כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    0

    1950VS2018 - תקופת הצנע - תתביישי לך מדינת ישראל

    1 תגובות   יום חמישי, 29/3/18, 10:35

    האם מדינת ישראל מודל 2018 שחוגגת 70 שנה להכרזתה למדה משהו או שמא נשארנו עדיין בגישה של שנות ה 50 שנת העשור הראשון של מדינת ישראל.

    בשנות ה 50 חלק ממשטרי הצנע, חלק ממשטרי המדינה היו תלושי מזון על מנת שאנשים יוכלו לקבל קמח, שמן וכל הדברים הבסיסיים על מנת שיוכלו לנהל את חייהם ולאכול. בשנות ה 50 תלושי המזון וחלוקתם הייתה נחלת הכלל של אותם אנשים בתקופה ההיא, בתקופה של התחלת המדינה.

    בתקופת הצנע קיבל כל אחד – לחם אחיד ללא הגבלה, 60 גרם תירס, 58 גרם סוכר, 60 גרם קמח, 17 גרם אורז, 20 גרם קטניות, 20 גרם מרגרינה, 8 גרם איטריות, 200 גרם גבינה רזה, 600 גרם בצל ו... 5 גרם ביסקוויט. מה שעוד קיבל כל אדם הו 75 גרם בשר ובנוסף קיבלו קצת ביצים סבון כביסה, סבון רחצה שוקולד ו....דג מלוח.

    כן, את כל אלה "זכו" לקבל האנשים בשנות ה 50, היו משתנים פה ושם אבל בגדול זה היה לב ההקצבה לכל אדם, שאז הוא היה צעיר והיום אם נסתכל עליו הוא בן 80 או 90 או אולי קצת יותר.

    מי שזכו להקצבות הם אלה שהגיעו באוניות עם קליטת עלייה המונית שהגיע מכל קצוות העולם ובעיקר מאירופה אחרי השואה.

    והיום, אם נתקדם

    אלה שהיו אז אלה שקיבלו את תלושי המזון, קיבלו את האוכל במשורה על מנת לשרוד ולחיות שוב חיים להם על תלושי מזון במדינת ישראל.... שנת 2018 שחוגגת כבר 70 שנה.

    עושה הרושם שבמדינה הזו... שום דבר לא השתנה.

    אלה שקיבלו תלושי מזון שבאו להקים את המדינה, אלה שקיבלו תלושי מזון שהפריחו את השממה ובזכותם אנחנו כאן וחיים את חיי השפע של המדינה

    אלה שקיבלו את הצנע והיו מאושרים מכל דבר

    היום לצערי חיים ברובם חיי צנע במדינה שאומרת שהיא ארץ.... זבת חלב ודבש.

    שאני רואה היום את הקשישים, אלה שהיו אז צעירים אמיצים שבאו להפריח את ישראל, שאני רואה אותם מקבלים ארגזי מזון, תלושים לקנות להם מזון, הלב שלי מתפוצץ.

    מדינה שבמקום שתחבק את אלה שבזכותם אנחנו כאן, ממשיכה לתת את הצנע, את החרפה לאותם אנשים שעמלו בכפות ידיהם כדי שהשממה תפרח.

    לא היה אז הייטק, לא היה אז המון דברים, בכפות ידיהם, הם הפריחו כל שדה, כל עיר הם בנו בידיהם ובעצם..... הפכו את מדינת ישראל למדהימה.

    ומה מדינת ישראל היום מחזירה להם.... היא מחזירה אותם 70 שנה לאחור ובמקום לתת להם את החיבוק הכי גדול , את העזרה, את האהבה, את התמיכה, המדינה נותנת להם קרטונים של אוכל יבש, ולפעמים גם תלושים לחג ויותר מזה, גם את המעט שהם מקבלים היא לוקחת להם בחזרה כמו שכחלון אמר – הגמלאים יחזירו 1000 שקל לשנה כי הם קיבלו יותר מידי.

    שהוא נתן להם 6 שקלים לחודש תוספת בזמן שחברי הכנסת קיבלו 5000 ₪ לחודש הלכתי למות מבושה בשביל כולם.

    שהיום נותנים לכל אלה שקיבלו את תלושי הצנע שנותנים להם תלושים עלובים לקנות קצת אוכל או שמחלקים להם ארגזים של טובות...... אני מתפוצץ מזה כי זה מדינה עלובה שמגיע לה ........מילה אחת

    בושה.

    בשנות ה 50 קרי 1950, תקופת הצנע

    בשנת 2018 מדינתנו הנאורה במקום לחבק את אלה שהיו מפריחי השממה

    עושה להם תקופת צנע חדשה וזה עצוב וזה כואב וזה מעצבן

    נשבר

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/18 17:05:

      צודק. היחס שלנו לקשישים מחפיר.

      מילא בתקופת הצנע, היום אין לזה מחילה. 

      אבל חשובות יותר חגיגות לכבוד שנת השבעים למדינה.

      ממשלת בושה וחרפה. 

      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין