כותרות TheMarker >
    ';

    הסקרנית השובבה

    על חייי הלילה, של העיר חייפה, קצת אקטואליה,סיפורי אלף לילה ולילה

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      16/4/18 23:11:
    אני אילנה דודה של בן, משתפת על כאב פרדה מאחיין צעיר שאננו בחיים לצערי,
    0

    יום הזכרון לחללי צ"הל

    1 תגובות   יום שני, 16/4/18, 23:10

    מחר יום שלישי יום הזכרון לחללי צ"הל

     

    אני אילנה דודה של בן, שניפטר ב 21.2.2006 , כבר חלפו 12 שנים מיום לכתו מהעולם,

    כל כך כואבת, מתגעגעת אליו, ולא מאמינה שלא התראינו כל כך הרה שנים,

    המשפחה כבר לא אותו הדבר, בן היה בן זקונים להוריו היקרים, והנכד הכי קטן במשפחה המורחבת, אימי ז"ל, לא ידעה מנוח מיום מותו ממש חלתה מאוד וניפטרה,

    ילד חסר במשפחה וזה לא פשוט בכלל, נולדו ונוספו עוד ילדים נכדים שיהיו בריאים, והם מכירים את בן רק מתמונות וסיפורים,

    כל שנה ביום הטקס כולם כולל כולם , ולאחר הטקס ממשיכים לבית כץ, שם לכל מי שנפל ומשפחתו בקריות יש אלבום לכל אחד, וכל מניי,

    מה יכולם לעשות? מנסים לתת את הכבוד מה שיודעים הכי טוב, כי הלוא מה שלא יעשו משפחת הנופל היא זו שחיה עם הכאב, והפרידה, ומה לא

    יחד עם זאת יש מי שרוצה מעט לנחם, מה שלא יכולתי לחשוב על זה, היום אני חושבת שיש מקום לכל אחד לאמר משהו וזה בסדר, וצריך לאפשר לאחרים גם , להם לתת מקום,

    הוריו של בן גיבורים אמיתיים, כל הכבוד להם, שעשו מאמצים כבירים כדיי לבחור בחיים, כי הם הייו חייבים להמשיך הלאה בית יש עוד אחים, שכאבם אינו פחות מאחר,

    אחי וגסתי שאפו להם והם מהבים דוגמא, לאהבת הורים,

    כן ילד חסר במשפחה , זה לא פפשוט,

    מי ייתן וננוחם בידיי האל

    אילנה פונטיאק

    כי כשן ניפטר הוא הותיר אחריו הרבה ריק, החברים של בן שבאופן קבוע היו מגיעים אליו הבייתה, בית פרטי עם גינה גדולה וכל הפרוולגיות, והיו לו חברים בנוסף מהקפוארה, ובן היה מוקף ואהוב, והמון אנשים הכירו אותו, למרות היה מי שחשב שבו הוא עדיין ילד צעיר, 

    בן השאיר את חותמו, והמשפחה כולה לא שוחכת אפילו שניה את בן מהיקר,

    כאב גדול על מותו של בחור שלא הגע לגיל 19 אפילו, אנני יכולה להמנע מהמחשבה מה היה עושה בן היום, אילו היה בחיים?

    היה משתחרר והולך ללמוד? היה ממשיך קורס קצינים וקבע? מששתחרר ונוסע לטיול של אחריי?

    או שמכיר משהי ומתחתן כמו רבים וטובים שעשו זאת,

    הכאב הגדול הוא על הפספוס , שבן לא יתחתן ולא יוולדו לו ילדים, ובן יהיה בן שמת ונשאר צעיר לנצח,

    מה אומר הוא אחייני והיה החבר הכי טוב שלי, איש סוד , ממש גבר קטן גדול, היה חכם וידע כבוד מהו,

    הוא יהיה לנצח בליבי, והזמן לא עושה את הגעגוע יותר קל, אלא ככל ההזמן חולף נהיה לי יותר קשה, יותר מתגעגעת,


    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אילנה פונטיאק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין