כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    עוד לא הפכתי להיות אני

    54 תגובות   יום שני, 28/5/18, 13:19

    אמרנו, טוב נהיה בקשר ומה שיכלתי לחשוב שמתחשק לי לשתוק. לא, אל תתקשר, אם ארצה אתקשר. להסביר? לא רוצה להיות בורג בכלא שאומר לי מה הרצונות שלי, מה הזהות שלי ויכניסו אותי לתבנית. לעתים קרובות אני מדוכאת, הרי דוכאתי מילדות, חינכו אותי להיות השלוחה של הסביבה, הרי זו משימת חייה. אבל עכשיו אני מבינה שכיסו לי את העיניים ושיננו לי שלהצליח זה מה שהחברה מגדירה. יותר מדי שנים הרגשתי עצובה וכישלון ולא הבינו אותי. הציפייה שלי? שיום אחד אהיה אני, שארגיש שאוהבים אותי, מי שאני, כל שאני. אני רעה? אל דאגה, זה לא כוח ממית. תהיה עצוב? לא חשבתי אף פעם שגם לב פראי נשבר. תודה לך על הכל. אני האולקוס שלך שברא השטן? ייתכן. אני מעדיפה ללכת כעת ולגלות את הדרך גם שאיני יודעת מי שאני כשאני.

    דרג את התוכן:

      תגובות (54)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/18 21:00:
      ואוו וגם כל התגובות והשיח. נהיה בקשר זה קצת כמו הכל בסדר, תשובה הנזרקת לחלל אפילו אם נהגתה בכובד. להיות אולקוס איזו הוויה זו, כל הויה שהיא כמה קשר יש לה לתפיסת היישות של הדבר התעתע שנקרא אני אני כלשהו אבל אני. האם יכול להיות משהו כזה אותנטי נקי מכל השפעה שהיא משהו טהור כזה. תודה לך שהבאת את זה שכחתי ש"אני" עדיין מתעסקת בזה
        13/6/18 14:25:
      דוקטורלאה. אישה יקרה, תועפות של עדינות וחמלה מכילות המילים שלך (חמלה זו קבלה לעומת רחמים שזו יהירות). אם אניח את המציאות בפרופורצייה ואדייק אז החיים שלי בכיוון של צמיחה והתחדשות. זה מסע שהתחיל בשרשים, המשיך לנבט וכעת חונה בפרי הבשל. חיים בתוך כלוב קטן לא יעשו אותי מאושרת, אני חופשיה ומאושרת וכל הדרך אוספת שקט נפשי. פעם פרנסתי מטפלים, זה כסף גדול, אבל כעת הזמן שלי קטן. פעם הם היו הצינור שלי לאדמה והיום זו הרוחניות ממרחבי היקום פועמת ונושמת בלבי. בינתיים בחיים עצמם אני נוכחת, נהנית ומבושמת באהבה, עד שאגיע למקום בו אוכל להשקיף על חיי בשלווה ומלאות.
        12/6/18 18:32:
      התגובה המיידית אומרת פגישה עם מומחה.אולי מספר שיחות עימו יבהירו את המציאות וימליצו על המשך הדרך. אבל במחשבה עמוקה יותר, ומתוך היכרות עם הכתבות שלך במשך תקופה, נראה כי ההצעה הזאת אינה מספקת. כאן יתאים ליווי רציני של אדם שמקצועו תורת הנפש, הוא חייב להגיב על פניות אליו לאחר כל פעולה הנעשית ונראית לך חשובה. כל ההצעות הללו פירושן ממון. לא כל אחד יכול להשקיע רמת ממון הנדרשת, במיוחד אם הוא מפקפק , אפילו מעט, בתוצאות. בדמיוני אני רואה מתנדב, מהמקצוע הנדרש, שמלווה אותך במשך תקופה רצוייה. השכר שלו יהיה ההצלחה בפעילות. זה לא מחשבה טפשית - אנשי מקצוע , אלה שהתפרנסו כל השנים, יכולים להתגייס למשימה התנדבותית, ולקוות כי יצליחו , והיה זה שכרם. הייתי רוצה שהדבר הזה יקרה...
        11/6/18 12:17:
      באבא יאגה. אכן, האני מיוצג אחרת במקומות ובזמנים שונים, בגלל מגננות, מסכות, תבניות ונבכי נפש. ניתן לומר שזו שכבה רכה שמשתנה באמצעות תקשורת עם הסביבה. עם זאת בשכבה היציבה בגרעין הקוד של האני לא משתנה באינטראקציה עם הסביבה.
        9/6/18 18:09:
      יעל חיון. שפת האהבה שלך היא ריקוד שמעניק לי חדווה. כשהחיים מתנהלים בסימטריה ברורה, הרמונית ושלמה, אז האמת ממוקדת ומרוכזת בגבולות ברורים.
        9/6/18 18:07:
      * חיוש *. הי יקרה. יש אנשים שמסתפקים בלהגיע קרוב, ויש כאלו ששואפים להגיע רחוק, אולי הדבר תלוי בגיל הכרונולוגי או הנפשי שמצליחים להבין שהענבים לא חמוצים כפי שטען השועל, אלא הם חמוצים בגלל שלא ניסינו לעבור את הגדר.
        9/6/18 11:05:
      את אוהבת את האמת ואני אוהבת אנשים שאוהבים את האמת.
        9/6/18 10:45:

      בוקר טוב של שבת גילה יקירתי נשיקה

      אני אכתוב לך משהו יכול להיות שזה יעורר בך מחשבה

      ואולי גם תרדי לסוף דעתי:

      את כבר יודעת מי שאת, כשאנחנו אוהבים את עצמנו ללא תנאים, 

      והביקורת של החברה רק עוברת מלידנו. הידיעה הזו שכיסו את עינייך

      וההבנה שלהצליח זה לא מה שהחברה מגדירה.......

      את כבר בדרך הנכונה. תאהבי את עצמך ותמשיכי לפסוע בדרך הזו

      * כוכב אהבה וחיבוקים אוהבים

      שבת טובה ורגועה יקירה

        9/6/18 01:08:
      כולנו הרבה "אניים"
        6/6/18 16:26:
      כשהייתי בן חמש, אימי תמיד אמרה לי ששמחה היא המפתח לחיים. כשהלכתי לבית הספר, הם שאלו אותי מה אני אני רוצה להיות כשאהיה גדול. רשמתי 'שמח.' הם אמרו לי שלא הבנתי את המשימה, ואני אמרתי להם שהם לא הבינו את החיים." – ג'ון לנון
        5/6/18 13:26:
      ת ה י ל ה. כשמך כן את, ברכה, הוד והדר, והמילים שלך משקפות אותך, ופורשות את חרוזי שרשרת החיים שלי. תודה יקרה. אם יש תפקיד לחיים זה לפלוט אותנו מהלוע של אזור הנוחות שלשם זחלנו ונבלענו, ולחבר אותנו לעצמנו. וזה תהליך. (הספר הזה בזכותך נכנס לרשימת שבוע הספר שלי).
        4/6/18 21:57:

      ארווין יאלום, בספרו "להיעשות אני" מסיים עם 

      זרתוסטרא שאומר: "ההיו אלה החיים? אם כך, נתחיל מחדש"

      לדעתי, המילים העצמתיות שלך במרבית הפוסטים, הן ההזמנה היפה ביותר לחשוב עלייך-

      על האני שלך ועל משמעות חייך. 

        4/6/18 12:52:
      עט סופר. המנגנון מנווט אותנו להיות חלק מפס ייצור ויוצר בנו זהות. אנחנו חופרים בור ומסתתרים בתוך התבנית ומחסלים את עצמנו. מצד שני המסרים בסרטי הילדים מכוונים להגשמה עצמית. לדוגמה: במלך האריות סימבה בורח מהייעוד שלו במעגל החיים, ממי שהוא בגלל הכיעור הכוחני. בסרט פרדיננד אבא שור אומר לילד שור שזה חלומו של כל שור להילחם בזירה מול המטאדור וילד שור שואל אם זה בסדר אם זה לא החלום שלו, אבא שור נאנח ואומר שהיה רוצה שהעולם ישתנה לפי הטבע שלו, אבל זה לא עובד ככה. בסרט קוקו מיגל הילד רוצה להיות מוזיקאי ואילו משפחתו כופה עליו את מקצוע הסנדלרות שעובר מדור לדור. בסרט לרקוד ליתומים פליסי וויקטור יש חלומות. ויקטור רוצה להיות ממציא, והוא ילד שחושב מחוץ לקופסה, ופליסי חולמת להיות רקדנית, זו שאיפה שמבעירה אותה מבפנים. את החלומות שלהם הסביבה מכבה עם מתג הצדקנות. במציאות הילדים צופים בתכניות הישרדות והם לומדים מהי הצלחה במונחים חברתיים: כוחניות, מאבקי שליטה והכנעה. זו תבנית חיצונית ולא פנימית אותנטית, ולכן להיות מי שאני זה הדבר הכי טוב, משביע רצון, מתגמל ומשמח.
        4/6/18 12:28:
      אם אני אני בגלל שאתה אתה, ואתה אתה בגלל שאני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני בגלל שאני אני, ואתה אתה בגלל שאתה אתה, אז אני אני, ואתה אתה. הרב מנדל מקוצק
        3/6/18 18:32:
      מורכב מידי ...ואני לכשלעצמי עוד לא הפכתי להיות את ...תמיד חשוב לעשות מה שטוב לך ומה שאת חושבת שנחוץ לעשות .... לפחות תשרה בך השלמות ...
        3/6/18 09:04:
      מכבית- coach לכתיבה. את צודקת, זה לא משנה מה דמיון ומה אמיתי, החשוב למוען זה לכבוש את היעד שנבחר מהסיבות הנכונות ולהעביר מסר, ולנמען ללמוד משהו מכל טקסט ומכל אדם.תודה על תגובתך.
      "גוש" המשפטים/מילים שלהלן הוא לתחושתי מיקשה של כאב/רה-ארגון נפשי שאת מביאה במכוון, אינני יודעת וזה גם אינו מענייני כמה ממנו אכן "זולג/מדמם החוצה וכמה את חוצבת כאקט ספרותי (אמנותי...). בכל מקרה, חזקי ואמצי.
        2/6/18 11:32:

      צטט: ד. צמרת 2018-06-02 11:14:07

      צטט: גילהסטחי 2018-06-02 10:18:59

      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. ועוד צימוק לסיום: "יש טיפוסים המתייחסים אל החיים כאל טיול מאורגן, אבל אני לא נוסע, אני לוקח ת'זמן" מתוך לוקח ת'זמן שכתב יהונתן גפן השנון והמושחז.

       

      שני סוגי טיפוסים יכולים להרשות לעצמם לרדת מקרוסלת החיים ולהשתרע בלי לעשות חשבון. קלושארים ומיליונרים. אבל לגבי ההשוואה לטיול מאורגן אכן 97% זקוקים לעדר שיוביל אותם בבטחה. פעם הנשים ילדו לבד בפינת היער, כיום 90% יולדות בבית כשחבורת נשים ואולי גם גבר או שניים מקיפים אותן. וכך כולנו מוקפים ומוגנים בצמר גפן חברתי עד יום החידלון. בשחר ההיסטוריה ה"עובר בטל" היה יוצא ליער או לשלג בכדי להסיר את המשקולת מגבה של משפחתו/שבטו.

       

       

      תהליך המימוש העצמי טבוע בטבע האנושי. התיאוריה של מאבלו יצרה פירמידה של היררכיית הצרכים שבבסיסם צרכים פיזיים ( צרכים פיזיים, צרכי בטחון, צרכי השתייכות, צרכי הערכה), ובקדקודה הצורך בביטוי אישי (צרכי מימוש עצמי). יש אנשים שמרוכזים כל חייהם במילוי ארבעת הצרכים הקיומיים, אך מימוש הצורך החמישי של הגשמה עצמית מצמיחים אדם אותנטי וחופשי, שלם, טוב ועשיר נפשית. וזה לא קשור למשאבים כספיים.

        2/6/18 11:14:

      צטט: גילהסטחי 2018-06-02 10:18:59

      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. ועוד צימוק לסיום: "יש טיפוסים המתייחסים אל החיים כאל טיול מאורגן, אבל אני לא נוסע, אני לוקח ת'זמן" מתוך לוקח ת'זמן שכתב יהונתן גפן השנון והמושחז.

       

      שני סוגי טיפוסים יכולים להרשות לעצמם לרדת מקרוסלת החיים ולהשתרע בלי לעשות חשבון. קלושארים ומיליונרים. אבל לגבי ההשוואה לטיול מאורגן אכן 97% זקוקים לעדר שיוביל אותם בבטחה. פעם הנשים ילדו לבד בפינת היער, כיום 90% יולדות בבית כשחבורת נשים ואולי גם גבר או שניים מקיפים אותן. וכך כולנו מוקפים ומוגנים בצמר גפן חברתי עד יום החידלון. בשחר ההיסטוריה ה"עובר בטל" היה יוצא ליער או לשלג בכדי להסיר את המשקולת מגבה של משפחתו/שבטו.

        2/6/18 10:18:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. ועוד צימוק לסיום: "יש טיפוסים המתייחסים אל החיים כאל טיול מאורגן, אבל אני לא נוסע, אני לוקח ת'זמן" מתוך לוקח ת'זמן שכתב יהונתן גפן השנון והמושחז.
        2/6/18 08:49:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. כשאתה עובר פה אתה מפזר מיני בשמים, וכשאני קוראת, כל משפט הוא ניחוח שנוגע במקום אחר, מהפרח עד לשורשים. פעם הייתי גרגר חיטה בין הרבה גרגרים אחרים בשדה הגדול, כשהייתי על גבעול החיטה חשבתי שאני נבדלת מהאחרים . אחר כך הכניסו אותנו למכונה, טחנו, יצקו לתבניות והכניסו לתנור האפייה בבית החרושת ללחמים. הפכתי לכיכר לחם בין כיכרות אחידים ודומים. למזלי האפייה לא הרסה את המרקם הפנימי שלי ואת הקול האישי שלי. לא הפכתי לתוכי שמחקה את הסביבה ולכן התייחסו אלי כאל מוזרה במקרה הטוב ומשוגעת במקרה הרע, בגלל שלא התאמתי לקופסה או לקטגוריה מוכרות. פעם כתבתי: "בלילה הבריזה מלטפת את פני, ובבקר השמש ממשיכה כל יום להאיר את העולם, כאילו נבצר מבינתה להבין שיש הרבה ילדים מדוכאים שגרים בתוך גוף גדול, מעמידים פנים ומחקים חיים של מבוגרים". התהליך החברתי הזה דומה בעיניי להורות הליקופטר שלא נותנת לילד לפתח את עצמו ולצמוח לבוגר עצמאי ואחראי. במשל המערה של אפלטון רוב האנשים חיים במערה של בורות יצריות ועדריות, הם עבדים לחושך שבמערה ומפחדים לצאת החוצה אל האור אל החופש. כך הם נשארים עבדים לתרבות מעוורת ולא משתחררים ולא יודעים מהו חופש מהי אחריות להשקפת עולם שהיא שלהם. כשדתי חוזר בשאלה, או כשקיבוצניק עובר לעיר הם עובדים קשה כי הם יצאו מהשדה המוכר הבטוח מהתלם שמישהו אחר סלל בשבילם, הם משלמים מחיר על שהסירו את התווית שמגדירה אותם, על החשיבה הביקורתית, על שהקשיבו לקול האותנטי, לייעוד שלהם, הם צריכים לרופף את האמונה שהנחילו להם ש- "קר שם בחוץ, החיים הם לא קיבוץ" ולנווט את ספינת חייהם בהתאם להשקפתם ותפישתם. החברה הבורגנית מלמדת את האדם להתחרות, לצבור חומריות, שההצלחה שלו נמדדת בכך שהדשא שלו ירוק יותר משל השכן, יש וזה מאמלל ולא גורם לו לאושר כי אלו סימני הצלחה בעלי מיקוד חיצוני-חברתי ולא מאופיינים במיקוד פנימי-אישי. את השאיפות האישיות ואת ההגשמה העצמית הוא קובר עמוק בפנים מתחת להרבה שכבות עופרת ונותר עבד לתרבות. למדתי בתהליך הזה לגבש עמוד שידרה,להצמיח עור עבה. למדתי שיש לי ערך גם כשאני לא צפופה בכלא של תרמיל אפונים, ושלכל אדם רצונות ונפש פנימית בוערת, וכפי שרופא מעניק טיפול ייחודי שמתאים לצרכי החולה, כך לכל אדם טבע שונה שהוא צריך לכבוש. בעיקר יצאתי מהמסע הזה עם מטען גדול של שמחה על היותי אני. כשאהיה גדולה אני רוצה להיות גילה סטחי. אשלים את הציטוט של אוסקר ויילד: יש יומיים בשנה בהם לא ניתן לעשות כלום, אתמול ומחר. היום זה היום הנכון לעשות.כמה כיף להיות מובל על ידי מה שנכון לנו, לחרוש את תלם חיינו, להיות מי שנועדנו להיות ולהיות מי שאנחנו. ושוב תודה על האנרגיות שלך ועל שאתה מעניק כוחות להיותי אדם חופשי ולהרגיש טוב יותר עם עצמי. ולגבי בן זוג אמיתי בלי מסיכות, טיח ונוצות אני חושבת שאוזלים סיכויי במגרש הביתי של התרבות שלנו.
        2/6/18 07:20:
      מרצ'לו קוף. אני מפחדת מקורי הבטחון של הגולם שעוטף אותנו כמו שריון, שהרי כדי להחיות חלום ולהפוך לפרפר צריך להשתחרר מהקורים שהם חוטי מוות.
      ועוד אמרה חכמה לעניינו שנזכרתי בה מאוחר יותר ומרגיש חייב לצטט : "היה אתה עצמך-כל האר כבר תפוסים" ! (אוסקר ווילד).כמה נכון !
      הוספת תגובהגילה היקרה . בבית הספר לפעמים לומדים שיעור לחיים לאו דווקא "רגילים" אלא בדרכים אחרות! בבית-הספר היסודי שבו אני למדתי ערכו בכל בוקר "מסדר" הכלל מצגות של תלמידים בנושאים שונים. מצגת אחת חזרה על עצמה כל שנה בדייקנות! חמישה או שישה תלמידים בגיל בגי בית ספר יסודי עלו לבמה וקראו לפני כל התלמידים וההורים את החיבור שנתבקשו לכתוב בנושא "למי אני רוצה להדמות שאהיה גדול!" האחד אמר שהוא רוצה להדמות למדען המפורסם, השני רצה להיות כמו הספורטאי המהולל, השלישי רצה להיות כמו המנהיג הדגול כשיהיה גדול, הרביעי רצה להיות כמו הכוכב המוזיקלי הגדול וכו'. ואז עלה התלמיד האחרון וקרא מתוך החיבור שלו : "אני רוצה להיות אני שאהיה גדול- לא להיות דומה לאף אחד אלא להיות אני כמו שאני" ! וכך לימדו אותנו לקבל את עצמנו ללא ספקות ותיסכולים ולחיות עם מי שאנחנו בשלום ! בשנים האחרונות יש בחברה הישראלית , כמובן מבלי לעשות הכללות תופעה מטרידה של "קנקניזציה" (לא ביטוי שלי!)- דגש רק על ההופעה החיצונית של האדם ! פועלים כאן מאות "מכוני כושר", "מכוני יופי" ,"סטייליסטים" "אקדמיות לאיפור " ומה לא ! כשאני משוחח עם חברי לבית הספר מאותם שנים רחוקות וקסומות, לא חשוב מיהם חברי, במה הם עוסקים, מה עשו בשנים הרבות (רבות מדי...) שעברו מאז היינו ילדים או מה השקפת עולמם -על דבר אחד כולנו מסכימים- ה"קנקניזציה" שעוברת על החברה הישראלית- הייבוא של התופעה השלילית הזו מאמריקה, היא תופעה קשה ומבחילה- כולם "משחקים אותה, והאמת מתחבאת מאחורי הררי איפור, לבוש ב"סטייל" ועוד הבלים ! ולא שאנחנו איזה סגפנים -ממש לא ! אבל, בסוף היום, האדם אחרי שהוא מוריד את שכבת האיפור, תהיה עבה ככל שתהיה ומתפשט ממחלפותיו ה"סטייליסטיות"- נשאר נטו אדם כמו שהוא- בלי איפור ובלי מסכה ובלי תחפושת ! בסוף בסוף, אי אפשר לברוח מהאמת ! כמה שהדור הצעיר הנוכחי הוא שטחי ורדוד (ושוב סליחה על ההכללות), בסוף היום, בחושך, בלי האיפור וחליפה המהודרת והג'יפ הנוצץ-נשאר האדם נטו ! אדם שלם הוא אדם ששלם עם עצמו ועם מי שהוא- בלי "פוזות" ומשחקים וללא איפור !תמיד אפשר להשתפר וקצת להשתנות אולם ממרום גילי המופלג אני כבר למדתי כי בחיים ,אדם לא יכול להפוך את עורו גם אם יתאמץ מאד- "היפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" ? ממש לא ! כאשר אדם מקבל את עצמו כמו שהוא-בשלמות על כל חסרונותיו ומגרעותיו אבל על כל יתרונותיו ומעלותיו-כך הוא יהיה יותר מאושר בחייו ויגרום לחבריו לקבל אותו כך ! כמו שכתבת-"אני זה אני" ! מי שרוצה ואוהב אותי כמו שאני ,אתחבר אליו אולי גם לזוגיות נצח ואולי סתם לחברות אמיתית ! מי שאני על כל המכלול, לא מוצאת חן בעיניו, זה גם בסדר וניפרד כידידים ! העיקר- קודם כל לקבל את עצמך בשלמות ! תמיד אפשר ורצוי ללמוד מהחיים לשפר ולהתאים אך בגבולות של "אני" ולא לשחק אותה מישהי אחרת שזה לא "אני" כי בסופו של יום, האמת תצא לאור בדרך זו או אחרת ! מי שאוהב את עצמו על כל המכלול הטוב והיפה יותר והפחות טוב והפחות יפה- ידע להאיר גם על סביבתו הקרובה ולמצוא את האנשים שיעריכו אותו, יאהבו אותו וירצו להימצא בקרבתו וגם ימצא את בן/ בת הזוג שיחבקו אותו -את ה"אני" האמיתי לטוב ולרע לנצח ! גילה, תמשיכי לאהוב את עצמך, כמו שאת -ואני בטוח שזה המון המון המון -זה יעשה אותך מאושרת ותמצאי את האחד שידע לאהוב להעריך את גילה האמיתית כמו שאת , תדעי להכיר ולהעריך את בן הזוג האמיתי-ללא משחקים ופוזות ואיפור וביחד תפליגו באושר אל השקיעה ותתעוררו מאושרים לזריחה של עוד יום יפה-שלמים עם עצמכם ואוהבים באמת את מי שאתם !
        1/6/18 15:54:
      איזו חשיפה מופלאה. תבדקי אבל אם זה לא פחד המוות, שהרי הפרפר חיי יום או יומיים, אבל הגולם הוא לנצח ......
        30/5/18 14:16:
      אזוטריקה-יומן לימוד אישי. הגישה הפילוסופית שלך לחיים כאילו נכתבה ממוחי. האמת היא ההלימה בין תכן המחשבה לבין עובדה במציאות, וכדי להגיע לאמת עלינו להניח את דעתנו לביקורת. האמת בחיים זה לחיות ביושר ובכנות, להיות אותנטי עם חוט שדרה עצמי. אי האמת זה מנגנון הגנה השרדותי, כי צריך אומץ להסתכל למציאות בלבן של העיניים. כשאנחנו הופכים לעבדי תרבות אנחנו רוכשים מוצרים שאיננו צריכים כי לימדו אותנו שלהצליח נמדד בחומרנות, שיש לך יותר הרבה מלשכן שלך, ושזו הגשמה עצמית. שוכחים בדרך שהגשמה עצמית זה להיות "מי שאני" לפני שחינכו אותנו להתנהל כפי שהחברה מצפה. אני מודה לך על שאתה ער לסביבה ושלא דכאת את מחשבותיך, על שאתה כן וקשוב לעצמיות שלך ולאותנטיות שלך. אתה השראה ומשאיר חותם של אדם שתוכו כברו. מעריצה אותך על שאתה חי ונותן מרחב חיים לזולת.

      גילה יקרה, לבקשתך סיבה ומסובב.

      לא אכנס כאן אל השפעות של חיים כגון פוליטיקה, חינוך, דת או כתות למיניהם ואשר שם אפשר לשקר ואשר הינם המסובב, התוצאה הסופית.

      אני זז מין המסובב המכוער ומגיב מין הסיבה מין המקור שגרם למסובב להיות תוצאה ירודה של נפילה אל תהומות השכחה. כל דאלים גבר.

       

      ליקוט מילים ממשנתו של אפיקורוס

      אנו לא מבינים מה נחוץ לנו. בתוכנו יש חסר מהאושר. לכן אנו נופלים קרבן לתחליפים כדי "לשרוף זמן". כגון גירויים אמוציונאליים דביקים, פטפטת גריאטרית אסוציאטיבית (כולל צעירים), בגדים, תכשיטים, הנעלה, מותגים, בילויים אובססיביים, וכו'.

      כל זה כדי לחוות, להרגיש אושר.

       

      כדי לחיות בחוכמה ובאושר לא מספיק לקרוא טיעון פילוסופי, פעם או פעמיים וזהו.. אנו צריכים לתזכורות תמידיות. והיה ולא אז אנו כן נשכח דברים ונהייה עדר. כל הסובב בנו משפיע. חנויות, עבודה, פיתויים וכו'. הם מושכים את תשומת ליבנו.. מושכים אותנו ומשכיחים מאיתנו את רצונותינו האמיתיים.

      אנו עושים קניות, מותגים וזאת כדי להיות מאושרים. אבל האושר אינו כלול במוצר, במותג. ערך אמיתי לחיים לא בא מעושר, אלא מפילוסופיה אמיתית ותורמת.

      המשך יום נעים לכולם.

       

      אל תהיה חכם יותר מההכרחי היה חכם במידה ותן מקום גם לסביבה

        30/5/18 13:11:
      kimchid. תודה רבה על המילים. לפעמים אני חושבת שבחיים שלי קיים חוק שימור הכישלון. אם הצלחתי ליצור משהו מופתי אז הקארמה תדאג שארגיש שאני לא חכמה ומוצלחת כמו שנראה. השתי והערב הללו של הישג ארוג בחרדה מוכר כסינדרום בפסיכולוגיה. אבל טוב שיש אנשים כמוך שממקדים אותי בהצלחות. ושוב תודה.
        30/5/18 12:37:
      shimenben. אם כך אנחנו יכולים להגדיר גישה מהפכנית: לאתגר את חיינו בעיצוב החברה על פי הרמונות האותנטיים של האדם, ולא לעצב את הילדים לפי המערכת התרבותית סביבתית. לצערי האינטראקציה שלנו עם אינרציית החיים מלחימה אותנו לתוך העדר, בלי מילים.
        30/5/18 12:32:
      אזוטריקה-יומן לימוד אישי. מהמעט שנותר מתגובתך הבנתי את רוח הדברים, אודה לך אם תוכל לשחזר אותה. דת ופוליטיקה וחינוך - יש להם אינטרס שנחבור לאידיאולוגיה שלהם, להשתמש בנו לתועלתם, לא לפתח אותנו, כי אם נחשוב מחוץ לקופסה, נהיה יצירתיים, מפותחים וביקורתיים יהיה קשה לכרישי הפוליטיקה הדת והחינוך לשלוט בנו. כדי לתקן כל אחד צריך להקשיב לקול הפנימי שלו ולהשתחרר מסממנים מסורתיים. ותודה על שאתה בא כדי להשפיע לשנות ולהוביל.
        30/5/18 12:25:
      ד. צמרת. בסופו של דבר כמעט הכל פוליטיקה - שלה אינטרס לנצל אותך. החלק המעצבן זה "תהיה בקשר" אמירה שמשחררת את האומר אותה מהצורך לקחת אחריות ופוטר את עצמו מלהיות חיברותי. נהיה בקשר, אמרנו ושתקנו.
        30/5/18 12:23:
      המשיכי להיות את… כי מי שכותב את שכתבת לא יכול להיות כשלון.
        29/5/18 20:50:
      מאד אוטונומי איך שהמילים מגדירות אותך מחדש. (אני בעד שכל אחד/ת יהיה ריבון לעצמו).
        29/5/18 18:23:
      יחסים בין בני אדם לעולם יהיו על בסיס הב הב. על כך אני אומר "זה שנותן זוכר - זה שלוקח שוכח" כשאי אפשר לסחוט יותר את הלימון נפרדים ממנו בהבטחה "נהיה בקשר" נשאלת השאלה למה להיות בקשר עם עלוקות?
        29/5/18 14:48:
      עו"ד ועוד. הי איש הצלילים. כדי לשטח את פירמידת התרבות צריך מליארד חולמים.מזכיר לי שנציב תלונות הציבור קבע שמחיקת תגובה של אדם או חסימתו מדף פייסבוק של בעלי תפקיד ציבורי, בשל הבעת עמדותיו הם פגיעה בחופש הביטוי. כאילו בכך משתיקים את הכותב. כאילו בכך מוחקים את החופש האישי שלו. אפשר למחוק את האדם אבל אי אפשר למחוק את החשיבה הביקורתית שלו. שורה תחתונה אתה יכול להיות אזרח שמתנהל התוך רקמה חברתית ולהיות בעל רצון אותנטי ומחשבה חופשית. תודה שבאת.
        29/5/18 14:40:
      debie30.הדיאלוג איתך מרגש ומבורך. אני מודה ללב שלך שמנתב ומחבר אותך, וכותב את האמירה האישית שלך למה שחשוב ולא מדמים את קולך. תודה גם על השיר הנפלא שלא הכרתי ועל שצרפת את המילים. כשהייתי ילדה, היו לנו מסדרי בקר. עמדנו בטורים במגרש המשחקים מול הבמה. היו בקרים שהייתי מתבוננת בגוש הצל שלנו ומזיזה את איבריי ומנסה למצוא את עצמי בתוך הכתם השחור ששכב על האספלט.וכמובן שלא הצלחתי לבודד את עצמי. לצערי גם היום בעבודתי אני פוגשת אנשי חינוך והורים שרוצים ליצור מהילדים לחם אחיד. וזה מטריף אותי.תודה. את האמא, החברה האישה שהייתי רוצה.
        29/5/18 14:32:
      hkadman.לא, זו לא שליפה מהמותן. יש פער בין המכונה החברתית לבורג הבילוגי. דבריך מביאים אותי לחשוב שעל עיניך מורכבים עדיין המשקפיים המעוורים של התרבות. נכון שהכתיבה עוזרת לי להתמודד עם דברים שאיני מסכימה איתם. אני פה בתהליך הזה - מתוך שאיפה לתרום לשינוי מהתקיעות ולרופף את הפחד ממה תגיד הסביבה - בשביל ילדים הורים ומורים שאני עובדת איתם.
        29/5/18 14:01:

      I am what I am!

      https://www.youtube.com/watch?v=d89h5jLF0k0

      ''

        29/5/18 13:33:

      שיר שמתאר את התבניות שאין להן קץ

      עד כמה שזכור לי המקור הוא של פיט סיגר

      כאן התרגום המצויין של חיים חפר

       

      תיק של פלסטיק

       

      תיק של פלסטיק, תיק של נילון, 
      הולכים כל התינוקות לגן 
      עם תפוח, עם בננה, כובע טמבל על ראשם. 
      ומנגנת הגננת 
      עוגה עוגה ושפן קטן 
      ואומרת: כשתגדל, אז תהיה כמו כולם. 

      תיק של פלסטיק, תיק של נילון, 
      יושבים הם בגימנסיות 
      ישעיהו, ירמיהו, יוליוס קיסר, הרמב"ם. 
      אחר כך הולכים ביחד 
      עם הדבורות והחסיות 
      לקיבוץ, לחוץ לארץ, או לצה"ל כמו כולם. 

      הם לומדים בירושלים 
      ועושים את הבחינות בזמן, 
      תיק של פלסטיק, תיק של נילון, 
      מקבלים הם לידם, 
      ועובדים בשעות הקיץ 
      במשרד על יד שולחן קטן 
      ושותים הם תה בעשר עם הסנדוויץ' כמו כולם. 

      מתחתנים מיד אחר כך 
      עם שבעים דודות וגיס אחד - 
      תיק של פלסטיק, תיק של נילון - 
      מתנות לדירתם, 
      עם הזוג משה וחנקה 
      הם יוצאים במוצאי-שבת 
      ויולדים הם את אילנה ואת אודי כמו כולם. 

      תיק של פלסטיק, תיק של נילון...

      ''


        29/5/18 13:31:
      זה עושה רושם של תגובה מהמותן, של תושה של יום בודד ואולי רגע ארוך אחד; אך לאחר שהשתחררת מהתחושה הזו, בכך שנתת לה ביטוי את לבטח מרגישה הרבה יותר טוב
        29/5/18 12:40:
      bonbonyetta. חשבתי על דברייך והגעתי למסקנה שלא רק המקום אליו אנחנו רוצים להגיע חשוב, אלא גם הדרך למטרה. אם נהנה מהנוף, נהיה נוכחים בתהליך, נראה את הדברים המשמעותיים, אז כן, זה תהליך ממושך, אבל בסופו נפרד מהישן ונרכיב משקפיים אותנטיים ונהיה מי שאנחנו לפני שחינכו אותנו להזדהות חברתית.
        29/5/18 12:24:
      debie30. אני מסירה בפנייך את הכובע. אוהבת את ההקשבה שלך לטקסט, לדרך שאת מחלצת נקודות שמחברות אותך לאני מאמין שלך, על שאת נותנת לשירה להאיר פינות מאזור הנוחות וששינוי הגישה הוא הפיתרון. מניחה בשבילך את המסע לאיתקה; ליאורה בן-יצחק: כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא אֵינְךָ יוֹדֵעַ כֵּיצַד תָּשׁוּב הַמַּסָּע זוֹרֵם לְלֹא זְמַן אֵינִי יוֹדַעַת לְאָן נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ אִי הַיְּדִיעָה נוֹתֶנֶת לַדְּבָרִים לִקְרוֹת קַשּׁוּבָה לְרַחַשׁ הֶעָלִים הַנּוֹגְעִים זֶה בָּזֶה מַרְעִידִים אֶת הַמַּיִם זוֹכְרִים אֶת הַשְּׁחָפִים, עֵדָה לְהִשְׁתַּקְּפוּת הָעוֹלָם מִתּוֹכִי בְּנוֹפִים הַזּוֹכְרִים מְקוֹמוֹת שֶׁאֶהְיֶה
        29/5/18 12:18:
      רק "רגע". יקירתי יונת המילים. עמיחי: "הכבישים חדשים, נעליים נקנו רק אתמול, אך ההליכה היא עתיקה ועוברת בירושה". תגובתך משקפת את מחשבותיי. שמחה על המודעות שלך שאנחנו מגדלים בני אדם ולא שלוחה שלנו, שידענו דיכוי, שהפכנו לבורג במכונה התרבותית נטולי רצון אותנטי.לצערי אני מכירה הורים ומורים שחסרים להם כלים ואלטרנטיבה לצאת מהילד הפגוע שבתוכם. לגדל ילדים זו משימה עם חזון: להצמיח את המבוגר שיהיה ושעכשיו מתהווה. עם תפישות כמו שלך נצליח להשתחרר מהכלא התרבותי וליצור סביבה שמאפשרת הקשבה לאנשים שחושבים אחרת, לגיבוש דימוי עצמי ולהצמיח מבוגר עצמאי עם יכולות שיחוש מסוגלות ושייכות בבית בבית הספר בעבודה ובזוגיות, בעל חשיבה ביקורתית יצירתית שיימצא את הייעוד שלו ויגשים אותו.
        29/5/18 12:15:

      *

      יקירה, אנו כולנו, כל החיים הופכים לאני לאט לאט. אחד מהר יותר אחד לאט יותר.

      אין אף אחד שהגיע להיות האני לגמרי.

      Image result for ‫סימפסונים‬‎

       

        29/5/18 12:05:
      נומיקן. התובנה שלך נהדרת. פשוט נהדרת. אין ספק, אנחנו באינטראקציה תמידית עם הסביבה. הגרעין הפנימי והסביבה משלימים אחד את השני, שינוי סביבתי לא משנה את הגרעין אלא את היכולת לתקשר עם המציאות. כמו כן צריך להיות בעלי מסוגלות ורמה נפשית גבוהה להסתכל פנימה והחוצה כדי לראות את הגירוי-תגובה.
        29/5/18 12:01:
      תכשיט. את התכשיט הכי יקר ללבי בקופסת התכשיטים. תודה על האהבה גם כשאני חמניה וגם כשאני קוץ.
        29/5/18 12:00:
      יורם גרוסר. אני עפה עם הדמיון הפורה שלך לעננים מסתכלת למטה ורואה שאתה הפרי הכי טעים שתלוי בצמרת העץ. שליח (לא נפוץ אך גם שלוח) זה צקשר נציג מבשר. שלוחה זה ענף חלק הסתעפות. כשכתבת את הפרשנות שלך תארת את הדבר הכי יפה בעולם שאפשר ליצור ממילים. אני שותה את התגובות שלך ומשתכרת, כי אתה שנון מושחז ובורא עולמות חדשים. שמחה שזכיתי להכיר אותך ושבמסע החיים שלך אתה עוצר בתחנה שלי. הדרך שלך רצופה ביופי, והנשמה שלך היא כמו פרח שאני אוהבת כל עלה כותרת בו.
        29/5/18 11:54:
      א ח א ב. יש ימים שאני מתעוררת וחושבת שזכיתי לחיות. יש ימים שאני מתעוררת ומרגישה כמו סיזיפוס שמגלגל את האבן במעלה ההר. תמיד היו לי יחסים מורכבים עם החיים. אני משתדלת לחשוב שהוא היה שמח כדי להיות מסוגלת להמשיך.
        29/5/18 09:06:

      גילה, מאוד מתחברת לדברים שכתבת

      תבניות, מסגרות - זה מאוד נוח ומסודר,

      ויש שיוצאים מהמסגרת ומשבשים את התבניות,

      מחפשים גדר שתגדיר אותם.

      לא קל ללכת נגד הרוח ולשחות נגד הזרם,

      אך בהחלט אפשרי, לפעמים זה מגביר את רגעי הלבד, אבל בהחלט חשוב.

       

      נזכרתי בספרו של דוקטור סוס -אם יוצאים..."

       

      הגיע היום
      אתה יוצא למקומות נפלאים!
      אז שלום,
      עם רגלים בנעלים,
      עם שכל בראש-
      תמצא את הדרך שלך,
      אל תחשוש.

       

      אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן,
      ואתה הוא זה שיחליט לאן.
      תסתכל ברחובות מלפנים, מאחור,
      יש רחוב שתחליט: "לא כדאי לי לבחור".
      עם רגלים טובות ועם שכל לחשוב
      תזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב.

       

      אם בכלל לא תמצא
      אף רחוב שתאהב-
      תעזוב את העיר
      ותצא למרחב.
      אל שטח פתוח
      לאוויר ולרוח.

       

      שם קורים הדברים,
      שתדע לך,
      למטיילים עם רגליים
      וראש כמו שלך.

       

      כשיקרה הדבר
      אל תפחד, אל תזיע,
      תמשיך ותלך
      ותראה שתגיע.

      אם יוצאים
      מגיעים למקומות נפלאים!

       

      דוקטור סוס, מתוך: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים",

        29/5/18 07:23:
      אנחנו שייכים לתקופה כזו, בה חינכו אותנו להאמין שיש רק דרך אחת לחיות לפיה. העולם משתנה והתפישות, מאוד מאתגר להיות בתפר הזה, להביט במתבגרים שלנו ולהזכיר לעצמנו שאין רק דרך אחת, ולהאמין בזה בכל הכוח גם אם נולדנו וחונכנו היטב להיות שלוחה של סביבה
        28/5/18 22:01:
      "לגלות את הדרך גם שאיני יודעת מי שאני כשאני." ו"האני" משתנה כל הזמן, אין "אני" קבוע, גם למי שחושבת שהיא יודעת מי היא. (ידע אישי...
        28/5/18 19:31:
      בהצלחה יקירה... ואת נהדרת. לא פחות....
        28/5/18 15:06:
      לגלות את הדרך, מוטיב בחיי. מקביל למוטיב לגלות את עצמי, והכי להיות עצמי ואהוב, את סם הקסמים והפלא הזה עוד לא הגשמתי לגמריי....אולי כי לא ניתן להיות חוקר וממציא ושנתיבי המוכרח והשיעמום יסכימו להכיל אותי. חחחח, כן חייכת אותי ב- 'שלוחה של הסביבה' (מלשון שליח או עבד ל...כך הבנתי). לא. לעולם לא. לכן אין בי תשובה לשאלת האהבה, אך בידי, בתוכי, ובלבבי הכלים הזכים לקבלה כשתבוא. ונחמה פורתא שאין כמותה - אני חי!
        28/5/18 14:13:

      "אומרים שאני איננני אני אז מי אני בכלל" (קונילמל)

      "יותר מידי מחשבות על פחות מידי תקוות". (שלומי)

      "הלו...להתעורר שם" (הוגו).

      "אלו החיים ואין אחרים" (אחאב). 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין