גילה, אשתו של משה קצב נשאה את יגונה בשתיקה לאורך כל השנים של המשפט והישיבה בכלא של בעלה. אשתו של ניסו שחם הגישה לו זר פרחים ונשיקות מול מצלמות הטלוויזיה בבית המשפט כאשר זוכה. בית המשפט קבע ביחס לנאשמים קצב ושחם: קצב הוא אנס בזוי שיישב בכלא. ניסו שחם הוא דון ז'ואן חביב ועל כן זכאי. שני נאשמים בעבירות מין אשר בית המשפט קבע שוני מוחלט, במאה ושמונים מעלות עבור כל אחד מהם. גם תגובות נשותיהם הן שונות באופן מוחלט, שונות במאה שמונים מעלות זו מזו. בעיני, זו סיבה לדרוש הסבר מכל תנועות הפמיניזם: האם מה שנחשב בעבר הלא כל כך רחוק לאהבה ספונטנית בין גבר ואישה הוא מה שטוענות התנועות הפמיניסטיות - הטרדה מינית במקרה הטוב ועבירה פלילית במקרה הרע?

האם התנועות הפמיניסטיות לא הרגו את מה שפעם כונה "חיזור". האם ההתנהגות של אשתו של ניסו שחם היא תשובה מודרנית לחיי הזוגיות בין גבר לאישה, והתנהגותה של גילה קצב נהגה באופן שעבר זמנו במאה ה-21?

ועוד שאלה מטרידה, אותי לפחות, מדוע בכלל העמידו לדין את ניסו שחם אם השוטרות שקיימו אתו יחסי מין אמרו לחוקרים שאלה היו יחסים מיניים בהסכמה. 

אני חושב שיש הבדל תהומי בין אנס לבין דון ז'ואן, הבדל שהתנועות הפמיניסטיות טשטשו והביאו עלינו את ההטרדה המודרנית המכונה היום "הטרדה מינית".