כותרות TheMarker >
    ';

    פתיחה

    ארכיון

    0

    כל מסע גדול מתחיל בפסיעה קטנה

    0 תגובות   יום חמישי, 3/5/18, 00:21

    לפני 8 שנים התחלתי להוביל מאבק ציבורי-חברתי.(יש לי עדויות שהייתי הראשון או ממש בין הראשונים, לא אריב על הקרדיט)


    האמת היום ניתנת להיאמר, היה לי תירוץ אגואיסטי - פשוט נמאס לי מכל מדורות הגן\בית הספר שהילדים שלי גררו אותי מידי שנה.


    מעולם לא הצלחתי להבין את העונג שאנשים מפיקים מהבערת חומרי בעירה שונים, וחזרה הביתה אחרי כמה שעות מריחים כמו ערימת גחלים והרגשה שמשהו כאן מיותר לגמריי.

     

    הגעתי למסקנה כי צריך לתקוף את המפגע מאחור, התחלתי לפרסם ברשתות החברתיות ולקרוא לצמצום הנגעים הסביבתיים.

    לאנשים קל יותר להתחבר לסיבות כאלה מאשר לומר שסתם לא בא לי.

    חזרתי והפצתי את המסר - מדורות ל"ג בעומר הן מפגע שרב בו הנזק הסביבתי על התועלת החברתית.

     

    לאט לאט אנשים החלו להבין, עיריות שתפו פעולה והקצו אזורים ייעודיים למדורות. בתי ספר יזמו מדורות שכבתיות או בתי ספריות.

    היום כבר ידוע וזה נפוץ, ברשתות החברתיות ובאמצעי המדיה השונים. חוזרים ומטפטפים את המסר. אפשר לשמור על מסורת על אש קטנה. !!!!

     

    מדורות ל"ג בעומר אולי זו מסורת, אבל בשם הגנה על הסביבה אפשר למזער את הנזקים.

    לשמחתי מזג האוויר היום הוא קיצוני כל כך ועקב אסונות ציבוריים שקרו בזמן האחרון הרבה אנשים הפנימו כי ניהול הסיכון במקרה שכזה הוא פשוט לבטל, לאסור ולצמצם למינימום את הבערת האש במרחב הציבורי.

    בעוד 10 שנים אני מאמין כבר לא נראה יותר את התופעה הזאת.

     

    היום הילדים שלי כבר גדולים ולא צריכים לגרור אותי לאף מדורה מיותרת שכזו.

    כמה שאני שמח היום.

    בשמי, ובשם כדור הארץ.

    תודה.

     

    * מוזמנים לשתף

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      ירון הולנדר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה