כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      3/4/18 12:35:

    צטט: גילהסטחי 2018-04-03 12:14:16

    הטקסט הזה הוא חווית קריאה מופלאה.

    .

    המון תודות גילה עבור התגובה המרגשת, וחג שמח!!!

      3/4/18 12:14:
    הטקסט הזה הוא חווית קריאה מופלאה.
    0

    אבו-רזק

    2 תגובות   יום שני, 2/4/18, 13:11

    http://cafe.themarker.com/image/3280179/

    אבו-רזק

    מדעי המוות

    קטע

     

    'וולאהי…', מלמל אבו-רזק בקול רם, טופח קלות בחזהו על כיסיו הפנימיים כמגשש אחר דבר-מה. 'שכחתי להביא עמי את המקטרת שלי.'

    בטרם הצליח אבו-רזק להגות מלה נוספת, מיהר סמיר להציע לו את קופסת הסיגריות שברשותו, כאשר הוא מחזיק את הקופסה פתוחה מתחת לאפו של אורחו. אבו-רזק נטל אחת מהן ובחיוך מתנשא נתן ביטוי לקורת-רוחו, קרב אותה לנחיריו, ומילא אפוו בניחוח הארומה העדינה. לאחר מספר שניות של הנאה תקע את הסיגריה בפיו אוחז בפילטר בשיניו, שולח מסר לסמיר בעיניו במבט שכולו ציפייה. סמיר שלף מצית מכיסו וגהר קדימה להדליק את הסיגריה בפי איש הקשר שלו. מקרב את להבת האש הזעירה עד לשפתיו של אבו-רזק כמעט. בעוד הוא מתבונן בקרחתו המבהיקה של אבו-רזק הגוחן מעל המצית; ומיד העז לשאול: 'האם אני אמור ללמוד ב-"אל-אזהר" או באיזושהי אוניברסיטה אחרת? אני רוצה להמשיך בלימודיי, בטרם אצטרף לארגון באופן רשמי כחבר פעיל מן השורה.'

    ההפרעה הבוטה והבלתי צפויה של הטקס השליו הזה, גרמה לאבו-רזק להזדקף מיד מופתע לחלוטין. הוא נע מעט על מושבו באי נוחות גלויה, מוצא שוב את התנוחה ההולמת את מעמדו, ובמבט מהורהר שילח טבעות עשן לתקרת הלובי.

    בעוד סמיר צופה בארשת המהורהרת והתמיהה שעטה על פניו איש הקשר שלו, הוא הבין ששגה. לא היה עליו להעלות את השאלה הסבוכה הזו, לא עתה ולא בעתיד. מכל מקום, לא בפני אדם חסר חשיבות כאדם שיושב מולו ברגע זה; אשר התמקדותו המלאה בחשיבותו העצמית, לא יכולה להרשים גם טירון חסר כל ידע בסיסי, כפי שסמיר חש עצמו מאותו רגע בו נפרד מליילה. אולם מאחר וכבר העלה את הנושא גם אם סבור היה הוא עצמו שהייתה זו פליטת פה מיותרת, עליו להמשיך ולנסות להשיג את מבוקשו, כך סבר הוא. כי למרות שאבו-רזק עלול להיות החוליה האחרונה והפחותה בחשיבותה מכל היתר בשרשרת וללא כל ספק אדם חסר כל השפעה למעשה, ומכאן התנהגותו החושפת חולשותיו שנועדה לחפות עליהן. אך למרות הכל הרי מיועד הוא לשמש כמתווך בינו לבין משרד הארגון בקהיר, ומכאן חפצו שיישא אבו-רזק את דרישותיו לדרגים הגבוהים יותר; לממונים הישירים עליו. לכל אלה שסמיר מנוע מלהיפגש עמם בהתאם להוראותיהם.

    'אני נושא תואר של בוגר בתחום היחסים הבינלאומיים, ולפיכך התרומה הרבה ביותר שאני יכול להעניק לארגון למיטב הבנתי ואמונתי, תהיה בקידום האינטרסים של הארגון במוסדות ובחוגים בינלאומיים. אני רוצה להדגיש שאיני מנסה להתחמק מנשיאה בנטל בעולן של מטלות קשות ככל שתהיינה, ומסוכנות ככל שתהיינה במידה ואדרש לכך.' הוסיף סמיר, משנוכח בצל של חיוך לעגני המבצבץ על שפתיו של הגוץ מולו.

    'אז כך הם פני הדברים, אתה שואף להמשיך בלימודיך?' ציין אבו-רזק בסקרנות רבה, למרות ששניהם היו מודעים לעובדה שעתידו של סמיר כלל לא מטרידו. 'אני אעלה את בקשתך בהזדמנות הראשונה בפני האישיות הבכירה ביותר, ואנו נדון בכך בבוא הזמן.' הבטיח לסמיר מסיר מפניו את עקבות התמיהה והלגלוג, מחליפם בארשת רצינית. 'באשר לפגישותינו בעתיד, בימים הקרובים,' הוסיף מרמז לסמיר שדי לו בבעיותיו וכי הפגישה הגיעה לסיומה. '…יהא עליך לשהות בסוויטה שלך, בכל יום עד לשעה עשר בבוקר. הבה נקל עליך מעט, בוא נאמר שעליך לשהות בתחומי המלון, בכל מקום שבו, בבריכה, במסעדה או בבר עד לשעה עשר, ברור? כלומר אין לי כל התנגדות שתסתובב קצת מחוץ לתחומי המלון בהתאם לנוחיותך, וכל זמן שניתן יהיה להשיגך לא נתלונן. אך עליך להיות צמוד ללוח הזמנים שקבעתי, כל משך שהותך בקהיר – ברור?' סיים לבסוף איש הקשר שלו את מסכת הוראותיו תוך מפגן שאף הוא עצמו לא היה מודע לכך לחלוטין, להנאה הרבה שהפיק ממנו ולאי רצונו להפסיקו, למרות שקם על רגליו כיפתר מקטורנו והושיט את ימינו לסמיר ללחיצה.

    אף סמיר קם על רגליו ולחץ את ידו של אבו-רזק בחמימות מעושה. חייב היה לקום, לו נותר לשבת היה מעליבו.

    'בלה בנעימים בינתיים, אל תהסס ואל תדאג.' הצהיר הגוץ נושא עיניו לסמיר, כמו הוא מכירו מזה שנים רבות. 'אנחנו משגיחים עליך היטב!' הייתה זו הבטחה מעודדת המקפלת בחובה באותה העת, איום סמוי.

    בטרם נתן סמיר את דעתו להצהרה הרברבנית ולמשמעויותיה, חילץ אבו-רזק את ימינו מאחיזתו של סמיר, הפנה לו את עורפו ונע לעבר המבוא הרחב של המלון.

     

    © חיים קדמן 1989כל הזכויות שמורות

    דרג את התוכן: