כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    בשם האהבה

    4 תגובות   יום שני, 7/5/18, 17:53

    ומה קורה כשנירשמים ללימודי תואר ראשון (ארכאולוגיה), וממשיכים לשני ופורשים באמצע אחרי שנתיים ומנסים שוב ופורשים שוב אחרי שנתיים. אח"כ לומדים מקצוע במשך שנתיים שהוא שלוחה של הלימודים (מוזיאולוגיה) ולטווח הארוך זה לא הולך. כי לא ממש משתלבים בשוק.

    אז עושים הסבה ולומדים מקצוע מתחומי התראפיה (טכניקת אלכסנדר), והשתלמות ועוד אחת ועוד אחת, ואחריו לימודי תעודה (דמיון מודרך) וממשיכים לעוד שלוחה של התחום (קרניו סאקרל), וחוזרים לאקדמיה (ליווי רוחני ומחשבת ישראל) ולמיכללה (לימודי אימון) כי לא מרגישים שזה מספק. והכול נישאר תקוע. לא פורש כנפיים לא ממריא...

    ואז מחליטים לפרסם, בעיתון מקומי שכונתי ויש קצת תנועה, ויש טיפה אוויר  - וזהו. ומפרסמים בעיתון שכונתי נוסף, ועוד אחד אחר, ואז עיתון מרכזי של העיר (כל העיר), והכול נישאר תקוע לא זז.

     

    ועשרות קורות חיים ... נשלחים... אבל בגיל 52 הדלתות כבר דיי סגורות במיוחד עם מה שיש להציע זה תושיה חוכמת חיים והרבה רצון טוב.

     

    מה עושים אז?

    לאן הולכים?

    ורק רוצים לצרוח עד לב השמיים שזה בהחלט לא יכול להיות! ולגמרי לא הגיוני! והבטיחו לנו שאם רק נעשה את מה שצריך... ונאמין... ונהיה טובים מקצועיים וכולי. 

    וזה לא היה כך.

    לא במקרה הזה.

    ורוצים לצרוח - הצילו.

    ולא. 

     

    ואחרי כל זה להגיע לקיצבת הכנסה?

    מה אז?

    מה אז?

     

    ומה אם כל זה היה מישחק, אולי מונופול, והייתי משקיעה את כול הכסף שלי ברכישת נכסים והייתי נישארת בלי. בלי כסף.

    והיו אומרים לי... סליחה אבל לא שיחקת לפי הכללים ואני אומרת - אבל אלה הכללים שהכרתי. והם יישרו מבט ויגידו - אבל אלה לא הכללים.


    ואני יודעת שהם צודקים. כי  חייתי לפי כלל אחד יחיד - הישרדות. ככה זה כשחיים על הריסות.

     

    וזאת לא הזיה - ולגמרי המציאות.

     

    ומה אם במקום להשתתק מפחד ואימה ותחושת כישלון צורב - הייתי מרימה עיניים אולי לשמים ואומרת - 

    אוקיי. רואה. לא מכחישה. מקבלת.

    מקבלת.

    מחייכת.

    מסתכלת מסביב, מרכזת את המבט, מתרכזת, בעירנות, מתוך מודעות, משמעת עצמית - לכול הדברים היפים שצמחו מימני לידי ואיתי. מכהה את הכאב של כל מה שלא נולד. ולא צלח. ולא המריא, למרות ההשקעה העצומה, למרות העשיה חסרת הפשרות. למרות המירוץ. ומנסה..

     לא לקפוא

     לא להתפרק

     לא לברוח למחוזות אחרים..

    עומדת במקום.

    מתבוננת באומץ על המציאות.

    מחליטה לא להישבר.

    להמשיך.

    לראות טוב.

    להתחבר. לא להתנתק.

    ליצור שרשרת עם מצבים, אנשים, מקומות.

    לחפש את הדרך להפוך רעל לתרופה


    ובתוך כל זה,

    אמונה עמוקה,

    שכול עוד אנו חיים,

    קיים בתוכינו ומחוץ לנו

    הכוח לשנות.

    הכוח ליצור חיים נכונים יותר.

     

    בשם האהבה.

    בכוח האמונה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/5/18 20:49:

      צטט: שטוטית 2018-05-07 19:58:11

      3>
        7/5/18 19:58:
      בהצלחה :)
        7/5/18 19:39:

      צטט: sari10 2018-05-07 18:33:07

      תודה שרי 3>

        7/5/18 18:33:

      זה ממש לא קל...
      ואהבתי את הסיום שלך.
      שיהיה בהצלחה!!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      יעל..
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין