על הבמה החשוכה עומדים שניים מוארים באור זרקור בודד. האישה מחזיקה כרית בצורת לב אדום גדול ומחבקת אותה חזק.

אני: היי, אז כאן את מתחבאת

את: שלום גם לך, ואני לא מתחבאת בכלל זה אתה ששבחרת לא להיות פה לידי.

אני: טוב טוב, אל תתחילי עכשיו. פשוט תחזירי לי

את: את מה להחזיר? 

אני: אותו, מה זאת אומרת, מה את עושה את עצמך

את: אני רוצה שתדבר ברור, מילים ברורות, משפטים שלמים שמכילים התחלה אמצע וסוף ולא צריך לנחש למה אתה מתכוון. 

אני: אוף איתך, אני רוצה שתחזירי לי את הלב שלי 

את: (מושכת בכתף אחת ומשפילה את המבט ומחבקת את הלב יותר חזק) לא רוצה

אני: מה זאת אומרת לא רוצה, זה הלב שלי לא?

את: לא. זה לא שלך הוא שלי עכשיו.

אני: נו באמת, איך הלב שלי יכול להיות שלך

את: אתה נתת לי אותו במתנה וזהו. בלי חרטות עכשיו

אני: אבל אני צריך אותו, מה, מה פתאום נתתי לך אותו

את: כן, אתה נתת, אתה לא זוכר?

אני: לא, איך אני יכול לתת לך את הלב שלי?

את: מממ... (חיוך קטן עולה על פניה), חיבקת אותי, זוכר? אז מול השקיעה, או שאולי זה היה בכלל בלילה במיטה שסיפרת לי את כל הדברים האלה שמעולם לא סיפרת לאף אחד. 

אני: אז? איך בדיוק נתתי לך אותו, זה לא קשור

את: רגע... אל תפריע, ואז התנשקנו ואתה אמרת לי שאתה אוהב אותי

אני: ו... 

את: זהו, נתת לי אותו. אהבת אותי והלב שלך רצה אותי כל כך שהוא קפץ לי ישר לידיים (מניפה אותו למעלה כמו שלט), רואה?

אני: רגע רגע, ואיפה הלב שלך? למה הוא לא קפץ עליי?

את: שלי? הוא פה על השרוול. (מסובבת את הגוף להראות לב קטן שקשור בסרט על הבגד לשרוול מעל המרפק)

אני: רמאית אחת, את לובשת אותו על השרוול והוא לא יכול ללכת לשום מקום כי הוא קשור

את: זה מספיק כואב ללבוש אותו ככה אז אל תהיה כזה רשע

אני: אבל אבל... זה לא פייר. מתחכמת אחת. טוב, תחזירי לי אותו (מנסה לחטוף)

את: (מחזיקה חזק ולא משחררת) לא רוצה, תעזוב אותי כבר

אני: אני לא אעזוב, תביאי לי אותו ואז אלך

את: אני לא יכולה

אני: למה את לא יכולה, פשוט תחזירי 

את: אי אפשר, אתה עדיין אוהב אותי?

אני: (שותק בפרצוף עצוב)

את: רואה, אתה כזה דפוק, איך אני יכולה להחזיר לך אותו. אם אתה עדיין אוהב אותי, אז הוא שלי

אני: זה לא בדיוק, אני אוהב אותך אבל לא כמו אז, 

את: אז תפסיק לאהוב אותי כבר, ואז הוא יחזור אלייך

אני: המממ... הלוואי וזה היה כל כך פשוט

את: זה מאוד פשוט, לא אוהב, הלב חוזר. אוהב, הלב נשאר אצלי

אני: זה לא שאני שונא אותך פתאום, גם אם כעסתי עלייך והכל. אם אוהבים מישהו זה לא באמת עובר או נעלם. תמיד נשארת אהבה 

את: את הדיבורים האלה תספר למישהי אחרת לא לי... הלב נשאר אצלי

אני: אני לא יכול למחוק הכל כאילו כלום לא היה. חלק ממני תמיד ישאר אוהב. וחלק לא.

את: אז תקבל רק חלק מהלב. איזה חלק פה אתה רואה שעוד אוהב אותי?

אני: את בלתי נסבלת את יודעת, חייבת להיות צודקת כל הזמן, זה מכאיב לי 

את: בגלל זה אתה אוהב אותי לא?

אני: אמרתי לך, יש דברים שאף פעם לא משתנים. אבל בכל זאת משהו משתנה. 

את: לא תראה אותי יותר ולא את הלב שלך, אני הולכת

אני: אל תאיימי עליי

את: אז רק תתחבק איתי קצת טוב?

אני: אני לא חושב שזה רעיון טוב

את: למה? מה כבר יכול לקרות?

אני: את יודעת טוב מאוד... אולי כדאי שאני אלך עכשיו (ונשאר לעמוד)

את: (שותקת קצת) עצוב לי

אני: כן, גם לי. אני אלך עכשיו. תשמרי לי עליו. 

את: תמיד התייחסתי אליו יפה ובזהירות אתה יודע את זה

אני: כן, זה נכון, ובכל זאת אני אולי אצטרך אותו מתישהוא, אי אפשר לדעת

את: טוב, תלך כבר, קשה לי 

אני: הולך, רק עוד רגע אחד. 

את: (בוכה רק עם דמעות בלי קול)

אני: אני יכול לגעת בו קצת לפני שאני הולך?

את: (מושכת בכתף, מסבה את הראש הצידה ומושיטה את הלב קצת קדימה)

אני: תודה  (מלטף את הלב ארוכות ואז הולך). ביי

את: (בוכה)

האור מתעמעם לאט לאט