כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מחקרים על סרטן וטיפולים

    חוקרים ממכון ויצמן גילו שתאים סרטניים מתפתחים בקצב מהיר יותר בלילה ...ולכן עדיף לתת את הטיפולים דווקא בלילה במצב מנוחה ולא במצב עירות .
    http://www.sciencedaily.com/releases/2014/10/141009125601.htm

    כתיבה תמה ואהבה

    1 תגובות   יום שלישי, 20/3/18, 08:42

    אמש נאמר לי "הכתיבה שלך תמימה" ...

    זה אומר שאת תמימה "... כך קבע נחרצות ...

    ומה רע בכך , האם הכל חייב להיות מתוחכם  חסר תום ו"בועט" ? 

    אמשיך בקו התם:-) 

    שיר ברדיו מתנגן לו ... וסוחף עד אליו ובסיומו 

     המחשבות מתעוררות 

    והפעם , אהבה והתאהבות ...

    שיר אהוב עלי מבין השירים הרומנטיים של אלתרמן 
    ״פגישה לאין קץ״...
    ״כי סערת עלי, לנצח אנגנך
    שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
    תשוקתי אלייך ואלי גנך
    ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים! ״...

    התאהבות זו אחת התחושות הכי מבלבלות,
    כשאדם מתאהב התחושות הופכות להיות קיצוניות ״כסערה״ .
    כאשר חץ האהבה פוגע. זה בפתאומיות ,

    לאדם כבר אין שליטה על הרגש .

    הפסיכולוגיה מגדירה התאהבות באופן מעניין ,

    ואפילו מדרגת את ״ סולם ההתאהבות ״..
    האם ״הפתאום הזה הופך לתמיד? ...
    מה יש בה בהתאהבות הזו שבכל מקום מדברים עליה וכמהים אליה?
    ״לספרים רק את החטא והשופטת״ ...
    האהבה כשמשתלטת ומחזיקה בשרביט של החוטא והשופטת, היא זו הקובעת ומכתיבה את היארעות המקריות הפתאומיות הזו ...
    גם את היארעות החטא וגם שופטת שלו.

    עד כמה אהבת אמת יכולה להיות טוטאלית,

    אהבת אמת ולא התאהבות רגעית או אהבה של "נדמה לי" ?
    אהבת אמת שלא כל האנשים זוכים לה בחייהם

    אפילו גם לא אלה שחיים באושר ומקימים משפחה.....
    וממשיכים לחפש למלא את ליבם באהבה הזו בכל מקום אפשרי ואפילו בתמימותי הבנתי כעת שגם כאן ...
    ואני שואלת את אלתרמן
    נאמנם להיות מאוהב הוא חטא ??

    מעניין מה אתם אומרים ??? :-)

    הנה השיר:

    כי סערת עלי, לנצח אנגנך
    שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
    תשוקתי אלייך ואלי גנך
    ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

    לספרים רק את החטא והשופטת.
    פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
    עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
    תאלמי אותי לאלומות.

    אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
    לבדי אהיה בארצותייך הלך.
    תפילתי דבר איננה מבקשת,
    תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

    עד קצווי העצב, עד עינות הליל
    ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
    אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
    מעוניי הרב שקדים וצימוקים.

    טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
    אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
    אל תניחי לו שיאפיל כחדר
    בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.

    שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
    שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
    שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
    ואני אקוד לה וארים.

    ואני יודע כי לקול התוף,
    בערי מסחר חרשות וכואבות,
    יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
    את חיוכנו זה מבין המרכבות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/3/18 18:57:
      "מכתיבה את היארעות המקריות" המילה "היארעות" האם זאת טעות כתיב או שהתכוונת למילה במובן "incidence".... בכל מקרה המשפט לא כל כך מובן לי...

      ארכיון

      פרופיל

      ליסהליסה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין