כותרות TheMarker >
    ';

    אפרתה בנור - מגע מביא שלום

    על כל מה שקורה לנו החל מרגע הלידה ועד המות. החיים הנהדרים האלה.

    פוסטים אחרונים

    חולרות

    0 תגובות   יום חמישי, 17/5/18, 02:54

    חולרות – אפרתה

    לפחות ארבעים וחמש שנה חלפו מאז. השידורים היו בשחור לבן.  אחת התכניות היתה חידון טריוויה. המתמודד נדרש לענות על שאלות מתחומים שונים. תשובה נכונה זיכתה אותו במעבר לשלב הבא ובכסף. שגויה שלחה אותו הביתה. באחת התכניות , הגיע גבר מבוגר ( בעיני הילדה שהייתי, היה מבוגר ) שתלה על עצמו שריון העשוי קרטון ועליו כתוב היה מכל צד אנציקלופדיה. בהחחלה היה קצת קשה לבלוע אותו. אבל עם חלוף השבועות לא היה אחד שלא התאהב בו. האיש היה גאון. כל הצופים בעולם היו בעדו. הוא עבר את כל השלבים והרוויח את כל מה שאפשר היה. משבוע לשבוע חיכינו לראות כיצד הוא גובר על כל שאלה. מאסטרונומיה, דרך ביולוגיה, אמנות, מתמטיקה, רפואה, פילוסופיה, כלכלה. מה לא. האיש עם ידע וזיכרון פנומנאליים.
    אינני זוכרת באיזה יום שודרה התכנית אבל כולנו ישבנו מול המסך. אפילו אבא דאג לחזור מהעבודה בזמן רק כדי לא לפספס את התכנית. את המתמודד שכל כך הערצנו.
    לתכנית הזכייה במליון הדולר, התארגנו כולנו מראש. אי אפשר היה לפספס את תכונת ההתרגשות בשכונה. ישבנו כולנו על הספה הכחולה. על השולחן, פיצוחים, פירות ובקבוק מים. נותרו שלוש שאלות. מה זה בייספס ברכי שאל המנחה והוא ענה שזה שריר דו ראשי בזרוע. מה המשמעות של איצ'י באן והוא ענה שזה מספר אחת ביפנית. עוד שאלה אחת בלבד והוא זוכה במליון דולר. אחת בלבד. כבר מאמצע התכנית הפסקנו להשען לאחור. הישבן לבדו היה על הספה וכל פלג הגוף העליון יצר זווית של ששים מעלות עם הברכיים על מנת שהראש יתקרב ככל שניתן למסך. לא לפספס דבר. המוזיקה השתנתה והכניסה עוד ועוד מתח.
    לשאלה הבאה והאחרונה אמר המנחה, נזדקק לארנק שלך. האם תסכים לתת לי אותו לרגע. האיש שלנו אמר שאין כל בעיה והושיט את הארנק למנחה. אני זוכרת שקמתי והתיישבתי ממש קרוב לצד הימני של הטלוויזיה. המתח שיגע אותי. מה יש לו מהארנק שאל אבא שלי ואף אחד לא ענה לו. אחי כסס ציפורניים ואמא שלי סחטה את כל הרוח שיכלה מהמניפה שלה.
    ובכן, אמר המנחה, אודה לך אם תאמר לנו כמה כסף יש לך בארנק.  הסתכלנו אחד על השני. אף אחד לא פצה פה. ראינו אותו מפלבל בעיניו. יא חתיכת חנטרישים חסרי בושה, אמר אבא לעבר הטלוויזה. ובכן, האיץ בו המנחה. פעם ראשונה שהתשובה לא נורתה מיד לאוויר. פעם ראשונה שפלבל בעיניו. פעם ראשונה שענה כשפניו מופנות לרצפה. אני באמת לא ממש יודע, הקדים לתשובה. חמישה דולר, ענה. האם תרצה לתת לנו ולקהל הגדול בבית עוד ניחוש, שאל המנחה. הוא הביט למעלה, כאילו מחכה לתשובה שתבוא משמיים. הניע ראשו מצד לצד וענה. ששה דולר ושבעים סנט.
    בני זונות מלוכלכים אמר אחי. ובכלל, כמה אנשים יודעים בדיוק כמה כסף יש להם בארנק ?
    אל מות מצלמות הטלוויזיה, רוקן המנחה את תכולת הארנק. שמונה דולר אמר בקול רם. שמונה דולר וארבעים ושלושה סנט. זו הונאה אמרה אמא. לרדת כל כך נמוך רק כדי לא לשלם? מגעילים כאלה. המנחה המשיך - היית מאוד קרוב ידידי היקר והמלומד. כל כך שמחנו לארח אותך כאן אצלנו. היית מתמודד חכם וראוי.
    אני זוכרת שגידפנו את הטלוויזיה. כמונו גם השכנים מלמעלה ומהבניין ממול. כולם הרגישו מרומים ושנעשה פה עוול גדול. שיש גבול למה שאפשר לעשות והם עברו אותו. ביזיון.
     איזה חולרות, אמרתי. לא מאמינה לתרגיל המלוכלך הזה. פשוט חולרות. נתקעתי על המילה הזו כמו תקליט שבור. חולרות, חולרות, חולרות.
    מאז גם הפסקתי לראות טלוויזיה וגם איבדתי את האמון בבני אדם.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל