כותרות TheMarker >
    ';

    הסקרנית השובבה

    על חייי הלילה, של העיר חייפה, קצת אקטואליה,סיפורי אלף לילה ולילה

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      11/5/18 20:19:
    יום, ביומו... (עברנו את היום, מחר, מתחיל עוד פעם המאבק)
      1/5/18 11:53:

     יקירה.

     קראתי בעיון רב את דברייך.

     דעי לך שבעקבות המחשבות הולכים המעשים.

     בעקבות מחשבות טובות- את בסך הכל אישה נאה ואת יכולה לעלות על דרך המלך.

     אני מציעה לך לפתוח דף חדש עם חשיבה חיובית ואלוקים יעזור לך.

     יהי רצון שתצאי מאפלה לאורה במהרה.


     בברכה

     אהובה.

    0

    יומנה של מכורה

    2 תגובות   יום ראשון, 29/4/18, 23:23

    שלום

    החיים כמו החיים נותנים את אותותיהם, והזמן כמו הזמן אינו מטיב עם אף אחד מהמתבגרים, נכון שלכל גיל יש את היופי שלו, אם ביופי עסקינן, אולם בבגרותינו הראש מעט מעל היופי וזה השרדות החיים, כמו לאכול לשתות, תשלומים ועוד,

    לא נהיים צעירים, והגיל אכן עושה את שלו, בטח למי שצרכה סמים מעל 25 שנים ,

    רוב חיי הצעירים ההורים דאגו, ולאחר בני זוג אדגו למה שהייתי צריכה הכל כולל הכל, 

    בן זוגי ניפטר לפניי שנה וחצי שהוא ואני כבר נקיים קופה רצינית, 

    כסף לא היה חיינו חודש חודש וההכנסה שלנו יחד, לא הצטרכנו כלום, ושרדנו כמו גדולים, הממה אנחנו לא בכיינים, ונשאר לנו רק פרצוף של "עשירים", השתתפנו ברוב ארועי המשפחה דאגנו לתת מתנול כמו תמיד, גם אם זה עלה לי בדם העיקר שלא יחשבו שאין, ולא היה באמת, ואם היו יודעים שאין, מה היה קורה? אולי היו עוזרים ובאמתמ לא פעם נזקקנו לעזרה, היו ימים שלא היה לי לחם בבית, אבל הוא ז"ל לא רצה שאף אחד ידע, יש היגידו לאיש כבוד עצמי, ויש היגידו האיש סתם טיפש, חי על פוזה, ואגו, למה לא לספר למשפחה שהמצב לא טוב?

    לי זכורים ימים שמשפחתו שלו היתה שולחת את האח ה"קטן" ושבן זוגי יתקשר ואז האם הייתה מבקשת כל הזמן כסף והוא תמיד שלח לה, אני מעולם לא התערתי בינהם, או בעניניי כספים, אני לא נתתי שם כלום, ולא לקחתי משם כלום, טוב שכך,

    זהו האיש ניפטר ומהיום הראשון לא מצאתי סגריה לעשן, כי הוא לא חש/ בטוב ולא רציתי לטרטר אותו לבנק, חשבתי אוציא את הקצבה שלי אשלם מה שצריך, ואשאיר את הבנק לשבוע אחריי כי הייתה לו בדיקה וחשבתי שיהיה כמה דברים יחד, כי הוא היה בכסא גלגלים, הוא כבר לא הלך על הרגליים, את הקצבה שלי שלמתי מה שצריך, ואחריי יומיים הוא אושפז וחימשה ימים לאחר מיכן הוא ניפטר, אני בכוונה מעולם לא הסכמתי שותפות בבנק, ואני זכרתי את המילים של אמא שלי, כל אחד והחשבון שלו, ואנני יודעת למה אולם היה חשוב לי, כי בעצם כסף זה עצמאות, חופש, ועוד,

    לא הוצאנו את הקצבה שלו ולכן כשנפטר, לא היה לי כסף בכלל, וכבר תקופה של 4 שנים, לאורך כל מחלתו שהחמירה והיה ממש סיעודי עם כל חבילה ומה שמשתמע מכך טיטולים ועוד, אף אחד לא בא לקראתינו, לא עזר, שום משרד רווחה, כלום, עד שיום אחד הגעו מהרווחה ואמרו יש אפשרות שיצא מהבית אם קשה לך, כן זה הם רוצים כי המדינה משלמת למקום סעודי 20 אלף ששח לחודשש לבן אדם, אבל שיהיה חולה בביתו בכבוד הראוי לו בשעותיו האחרונות זה הם לא יעזרו, המשיכה העובדת הסוציאלית אולי נשלח לכם אוכל מבושל, ויש כמה דברים שאנחנו יכולים לעזור, הוא שואל אותה, ולמה רק עכשו באת לכאן? מה קרה?

    נתנו לי את השם והכתובת ולא היה את מי לשלוח, 

    את יכולה ללכת מיכאן אמר לה, כבר מאוחר, אנני רוצה מכם לא אוכל מבושל, ולא מקום סעודי, אני יש לי אישה שדואגת לי וזה מספיק, אני חש שאני לפניי החלמה אל תבלבלי לי בשכל לכי מיכאן, וכך היה היא עזבה ובהלכה,אני בטוחה שהגע הבייתה כבר לא זכרה

    אותו חבל שהוא לא הבין שזה לא מכיסה, כי אם מגיע לו לקבל זה המדינה נותת עבורו, \\\\,אליפט מת" לתרגום תם זמנו בטטל קורבנו,

    והנה אני כאן היום במצב הכי גרוע שיכול להיות כלכלית, הרי לא יכולתי לשלם כמעט כלום ובן זוגי היה לו 80 אחוז הנחה בארנונה הראש שלי אמר שזה לא הרבה , אז אני אדחה אפילו בשנה את התשלום, ואז אגש ואחלק אותו, בנתיים הערייה חכמה לך תתעסק עם יהודים, את הארנונה יש הנחה אולם על דברים אחרים אין, כמו שיטור שכונתי אשר מפטרל בלילה זה לבד עולה כמו הארנונה,, אקצר ואומר שמשכורתי היא קצבת שארים על סך 3100 שח לחודש, שכעת מתחלקת 380 ארנונה חוב לחודש, כולל 80 שח לחודשיים, מים 400שח חוב עם ריבית לחודש, כבלים 200שח,אנטרנט אנני משלמת , דודתי עשתה שירד אצלה בחשבון, חשממל אני מטעינה , אני כל חודש לפניי שאוכלת שותה ומעשנת חייבת לשלם ממשכורתי 600שח, ובשאר הנותר עליי לאכול לשתות עדיין לשלם חחשבונות שווטפים, להתלבש, הייתכן?

    כל הזמן אני בלי כסף, כל הזמן חסר לי, אף פעם כבר אני לא זוכרת מתי קניתי משהו קטן לעצמי, ואנני רוצה לחיות עם בחור כדיי שאוכל לאכול סטייק,

    באמת אנני בכיינית אולם אני בנקודת שבירה ומזה אני כל כך פוחדת, אנני בחורה רגילה ככל הבחורות הנורמטיביות, אני בחורה מכורה שכל ההזמן, שוומרת עצמי מעצמי, וזה מעייף, היום גנב אותי הראש למליון שימושים בדמיוני, אולם אני נקייה כבר די הרבה זמן כדיי לדעת להבין ולהשתמש הבכלים שיש לרשותי, אנני רצה להשתמש, ולאחר לחשוב מה עשיתי, יש לי ספונסר שכל דבר הכי קטן ושיהיה גם אמצע הלילה מצידי אני מתקשרת הוא מגיע, כך היה , ושתפתי, אני פוחדת ממה מיכאן? אני לאן? לא קל לי,

    תקופה מסריחה שלא רוצה לעבור, כסף כבר התרגלתי לחיות בלי כסף, אולם אני אישה, רוצה לקנות לק בשקל אנמי לא יכולה להרשות לעצמי, זה ללא חוכמה לקנות ולקנות ולאחר להתקע ולא למצוא כסף ללחם, 

    חשבתי שאילו יכולתי לעבוד פיסית, מה שעשיתי ממש לפניי שנים, ואז תמיד היה לי כסף, לא היה חסר לי כלום, אין לי כוח פיסי אני נהיית קפואה, אם משהו יראה אותי , הוא לא ייאמין שאני הייתי מכורה פעילה כל כך הרבה שנים, כי הזהות החיצונית שלי לא מראה, אולם ההתמכרות היא מחלה ארורה נפשית, אני כבר שמעתי האומרים, עדיף סרטן והקרנות ואולי אפשר להבריא , להתמכרות אין תרופה, אדם אויב של עצמו,

    זבה הגרוע בעולם, כי כשיש לך אויב , אתה יכול לעבור עיר, מדינה, אולם לאן תברח מעצמך?

    אילנה פונטיאק

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אילנה פונטיאק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין