים מאין ברירה קמים בבוקר, מגיעים למרכזים הקהילתיים, מתחברים לקבוצות קטנות, לעשיריות, ומתחילים לייצר בחיבור ביניהם את האנרגיה שמחייה את העולם. זאת החזון למפעל העתידי שצריך לקום.  חיבור בינינו מתאים לחוקיות שלפיה הטבע מנהל את העולם. לכן יהיה זה משול לכך שנתחיל לשחות על הזרם, במקום נגדו.


    כמו שכותב לפיד בפוסט שלו, אבטלה המונית מהווה סכנה חמורה לאדם ולחברה, הרבה מעבר לבעיה הכלכלית עצמה. כי העבודה היא עבורנו הרבה יותר מאמצעי להתפרנס. היא מגדירה את האדם, בונה את הכישורים החברתיים שלו ואת הדימוי העצמי שלו. מראן ברור שתשלום קצבה אוניברסלית לכולם, ללא שום תנאי, הוא פתח לצרות כפולות ומכופלות. פסיכולוגים וכלכלנים (קיינס למשל) קראו לזה "בעיית הפנאי". מכאן ברור הצורך להתנות את תשלום הקצבה בהשתתפות במסגרת חברתית-חברתית, השתתפות בבניית העולם החדש, תחילה כסטודנט שמקבל מלגה, ואח"כ כמורה שמלמד אחרים את הערכים והחוקיות עליהם מושתת הקיום שלנו בעולם החדש.

     

    קול קורא:

     לפני 5 שנים ויותר, כשנכתבו דברים מהסוג הזה אודות קריסת עמודי התווך של הכלכלה המודרנית בכלל ושל שוק העבודה בפרט, הדברים עוררו גיחוך במקרה הטוב, והתעלמות מוחלטת במקרה הרע. אבל זה העתיד. רוצים או לא רוצים. עכשיו נראה מה לעשות? הדברים נכתבו לכם לפני 10 שנים, 20 שנה, אתה לא שמעתם, היום אתם רואים שזה כך. מי שגם היום ימשיך לטמון את הראש בחול, למרות המסר הברור שניסיתי להעביר כאן אודות הצפוי לנו בעוד 5 או 10 שנים, מי שלא רוצה להכיר במציאות, ימצא את עצמו בחוסר אונים מוחלט ובסכנה קיומית.

    עלינו לסרב להמשיך ולחיות כך.

    אפשר וצריך לחיות אחרת, וטובה שעה אחת קודם.

     

    תודה שקראתם, 

    רונן אביגדור

     

     

     

     

     

     

     

          

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ישראלזיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין