גם בתאגיד השידור "כאן" (בהרצה) חושבים שזה הזמן. הזמן לזמן-זמן-ישראל. כמה יפה ומרגש לראות את פרוייקט "אינדי כאן" שעלה במלואו לרשת וחושף תמונה מגוונת ורחבה של מוזיקאים, צעירים וותיקים כאחד, של יוצרים עצמאיים אמיצים שנמצאים אי-שם במרחב הפתוח, מחוץ למרכז, מחוץ ל"איזור התעשייה" (של המוזיקה), ובכל זאת פועלים ופעילים. ובעשייה. הם מביאים איתם צבעים יפים של תרבות מקומית מקורית, ומציגים פסיפס רב-גוני עדין שנע מהפולק לבלוז, מהאתני לפסיכדלי, מהרוק להיפ הופ. מורשת לצד חדשנות. יצירתיות לצד מסורת. ובסוף הרי מה שקובע זה הרגש. האש והבעירה הפנימית. והאמת.
הפרוייקט עצמו, מעין יצירה דוקו-מוזיקלית (הפקה ובימוי: בטינה פיינשטיין), צולם במקומות שונים ברחבי הארץ ומורכב מ-14 פרקים קצרים. משתתפים בו בין השאר: נדב אזולאי וגיל נמט (באר שבע), איה זהבי פייגלין (חדרה), רן ראשון (יד בנימין), דיוואן סאז (ידפת) ועיר חמה (שדרות). בפרסומים אודות הפרוייקט נכתב בפתיח: "כאן אינדי הוא מסע מוסיקלי ברחבי ישראל מקרית שמונה ועד לעומקו של הנגב שחושף יוצרים עצמאיים החיים ופועלים מחוץ למרכז. פסיפס צלילים שנע בין פולק, מוזיקת עולם, היפ הופ, דאבסטפ ורוק...". וראו מה-זה פלא, תחנות המוזיקה של התאגיד, רשתות הרדיו כאן גימל ו-כאן 88 - הגוף המשדר שזה, בהגדרתו ובאחריותו, תפקידו: לעודד ולקדם יצירה מקורית עצמאית חדשה, בחרו לחסוך מאיתנו, מהציבור הרחב, הציבור שוחר התרבות, ומהיוצרים והמוזיקאים עצמם, את כל היופי המרהיב הזה. ברשתות החברתיות, בדף הפייסבוק של כאן 88 למשל, שיתפו עד כה 5 מתוך 14 הפרקים, וביניהם של אביב גדג' (נחל חצץ), היללה (עין הוד) ו-JonZ (גבעת עדה). את הפרק הראשון עם משפחת אלייב המקסימה (ראשון לציון) הם בחרו שלא להראות ובמקום זאת עלה הפרק עם אלון עדר ולהקה (קריית שמונה). ובדף של כאן גימל - שקט. דממת אינדי. אינדי-no-no. נו... אז?! אז! חבל"ע. חבל ועצוב. עצוב שהם בוחרים לטשטש את היופי הנעלם הזה ולהציג רק חלק קטן ומזערי מהמכלול היצירתי-האותנטי העצום הזה. עצוב שהם בוחרים לחשוף רק כמה נקודות קטנות ובודדות מהתמונה הגדולה. כך הם יוצרים מצגי שווא, 'fake views'. כדי שנראה רק את מה שנוח ומתאים להם. כדי שנשמע רק את מה שנוח ומתאים לנו. רק את מה שהם "חושבים" שנוח ומתאים לנו. כך הם פועלים (ובשם מי, הא?). ובכך הם פוגעים ברגשות הציבור, באינטליגנציה של הציבור, ובאמון שניתן בהם. בכך הם מועלים בתפקידם כגוף משדר. מועלים בשליחות הציבורית שלהם. ובייעוד שלהם. ======== ======== ======== ======== ======== ========
=====================
פעם, בזמן אחר, קראו לזה במילים גדולות ומלאות פאתוס ומשמעות. "סינון", "סלקציה", "אפליה", למשל. (גזענות, מישהו צעק?!). היום פשוט קוראים לזה "בחירת המערכת:", "בחירת העורכים:" או בשם (נו... תנחשו) - "פלייליסט". 'נאו לטס' פליי'.
![]() :דף הפייסבוק של כאן 88 Vs :דף הפייסבוק של כאן (צילום מסך)
![]() "איך זה מרגיש/ להיות תמיד בצד/ אף פעם לא באמצע/ אף פעם לא קרוב מספיק/ לא לקחת חלק... אז איך זה מרגיש?" כנסיית השכל - איך זה מרגיש (מילים ולחן: יורם חזן ורן אלמליח) [\]
לצפייה בכל פרקי פרוייקט "אינדי כאן": =====================
לסיבוב נוסף: "...הכוכב האמיתי היחידי הוא זה שידו מונחת על השלטר."
* ** * ** ** ** ** * ** ** י.פ. כל הזכויות שמורות 2018 © יוסי.פיקרק. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שטוטית, רב תודות. כן, הרבה זמן אבל טוב לחזור.