כותרות TheMarker >
    ';

    עיתונאי אזרחי

    יומן אישי של ד"ר מיכאל מירו, עיתונאי אזרחי שחוקר את החברה האזרחית למעלה משלושים שנה.
    © כל הזכויות בבלוג הזה שמורות למחבר, מיכאל מירו.

    חולמים על עצמאות / ד"ר מיכאל מירו

    1 תגובות   יום שלישי, 17/4/18, 16:45

    מדינת ישראל מציינת שבעה עשורים לקיומה לאחר שנות דור שבו העם היהודי נדד והשתקע ברחבי העולם. המדינה הזאת הוקמה על ידי אנשי חזון שהיו מוכנים להתפשר, הם היו מוכנים להקדים את המשיח שעליו מדברים שומרי המסורת, הם היו מוכנים להסתפק בגבולות שאושרו והם היו מוכנים לאפשר לתלמידי ישיבות ללמוד ולא להתגייס לצבא העם.

    מדינת ישראל על תושביה ומנהיגיה באשר הם הצליחה לתפוש מעמד בינלאומי כמדינה שמצליחה לכלכל את עצמה ואפילו להוביל בתחומי ידע לא מועטים. מדינה מבוססת שיש בה דמוקרטיה שמאפשרת לאזרחיה לחיות בחירות.

    היום במבט לאחור אפשר לומר הצלחה אדירה וראויה להירשם בתולדות העמים. אכן אפשר לזקוף קומה ולטפוח על השכם, ימין, מרכז ושמאל חיים בכפיפה אחת ועושים חיל.

    ולצד כל ההצלחה הזאת מתנהלים קרבות התשה על הקרדיטים, בזכות מי כל זה קרה. למי צריכים לזקוף את הקרדיט כמקובל בעולם הקולנוע. חייבים להחליט מי היה המפיק, מי היה הבמאי ואולי הבמאית, מי השחקנים ועוד ועוד. הקרב על הקרדיט מתורגם עד מהרה לקרב על האגו ובהמשך קרבות התשה אינסופיים. הכוונה למה שקורה בכנסת, בממשלה ובמערכת המשפט. מה שקורה בכל אחת משלוש הרשויות ומה שקורה ביניהן.

    כל אחת מהרשויות מציגה עצמה כמצילת הדמוקרטיה וסוחפת אחריה את עדת המעודדים והמעודדות מהציבור הרחב. כך למשל נולד המונח "שומרי הסף", אלה שמגינים עלינו האזרחים מפני מנהל לא תקין ושחיתות. שומרי סף שעליהם אין שומר סף.

    מדינת ישראל הפכה כבר אמרנו למדינה מכובדת אבל יש בה, בתוכה פתיל רועם שקצהו כבר בוער. העכשוויזם, הפופוליזם וכל שאר ביטויי ה"כאן ועכשיו" הם אלה המתווים את המדיניות. לכל רשות יש סדר יום עצמאי ואין כל מנגנון שיתכלל את הנושאים הראויים לטיפול וכך אנו חוזים ברצף ובשיטפון של בעיות ופתרונות שאין לנו כל אפשרות לעקוב אחריהן, אחר הבעיות וכמובן אחר הפתרונות. הנושאים עולים בתקשורת המסורתית והדיגיטלית אך הקצב הוא רצחני.

    כעת שאלת השאלות האם המדינה שלנו יש בה תכונות אנושיות ותהליכים של הזדקנות ביולוגית או שיש בה גם כללים שמאפשרים לשמר ידע ולשדרג אותו על פי הצורך.

    במידה והאירגון, מדינת ישראל, ינהג עוד מאותו הדבר כי אז כפי שליצורים כמונו כמו יתר בעלי החיים והצמחים יש מועדי תפוגה, גם הארגון הזה יתמוגג ויוותר כמזכרת אם בכלל.

    במידה והאירגון הזה ינצל את העובדה שיש בו מגוון כי אז יש לו לארגון תקווה שיתקיים הלאה והלאה. העולם, הסביבה ובכלל פועל על פי עקרון המגוון, ירב רב של מינים, ערב רב של גילאים, ערב רב של אסטרטגיות רביה, שרידה וצמיחה. מגוון שמבטיח שפע אפשרויות של התמודדות עם אתגרים, מגוון שמבטיח אפשרות של שימור, למידה ושיפור. לקיומו של מגוון יש צורך בלימוד והכלה, לימוד איטי של ערכים ובעקבותיהם צרכים. כל מין והצרכים שלו, מן הסתם יש במגוון העשיר הזה הגיון ושכל ישר ניתן לחיות זה לצד זה במדרג ערכים כשהערך העליון הוא חיה ותן לחיות. ערך של הקפדה יתרה על הגומחה וגבולותיה.

    מדינה בדיוק כמו יתר האירגונים, חייבת להתנהל לפי הכללים הטבעיים ולהטמיע את התרבות הטבעית, תרבות שאינה נוגסת באחרת, שאינה דורסת או פוגעת באחרת. תרבות שאינה מייצרת אוייבים בסרט נע כדי לשמר את אש המאבק. תרבות לומדת שיכולה להכיל ולשמר את המסורת ולשנות אותה בהתאם לידע החדש ולצרכים ההדדיים הנדרשים לקיום.

    מכאן ואילך נאחל לעצמנו יום עצמאות שמח...מזל טוב אנחנו בני שבעים והדרך אל החירות עוד ארוכה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/18 17:44:
      ואולי הדרך אל החירות לא תהיה ארוכה אם יהיו חוקי יסוד של זכויות אדם, וגבולות חד משמעיים בין הרשות השופטת למחוקקת.

      ארכיון

      פרופיל

      עיתונאי אזרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין