כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    אש אש מדורה

    4 תגובות   יום חמישי, 3/5/18, 20:29

     בראש גיבעה אי שם בפאתי ראשון, הקיפה  קבוצה קטנה את המדורה שטרפה ברעש את הקרשים. השמועה אודות ומיקום התכנסות עברה מפה לאוזן בפייס.

     ההתבוננות בגיצי הקרשים המתפצחים, חיברה בין האנשים שלא הכירו זה את זה..

    האש האירה על  פניה של רינה. עד שהתחילה לשיר חשבתי עליה רק דברים טובים.

    היא עמדה רחוק מהמדורה 

    הסקרנות בה הלכה וגברה כשראיתי את המבט המוזר שנעצה במדורה. כששאלתי אותה מה הסיבה לכך , היא סיפרה בשקט ובמסתורין כיצד בעבר בכפר בו גדלה, יצא לה שם של מכשיפה והעלו אותה על המוקד.

    שפשפתי את עיניי בתדהמה ורציתי לשמוע עוד,  והחלה לשיר.

    קולה רעם וגבר על החצוצרה ועל צלילי האקורדיון.

    מעגל השירה התמעט במהירות.

    אני שניגנתי באקורדיון, הסתכלתי בה מהופנט. מבנה גופה הקטן עמד בניגוד גמור לדציבלים הרועמים שבקעו מגרונה. ניסיתי להימלט משירתה הקולנית, החלפתי מיקום אך לאן שפניתי, מצאתי אותה לידי שרה וצועקת בתוך אוזני..

    הנגינה לידה הייתה קשה. היה לה קצב משלה, היא זייפה בכרבע טון, וכאילו זה לא הספיק, היא לא שרה, היא צעקה.

    ופתאום כשכולם שרו שיר שמח וקיצבי, היא פצחה בקולי קולות בפזמון הנוגה -"מאמי מאמי מאמי חזרי אלי", בטוחה שאלווה אותה באקורדיון.

    אבל גם לי יש גבולות. "השיר מדכא" - אמרתי...

    והיא כלא שומעת, הגבירה את קולה וצרחה לי באוזן:"מאמי מאמי חזרי אלי"

    הכל אולי היה עובר ונשכח, אלא שפתאום היא התנפלה על זה שהיכה בדרבוקה וצעקה עליו בעצבים.

    "יא אללה איתך, כמה רעש אתה עושה, אצלך הכל נשמע, אותו הדבר... 
    מזרחי, ולא מזרחי...

    הבחור שככולם גם הוא סבל בשקט, וככולם התאפק ולא העיר לה על הדציבלים האימתניים שפיזרה על הגיבעה, קם ממקומו ואמר חמש מילים.

    "לידך אני כבר לא אנגן". הוא הניח את הדרבוקה והצטרף לאלה שעמדו מרחוק סביב השולחנות העמוסים...

    - "לא היית צריכה להעיר לו, אמרתי.

      כולנו פה בסבבה, הנגינה שלי לא משהו...וגם השירה שלך", נתקעתי, לא רציתי לפגוע בה...

    - מה עם השירה שלי? ... שאלה ועיניה בערו..

    - הייתי מחזק ומגביר קצת את הנמוכים.

    - למה, מה לא בסדר בגבוהים ?

    - אני אמרתי משהו לגבי הגבוהים ?

    - לא, אתה אמרת משהו לגבי הנמוכים.

    - אז למה את שואלת לגבי הגבוהים ?

    - אתה תגיד לי מה לא בסדר בגבוהים.

    היא עמדה וצעקה, האווירה הפכה ללא נעימה.

    - אתה תגיד לי מה לא בסדר בגבוהים ולמה בחרת להעיר לי על הנמוכים.

    - תצ'מעי, הם לא עמוקים וצלולים כיין אך במפגשים הווקאליים על הגיבעה הזו,  החום ההרמוני עולה  על אש המדורה.

    -  היא הייתה על סף דמעות.

    " כל כך מרגש מה שאמרת, מעולם לא החמיאו לי כך...

    אתה יכול לתת לי את זה בכתב או לסמס לי את זה ?"

    ירדתי מהגיבעה לרכב שחנה הרחק למטה ורשמתי לה את "המחמאה" בכתב יד על נייר, לא רציתי שיהיה לה את הנייד שלי.

    ואז היא ביקשה ממני את הנייד.

    הסתכלתי במרחק העצום שהלכתי כדי להביא עט ונייר בניסיון להתחמק מהבקשה הזו. נזכר בעלייה הקשה ובקולה הרועם שהדהד באוזניי כשטיפסתי את העלייה שלא נגמרה... ובסוף אמרתי שהעיסוק שלי בחיים לא מאפשר לי לתת פרטים אישיים. באתי לכאן כי האנונימיות קסמה לי, אפילו השם שלי לא אמיתי. 

    ואז רינה אמרה: "אתה יודע שאתה חצוף"

    איש הדרבוקות, ששמע את השיחה ההזוייה, נחלץ לעזרתי.

    -"אנחנו בשירות הביטחון לא נותנים פרטים אישיים, אלא רק לאנשים ממש קרובים ולבני משפחה.

     אבל אנחנו סביב המדורה כמו משפחה, ענתה.

    - אנחנו לא משפחה. ברגע שגרשת אותי מהמדורה הוצאת את עצמך מהמשפחה...

    - אבל אם נתחתן. נוכל להיות משפחה לשיר ולחיות בהרמוניה, הציעה לי

     

    זה כבר היה יותר מידי, אני למדורות רנדומליות שמקורם בפייס כבר לא אלך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      גילה צודקת
        5/5/18 12:27:
      אם כך מה שלא מדויק פוצע את האוזן.
        4/5/18 12:33:
      הוא התחרה בה עם הדרבוקה, כי היא ניגנה על תוף האוזן.
        4/5/18 12:33:
      הוא התחרה בה עם הדרבוקה, כי היא ניגנה על תוף האוזן.