כותרות TheMarker >
    ';

    קפיצה למים הקרים

    אין מתנות חינם

    8 תגובות   יום שני, 16/4/18, 00:54

    "אוי, יש לי מתנה בשבילך בבית, לא ידעתי שתגיעי היום!" אמרה שרה לרחל בתגובה למתנות המקסימות שהעניקה לשתינו. הסתכלתי במבט נבוך לכיוונה של שרה. קנית מתנה? ולא אמרת לי? אנחנו שלוש תלמידות בקורס האינטימי מאד הזה והיה נראה לי ברור שאם אחת עוזבת אך טבעי שהשתיים האחרות יחברו יחדיו כדי לקנות לה מתנת פרידה. 

    לא אמרתי מילה. 

    הלוא לו הייתה רוצה לחלוק את הרעיון, או לפחות את התשלום, הייתה פונה אליי לפני שהיא מכריזה קבל עם ועדה שכבר קנתה מתנה, הכרזה ממנה כבר ברור שזו אינה מתנה משותפת אלא מתנה פרטית.  

    "מתי תבואי שוב?" היא שאלה אותה.

    הופתענו מבואה אותו היום. היא תפסה אותנו לא מוכנות לקראת הפרידה. 

    "אל תדאגו, אבוא בעוד שבועיים לבקר שוב, ואשתתף פעם אחרונה בשיעור"

    אמצא מתנת פרידה הולמת עד אז. חשבתי לעצמי.

    אני לא יכולה להרשות לעצמי לבוא בידיים ריקות. אבל מה אביא?

    רשמתי לי ביומן את המועד בו רחל תגיע ל"שיעור קינוח".
    במהלך אותם שבועיים נושא המתנה חלף במוחי אולם לא עלה לי רעיון קונקרטי.
    בין לבין, קוים שיעור בו השתתפנו רק שרה ואני, שרה דיברה שוב על מתנת הפרידה שקנתה עבור רחל, ושבכוונתה להביאה שבוע הבא. 
     יום לפני השיעור המשולש האחרון שלנו נתקפתי בהלה. מחר שרה תעניק לרחל את המתנה שקנתה מבעוד מועד, ואני? עדיין הייתי נטולת רעיונות. זה צריך להיות משהו קטן, וצנוע, אך יחד עם זאת משמח מאד. בדיוק כמו המתנה שהיא העניקה לי. 
    מעטפה קטנה על הכוננית צדה את עיני - שובר מתנה בלתי מנוצל, שככל הנראה גם לא ינוצל לעולם. החלטתי להעניק אותו כמתנת פרידה לרחל והוספתי כרטיס עם ברכה חמה. פעם שמעתי את לואיז היי אומרת שחשוב להעביר הלאה מתנות שאיני מעוניינת בהן. כך האנרגיה של המתנה תמונף נכון, והיקום אוהב יעילות.
    כשהגעתי למחרת- רחל ושרה כבר פטפטו בהתרגשות. הן, כהרגלן, מקדימות, ואני מאחרת. מנצלות את הזמן להשלים פערים לפני תחילת השיעור.
    הייתי בטוחה ששרה כבר הגישה לרחל את מתנתה, ולכן מיהרתי להגיש את מתנתי שלי. רחל קפצה מהתרגשות וחיבקה אותי. בדיוק מחר היא מתכננת דייט עם בן זוגה, וזה בא לה בדיוק בזמן. 
    ראיתי את שרה נעה באי-נוחות ושולחת אליי מבטים נבוכים.   
    "אוי, אני מצטערת, שכחתי להביא את המתנה" היא אמרה "ודווקא רציתי, אבל פשוט שכחתי מזה לגמרי..."
    שכחת את המתנה? למרות שאמרת כל כך הרבה פעמים שיש לך מתנה, ושתביאי אותה לשיעור הפרידה? הייתי המומה, אך לא אמרתי מילה. הצטערתי על הסיטואציה, והתכווץ לי הלב כשראיתי את מבטה. לו לא הייתה מכריזה על רכישת המתנה בפני רחל, הכי טבעי מבחינתי היה, בפשטות, להציע לה שתשתתף איתי במתנה, ושאכתוב את הברכה בשם שתינו.

    למחרת, ממש במקרה, יצא לי להגיע לסופרפארם. כשיצאתי ממנו, שמעתי שקוראים בשמי. זו הייתה רחל. היא רצה אליי להודות לי על "המתנה המדויקת", והצביעה לכיוון בן זוגה שישב בתוך המסעדה ונהנה יחד איתה מהשובר שהענקתי לה אתמול במתנה. לפחות הצלחתי לשמח את רחל כפי שרציתי! כמה מעורר השראה היה לראות אותה מאושרת רק מעצם כך שהמתנה תאמה את תכנוניה עם בן זוגה ביום החופש. התחבקנו ויצאתי משם עם חיוך ענק.  
    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/4/18 18:20:
      ובהמשך ל... אני חושבת שכוונה טובה הייתה לה... מאמינה כך...
        17/4/18 18:19:
      גילה סטחי אני מניחה שזה אכן מלמד עליה משהו... הופתעתי, כי אני מאד מחבבת ומעריכה אותה... וכיוון שהיא מבוגרת ממני ב10 שנים או יותר, הערכתי שלא תגיד סתם מילים שלא תעמוד מאחוריהן... טעיתי... אחד הלקחים החשובים שלמדתי- לא לפזר הבטחות. ובאופן כללי - עדיפים מעשים על דיבורים... בסיטואציה הספציפית, לא הבטחתי דבר, השארתי לעצמי מרווח ביטחון. לו הייתי שוכחת או לא מספיקה לקנות, לפחות לא הייתי מכניסה את עצמי לסיטואציה מביכה...
        17/4/18 12:23:
      ההסבר "שכחתי" פאתטי ולא מסווה את האמת. ומי שרוצה להעניק תמיד ימצא הזדמנות להפגין את הערכתו ואהבתו. האירועים הקטנים הללו מלמדים אותנו על הדמויות שסביבנו ואופיין.
        17/4/18 11:24:
      תודה רבה בדולח! חיממת את ליבי ... במיוחד עם המשפט האחרון שלך - אם אני, הקטנה, לימדתי משהו - זכיתי ...!!
        17/4/18 10:17:

      נתחיל במתנתך, אז דעי מיכל שמתנה קטנה בעינייך בנותנת, היא מתנה גדולה ואף מרגשת בעיני המקבלת. וראי כמה שימחת את חברתך, שאף שיתפה את בן זוגה, זה רק ממחיש כמה ריגשת אותה.

      ''

       

      לגבי חברתך אומר לך בהאי לישנא "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". אני מבין את המבוכה ואת התחושה, אבל למדתי בימי חלדי, שלעולם לא נדע (כמובן אם לא ביררנו), מה הוביל לצעד שנעשה או לא נעשה (כאן לא נעשה). ותבורכי בברכות אל, שנצרת לשונך ולא הלבנת חברה.

       

      ודעי שהתרגשתי מהפוסט, ואף לימדת אותי דרכי חיים.

        16/4/18 09:40:
      תודה sari10 ! כן, נזכרתי ששמעתי פעם את לואיז היי אומרת, לא להשאיר מתנות אם לא נהנים מהן. יש להעביר אותן הלאה. שמישהו אחר יהנה מהן. היקום אוהב יעילות. והנה- זה פעל בול! זו הייתה מתנה הרבה יותר טובה מכל מתנה אחרת שהייתי קונה. לא ברור גם לי הסיפור עם שרה... התפלאתי מאד, כי גם האמנתי לה. הכניסה את עצמה לסיטואציה לא נעימה. גם אמרה דברים ללא כיסוי (או שהיה להם כיסוי והיא לא הייתה מספיק אחראית לזכור להביאה) וגם גרמה לי למבוכה, ולהרגיש שעליי לפעול עצמאית. וחבל, כי עדיף הביחד... לא ציפיתי שברגע האמת - אחרי כל כך הרבה הכנות והכרזות- היא תגיע בידיים ריקות. בחיי, הסיטואציות הקטנות האלו בחיים הן לפעמים כל כך מפתיעות ובלתי מובנות
        16/4/18 09:31:

      סיפור יפה. נהניתי לקרוא!
      כיף לתת מתנה כשהמקבל ממש נהנה ממנה.
      והסיפור עם שרה?
      נשמע לי בלתי מובן לגמרי...
      אז מה? היא לא קנתה וסתם אמרה?
      בשביל מה?
      באמירה הראשונה בשביל רושם?
      אבל אז... כבר הייתה מחויבת להביא משהו
      בפעם השנייה, לא?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      Themis Θ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין