כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    פיצג'רלד דווקא שפט לפי העטיפה

    11 תגובות   יום שבת, 28/4/18, 18:37

     

    ''

    "גטסבי הגדול", מאת: פרנסיס סקוט פיצג'רלד

    Celestial Eyes    , צייר העטיפה: פרנסיס קוגט

     

    כאשר יצא לאור "גטסבי הגדול" בשנת 1925 לא נרעדו אמות הסיפים..., פחות מ-24,000 עותקים נמכרו חרף העובדה שהוצאתו של הספר לאור לוותה במסע-יחצנות נדיר לתקופה. גם העובדה שהספר עובד למחזמר שהועלה בברודוויי (שם זכה להצלחה מתונה...) ואפילו יצא לאקרנים עיבוד קולנועי (לא מוצלח במיוחד...), לא עזרה לסירקולציה של הספר.

    קהל הקוראים באותה התקופה התייחס לספר כאל "רומן משרתות", או אם תירצו – טלנובלה רדודה ומשמימה...


    הספר יצא לאור שוב בשנת 1945 ושוב ב-1953. אך אז חל מהפך ביחס הביקורות, כמו גם בטעם קהל הקוראים. בפרק-זמן קצר מאוד הפך הספר להיחשב כאייקוני ולאחד מהרומנים הגדולים של המאה ה-20.


    בשלב מסויים, עוד טרם סיים לכתוב את הספר כתב פיצג'רלד אל המוציא לאור שלו מכתב ובו הייתה השורה הבאה, שתיחשב קריטית-משהו בכול האמור לגירסה הסופית והמודפסת של הספר, וכך כתב:
    “For Christ’s sake don’t give anyone that jacket you’re saving for me, I’ve written it into the book.”
    ("בשם ישו, אל תיתן לאף אחד את הג'קט שאתה שומר למעני, אני אפילו כתבתי אותו בתוך הספר")

    כאשר כותב פיצג'רלד את המילה "מעיל" (ג'קט) היא מתכוון ל..., עטיפה, עטיפת הספר. עד כדי כך הייתה חשובה לו העטיפה, לפיצג'רלד.


    הוא נתקל במקרה בציור של אחד, צייר ספרדי בשם פרנסיס קוגט. הרבה לא ידוע על קוגט ובכול זאת, הציור עצמו הפך לאייקוני בעקבות מעמדו העתידי של "גטסבי הגדול".

    פיצג'רלד מעולם לא שם אצבעו על החלק, או החלקים, בספרו אשר הציור של קוגט תאם להם. אגב..., הציור נקרא "עיניים שמיימיות",

    אבל סימכו על קוראים-נברנים שימהרו לחפש את המשמעות הנסתרת, שהרי לא לחנם חמד לו פיצג'רלד את ציורו של קוגט..., הוא שילם עליו 100$ תבין ותקילין...


    ובכן,

    אפשר למצוא סימוכין לעניין צורת ואופן המבט של העיניים בעטיפת הספר בתיאור שפיצג'רלד כותב על עיניו ומבטו של דר' אקלברג (אחת הדמויות בספרו, שלא נמצא לה מקום בעיבודים הקולנועיים...), וגם..., אפשר למצוא עדות ל"עיניים השמיימיות" במילים שניק מתאר בעזרתן את דייזי.


    כך או כך, לי אישית נדמה שפיצג'רלד היה מתוחכם מעט יותר, מקוראיו:

    הגרפיקה החיצונית (בא לומר: הקנקן...) באה להשליך על התוכן הפנימי (קרי, המשקה...), שהרי האווירה חשובה מאין כמוה להפנמת התוכן: אותו מבט-על של "עיניים שמיימיות" הוא, עצוב. הוא עצוב משום שהוא בא לבקר ולשפוט את אותו "עידן הג'אז" (מונח אותו קיבע פיצג'רלד, בספרו) היה עידן בו בעלי הון ניהלו חיים ניהיליסטים ומנוונים, חיים חסרי דאגות ועניין למעט מסיבות ונשפים, אינטריגות אינטימיות, וסביאת אלכוהול עד-דלא-ידע..., הקודים המוסריים-אתיים היו מהם והלאה.


    פיצג'רלד מותיר את ניק (מספר הסיפור) בעמדת הצופה-המדווח, אחד שעוד נותר בו שמץ של קוד אתי-מוסרי וגם אם "העיניים השמיימיות" הם נשיות וניק הוא הרי גבר – זה לא המגדר, זאת הנפש והאומץ שיש בה לומר את מה שאחרים (מחמת נוחיותם ואנוכיותם!) מסרבים להגות...

    ואלו המילים בהן משתמש פיצג'רלד, כלפי ניק:

    "לכול אורך דבריו על כל הסנטימנטליות המחרידה שבהם, נזכרתי במשהו, איזשהו מקצב חמקני, פרגמנט של מילים אבודות, ששמעתי איפשהו, לפני זמן רב. לרגע החיה איזה משפט שהתגבש על קצה לשוני, ושפתי נפשקו כשפתי אדם אילם, כאילו מה שהכביד עליהן היה יותר מבדל אוויר מרטיט אך לא עלה מהן שום קול, ומה שמעט זכרתי נותר בלתי נאמר לעד...".


    שם למעלה, המבט השמיימי, העיניים העצובות?, אלו עיניו של ניק קארוויי.


    אבל פיצג'רלד, כמו שהוא יודע לעשות זאת היטב, מותיר את חידת ניק קארוויי, בלתי פתורה. עצוב ככול שיהיה המבט (וביקורתי לעילא), ניק די היה רוצה לטעום את טעם הממון ומשום כך כה קוסמת לו דמותו של ג'יי גטסבי.

    ניק אינו יכול להסב את מבטו השמיימי והעצוב ורק להטיף כעומד בשער, משום שפיצג'רלד מבין את המלחמה הפנימית שיש בניק. זוכרים את "פרגמנט של מילים אבודות"?, שנכתב קודם לכן?, ולכן משתלח פיצג'רלד בדמותו הצדקנית של ניק ושותל אצלו את אחד המשפטים ה-יותר מפורסמים בספר:

    "כל אחד חושד שהוא צופן בחובו לפחות אחת מן המידות הטובות, וזו שלי: אני אחד האנשים ההגונים היחידים שאי-פעם הכרתי...".


    אתם מחייכים, אני רואה..., אני יודע שאני מחייך ולו רק משום שנזכרתי במה שפעם העיד על עצמו מארק טוויין: "במלוא הצניעות?, צניעות היא הגדולה במידותיי!".


    ואני חושב..., לו פרנסיס קוגט היה יודע להיכן ציורו נועד, לו הכיר את תוכן ספרו של פיצג'רלד, לבטח היה מניח במורד "העיניים השמיימיות" קצת יותר מדמעה אחת...

     

     

     

     

     

          

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה. ודמעות עלולות להיות... דמעות תנין
        4/5/18 07:54:

      צטט: עמנב 2018-05-03 19:20:39

      תענוג לקרוא את מה שאתה כותב, בועז. אתה מאיר פינות אפלות בהיסטוריה התרבותית, שבשום פנים לא הייתי מגיע אליהן בדרך אחרת. אגב, מכירת 25.000 עותקים אולי אינה הצלחה מסחררת (ר' הרי פוטר), אך עבורי, כמי שעדיין לא מכר את כל 1000 העותקים של ספרי, זהו בהחלט הישג מכובד. כל טוב ושבת שלום, עמוס.

      זה בדיוק העניין.

      היסטוריה אינה אמורה להיות קבורה בספר מעלה-אבק,

      על מדף נידח בספרייה שכוחת-אל...

      היום, המידע כול-כך זמין, רק ללחוץ על כפתור, וזהו.
      וזה גם מרתק, לפחות אותי.
      (:

        3/5/18 19:20:
      תענוג לקרוא את מה שאתה כותב, בועז. אתה מאיר פינות אפלות בהיסטוריה התרבותית, שבשום פנים לא הייתי מגיע אליהן בדרך אחרת. אגב, מכירת 25.000 עותקים אולי אינה הצלחה מסחררת (ר' הרי פוטר), אך עבורי, כמי שעדיין לא מכר את כל 1000 העותקים של ספרי, זהו בהחלט הישג מכובד. כל טוב ושבת שלום, עמוס.
        30/4/18 17:43:

      צטט: א ח א ב 2018-04-30 08:39:51

      יפה. טבעה של יצירה לפרוש כנפיים ולעוף הרבה מעבר לדמיון המחבר.

      צודק.

      אמר פעם מישהו על "שיר": שהוא בעצם, נכתב פעמיים.

      פעם אחת ע"י הכותב ופעם שנייה, ע"י הקורא.

        30/4/18 08:39:
      יפה. טבעה של יצירה לפרוש כנפיים ולעוף הרבה מעבר לדמיון המחבר.
        29/4/18 19:24:

      צטט: ד. צמרת 2018-04-29 12:06:17

      זכורני את אכזבתי מהסרט שקיבל יחצ"נות שהיתה נדירה בשנות ה 70

      העיבוד הקולנועי שנעשה בשנת 1949, היה הכי נאמן למקור.

      ואילו זה של 74, היה לבלוקבסטר, ולו רק משום רוברט רדפורד...

      אגב..., העיבוד האחרון (עם דה-קפריו) היה לא רע כול-כך, אם כי

      חלק מהליהוק שם היה..., אפעס..., איך לומר..., לא-משו...

        29/4/18 19:21:

      צטט: קנולר 2018-04-29 12:32:45

      בועז אינך חושב שאנחנו עכשיו חיים גם בעידן הג'ז הזה?

       

      לא, לא עידן הג'ז...
      משהו השתנה, כמו שכתבה באבא יאגה".
      המצב החמיר. והמדרון היום, חלקלק מאי-פעם.

        29/4/18 19:19:

      צטט: באבא יאגה 2018-04-29 16:12:30

      "עידן הג'אז" (מונח אותו קיבע פיצג'רלד, בספרו) היה עידן בו בעלי הון ניהלו חיים ניהיליסטים ומנוונים, חיים חסרי דאגות ועניין למעט מסיבות ונשפים, אינטריגות אינטימיות, וסביאת אלכוהול עד-דלא-ידע..., הקודים המוסריים-אתיים היו מהם והלאה." לא השתנה דבר, רק החמיר. לא רק פיצג'רלד, כל סופר יודע, כמה חשובה העטיפה. תודה, בועז, אהבתי את הפוסט, טוב שהזכרת לי את גטסבי הגדול!

       

       

      צודקת. החמיר..., וכמה מכמיר העניין.

        29/4/18 16:12:
      "עידן הג'אז" (מונח אותו קיבע פיצג'רלד, בספרו) היה עידן בו בעלי הון ניהלו חיים ניהיליסטים ומנוונים, חיים חסרי דאגות ועניין למעט מסיבות ונשפים, אינטריגות אינטימיות, וסביאת אלכוהול עד-דלא-ידע..., הקודים המוסריים-אתיים היו מהם והלאה." לא השתנה דבר, רק החמיר. לא רק פיצג'רלד, כל סופר יודע, כמה חשובה העטיפה. תודה, בועז, אהבתי את הפוסט, טוב שהזכרת לי את גטסבי הגדול!
        29/4/18 12:32:
      בועז אינך חושב שאנחנו עכשיו חיים גם בעידן הג'ז הזה?
        29/4/18 12:06:
      זכורני את אכזבתי מהסרט שקיבל יחצ"נות שהיתה נדירה בשנות ה 70

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי