כותרות TheMarker >
    ';

    פתאום ברבע החיים

    יום בהיר אחד ארזנו את מה שאפשר לארוז ויצאנו לטייל בעולם

    אפריקה פינת אמריקה

    0 תגובות   יום ראשון, 15/4/18, 16:08

    רגע לפני שמתחיל גשם זלעפות אנחנו מגיעים לקבנה שלנו בריו דולסה, אגם צלול מוקף ג'ונגלים פראיים, שעל גדותיו הוקמו הוסטלים יפהפיים. במשך שבוע שלם אנחנו חוקרים את יופיו של האגם, את הקניון הענקי הסובב אותו ואת העיר המשונה הנמצאת בקצהו - ליווינגסטון. עיר שרוב תושביה נקראים 'גרינפונה', צאצאים של ספינות עבדים מאפריקה, שסופות הים שחררו אותם מכבלי העבדות והושיבו אותם רחוק מהבית שנולדו בו. זו תערובת אנושית מרתקת שחושפת רובד חדש בתרבות המגוונת כל כך של גואטומלה.

     

    ''

     

    מריו דולסה אנחנו נוסעים לפלורס, נקודת היציאה לטיקאל - אחד מאתרי המאיה הגדולים והמרשימים ביבשת. העיר שוכנת על אי, שלפני שנתיים החל לשקוע, עקב שינויי האקלים והבנייה המאסיבית שנעשתה בו. טיול בטיילת המקיפה את האי, מתחיל ביבשה ומסתיים במחזה מוזר של מנורות רחוב שקועות באגם. אנחנו מסיימים את הטיול מוקדם ומתכוננים לקראת הטרנזיט שמגיע בארבע בבוקר לאסוף אותנו לטיקאל. עם אור ראשון אנחנו מגיעים לג'ונגל, עצי ענק מקבלים את פנינו, חוטמנים וטוקאנים מגיחים מכל פינה ולהקת קופים ענקית מתהלכת על שרידים ארכיאולוגיים. אחרי חצי שעת הליכה מתגלה לפנינו מחזה מרהיב של פירמידות ענקיות, מרובות מדרגות, שמראשן אפשר לצפות על הגונג'ל היפהפה המקיף אותן וממשיך עד האופק.

     

    ''

     

    בדרך חזרה אנחנו מחליטים שאחרי חודשיים בגואטומלה, הגיע הזמן לארץ חדשה. כזו שיש בה חול רך, עצי קוקוס וריח של חופש. שש שעות מאוחר יותר, אנחנו כבר מתנדנדים בערסל באי קי קולקר שבבליז. אי יפהפה שמזמן לנו שנירקולים עם כרישים, פרות ים ודגים בשלל צבעים, מים בצבעי טורקיז ומפגש עם תושבי המקום. גם תושבי בליז הם צאצאי עבדים מאפריקה, והשפה המקומית שם היא 'קריאולית', אנגלית משובשת שהומצאה על ידי העבדים כדי שהאדונים לא יבינו אותם כשהם מדברים ביניהם. למרות שהעבדות הקלאסית איננה, המודרנית דווקא עוד נוכחת, וכעת האדונים הם התיירים המתקשים להבין את אלו העומדים מאחורי הדלפק.

     

    ''

     

    בליז היא ארץ שמותאמת לתיירים של חופשות קצרות ופחות למוצ'ילרים, והמחירים הגבוהים מניעים אותנו למעבורת שתחזיר אותנו למקסיקו, הארץ שבה התחיל המסע שלנו. שלוש שעות באוקיינוס ועוד שעה במונית, ואנחנו כבר נמצאים ביעד הבא – בקלאר. עיירה אחת מני רבות על חופי לגונת בקלאר, האגם בעל שבעת צבעי התכלת, ששימש לפני כמה מאות שנים כמקום מפלט לפיראטים שברחו מהספינות הספרדיות באוקיינוס האטלנטי. אנחנו מעבירים את היום בהתבוננות בהשתקפויות השונות של השמש על המים, מזריחה עד שקיעה, ומגלים את כל קשת הגוונים הארוכה שמרכיבה את המילה כחול.

     

    ''

     

    האזורים שבילינו בהם בשבועות האחרונים היו עמוסים בתיירות חוץ ופנים, ומתחשק לנו להתרחק מהזרקור התיירותי לטובת שקט קאריבי של ממש. המלצות על כפר דייגים שנמצא כשעה וחצי מבקלאר מובילות אותו למאהוואל. כפר הדייגים האותנטי שצוייר לנו על ידי הממליצים, מתגלה ככפר שהשקט בו תלוי בדבר. פעמיים בשבוע מגיעות לכפר הקטן ספינות קרוז ענקיות מלאות באלפי תיירים אמריקאים, והכפר המנומנם מתעורר ברגע: המסעדות נפתחות, סחורת הרוכלים נפרשת על הדוכנים, שוטרים ניצבים בכל פינה, שפת התפריטים מוחלפת מספרדית לאנגלית ועשרות מיטות מסאג' מאולתרות מוקמות על הטיילת עבור יורדי הספינה. בשעה חמש אחר הצהריים עולים התיירים בחזרה למפלצות המתכת, והכפר השוקק הופך שוב לכפר רפאים שמספק לנו בדיוק את הרוגע שחיפשנו. 

     

    ''

     

    פינת ההייקו/ ע. שכטר

    כריש חול נמרי מתחכך

    עורו מחוספס כזמש

    השנורקל צמיגי סביב הניבים

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין