כותרות TheMarker >
    ';
    0

    על חברים ועכברים

    3 תגובות   יום שבת, 14/4/18, 06:29

    היה חם במכונית ולא בגלל הטמפרטורות. הצעקות שמילאו את חלל המכונית אט אט דעכו. "המכונית הזו שמעה כבר צלילים טובים יותר", חייך לעצמו גיל כשהתקרב לצומת המרומזר והתבונן בעיניים נוצצות בג'יפ המפואר שנעצר לשמאלו.

    הג'יפ היה גבוה, וגיל לא יכול היה לראות מי נוהג בו. לי כבר לעולם לא יהיה כזה ג'יפ, הוא וודאי עולה כמו דירה, חשב. הבעיטה הפתאומית שחטף בעורפו קטעה את חלומותיו.
    אשתו שישבה לצידו, הייתה אישה עם פתיל קצר וללא עכבות, באותו רגע היא הייתה מסוגלת לרצוח אותו. מהמושב שלה היא לא ראתה דבר מלבד הנהגת היפה שבג'יפ והמבט המלוכסן ומלא הכיסופים של גיל...
    כשגיל סיפר לי באותו היום על הבעיטה הוירטואוזית שחטף בעורפו, הסכמתי אתו מיד שהזוגיות שלו בבעיה ושהוא חייב לעשות מעשה שיטלטל ויבהיר לאשתו שהיא חצתה קווים אדומים. ללא היסוס הזמנתי אותו לכמה ימים לביתי.
    נהגתי בגיל כאח"מ. נסעתי בתחבורה ציבורית והשארתי לו את המכונית שלי. בערבים הזמנתי אותו למסעדות גורמה, להצגות ואירחתי אותו כמו תייר המגיע לארץ רחוקה.
    כשהפתיע אותי חבר ושאל אם אהיה מוכן לשהות בביתו הפסטורלי שבמושב כמה שבועות, ובלבד שאאכיל את הדגים שבביתו ואת השלווים שבחצר, הסכמתי והצעתי לגיל להירגע ולהינות שלושה ימים במושב הקסום.
    עברו שלשה ימים ולא שמעתי מגיל. כשהתקשרתי וביקשתי להזכיר לו שאני עומד להגיע ושישאיר את המפתח תחת הדלת, עוד לפני שהספקתי להציע לו את דירתי המתפנה, הוא חתך את דבריי וביקש שלא אגיע וסיפר לתדהמתי, שאשתו הצטרפה אליו עם התינוקת בת החודש לבית שבמושב...
    - "אני עסוק עכשיו", ניסה לסיים את השיחה.
    - "אני רוצה שתפנה את הדירה מייד, התעצבנתי
    "קח לך עוד יום להתארגנות אבל מחר בשעה זו אתם כבר לא תהיו שם..."
    - "אשתי רבה עם הוריה ואין לנו מקום לחזור אליו, אתה תזרוק תינוקת בת חודש לרחוב ?
    מה, אין לך לב ?," החל לצעוק.
    כשמצאתי את עצמי מסביר לגיל את מעמדו כ"אורח של אורח" ונעניתי בצעקות, הבנתי שלא היכרתי את הצדדים האחרים של גיל. עד אותו הרגע לא הבנתי עד כמה הוא מנותק ועד כמה הסתבכתי...
    **
    הלילה היה זרוע כוכבים, החשיכה והדממה במושב היו מוחלטים כמו בכל מושב קטן. אף אחד לא שם לב כיצד הוכנסו מבעד לחלון הפתוח של אחד הבתים 5 עכברים שנקנו באותו יום בחנות חיות שבמרכז הארץ ושוחררו לתוך חדר השינה ממנו נשמעו נחירות רמות שניסרו את הדממה,
    בצהרי היום שלמחרת, גיל צלצל וסיפר שפינה בבוקר את הבית שבמושב כי הוא שורץ עכברים, והתעניין אם הם יוכלו לגור בביתי בימים שאשהה במושב...
    - "בוודאי, למה לא?
    רק תגיד לי איפה אגור אם תחליט שלא לפנות את הדירה שלי ?"
    הפעם כבר ממש לא הופתעתי כששמעתי את התשובה:
    - "למה שאעשה דבר כזה, איך אתה מעלה את זה בדעתך ?

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/4/18 08:06:

      שבתי להצמיד כוכב אהבה *

      ימים נפלאים

        14/4/18 13:47:

      דורון חברי

      (((((((-: נהניתי לקרוא

      וחבל שעניין העכברים לא נישמר בסוד כנשק סודי ביום הדין (-:

      הכוכב הוצמד לפוסט הקודם אשוב במהרה

      שבת נהדרת

        14/4/18 08:58:
      עכברים אפורים עושים עבודה טובה יותר. סיפור מהנה אבל אסור היה לך לגלות לגיל את הקלפים. שבת שלום.