בצירוף מקרים מצמרר, בשבוע שאצלנו מציינים את יום השואה והגבורה, הקצב מסוריה ממשיך במסע ההרג שלו בבני עמו, נתיניו, ואיש לא עוצר בעדו. הפעם הוא הפעיל כנגדם נשק כימי, וכדי שהפגיעה תהיה אנושה הוא הקפיד להפגיז קודם את מקורות המים, כדי להבטיח שלא יהיו ניצולים.

קשה מאוד הידיעה שקרוב מאוד, נרצחים אזרחים חפים מפשע בידי מי שהיה אמור בראש ובראשונה לדאוג להם. השליט שמאמין כנראה כי הוא האלוהים – וחיי נתיניו בידיו לשבט ולחסד. בעיקר לשבט.

שם. מעבר להרי החושך יושבת מפלצת שלא יודעת שובע, וברור שאין לקצב שום חשש או מעצור להפנות את הנשק גם נגדנו. להיפך הרוסים אפילו הבטיחו לו מטריה אווירית. כנגדנו. קשה לי לשאת את הצביעות הזו והשתיקה הרועמת של העולם שבימים כתיקונים נזעק על כל ניסיון שלנו להגן על עצמנו מפני חמאס וחיזבאללה. פתאום נאלמו כולם דום. דממה.

למרבה הצער, כאזרחים אין הרבה מה לעשות. אולי רק לקרוא לממשלה שלנו לעשות משהו. ולזעוק את הזעקה של הנרצחים ברשתות האינטרנט. הכאב הזה של ילדים וחפים מפשע. "נקמת דם ילד קטן" כתב ביאליק על נרצחי פוגרום קישנייב היהודים. "לא ברא השטן". ובכן השטן כאן. לא רחוק, בסוריה.

הערה (14/4/2018) - תודה לנשיא ארצות הברית שלא עמד בחיבוק ידיים. אסור לשתוק כנגד הרוע.

 US, UK and France strike Syria

================================================================

במעבר חד, אני רוצה לספר לכם קצת על חתולים. 

בהוד השרון התגוררנו בבית צמוד קרקע, והמפגש הראשון שלנו עם חתול היה בעיקר מעצבן, הכנו עוף לארוחת הערב, יצאנו לטיול קצר עם הבנות שהיו אז תינוקות בעגלה וכשחזרנו גילינו שהחתול השכונתי חשב שהזמנו אותו לארוחת ערב חגיגית.

משום מה, זה לא גרם לנו לרצות להתיידד איתו, להיפך.

ביקנעם, כשרק הגענו, באה לבקר אותנו חתולונת קטנה, כמו זו שבתמונה.

התאהבנו קשות, היא נכנסה אלינו הביתה ועמוק ללב, שנשבר לרסיסים חצי שנה אחר כך, כשהיא נדרסה על מעבר החציה בסמוך לבית. כדי להתגבר על הצער, הבאנו שני גורים שגדלו מאז והפכו לנסיך יפהפה וג'ינג'ית מתוקה. הם כבר בני שנתיים ומקפידים להסתכל בזלזול על הכלבה הקשישה שלנו, ברור לכולם מי השליט בבית.

לפני שבועיים אספתי את בתי מביקור עם חברותיה בקניון, היא חזרה עם החתולונת הקטנה שלמעלה, (דומה להפליא לזו, שהיתה לנו בעבר). אנשים בועטים בה, אמרה הבת שלי, לא יכולתי להשאיר אותה שם. החתולה התבוננה בי במבט עצוב, וגם אני לא יכולתי להשאר אדישה, וכך הבאנו אותה הביתה.

ראינו שיש לה בטן גדולה וכיון שהיא עצמה קטנטונת ורזה, חשבנו (גם הוטרינר שבא לבדוק אותה) שמדובר בתולעים.  למרבה ההפתעה, במהלך החג החתולונת המליטה 4 גורים, כשהיא בעצמה נראית כמו גורה. בשבוע האחרון, היא מטפלת בהם במסירות רבה, ומנסה בכל פעם מחדש להחביא אותם בתוך הבית. פינינו את מרפסת השירות וסגרנו עבורה פינה שקטה, כדי שהכלבה המרשעת שלנו, לא תנסה לטעום את הגורים בטעות.

הגורים כבר בני שבוע, ואני כל הזמן חושבת איזו אמיצה הייתה החתולה הקטנה שניסתה לפנות לבני האדם, כדי שיסייעו לה. למזלה הבת שלי לא נשארה אדישה.

================================================================

אני מקווה שלא נישאר אדישים. לא לבעלי חיים ולא לבני אדם. גם לא בני דת אחרת. 

אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה. דורית ראובני ואופירה גלוסקא.