אני מעבירה שני קורסים בחטיבת ביניים שמתבססים על מדיה ועבודה עצמית. תלמידים אוהבים מדיה - עבודה עצמית פחות. היום היה לנו שיעור מצוין. קבוצה אחת של ארבע בנות התחילה שבוע שעבר לעבוד על פרויקט לסוף שנה. הם חשבו על רעיון, תכננו, ביימו, שיחקו , צילמו והתחילו לערוך. שיבחתי אותן על היזמה, החשיבה וההשקעה. הן ביקשו שאתן להן 100 על הקורס. אחת אפילו אמרה "יש סיכוי שאעבור בית ספר שנה הבאה אז תני לי 100 כמזכרת ממך". התגובות שלי: -
אתן מכירות אותי ויודעות שאני נותנת ציונים לפי השקעה. -
אם תסיימו את העבודה כמו שעבדתן עד עכשיו אתן לכן 100 כי מגיע לכן, לא מפני שביקשתן. -
המזכרת לא תהיה הציון, היא תהיה הסרטון שהפקת. אחת הבנות היא ילדה מקסימה שכיף לעבוד איתה, אבל היא סובלת מלקויות למידה לכן בשיעורים שבהם הציון מתבסס על הישגים במבחן (שהם הרוב) הציונים שלה נמוכים מאוד. שנה שעברה היא גם הייתה בשיעור שלי, עבדה קשה, קיבלה אולי אחד הציונים הכי גבוהים שקיבלה אי פעם ולדעתי גם למדה יותר ממה שהיא למדה אי פעם למבחן. זה לא הולך חלק עם כל התלמידים. יש כאלה שאומרים שאצלי לא לומדים, רק עושים סרטים, ואם זה לא למבחן זה לא חשוב. לפעמים אני מוצאת את עצמי מרצה לתלמידים שלא מגיבים ופשוט מחכים למשימה כתובה. אבל מדי פעם יש פריצת דרך והם מגלים שיש בבית הספר משהו מעבר לספרים. |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
*
לא קל להיות מורה, מורה טובה.
אבל כשיש סיפוק, זה דבר נפלא וממלא את כולך.