כותרות TheMarker >
    ';

    עולמו של הולדן

    השקפת עולם ותיאורי מסעות בעולם הגדול

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    בלוז יום - העצמאות

    0 תגובות   יום שישי , 20/4/18, 17:46

    ה' באייר היום, יום כל כך משמעותי למדינה, חבל שבמקום להתעסק בחגיגות   התעסקו בכיפופי ידיים של פוליטיקאים ובשאלה האם הטקס היה סוג של תיקון המעוות מהעבר או אפליה מתקנת לגיטימית?

     

    עדיין אותי יום העצמאות תמיד מרגש ברמה האישית,

    לפני למעלה מעשור כתבתי סוג של בלדה והיא עדיין אקטואלית מבחינתי כבכל שנה:

     

    כאילו וזה היה אתמול

    עומד בחולצה לבנה במגרש המשחקים של בית-ספר היסודי

    מנסה ולא מצליח להתאפק מלצחוק או לגחך

    מה כבר מבין ילד בן שש או שבע

    מביט בשעון היד הגדול שקיבלתי במתנה

    סופר את הדקות עד להפסקה

    מחכה לקנות את הבמבה האדומה או סתם איזה שלגון

    הרי גם ככה אחרי שיתפנה המגרש

    נשחק בו סטנגה שלשניים על שניים או קטרגל של גדולים

     

    בתיכון שקצת גדלתי ,כבר הבנתי את המשמעות

    ועדיין חיכיתי לסוף הטקס

    לעשן משהו או לשתות

    ואולי סוף סוף שרון תיעתר לי

    ואז זה כבר נהיה מוחשי,שירות ארוך ארוך על קו החוף  בצידון

    עיר כל כך יפה-וכל כך דומה לחיפה

    מגרש כדורגל צמוד לים\ בית-חולים בקרבתו

     

    הרבה לילות של מארבים- הרבה שירים שקטים

    ניל יאנג, בוב דילן ,אריק הגדול והרבה דיוויד בואי

    חיילים פצועים חלקם כבר לא בין החיים

    כל זה לנגד עיניי ממש,המון מטעני צד

    ואז לעזעזל  כל הפסטורליה הזו מאבדת מקסמה

    היה קשה לעבור בנהריה בדרך הביתה

    ופשוט לא להבין איך ניתן להתפרקד על החול החם וללגום קפה ב"פינגווין"

    הרי מרחק קצר צפונה מכאן הכל שחור,הכל קודר

    בגיל מאוחר שכלתי את אבי שנפל על שירות המדינה

    הרבה דברים אני לא אוהב בארץ הזו:

     צעקות  ודחיפות.קללות של נהגים. ופקקים אינסופיים

     השתמטות ממילואים והתייפפות של אנשים

     אבל ביום כמו שיגיע השבוע

    אני מתעלם מהכל

    הדקות האלו שמפרידות בין העצב והשכול לשמחה האדירה  ולבמות הבידור

    הן למעשה מהות הישראליות עבורי

    הכי הייתי רוצה לשוב לאופטימיות של התיכון-לנאיביות של היסודי

    אבל יותר מהכל הייתי רוצה לחזור לארגז החול

     

     נ ב:שום דבר לא השתנה,עדיין שונא את אותם דברים

     לפעמים בימים כאלו אני מרגיש יותר מתמיד את היותי צבר אמיתי

     תמיד אני מחוספס כביכול

    אבל יש רגעים וימים כמו היום

     שגם לי נחנק ויבש בגרון

     

     

     

     




    דרג את התוכן: