כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    הטאפטים האלו שבתוכי - רשימה מלווה צילומים

    33 תגובות   יום שבת, 24/3/18, 22:14

    הטאפטים האלו שבתוכי, התמונות המתחלפות בקצב קבוע, חובטות בקירות התודעה, שגם הגוף שותף להן, כמו מתמסר לגלים, סומך על המים, על קצבם, על קצפם, בוטח בעצמו, שדבר לא יקרה, ואם יקרה, יוכל לו הגוף.


    ''

    ''

    ''

    ''

    ימים, אגמים, נהרות כל הכחול האין סופי הזה

    הנופים האלו, שלא ידעתי על קיומם, יְפי הטבע, השדות שֶׁבִּי, יריעות בד פרושות עד האופק,  טרסות שתולות אורז, יערות, קרחות יער, מדבריות שפניהם לשמים, לשמש, בְּרדים וּבְרקים, קַרחונים וּפְסגות מושלגות, צוקים שנוגעים בשולי עליונים.


    ''

    ''

    ''

    ''

    אלפי הגוונים של הירוק בטרסות האורז

    והנופים האורבאניים, ערים שנפתחות אלי, גורדי השחקים והמשתקף  בהם, הקליידוסקופ, התנועה, ושוב...


    ''

    ''

    ''

    ''

    הנופים האורבאנים האלה, סינגפור למשל

    הטאפטים האלו, שִפעת צורות, אֵלו שראיתי בחיי, ואלו שלא ראיתי מימי, ובכל זאת נצברו, באו בי בימים, אולי הגיעו לפני לידתי, עם לידתי, עם לידת האנושות. אנושות שחבויה בי מבראשית... לא, לפני רֵאשית. משוכפלת בי, כמו הופקדתי לִשַַׁמר רובד תת קרקעי.

    איך הגיע אלי הקופִּי הזה, ואולי מדובר במקור, איך הגיע אלי דבר קיומו.


    ''

    ''

    ''

    צורות מגורים שיוצר לו האדם

    איך בו בזמן אני יכולה, אתה יכול, אנחנו יכולים  להניע את הגוף, להיות זה וזאת במרחב, בזמן, בחברה, בדת ובדעת, לא חשוב, איך אפשר להיות גוף, שאוכל ומעכל ויודע להכין את המאכל,  להגדיר ולקצוב מידה, לשאת אחריות למידות, למגרות, לסייגים, לנוע ולנוח, לחשוב ולדבר על כך, להגיע לפסגות ולשְאוֹל תחתיות, ולדבר... ולדבר את עצמו לדעת ושלא מדעת, ובו בזמן לחשוב את הזולת, את העולם - תודעת ראי.


    ''

    ''

    ''

    שפע העולם, פני אדם ופרי האדמה

    השכבות האלו של הקיום, העומק, הַאוצָר שטמון בנו, שרק אם נתמזל מזלינו נחווה אותו, פעם, אולי פעמיים, ויהיו שיחוו אותו בחלום, ועם בוא העֵרות, כשהמציאות תתעורר עם הגוף הקם למלאכת השגרה, מי מאתנו יצליח לשחזר את ריבוי הרבדים, המימדים, מי יצליח להגיע לאופק ומעבר לו, לתפוס שמאחורי האופק יש עוד אופק ועוד אחד, ובו בזמן, הגוף וקיומו, הצורך להתגרד. למשל. אי הנוחות תחזור שוב ושוב, צריך יהיה לעשות איזה דבר, לרגע יתעורר ספק, אם היד תהיה מסוגלת לפעול, לסלק את אי הנוחות, את הגרוד. היד תכוּון למְקום אי השקט, האצבעות תגרדנה, תבוא הקלה זמנית, היד תתפנה לפעילות אחרת.


    ''

    ''

    ''

    ''

    ''

    הרי געש שגעשו וכבו, אבק וולקני וכל מה שהוא מעורר בדמיון

    וכל  שהתרחש יתרחש ברובד חיצון, שאחראי על חיבור הגוף למציאות, הרובד שכמו קרוב ביותר לפני העור, שקרוב למרחב שמחוץ לעור, החיבור בינינו ובין העולם.


    וכמו הכל לראשונה – לנעשה, לנראה, אפילו הבחנה בין קפלים של תחתונים, שהונחו על השיש בחדר רחצה,  האור והצל  שבקפלים, או כמו פלא, שלושה גבישי מלח שנותרו בצלחת לאחר ארוחה וגרגיר של שומשום מיותם לידם. או כל המפעל הזה של טחינה בפה, בשיניים, לאט לאט, שלא ייתקע, בליעה וקודם הפרוק בלשון, ההפרדה בין קליפת פול השעועית למחית שבפנים, שנימוחה, דייסה, עלה פטרוזיליה, הוֶשט שהוכן להכלה, שהפרור לא ייעצר על הסף, שלא יזעיק נשימה, מיצי הפירוק הנאספים, המתכוננים, המשך ההחלקה...


    הטאפטים האלו, הצבעים, הניואנסים של הצבעים, מה שאנחנו קוראים לו גוונים ובני גוונים ובני-בני גוונים. זאת אומרת, שבו בזמן שהגוף פועל  במרחב, בטוח בעצמו ובאפשרות להכנס ולצאת מן המרחב הפיזי אל עצמו והחוצה מעצמו, בו בזמן התודעה ערה לצבעי העולם, לפאלֶטה של הצייר, ליכולת לבחוש, לערבב, להמיס, ליצור אין סוף גוונים, שיצא מתוכם עולם ומלואו.


    ''

    ''

    ''

    ''

     

    ''

    והשמש בהר ברומו באינדונזיה, לא מפתיע שאדם עבד, ושם עדיין עובד, את השמש

    וכל המראות וכל  הצורות, והגוף שהוא סוף וחלק מאין סוף, ומה עושה פה ההבנה של היחס בין צייר לצופה והאמירה, "מה זה בכלל הקשקוש הזה ", שלא אחת שמעתי מפי צופה אקראי שהתבונן בציור, בעיקר מי שהתבונן באבסטרקט כלשהו של אמן. אמן, שכפי הנראה, לא הצליח לרדת אל עֹמק התודעה שלו, ועשה עצמו כאילו הצליח וזייף ויצר באמת איזה קשקוש, שאינו יותר ממנייריזם קישוטי, או אולי כן הצליח, קרא וכרה ממעמקיו מה שמצא והעביר אל הבד או החומר האחר, אבל נכשל בתרגום לצורות ולצבעים המוכרים לצופה האקראי,  או אולי דווקא הצופה לא הצליח לרדת לסוף תודעתו שלו ולמצוא בה את שפת הצורות והצבעים שבהם דִבר אליו האמן, כי הוא הצופה, נאטם לעולמו של האמן, והכניס את עצמו למגרה הזאת של "מה זה בכלל הקשקוש הזה".


    ''

    ''

    ''

    ''

     

    ''

    וטקסי המוות, באדום, שהאדום להם כר

    והנופים, הנופים, שאני מזהה מחיי ומהחלומות, שמתגלגלים לפנַי בסדר משלהם, ורובד תודעה שמוביל כמו עצב שמפעיל שריר, החלטה ברורה, לנצל את  המרחב הירוק לריפוי הגוף, כמה הוא נזקק, והידיעה שאפשר  להרפות, לרפא את הגוף מפצעי הזמן, לזהות את גרעין הכאב, שהתיישב, למשל, בשקע מתחת לבֹהן הרביעי בכף רגל שמאל, לרכז, לכוון אליו את כח החיים, כאילו שהוא חשוב, טבור העולם, לנשום אליו ולנשוף ולהרחיב את הכאב הצרוף עד אין סוף, ככל שיגדל ויתפשט, כך  יתחלק לאלפי חלקיקים, לאטומים, לרשת, יתפוגג במרחב, ייעלם.

     

    והדיוק באיתור רשת הכאב, חוטי הכאב המחַברים בין ראש סיכה של כאב לרעהו,  תזוזת הגוף מבפנים, נגיעה סמוך לכאב, תזוזה קטנטנה של שריר, גיד, שינוי תנוחה, עצב.  והדיוק - מנין הדיוק, כאילו כל תורת הרפואה, מימי היות האדם מתמצֵית בדיוק הזה, והניע, והני, והנ וה, ו, שמרפה את הכאב, מיטיב.


    ''

    ''

    ''

    הדיוק הזה של החי, הצומח והנוצר

    והצורך המוגדר לבחון כל הזמן ובו בזמן את הגבולות, האם הדבקות לרובדי התודעה לא תשתק את פעילות הגוף, האם היד תוכל לקבל את ההוראה, לבצע אותה, לגעת בכאב המרוכז, לעסות את הכָאוב, האם תוכל לַכְּאב. האם אברי הגוף יודעים עדיין, כפי שידעו קודם לכן, את המרחב הפיזי, האם  השרירים יבצעו כל מה שנהגו לבצע באופן אוטומטי לפני השינה, כל אחד והרגליו הוא, ובמקרה הקטן הפרטי שלי, הסרת איפור,  משיחת קרם לילה על הפנים, צחצוח שיניים, כיבוי האור.


    כשהגוף כבר מונח והעיניים נעצמות, ובו בזמן נפקחות פנימה, לספוג את גלי המראות, והגוף עולה ויורד עם כל גל של התודעה כמו ספינה זעירה שעולה ויורדת, ערה לנעשה על פני הים ומתחתיו, בלי חשש, שום סכנת טביעה, גופעולם אחד, גל, פעימת עולם.


    עד כמה חשוב הקצב האחיד, עד כמה הוא מרגיע, מרפד בבטחון, אמון  בַאֲני, שאינו אלא חלק מתודעה עצומה, מכילה, אין סופית, אמא תודעה, שהכל אפשרי, הכל ייתכן, ובו בזמן אפשר לסנן, להגביל, לגדר, לסייג, לסווג. לכוון, פשוט להגיד, אם רוצים, לכאן אַתְּ תודעה לא תכנסי כרגע, ואם יפלוש, למשל, האחר, שמחוצה לה, תוכל, אם תרצה,  להוריד אותו מהבמה, להתמקד בעצמה, לטרוק דלת, לנפנף אחרים מתדפקים, להגיד שאת רגעי השיא העגולים תקדיש לעצמה.  

     

    ההחלטה הזאת לא תהיה כרוכה באשמה, כמו ידעה התודעה להרגיע, שתמיד תוכל להרים מסך, לפתוח אשנב לאחרים. ובינתיים חש הגוף בחום ובקור ובאיברים שצריכים חמום, אולי בשמיכה נוספת, במגע אצבעות, שיזרִם הדם, וייחם.

     

    והתודעה מנמיכה עוד, שכבה ועוד שכבה, יודעת את יכולתה לגעת בַּיֵש וּבאַין, להתפשט במרחב, להיות בטוחה ביכולתה, לחבֹר לעמק, לגובה, לכל מימד, למֶשך הזמן. לא, לא למֶשך, כי הזמן מבֻטל, והסדר גם, ואף על פי כן, השפה והכתיבה והדיבור קורים ומוגדרים בזמן,  דבר דבור על אופניו מול תודעה נדהמת, שפע של מלים שמוסיפות לנסות ולהתנסח, לפרוט תודעה לפרוטות ולאותיות, של זה ועוד זה ועוד זה, וקצרה ידן מלומר, אולי במקום שמצליח הציור, נכשל הסיפור.


    ''

    ''

    והסנה שאיננו אוכל - של התודעה

     

     

    כתבה וצלמה (באינדונזיה ובסינגפור): באבא יאגה

    © כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/18 15:08:

      צטט: נוסע בזמן 2018-04-15 15:41:01

      אין ספק שאת יודעת להעריך את הדברים החשובים באמת בחיים האלה. שאפו על התמונות והכיתוב ביניהן, אפילו קצת ריגשתבוכה

      ואללה, שמחה שזה עבר ולו קצת ולו טיפ טיפה

        15/4/18 15:41:

      אין ספק שאת יודעת להעריך את הדברים החשובים באמת בחיים האלה. שאפו על התמונות והכיתוב ביניהן, אפילו קצת ריגשתבוכה

        12/4/18 18:29:

      צטט: אביבי32 2018-04-12 17:02:02

      כתיבה יפה. והתמונות צקסימות
      ,תודה, אביב, איפה היית

       

        12/4/18 17:02:
      כתיבה יפה. והתמונות צקסימות
        3/4/18 15:02:

      צטט: נומיקן 2018-04-03 14:22:21

      עֵרוּת
      ערות, נכון, חג שמח

       

        3/4/18 14:22:
      עֵרוּת
        31/3/18 15:32:

      צטט: ארנה א 2018-03-31 11:37:35

      ואוו! איזה עומס. חוויות, חיים, רגעים. מלאן ת'אלפים קטגוריות של אדם ועבר והסטוריה ורגעי מחשבה, הבזקים, זיכרונות, נגיעות ו...יומיום. אלבום תמונות מאלף. איך מכילים כל זה בחיים של אדם אחד חולף?!
      מכילים, בכמה שעות של מודעות והאמת אין זה הכל, אנחנו מכילים הרבה יותר מזה. תודה רבה, ארנה, וחג שמח

       

        31/3/18 15:31:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-03-31 11:18:49

      .

      נעים לבקר ולהתחבר אל צבעי הקשת

      כל צילום והחוויה היפה הטמונה בה

      הטמון בתמונה, תודה רבה וחג שמח

       

        31/3/18 11:37:
      ואוו! איזה עומס. חוויות, חיים, רגעים. מלאן ת'אלפים קטגוריות של אדם ועבר והסטוריה ורגעי מחשבה, הבזקים, זיכרונות, נגיעות ו...יומיום. אלבום תמונות מאלף. איך מכילים כל זה בחיים של אדם אחד חולף?!

      .

      נעים לבקר ולהתחבר אל צבעי הקשת

      כל צילום והחוויה היפה הטמונה בה

        30/3/18 11:59:

      צטט: פוצקלה 2018-03-29 15:16:09

      אהבתי את הנסיעה המשותפת שלך עם התודעה. יופי של תמונות פנימיות וחיצוניות. חג שמח.
      יו איזה כייף שהיתה לך הסבלנות לנסוע איתי גם פנימה, פוצקלה, חג שמח
        29/3/18 15:16:
      אהבתי את הנסיעה המשותפת שלך עם התודעה. יופי של תמונות פנימיות וחיצוניות. חג שמח.
        26/3/18 10:25:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-03-26 00:39:50

      כמה חשק את מעוררת!!
      למה? יקירתי, לנסיעה פנימה או החצה? שמחה שאני מעוררת. חג שמח!

       

        26/3/18 10:24:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-03-25 23:36:55

      תודה על ש"לקחת" אותנו לשם
      תודה ש"הגעתי" לשם ולמקומות שבתוכי בעיקר והיית טרמפיסטית נהדרת. חג שמח, מכבית
        26/3/18 10:22:

      צטט: צוריאל צור 2018-03-25 22:13:14

      תמונות מרהיבות. עוררת בי זכרונות לסינגפור קצת שונה מלפני שנים רבות. חג שמח !!
      תודה, צורי, מעניין שהצילומים גונבים את ההצגה וחשבתי שהם משניים. שמחה שעוררתי זכרונות. חג שמח
        26/3/18 08:59:

      צטט: באבא יאגה 2018-03-25 13:37:00

      צטט: barir 2018-03-25 08:27:45

      יקירתי! תודה שאת משתפת אותנו בחוויות ובצילומים שלך. ביג לייק. יום נעים עם שפע חוויות חדשות.
      אכן, כל יום נושא איזה חידוש, יש חדש תחת השמש
      חג שמח , מרסיה, ורק טוב

       

      חג שמח גם לך ♥ ורק טוב.

      כמה חשק את מעוררת!!
      תודה על ש"לקחת" אותנו לשם
        25/3/18 22:13:
      תמונות מרהיבות. עוררת בי זכרונות לסינגפור קצת שונה מלפני שנים רבות. חג שמח !!
        25/3/18 21:08:

      צטט: רונית אברהם 2018-03-25 20:56:38

      הצילומים מרהיבים. לא יודעת מה נשאר ולמה מסתפקת בתחושת היופי.
      כי זה ארוך, רונית, מותר לך. תודה רבה וחג שמח

       

        25/3/18 21:07:

      צטט: תכשיט 2018-03-25 20:19:44

      משובח...!! התמונות נפלאות....
      תודה ושיהיה חג שמח

       

        25/3/18 21:06:

      צטט: איציק אביב 2018-03-25 18:51:15

      זה יופי בכל המובנים.
      תודה רבה, איציק, חג שמח
        25/3/18 20:56:
      הצילומים מרהיבים. לא יודעת מה נשאר ולמה מסתפקת בתחושת היופי.
        25/3/18 20:19:
      משובח...!! התמונות נפלאות....
        25/3/18 18:51:
      זה יופי בכל המובנים.
        25/3/18 13:37:

      צטט: barir 2018-03-25 08:27:45

      יקירתי! תודה שאת משתפת אותנו בחוויות ובצילומים שלך. ביג לייק. יום נעים עם שפע חוויות חדשות.
      אכן, כל יום נושא איזה חידוש, יש חדש תחת השמש
      חג שמח , מרסיה, ורק טוב

       

        25/3/18 13:35:

      צטט: ד. צמרת 2018-03-25 07:31:31

      אנו קולטים מיליוני סצינות במהלך החיים, מעניינות במיוחד הסצינות שאנו נזכרים בהם כעבור כמה שנים. אני רואה בזאת פילוסופיה של תיירים.

      "נכון, אולי הצילומים מבלבלים ומסיתים את תשומת הלב למה שלא התכוונתי להדגיש. נדמה לי שהרחבתי הרבה מעבר לפילוסופיה של תיירים, אולי פילוסופיה של תיירים בחיים, 
      את הקטע כאן למטה ועוד כמה שכמותו לא הייתי מכניסה בפילוסופה של תיירים.
      "כמו הכל לראשונה – לנעשה, לנראה, אפילו הבחנה בין קפלים של תחתונים, שהונחו על השיש בחדר רחצה,  האור והצל  שבקפלים, או כמו פלא, שלושה גבישי מלח שנותרו בצלחת לאחר ארוחה וגרגיר של שומשום מיותם לידם. או כל המפעל הזה של טחינה בפה, בשיניים, לאט לאט, שלא ייתקע, בליעה וקודם הפרוק בלשון, ההפרדה בין קליפת פול השעועית למחית שבפנים, שנימוחה, דייסה, עלה פטרוזיליה, הוֶשט שהוכן להכלה, שהפרור לא ייעצר על הסף, שלא יזעיק נשימה, מיצי הפירוק הנאספים, המתכוננים, המשך ההחלקה..." מה אתה אומר?
        25/3/18 13:31:

      צטט: אהובהקליין 2018-03-25 00:20:19

       יקירה.

      חיוך

       תודה רבה לפוסט כה יפה, מעניין  ומושקע.

       אהבתי גם את התצלומים המרהיבים.

       יישר כוח!

       שבוע טוב ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

      תודה לך, אהובה , וחג שמח

        25/3/18 08:27:
      יקירתי! תודה שאת משתפת אותנו בחוויות ובצילומים שלך. ביג לייק. יום נעים עם שפע חוויות חדשות.
        25/3/18 07:31:
      אנו קולטים מיליוני סצינות במהלך החיים, מעניינות במיוחד הסצינות שאנו נזכרים בהם כעבור כמה שנים. אני רואה בזאת פילוסופיה של תיירים.
        25/3/18 00:20:

       יקירה.

      חיוך

       תודה רבה לפוסט כה יפה, מעניין  ומושקע.

       אהבתי גם את התצלומים המרהיבים.

       יישר כוח!

       שבוע טוב ובשורות טובות.


       בברכה

       אהובה

        24/3/18 22:49:

      צטט: bonbonyetta 2018-03-24 22:40:55

      *

       

      אהבתי מאד מאד כמעט את כל הטפטים שבתוכך, ואימצתי אותם גם לתוכי, בעיקר את הראשונים, וכמה מהאמצע.

      תמונות משגעות, חוויות שעוברים אתם מקובעות אלינו אכן כמו טפטים בפנים לנשמה.

      יופי של פוסט, ואיך המחשבת לנו שאת שומרת את כל התמונות אצלך בפנים בנשמה.

       

       

      נ.ב. כיון שהייתי ממש הראשונה להגיב אני רואה, מגיע לי צומי, נכון?!

      אז אני רוצה עוגת שכבות טבעונית למהדרין.

      זהו.  צוחק

      מגיע לך כל ה-צומי שבעולם וקצת יותר, אני שולחת לך את כל העוגות הטבעוניות למהדרין שמצאתי בין הטפטים שלי.

      בתיאבון וחג שמח

        24/3/18 22:40:

      *

       

      אהבתי מאד מאד כמעט את כל הטפטים שבתוכך, ואימצתי אותם גם לתוכי, בעיקר את הראשונים, וכמה מהאמצע.

      תמונות משגעות, חוויות שעוברים אתם מקובעות אלינו אכן כמו טפטים בפנים לנשמה.

      יופי של פוסט, ואיך המחשבת לנו שאת שומרת את כל התמונות אצלך בפנים בנשמה.

       

       

      נ.ב. כיון שהייתי ממש הראשונה להגיב אני רואה, מגיע לי צומי, נכון?!

      אז אני רוצה עוגת שכבות טבעונית למהדרין.

      זהו.  צוחק

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין