כותרות TheMarker >
    ';

    יוסי קווטינסקי כותב על הכל

    בלוג שנותן במה הן לצד העסקי והן לדעות שלי על כל דבר שרק אראה לנכון. מקום להביע הגיגים , מחשבות, דעות ועוד הרבה ובין השאר לספר על עיסוקי

    לכל המגיבים, אני מבקש להשתמש בגודל הפונט האחיד, לא אות שמנה, אות רגילה - כולנו שווים וכמו שאני כותב בגודל אות רגילה - אני מבקש מכולם - תכתבו בגובה העיניים באות הסטנדרטית ולא אות שונה. תגובות בפונטים שונים מוגדלים או שמנים - יוסרו, כולנו שווים ואין פה מישהו עם גדול יותר או שהוא שווה יותר

    0

    החיים ככבד שמיעה - הטינטון ההורג - החברה הרעה - ויש גם נקודות של אור ותקווה

    2 תגובות   יום שני, 30/4/18, 12:46

    כבעל מוגבלות בשמיעה, לא מבחירה, אלא כעובדת חיים, וכבן אדם החי במדינה שאמורה להיות שפוייה ומשרתת את בעלי המוגבלויות גם, אני רוצה לשתף אתכם בשני דברים.

    האחד, הטינטון.
    מה הוא הטינטון – רעש אשר נמצא בראש, מבחינתי לפחות רוב שעות היממה אני בעצם נמצא מתחת לשני מנועים של מטוסי סילון, או לחילופין אני נמצא בתוך המסך של ה"שלג" אם אתם זוכרים שהיה פעם הרבה בטלווזיה לפני שהיו הרבה ערוצים והוא היה רועש.
    זה לא דבר שקורה מפעם לפעם, זה דבר שנמצא בי ובראשי 24 שעות 7 ימים בשבוע ולא משנה איפה אני נמצא, מה אני עושה ואיך אני חי. תחשבו לרגע שאחד הדברים שמרגיע אתכם לפעמים הוא דבר מאד בסיסי – קוראים לו – שקט.

    אין לי דבר כזה שנקרא שקט. לא מכיר את המושג הזה, לא יודע איך הוא נשמע כי הוא מבחינתי לא קיים.

    אני לפעמים כבר מאבד את האיזון שלי ואת השלווה שלי ויותר מזה לא מעט את הריכוז שלי כי הרעש הזה לפעמים הופך להיות לא סתם טורדני אלא מטריף חושים.  הוא לפעמים הופך להיות צפצוף לפעמים הופך להיות תיקתוק אבל אף פעם הוא לא נפסק הוא אולי לעיתים קצת מקבל טישטוש אבל.... זה נדיר.

    גם שהולך לישון, וגם שמתעורר באמצע הלילה לפעמים אני שומע את הרעש הזה שתקוע לי במוח ולא יוצא משם בכלל.

    יום אחד, שעוד החבר שלי היה בחיים, הוא הלך לישון, ואני יושב לי במחשב ועובד, ופתאום שומע רעשים כאילו משהו קורה מחוץ לבית. משהו נורא, רעש מפחיד ומאיים, ואני יוצא החוצה בזהירות ולא רואה כלום. מסתובב ימינה, מסתובב שמאלה מסתכל בודק ושום דבר, והרעש ממשיך והופך להיות יותר הזוי ואני מעיר את החבר בבהלה ואומר לו משהו קורה פה והוא אומר לי.... צא מזה, אין כלום, הכל פה שקט דממה אתה יכול להיות רגוע לגמרי.

    הוא חזר לישון, ואני נשארתי עם הרעש וגם לא יכולתי להרדם כי... הרגשתי שאני נמצא בתוך מלחמת העולמות.

    כן, זה הטינטון שיכול להטריף את החושים ויכול לשגע אותי לגמרי והאמת משגע אותי גם באופן הזוי לגמרי ומוציא אותי מהשלווה.

    אני חושב שאדם אחר במקומי כבר מזמן היה עולה על גשר וקופץ, אדם אחר היה כבר מזמן עולה על עזריאלי לקומה 50 ונופל כי מי שלא יבין את הרעש הזה של הטינטון לא יבין אותנו אלה שסובלים מזה כי זה מוציא לגמרי לגמרי מאיזון.

    לא מעט אני צריך לשבת לעבוד ולעשות דברים שדורשים ריכוז ייתר ואני לפעמים מגיע לרגע שלא מסוגל אבל האמת מצליח בסופו של דבר למצוא איך לעשות אותם אבל..... מודה זה משגע אותי ולא קל.

    ואם אחזור לרגע לפוסט של אתמול, אז מה אמרה לי הגברת מביטוח לאומי העובדת הסוציאלית – היא אמרה לי את הדבר הכי הזוי שרק יכול –

    תלמד לחיות עם זה ותסתדר – כי לנו אין שום דבר שאנחנו יכולים לסייע לך בנושא.

    הסברתי לה שזה חוסם לי עוד עבודות ועוד מעשים ועוד הכנסות ועוד דברים והיא אמרה לי – זה בעיה שלך ולא שלי – לנו אין בביטוח לאומי מה לעשות עם אלה שחיים עם טינטון ואתה צריך לפתור את זה לבד ולקבל פתרונות ואנו בביטוח לאומי לא נתמוך בך בשום דבר בגלל זה ואתה צריך להסתדר לבד – כי אנחנו לא המקור שיעזור לך בשום דבר.

    מה אגיד ומה אומר אחרי זה..... לא שחשבתי שהיא לרגע תטפל בזה, אבל חשבתי שבעקבות הטינטון המטורף אקבל איזה שהיא עזרה אחרת מהביטוח הלאומי – אולי תמיכה, אולי עזרה כלכלית, אולי היא תעזור לי למצוא עוד משרה כמו שביקשתי כי.... לא מצליח למצוא בגלל השמיעה כלום ומסתבר שהגברת עם לב האבן לא הייתה מוכנה לפתוח את הלב ולא הסכימה לסייע כי אני נראה טוב ולכן... גם אם יש טינטון כבד ומטורף וגם אם השמיעה שלי כבר ירדה לסף מתחת לתקנה זה ממש .. ממש ... לא מעניין אותה ... כי ... אני נראה טוב

    אז מה אגיד לכם....אני שורד עם הטינטון, לא מבין איך אני מצליח, מודה, אבל זה מה יש ולמדתי שהמדינה שלי יודעת רק לקחת אבל לא יודעת לתת ... ולתת מבחינתי זה עזרה בכל צורה ועצוב שבביטוח הלאומי יש לב של אבן ולא לב מזהב.

    ומצד שני שאני תקוע עם השמיעה אני חייב לומר גם מילים טובות לגופים שאני פונה אליהם והם עוזרים לי באופן נפלא.

    פניתי לבזק, והם יודעים שאני כבד שמיעה, מצאנו מנגנון דרך צ'ט הפייסבוק ואני מקבל מהם שרות יוצא מן הכלל, זה לא אומר שהם עוד מצליחים לפתור לי כל בעיה, אבל מצד שני הם נותנים תמיכה לי ככבד שמיעה מכל הלב וכל הנשמה.

    פניתי לאלעל UP דרך הפייסבוק כמה וכמה פעמים והייתי צריך עזרה בכמה דברים, והאנשים במוקד הצ'ט של הפייסבוק נותנים לי משם תמיכה מדהימה, עוזרים לי בכל דבר, מקסימים, מדהימים, נפלאים ועושים הכל שאני אחייך למרות השמיעה ההזוייה והדפוקה שלי. אלופים ביחס אישי מהמם מודה, אנשי אלעל UP והפייסבוק שלהם – הם פשוט יוצאים מהכלל טובים ונפלאים.

    ולסיום אם נחזור למשהו בנושא שרות מסתבר שרוב בעלי העסקים היום שאני הייתי צריך, שפניתי אליהם דרך מייל, לא חזרו אלי בתשובה ואם לא מצאתי מישהו שיתקשר אליהם הם לא נתנו מענה בכלל, לא אחד, לא שניים, לא שלושה הרבה הרבה הרבה בעלי עסקים הם אטומים, ואם אתה לא מתקשר אליהם והם שומעים את הקול שלך... הם לא מתייחסים ורק אם זה טלפון הם נותנים תשובות ולרוב גם לא פתרונים.

    חבל שזה כך, היום בארצנו היקרה, יש כמליון אנשים עם בעיות שמיעה כאלה ואחרות ולצערי רוב העסקים היום הפרטיים ואחרים לא מונגשים לנו כבדי השמיעה וזה עצוב, עצוב מאד.

    את הניתוח בברלין, עברתי בתושייה לאחר ששברתי את הרגל ועברתי תוך 6 שעות מההגעה לבית החולים ניתוח כאשר הרופא והאחיות כותבים לי באנגלית ואני עונה בקול רם. וזה עבד וזה היה מופלא ואחרי 6 שעות נכנסתי לניתוח שידעתי הכל גם אם היה לי רע, והם היו מופלאים באדם.

    ואגיד ואומר לסיום,

    מבחינת לקוחות ועסק, יצרתי עסק שכולו מושתת על תקשורת וירטואלית, למעט פעם אחת עם בעיה עם אדם שאמר... איך נסתדר בלי לשוחח בטלפון... ואז אמרתי לו שאפשר והוא לא רצה וברח.

    לא פעם ולא פעמיים פגשתי לקוחות והתקשורת – הם כותבים ואני עונה בקול.

    מבחינת העסק זה עובד מופלא, זה עובד נפלא וכל הלקוחות שלי מקבלים אותי ואת לקות השמיעה באהבה אחת גדולה.

    ואיפה לא ?

    בקהילה הגאה, שם שאני שייך לה. שם אנשים לעגו, התנערו, כי אני כבד שמיעה וזה הזוי ומוזר.  זה הביא אותי חברתית אמנם לבידוד, אבל זה לא מה שישבור אותי גם אם זה עצוב. לצערי רוב מי שהכרתי שהבינו שאני כבד שמיעה.... לעגו או ברחו. וזה עצוב.

    הבנתי כבר שזוגיות עכשיו למצוא שאתה כבד שמיעה זה אתגר מטורף והאמת הרמתי ידיים ואמרתי לעצמי... מוותר על זה – אחייה לבד, אגדל את ג'קי ואשתדל מזה להיות מאושר.

    ושאיש לסיום לא יטעה.

    למדתי לחיות עם לקות השמיעה ועם כל המשתמע ממנה.

    לא קל, לא פשוט, אבל אני לא מסכן, אני לא אומלל, אני חי, נושם, בועט עושה, עובד לעצמי ומאושר ממה שאני עושה

    אבל עצוב לי שגם הביטוח הלאומי שאמור להיות לב הזהב הוא לב של אבן.

    עצוב לי שבעלי עסקים אם אתה לא מתקשר לא מוכנים לתקשר איתך במייל ברובם.

    עצוב לי שיש סוג של נידוי מכבדי שמיעה בקהילה הגאה.

    אבל אני אשאר עם השמחה שלי בלב – בדרך שלי – לא מסכן, לא אומלל, אולי קשה לי יותר מכל אדם ואולי אני לא תמיד מחייך

    אבל לא אתן לאף אחד מהם להוריד לי את הנשמה ולקלקל את חיי.

    חי עם מה שיש, חי עם הטינטון, ואם אחרי כלכך הרבה שנים עוד לא קפצתי מהגג אז זה סימן טוב.

    לא קלים החיים, הטינטון הורג את הנפש

    אבל מחפש את חצי הכוס המלאה ומשתדל לחיות גם אם זה לא פשוט ולא קל

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/5/18 18:59:

      יוסי היקר!

      אי-אפשר שלא להתרגש נוכח דבריך
      כמו גם נוכח האומץ שבחשיפה הזאת.
      גילוי נאות:
      אבי ז"ל השתחרר מצה"ל אחרי שנות שירות
      ארוכות וקשות. האיש היה נכה-צה"ל, כאשר 
      בין יתר הפגיעות שהותירו אותו נכה, היה גם
      הטינטון.
      כך ש..., על בשרי, ומקרוב, הכרתי את ייסורי
      הפגע הנורא הזה, גם אם לא על בשרי ממש...

      תודה לך

      מעומק הלב

        6/5/18 08:13:

       קראתי את דבריך בעיון רב וכל מה שאתה עובר בחייך- לגמרי לא פשוט.

       יישר כוח לך על שיתוף הקוראים במצוקות שאתה עובר בחיים.

      \עם כל זה אתה ראוי להערכה רבה שאינך נשבר!

      תמשיך להתחזק ולהצליח בעסקך ולעולם אל תישבר!

       שבוע טוב ובשורות טובות.

       בברכה

       אהובה.

      ארכיון

      פרופיל

      יוסיקווטינסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין