ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
עוד לא יבשו הפיקסלים מהפוסט הקודם שלי, בו השתמשתי בתיאורים קולינריים מומלצים כדי להעביר את התחושות שעוברות בי שעה שאני חולקת דירה עם בנזוגי וכבר מצאתי את עצמי אורזת פקלאותיי ומוצאת לי קן חדש. לא אותיות הדפוס הברורות הן אלו שעמדו לנגד עיני שעה שארזתי את חפציי, כי אם הבשלה והכרה עמוקה בכך ששם אני לא צריכה להיות (ולא בגלל החמין והנפיחות של שבת). אני עם שחקנים גמרתי. כך מצאתי את עצמי משוטטת ברחבי תל אביב, תרה אחר דירה סבירה לגור בה (והשם ירחם, מעטות הן הדירות הראויות למגורי אדם בעיר הארורה הזו), שיהיה לי איפה להניח את האוטו הסגלגל שלי בסוף היום ושאוכל להירדם בלילה בלי לחלום על אגזוזי אופנועים קולניים. מיותר לציין שמשימת חיפוש הדירה נפלה עליי בתקופה הכי מנחוסה, בין עריכה של 3 מגזינים שונים, עם פרויקט נדיר במשרד הפרסום הכי מרהיב בארץ ופרויקט גמר מלא אידיאולוגיה אצל תרצה. איך משלבים את כל אלו עם שיטוטים ב"הומלס" והתרוצצויות אינסופיות בין דירות? אין לי מושג. עוד לא הספקתי לתת את מרב תשומת הלב לדיכאון הפרידה שלי וכבר התגנב לו דיכאון חדש – דיכאון המרדף אחר הקן. אז הספקתי לבקר בדירה שהכניסה אליה נמצאת בתוך דוכן שייקספרי (בלי סלון עם נוף למשתנה הציבורית של דיזנגוף), בדירה נוספת שהתקלקלו בה כל הנורות אבל השותף אוהב שחשוך ועוד דירה שבמקרה הכי טוב יכולתי לאפסן בה את אוסף ההפתעות שיש לי מביצות קינדר, אבל בטח שלא את עצמי. תוך שבועיים הבנתי איך אנשים בעיר הזו שורדים: חצי עושים סמים, החצי השני - כדורי דיכאון. ואיך אני משתלבת במשוואה הזאת? רק אלוהים יודע.
***
אבל עכשיו אני כאן. בדירתי החדשה. רק 10 דקות הליכה מהעבודה, סלון עצום+מרפסת וחנייה בשפע לאוטו הקומפקטי שלי. עדיין מנסה להתרגל לשינה באלכסון ולעובדה שאני חולקת דירה עם שותף זר. הוא שוטף את הרצפה, שקט, היגייני ולא יורק סמוחטות לכיור בבוקר, אבל עדיין זר לי לחלוטין. רק חסר לי שולחן לסלון, מזנון, פינת אוכל, שידה, שולחן למטבח, מדפים ומראה ואני יכולה לקרוא למקום הזה "בית".
|
manolios
בתגובה על האושר האוחז בי
אנרג'י
בתגובה על רומנטיקה טהורה
דורי דור
בתגובה על אמנות האהבה
יואב עינהר
בתגובה על שחור לבן
אקרמן המקורי
בתגובה על שיגולים
בלואו פיש
בתגובה על טישו שלי
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
למה לקנות רהיטים?
מרבה נכסים - מרבה דאגה; מרבה גברים - שוברת אלכסונים.
פעם - במעבר מהדיר הראשון לדיר השני, הספיקו שתי שקיות.
קצת אחרי פעם - מהדיר השני אל השלישי, הספיקו שישה ארגזים רק לספרים.
שנה אחרי קצת פעם - גברתנים חצופים שיברו שולחן זכוכית, בסבלותם הבלתי סבילה בעליל.
שלוש שנים מאוחר יותר - טוב מותי מחיי, ושישרפו ת'גופה בבית. אין לי כח למעברים. חלאס, מעברים. די קפיטליזם. לא קונה יותר. לא מוכר יותר.
אני חושב שבשם כל קוראי הבלוג והפרופיל שלך - אני שואל בדאגה - "האם לאוסף תמונות העירום של יצחק שמיר, שלום?"
"תמיד זה בינתיים"
סיפור שקל להזדהות איתו.....
בהצלחה!
סיפור מעניין. מקווה לקרוא עוד. :)
בתור מישהו שחיפש במשך שלושה חודשים פלוס, מוריד את הכובע על ההתמקמות המהירה. ומזדהה. המצב בתל-אביב די מזעזע (ואני X-חיפאי מפונק). בתור מישהו שכבר עבר כ-6 (אולי 7?) דירות ממליץ על זהירות ברכישת ריהוט - במעבר הבא זה יעשה את העיניינים טיפ טיפה יותר מסובכים. תהני.
אופס.. סורי הפוסט הקודם התפלק לכאן בטעות...
התכוונתי להגיד שהכתיבה שלך מעולה. מצליחה להעביר מצב טראגי כלמנט קומי/פאתטי, והשאירה את כולם עם חיוך על הפנים למרות המצב המצער.
קבלי קלישאה - כל סיום היא התחלה חדשה.
ואני בטוח שעוד חודש תקראי את הפוסט הזה ולא תביני על מה היה כל המהומה
סתם להנעים את זמנך
http://cafe.themarker.com/view.php?t=16252
בהצלחה יפתי
כיכבתי
הי ליטל,
העיקר שהתמקמת (בדירה וכאן).
הקפה טעים יותר עם פנים מוכרות.
אורי
מה שיפה בך, זה שאת ממנפת את המצוקות שלך ומשעשעת את החברה..
ליטלוש תיהיה חזקה
ומה שלא הורג מכשל
מעדכן קלישאה - בית זה איפה שהמחשב נמצא - בדוק.
בובה! הענקתי לך כוכב. רק שתדעי, שזה הכוכב הראשון שאני מעניקה למישהו.
נשיקות.
חובטת קלישאה - בית זה איפה שהלב נמצא - פשוט בגלל שהיא נכונה. אם הלב שלם ועלייך, כמה מדפים לא ישנו דבר. המון המון הצלחה.
עם כל הכבוד, נסה להיות סטרייט ולחלוק דירה עם שני שותפים דו מיניים (בן ובת) - ואז נדבר
סאנשיין, בימי השותפים שלי גרתי בירושלים עם שותפה דו מינית, עם עבר בתור דוסית בהתנחלות, גיישה ביפן ומתאבקת בוץ בצ'כיה (כן, ראיתי תמונות), שנהגה להאכיל את התוכי שלה בזרעי מריחואנה ולהפיק מזה הנאה מוזרה.
וגם היא לא ירקה סמוחטות בכיור...
מזל שהתחילה האינתיפאדה, הלא כן?
יקירתי,
קיבלת כוכב על אמפטיה.....
תתנחמי בזה, ששותף הוא תמיד דבר זמני....
קרן
אמנם לא עקבתי אחרי כל הסאגה, אבל בהחלט נוגע...
ובהמשך לתובנה האמיתית שהביאה איתה הגב' ינאי מעלה,
נראה לי כי אין כמו ביקור בלונה פארק פעם בשבועיים במוצ"ש.
ואני מדבר על זה שבצומת פולג, נתניה - לונה פארק הרהיטים, איקאה.
בליל אנשים, קולות, חלומות עשויים סגסוגות עץ זול, עטופים בקרטון.
אבל משהו שם עושה כיף, משהו בארגז המוארך המחובר לגגון
בשיוט חזרה לת"א... עושה סוג של...כיף...סיפוק (?!)...
להרכיב לבד - סוג של עצמאות. סוג של תרפיה.
מינון (למבוגרים):אחת לשבועיים במשך 3-4 חודשים.
הצעת יעול לשילוב של פרידה וחיפוש דירה:
היכוני היכוני משברון קטן נוסף בדרך. אז אני מתריעה ומנסה למזער נזקים:)
אל תמהרי כל כך למצוא את כל השידה, ארון, ספה, שטיח, כלב. החיפוש מעניק עוד הסחה מהפרידה, הסחה שווה זמן, וזמן שווה תרופה.
אז לא נורא אם ייקח לך עוד קצת זמן לחפש מקום להניח עליו את הקפה מאשר שהכל יהיה תוך יום וחצי מתוקתק סוף אבל לקפה יהיה טעם של געגוע.
רק טוב
מיכל
אעשה סקירה מהירה של מצאי ריהוט מיותר אצל חברים ומקורבים
בהצלחה לך
כן מבין את המצוקה בדיוק מחפש דירה ומסתבך
בהצלחה ונועם
מוכר, מוכר היטב.
שמחה שאיתרת דירה ראויה במהירות יחסית.
והנה מה שטוב בוורקוהוליזם: מרוב עבודה, אין זמן לשקוע בדכאון.
חוצמזה, בין הסמים לאנטי דכאוניים, יש פתרון מעולה: אומגה 3.
אפשר בקפסולות, אפשר בשוקולד, מה שבא.
מברוק.