כותרות TheMarker >
    ';

    פתיחה

    ארכיון

    0

    סיפורו המדהים והמרגש של אבא שלי -עמוס הולנדר

    6 תגובות   יום חמישי, 12/4/18, 15:14

    ב-18.11.2010 הבאנו את אבא לקבורה בחיפה,

    העיר שאימץ כבית למרבית ימיו.

    בחברא קדישא הקצו לו חלקה המיועדת למשחררי העיר במלחמת השחרור,

    דקות לפני שנטמן פנינו לקברנים בבקשה לצרף לגופתו את צמתו של אחותו הקטנה מליטה בת ה-9 שנרצחה עם הוריה באושוויץ ונשמרה על ידו למעלה מ-70 שנה, הקברנים שהתרגשו מאד מהסיפור החזיקו בשריד האחרון של הילדה הקטנה בחרדת קודש של ממש והניחו אותה בעדינות על גופתו טרם שכיסו אותה בעפר.

    אבא נותר כמעט לבדו ממשפחה גדולה וענפה שחיה באירופה לפני המלחמה.

    כך לפחות חשבנו הרבה מאד שנים...

     

    אבי נולד בווינה  אוסטריה שלאחר האימפריה. דור שני למהגרים, אביו הגיע מטרנוב ואימו מצ'רנוביץ, אוקראינה. לפני המלחמה כשהרגישו שהמקום כבר לא טוב אליהם התלבטו לאן לנסוע ולא הגיעו להסכמה לאן לעבור, מזרחה לא"י, מקום שאליו הגיע  סבי שמואל בשנת 1920 ונטש שנה אח"כ, או מערבה לארה"ב לעיר ניו יורק שם גרו אחי אימו, סאלי - אברהם יוסף ופרידה. 

    לסבתי סאלי היו עוד אחים ואחיות שנולדו כולם בשלהי המאה ה-19 ויתכן כי לא כולם צאצאי אותה אם.

    בסוף הגיעה המלחמה אל ביתם, 

    לאחר ליל הבדולח אבי נשלח לבלגיה במה שנקרא-קינדר טרנספורט, לבדו.

    תחשבו על זה - ילד קטן נשלח לארץ זרה לאנשים זרים שידאגו לו ,

    הוא לא זכר מי הם היו ואיך שידכו בניהם, אבל ככה  עבדה השיטה.

    הוריו ואחותו הגיעו זמן מה אחריו.

    תחילה ניסו לחצות את התעלה לאנגליה, וכשהתייאשו עברו לבריסל.

    בשלב כלשהו  אבי השתלב בעבודה במפעל "לוסטרה" שהיה משהו דומה למפעל של שינדלר בקרקוב, המפעל ייצר מעילי פרווה לצבא הגרמני ואבי שימש שם כשוליה וקיבל תעודה של "יהודי בעל ערך". דבר שהקנה לו סוג של מעמד והגנה.

    בקיץ 43 כשחזר מקניות ראה את משפחתו מועמסת על משאית, אמו סימנה לו מרחוק  שיתרחק וזו הייתה פרידתם... אבי נשאר לבדו, ילד כבן 14-15,

    הוא לא זכר מי דאג לו לאוכל ולתשלום שכר דירה, לאחר שנותר לבד וכיצד הסתדר. פרטים שלמים מחייו באותה תקופה נמחקו לגמרי מזיכרונו.

    הוריו ואחותו בת ה-9 הועברו למחנה Malines-מכלן למשך כחודש וב-31.7.1943 נשלחו בטרנספורט 21 לאושוויץ' ונרצחו בתחילת אוגוסט.

     

    עם שחרור בריסל, הילדים היהודיים ששרדו קובצו ע"י המוסדות היהודיים לתנועות נוער, אבי השתייך לתנועת נוער בשם גורדוניה ובמסגרת עליית הנוער עלה לארץ עם אישור עליה (סרטיפיקט) חתום של מלך אנגליה.

    הוא הגיע לארץ בראש השנה תש"ה וקבוצתו הופנתה לקיבוץ כפר רופין שבעמק בית שאן.לאחר כשנתיים עזב את הקבוצה ונשאר לבד בעולם, נער בן 19,

    הוא התנדב למשטרת הישובים ושרת כנוטר במחנה קריית שמואל במפרץ חיפה.

    כשהחלה מלחמת השחרור התגייס ונשלח לגדוד 22 בחטיבת כרמלי.

    הגדוד נלחם בגליל ובחיפה ואבי השתתף בקרבות רבים.

    בתום המלחמה  נזכרו בצה"ל שהוא שריד אחרון ממשפחתו וככזה הועבר לתפקיד שאינו לוחם.

    בתוך התקופה הזו הוא הצליח למצוא שלושה בני דודים, (שתי אחיות ואח), שעלו לארץ לפני השואה והם היו כל משפחתו.

    שנים רבות חיינו בידיעה כי אלו הם כל מי שנשאר. אבא לא הרבה לדבר על משפחתו הענפה, כאמור תקופה שלמה נמחקה לחלוטין מזיכרונו.

     


    אחי הגדול איל החל לפני כעשר שנים לטפח תחביב.

    חקר המשפחתולגיה לדורותיה.

    יש לזה אפילו שם.

    גנאולוגיה.

    הוא מצליח לאתר רישומים ישנים, מקצועות ידועים, תעודות לידה ופטירה, וצילומי מצבות מצליב מידע ולאט לאט נבנה עץ משפחתי גדול ששורשיו הידועים מתחילים אי שם בתחילת המאה ה-19.

    כדי לאמת את ההצלבות הוא עשה בדיקת די.אן.איי שמהווה אינדיקציה ברורה וישירה לכל חשד לקרבה משפחתית.

    מאמציו נושאים פרי סמוך לאותה תקופה שבה התמקד בצד של סבא שלי שמואל ומשפחתו הוא מאתר בארגנטינה את יוליוס הולנדר.

    בן דוד ישיר של אבי שלא הכיר מעולם.

    יוליוס מסכים לעשות אף הוא את בדיקת הדי.אן.איי והתוצאות החד משמעיות מראות על קשר דם ישיר.

    יוליוס ממש במקרה מגיע לישראל ואחי פוגש אותו לראשונה ומתוודע אליו.

    יוליוס שמדבר רק ספרדית נעזר במתורגמנית ומספר על מה שעבר עליו בתקופת מלחמת העולם. פרטים שהוא זוכר שופכים אור ומידע על קרובי משפחה נוספים.

    אבא באותה תקופה כבר מתגורר במוסד סיעודי בחיפה מחלת האלצהיימר פוגעת בזיכרונו שהולך ונמוג מידי יום ובריאותו  הכללית מתרופפת גם היא.

     

    אחרי שיוליוס חוזר לארגנטינה הוא מזמין את איל ומשפחתו  אליו לארגנטינה להשתתף במסיבת יום ההולדת שלו של גיל 80. מה שהוא לא יודע זאת העובדה שהוא למעשה מבוגר בשנתיים יותר ממה שהוא חושב שכן איל מצא את תעודת הלידה המקורית שלו. בני משפחה של יוליוס מבקשים ממנו לא לגלות זאת ליוליוס.

     

    בחודש אפריל 2010 איל מחליט לעבוד על צידה המשפחתי של סבתי סאלי. הוא מצליח לאתר כתובת מייל של אישה בשם ג'יזל בארני - שרף החיה באוקלנד קליפורניה.

    הוא שולח לה מייל של כמה שורות ובו הוא מפרט שמות של בני משפחה שמצא  ומבקש לדעת האם יש קשר כלשהו בניהם.

    כשג'יזל המופתעת משיבה בחיוב מתחילה חליפת מידע שבה באופן מפתיע איל יודע יותר ממנה אם כי גם היא מצליחה להוסיף כמה נדבכים לפאזל המורכב הזה.

    ג'יזל היא בתה של אנט פישר.

    אנט היא ביתה היחידה של דורה, אחותה (כנראה למחצה) של סבתי סאלי.

    ג'יזל מאשרת כי לסבתא שלה באמת הייתה עוד אחות בשם פרידה שחיה תקופה מסוימת בקרבת מקום והיא בקשר עם נכדים של פרידה שחיים בארצות הברית.

    באותה תקופה לערך מגיעה לישראל אריאל, בתה הבכורה של ג'יזל בת ה-17.

    בפגישה הראשונה איתה  הייתה התרגשות מלווה במבוכה. בני משפחה שלא ממש הכירו אי פעם ולא ממש בטוחים בקשר הזה.

    אריאל תחזור בשנים הבאות לישראל לעוד 3 ביקורים במסגרות שונות.

    בקיץ 2013 החלטנו לנסוע לטיול גדול במערב ארצות הברית.אך טבעי הוא שרצינו להכיר את אמה ג'יזל ושאר בני המשפחה.הפגישה הייתה מאד מאוד מרגשת ובתוך שעות ספורות כבר חשנו כאילו אנחנו מכירים שנים.

    לאט לאט הקשר הזה הלך והתעבה עם השנים עם ביקורים הדדיים ושמירה על קשר רציף.

     
    השבוע, בצירוף מיקרים מצמרר ובסמיכות מדהימה ליום בו מציינים בישראל את שואת העם היהודי במלחמת העולם השנייה אריאל (היום כבר בחורה צעירה בת 25) פונה אלי בפייסבוק ושואלת אותי אם יש לנו קשר לפרדי הולנדר מחיפה.

    שם הלידה של אבא שלי הוא מנפרד או בקיצור פרדי. שם חיבה שליווה אותו שנים רבות.

    כשעניתי לאריאל בחיוב היא סיפרה לי כי הם מצאו בבית  שני מכתבים ישנים מפרדי הולנדר לסבתא שלה אנט מ 1949.

    כשהיא שלחה לי את הצילום הראשון של המעטפה שנשאה בולים של "דואר עברי" (סדרת בולים יקרת ערך לאספנים אגב) עברה בגופי צמרמורת וליבי החסיר פעימה.

    כתב ידו הברור של אבא שלי, שאי אפשר לטעות בו קפץ אל מול עיני. דרישת שלום בת 69 שנים.

    אבא שלי, שלא הכיר אותה מעולם מצא איכשהו (בעולם בלי אינטרנט ומידע זמין) את הכתובת שלה בארצות הברית, ואף הוא כפי שיעשה לימים בנו בכורו, מגשש למצוא שרידי משפחה אחרי שנותר גלמוד בעולם.

    המכתבים שלו כתובים בכתב יד בגרמנית של אותה תקופה ואנחנו שלא יודעים מה תוכנם מקווים לדלות מהם עוד מידע שאולי אז היה טרי .

    יחלפו יומיים נוספים עד שחבר גרמני של אריאל מתרגם עבורנו את נוסחם של המכתבים האלה. אבא כתב את המכתב הראשון עוד בהיותו חייל אחרי קרבות מלחמת השחרור מחפש בצמא ובכמיהה קשרי משפחה.
    "...קיבלתי חדר בחיפה עם חבר, שפירושו הרבה כאן, כי יש מחסור גדול בדיור. יש הרבה אנשים שמגיעים עכשיו. החדר שלי לא גדול מאוד, אפילו לא ארמון. יש שם שתי מיטות והחלום שלי הוא רדיו, אבל זה חלום גדול מאוד, ואני בטח יהיה מסוגל להבין את זה 5 עד 6 שנים. אבל רק אם תהיה לי עבודה כל הזמן, וזו גם שאלה גדולה. אולי יש לך איפשהו רדיו ישן שעדיין עובד ואת כבר לא צריכה? כי אתה צריך רדיו כאן. המזון הרוחני הוא די חלש כאן. בתי הקולנוע יקרים מאוד ואי אפשר להרשות לעצמך ללכת לקולנוע שלוש פעמים בשבוע. יש תיאטראות פעם בשבוע וזה עולה בקולנוע כפול. אז אתה רואה שאני צריך להישאר בבית רוב הזמן. לא נעים מאוד לבלות את הערב בין ארבעה קירות חשופים. אבל אני חייב לעשות את זה, כי אני לא רוצה להסתובב ברחובות. החיים כאן צנועים מאוד. אין לנו מספיק אוכל. לעתים קרובות אני מרגיש כמו מלחמה בבלגיה (שם הייתי ממוקם בזמן המלחמה). המזונות העיקריים הם על שוברי מזון (למעט לחם)."...  

    (תרגום מגרמנית של גוגל)


    כאשר קראתי את הכתוב חשתי לפתע מן חיבור מוזר בין הכתוב פה לשירו של יהודה פוליקר "חלון  לים התיכון" שמשקף את האווירה והמחשבות של ניצולי השואה שהחלו את חייהם בישראל עם לידתה של המדינה.

    אם עוד היו ספקות  לקשר המשפחתי בנינו הן התבדו עכשיו לגמרי.

     
    משום מה ואין לנו שום הסבר רציונלי למה ניתק הקשר הזה מתי שהוא בשנות החמישים.

    אבא פעם סיפר שיש לו איזה קרובי משפחה באמריקה שהקשר עימם היה מאד רופף ושהוא הודיע להם כשנולד בנו הבכור ב1957, ומאז שקט, לא נשמע מהם דבר.

     

    לגורל יש דרכים מוזרות להופיע שכן אותו בן שנולד אז מצא וסגר את הנתק המשפחתי הזה אחרי למעלה מחמישים שנה.

    בקיץ הזה ג'יזל ובעלה דיוויד יבואו לישראל להכיר את שאר בני המשפחה שהם טרם פגשו יחד עם בתם הצעירה בלה שתשהה אף היא בישראל  במסגרת אחרת.

    אין לי ספק שלסיפור הזה עוד יהיו המשכים והתפצלויות בהמשך.

     
    ואם כבר מזכירים את הגורל..

    בראיון שערכתי איתו לפני כעשר שנים הוא סיפר לי שתי אנקדוטות שבהן הגורל התערב לטובתו והציל את חייו.בראשונה הוא התהלך יום אחד ברחוב ושוטר או חייל גרמני ניגש אליו ואמר לו – ילד, לך הביתה. זה לא יום טוב ליהודים להסתובב בחוץ. באותו יום נלכדו ונלקחו יהודים רבים .

    במקרה אחר הוא שמע שמועה על מקום עבודה שכדאי להיות בו אבל כדי להגיע לשם צריך להירשם במקום שהיה ממש במקרה מטה הגסטפו. הוא היה ממש על מפתן המקום ששני זקיפים עמדו משני צדדיו כשחש שני אנשים באים אוחזים בו בחוזקה ולוקחים אותו שניה לפני שעבר את סף הדלת. הוא לא ידע מי הם ולמה עשו זאת. הוא רק ידע לומר שמי שנכנס כבר לא יצא.

    בילדותו הצטרף אבי לתנועת הנוער הנאצית (כפי שהולכים ל"צופים" או לכל תנועת נוער אחרת)  רק בגלל שכל הכיתה הייתה שם אבל הוא נזרק לאחר שהתגלה כי הוא יהודי.

     

    חשוב לציין שלעמוס, למרות מה שעבר מעולם לא הייתה שנאה לעם הגרמני. הוא העריץ את התרבות והשירה ואהב את השפה ואת הנופים, ושמח על כל ביקור בגרמניה ובאוסטריה מולדתו.

    הוא לא הצליח להסביר מדוע הוא לא יכול לשנוא עם שלם שהלך כפתי אחרי מנהיג שלימד אותם רוע ושנאה.

     

    לצערנו עמוס לא זכה לפגוש את שארי בשרו שנמצאו אחרי שנות ניתוק, אבל כנחמה קטנה עמוס ראה את משפחתו גדלה ומתרחבת ובשבילו  זה  היה הניצחון שלו על הנאצים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/18 07:29:

      צטט: עו"ד ועוד 2018-04-16 17:19:24

      מעולה.

      תודה רבה
        16/4/18 17:19:
      מעולה.
        15/4/18 07:30:

      צטט: ארנה א 2018-04-13 18:28:02

      כמה חשוב לתעד, לשמור ולזכור.

       

       

      תודה על ביקורך 

        15/4/18 07:30:

      צטט: day-dreamer 2018-04-14 20:46:02

      סיפור מאוד מאוד מרגש. הצימאון הזה לחקור ולחפור בעץ המשפחתי מגיע לגילויים מרגשים

      תודה על תגובתך
        14/4/18 20:46:
      סיפור מאוד מאוד מרגש. הצימאון הזה לחקור ולחפור בעץ המשפחתי מגיע לגילויים מרגשים
        13/4/18 18:28:
      כמה חשוב לתעד, לשמור ולזכור.

      פרופיל

      ירון הולנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה