כותרות TheMarker >
    ';
    0

    אש אש מדורה

    4 תגובות   יום חמישי, 3/5/18, 20:29

     בראש גיבעה אי שם בפאתי ראשון, הקיפה  קבוצה קטנה את המדורה שטרפה ברעש את הקרשים. השמועה אודות התכנסות עברה מפה לאוזן ונגיסת מקלדת  נוספת בישרה  על מיקום ההתכנסות.

     ההתבוננות בגיצי  הקרשים המתפצחים, חיברה בין האנשיםשלא הכירו זה את זה..

    האש האירה על  פניה של רינה שהיו מוכרות לי.

    עד שהתחילה לשיר חשבתי עליה אפילו דברים טובים.רק

    הסקרנות בה הלכה וגברה, כששאלתי אותה למה היא עומדת כה רחוק מהמדורה. ופתאום נעצה בי מבט נוקב וסיפרה בשקט ובמסתורין כיצד בעבר העלו אותה על המוקד כי יצא לה בכפר בו גדלה,  שם של מכשיפה.

    שפשפתי את עיניי ורציתי לשמוע עוד, ופתאום כשהחברים במעגל ניסו ללקט רגעי חסד לצלילי כלי הנגינה, ולשיר, רעם קולה של רינה וגבר על החצוצרה ועל צלילי האקורדיון.

    המעגל במהירות הלך והתמעט.

    אני שניגנתי באקורדיון, הסתכלתי בה מהופנט. מבנה גופה הקטן עמד בניגוד גמור לדציבלים הרועמים שבקעו מגרונה. ניסיתי להימלט משירתה הקולנית, החלפתי מיקום אך לאן שפניתי, מצאתי אותה לידי 

    שרה וצועקת בתוך אוזני.. הנגינה לידה הייתה קשה. היא לא הייתה בקצב,  היה לה קצב משלה, היא זייפה בכרבע טון, וכאילו זה לא מספיק, היא צעקה לתוך אוזני.

    ופתאום באמצע השיר השמח, שכולם שרו, היא פצחה בקולי קולות בפזמון הנוגה -"מאמי מאמי מאמי חזרי אלי", בטוחה שאלווה אותה באקורדיון.

    אבל גם לי יש גבולות. "השיר מדכא" - אמרתי...

    והיא כלא שומעת, הגבירה את קולה וצרחה לי באוזן:"מאמי מאמי חזרי אלי"

    הכל אולי היה עובר ונשכח, אלא שפתאום היא התנפלה על זה שהיכה בדרבוקה וצעקה עליו בעצבים.

    "יא אללה איתך, כמה רעש אתה עושה, אצלך הכל נשמע, אותו הדבר... 
    מזרחי, ולא מזרחי...

    הבחור  שכמו כולם סבל בשקט, התאפק מלהעיר לה על הדציבלים האימתניים שפיזרה על הגיבעה,  הוא קם ממקומו ואמר חמש מילים.

    "לידך אני כבר לא אנגן". הוא הניח את הדרבוקה והצטרף לאלה שעמדו סביב השולחנות העמוסים...

    - "לא היית צריכה להעיר לו, כולנו פה בסבבה, הנגינה שלי לא משהו..., אני לא ממש נלחם על כל דיאז כמו נעמי שמר.

      וגם השירה שלך", נתקעתי, לא רציתי לפגוע בה...

    - מה עם השירה שלי? ... שאלה ועיניה בערו..

    - הייתי מחזק קצת את הנמוכים.

    - למה, מה לא בסדר בגבוהים ?

    - אני אמרתי משהו לגבי הגבוהים ?

    - לא, אתה אמרת משהו לגבי הנמוכים.

    - אז למה את שואלת לגבי הגבוהים ?

    - אתה תגיד לי מה לא בסדר בגבוהים.

    היא עמדה וצעקה, האווירה הפכה ללא נעימה.

    - אתה תגיד לי מה לא בסדר בגבוהים ולמה בחרת להעיר לי על הנמוכים.

    - תצ'מעי, הם לא עמוקים וצלולים כיין אך במפגשים הווקאליים על הגיבעה הזו,  החום ההרמוני עולה  על אש המדורה.

    -  היא הייתה על סף דמעות.

    " כל כך מרגש מה שאמרת, מעולם לא החמיאו לי כך...

    אתה יכול לתת לי את זה בכתב או לסמס לי את זה ?"

    ירדתי מהגיבעה לרכב שחנה הרחק למטה ורשמתי לה את "המחמאה" בכתב יד על נייר, לא רציתי שיהיה לה את הנייד שלי.

    ואז היא ביקשה ממני את הנייד.

    הסתכלתי במרחק העצום שהלכתי כדי להביא עט ונייר בניסיון להתחמק מהבקשה הזו. נזכר בעלייה הקשה ובקולה הרועם שהדהד באוזניי כשטיפסתי את העלייה שלא נגמרה... ובסוף אמרתי" העיסוק שלי בחיים לא מאפשר לי לתת פרטים אישיים.

    באתי לכאן כי כולם פה אנונימיים. אפילו את השם שלי אני 

    ואז רינה אמרה: "אתה יודע שאתה חצוף"

    איש הדרבוקות, ששמע את השיחה ההזוייה, נחלץ לעזרתי.

    -"אנחנו בשירות הביטחון מקפידים לא לתת פרטים אישיים, אלא רק לאנשים ממש קרובים ולבני משפחה.

    אבל אנחנו סביב המדורה כמו משפחה, ענתה.

    - אנחנו לא משפחה. ברגע שגרשת מהמדורה את האדון עם הדרבוקה לא נהגת כבת משפחה...

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      גילה צודקת
        5/5/18 12:27:
      אם כך מה שלא מדויק פוצע את האוזן.
        4/5/18 12:33:
      הוא התחרה בה עם הדרבוקה, כי היא ניגנה על תוף האוזן.
        4/5/18 12:33:
      הוא התחרה בה עם הדרבוקה, כי היא ניגנה על תוף האוזן.