כותרות TheMarker >
    ';

    הפינה הסינית

    אני שוהה כבר למעלה מ 15 שנים בסין. אשמח לספר חוויות אישיות, סיפורים ששמעתי, וכללי התנהות בעולם העסקים ובכלל

    0

    חדשות בן עזר - קטעים שלקחתי מחדשות בן עזר שמופצות על ידי אהוד בן עזר

    1 תגובות   יום חמישי, 31/5/18, 04:25


    מנחם רהט
    איך נעלם האקדח המעשן?
    העלמת צילום היסטורי מהתצוגה ביד ושם, למרות היותו מיסמך מרשיע, 
    ממזערת את שותפות הפלשתינים בשואה
    בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד. קו ישר אחד עובר גם בין התפרעויותיהם האלימות של ערביי ישראל, לאורך 70 השנים האחרונות, מאז הכריזו מלחמה על המדינה היהודית הצעירה ביום הקמתה, ועד להפגנת הפורעים בראשות ג'אפר פרח בחיפה בשבוע שעבר. זהו קו רווי משטמה תהומית למדינת ישראל ולאזרחיה היהודים, וגילויי נאמנות לאוייב, עד כדי ציפייה מצידם של אזרחי ישראל הערבים להשמדת מדינתם, שמיטיבה להיטיב עימם (ע"ע מצבם של האזרחים בכל מדינות ערב בסביבה). 
    זהו הקו האחד, שבקצהו האחד פורעי חיפה, ואחיהם עוכרי ישראל מן המשולש והגליל והנגב; ובקצה השני – מנהיגם של ערביי ארץ ישראל בשנות הארבעים של המאה הקודמת, המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, בכור שטן והאידיאולוג של תפיסת 'אידבח אל יאהוד', ששיתף פעולה עם השטן הנאצי, במאמציו לעודדם להפעיל את זוועת 'הפתרון הסופי'.
    אין סמל יותר מוחשי למש"תפיות הנואלת של ערביי ארץ ישראל עם אשמדאי הנאצי, מאשר פגישתם האינטימית של המופתי והפיהרר, שהתקיימה ב-28 בנובמבר 1941 בברלין, בין השעות 16:30 ל-17:45, ובה הפציר המופתי בהיטלר להשמיד את יהודי אירופה לבל יגיעו לארץ-ישראל. היטלר דיבר במיפגש על החובה למנוע הקמת מדינה יהודית בפלשתינה, והמופתי דיבר על כוונתו להקים בעמק דותן, בסיוע החיה הנאצית, משרפות לחיסול כל הישוב היהודי בארץ. שניהם הסכימו שיש להם אוייב משותף, היהודים, שאותם יש להשמיד. כך מכר המופתי את נפשו לשטן, וסחף עימו את הפלשתינים, לשוחרי המפלצות הנאציות. 
    ועל אף זאת, נעדר דווקא הצילום המתעד את הצד האפל של הפלשתינים יורשי המופתי, מן התערוכה במוזיאון השואה שנפתחה ביד ושם לפני 13 שנה. ביד ושם כנראה לא שמעו עדיין, שתמונה אחת שווה אלף מילים.
    ביקשנו לברר ביד ושם מדוע הוסר הצילום ההיסטורי, ונענינו כי "לא חל שום שינוי בתצוגה על המופתי מאז פתיחת המוזיאון לפני 13 שנה." אולם לפחות שני עדי ראייה שביקרו בעבר במוזיאון, טוענים כי התמונה אכן הוצגה והוסרה. אחד טען שגם אז הוצגה בפינה חשוכה, בלתי בולטת, אבל הוצגה.
    וכאן נשאלת השאלה: מה טעם להסיר דווקא צילום זה, שהוא הביטוי המוחשי והממוסמך ביותר לפגישתם של שני משרתי השטן הללו? הרי אין לך מוצג יותר מוזיאוני מאשר הצילום הזה! 
    יש טוענים כי הצילום שהוצג והוסר (או שלא הוסר מפני שלא הוצג מלכתחילה, כטענת יד ושם), הורחק מטעמים פוליטיים. האומנם גם בהיכל הזיכרון הזה, שהוקם להנצחת כלל קדושי השואה, ללא הבדלי השקפות ואידיאולוגיות, חילחלה החשבונאות הפוליטית הנחותה? האם אִיוּנוֹ של הצילום המתעד את הברית הנאצית-ערבית להשמדת היהודים והיהדות, מצביע על התנהלות פוליטית-שמאלנית של מוסד יד ושם, שאולי חותר 'לעגל פינות' ולרכך את המשת"פיות הערבית עם השטן, במאמץ לנקות מהפלשתינים את פשעי העבר ולהפוך את צאצאי המשת"פים לפארטנר לגיטימי?
    תגובת יד ושם: "אנחנו דוחים בשאט נפש את האמירות חסרות הבסיס כאילו יד ושם שוקל שיקולים פוליטיים בהחלטותיו לגבי התצוגה במוזיאון."
    אבל אם אכן אין כל קשר, מהו אם כן הרציונל המוזיאוני שמאחורי איונה של התמונה הכי מפורסמת, הכי מתעדת, הכי מוחשית? מה ההסבר הלוגי להרחקת התמונה הכי סמלית, שממש מתבקש שתזכה להנצחה בכותל הכבוד במוזיאון להנצחת השואה? מהו ההיגיון היהודי, המוזיאלי, האנושי והציבורי, להרחקת 'האקדח המעשן' מן התצוגה (או אולי לאי הצגתו מלכתחילה, כטענת יד ושם)? 
    יד ושם, שהשיב לשאלותינו בסוגיית הצילום שאיננו, נמנע מלהשיב לשאלה זו. לא קיבלנו הסברים באשר להיגיון שבהעלמתה דווקא של התמונה החשובה. דום שתיקה. 
    השערה שלנו: התמונה הורחקה, אם הורחקה, כנראה בסביבות אוקטובר 2015. במועד זה אמר ראש הממשלה נתניהו, שלא היטלר היה אבי רעיון הפיתרון הסופי, אלא המופתי הירושלמי. הוא זה ששתל במוחו של הפיהרר (שהעניק למופתי דרגת גנרל באס.אס. וסיפק לו דירה למגוריו בברלין בירת הרייך בשנות המלחמה) את רעיון העיוועים המפלצתי הזה.
    לא צריך להיות היסטוריון מדופלם כדי להבין שיש דברים בגו. שהרי מיפגש שני הארכי-רוצחים התקיים ב-28 בנובמבר 1941, ואילו ועידת ואנזה שבה הוחלט על כיליון העם היהודי, נועדה להתקיים מיד לאחר מכן, ב-7 בדצמבר. ברגע האחרון דחה היטלר את כינוסה בחודש ימים, על רקע התפתחות לא צפויה במלחמה – תקיפת היפנים את האמריקאים בפרל הרבור. 
    שלא יובן לא נכון: מוסד יד ושם מציג שני צילומים של חוסייני, אך אלה כמובן פחות רלוונטיים מהצילום האמור. באחד הצילומים מופיע כיתוב המציין כי "חוסייני ניהול בגרמניה תעמולה ארסית נגד היהודים וניסה להשפיע להרחבת ההשמדה גם למזרח התיכון, ואירגן יחידות מוסלמיות בבוסניה לטובת האס.אס." כמו כן מופיעים מחקרים בנושא זה בכתבי העת של יד ושם. כל זה אמנם חשוב וראוי, אבל עדיין 'עיקר חסר מן הספר': הצילום המרשיע, שכל כך חיוני להשלמת התצוגה ולהבהרת התמונה הכוללת, אינו שם. 
    לא פלא שיש הטוענים, כמו למשל רו"ח חיים יואבי רבינוביץ, מתל אביב, שחשף לראשונה את שערוריית הצילום שהועלם, כי "יד ושם מעלים ממניעים פוליטיים מעיני הציבור את אחריותם של ערביי א"י, בראשות המופתי, להשמדת מאות אלפי יהודים בשואה, ומסתפק במלל דל, שאינו משקף את חומרת האמת, באשר למפלצתיותו של המופתי, המתועדת במחקרה של ג'ואן פיטרס 'מאז ומקדם'. אולי ההעלמה נובעת מכך שמנכ"ל יד ושם היא אשת השמאל דורית נובק, אימה של יולי נובק, מנכ"לית לשעבר של 'שוברים שתיקה'." 
    יש קשר? אין קשר? ישפוט הציבור. 
    מנחם רהט

    רק לידיעה כללית (מוטי) מנכ״לית יד ושם דורית נובק היא האמא של מנכ״לית שוברים שתיקה יולי נובק! אתם חושבים שיש קשר?


    * * * 
    בעוד האו"ם מגנה את ישראל על הגנתה על עצמה נגד ארגון הטרור חמאס, שאר העולם נפל לתוך התעמולה של הטרוריסטים המוסלמים. 
    התמונות האלה מדברות בעד עצמן. לפלשתינאים יש שאיפה אחת. לחסל את ישראל. לתומכיהם יש אותו דבר. 
    תראו מה קרה בפועל בעזה בשבוע שעבר והשוו אותה עם הדיפלומטים האירופאים המזוייפים המאשימים את ישראל. 
    Watch what actually happened at Gaza last week and compare it with the fraudulent European diplomats that blame Israel. 
    A short video by Pierre Rehov 
     
    * * *
    משה כהן
    איפוק זה כוח
    לפי הדיווחים בתקשורת ירו העזתים 50 פצמ"רים אל ישובי עוטף עזה.
    שגרת החיים מושבתת, התושבים אינם יכולים לעזוב את ביתם.
    עוד לפי הדיווחים – צה"ל מכה בעוצמה בעזה כמצופה. 
    לשאלת המראיין כמה אבידות יש בעזה, התשובה היתה 0 (כן, כן, 0 אבידות)
    אבל הפרשנים בתקשורת מודיעים שהחמאס אינו מעוניין בהסלמה.
    יופי, נחה דעתי.
    השתכנעתי שאיפוק זה כוח, במיוחד כשאין נפגעים אצל האוייב. 
     
    למה לא לירות?
    ככל שאנו יורים מעזה (אנו החמאס) הדיבידנדים שלנו עולים.
    ככל שאבו מאזן מונע מאיתנו משכורות ואספקה, נפציץ יותר את ישראל.
    הרבה "אנשים נאורים" מתקוממים נגד ממשלת ישראל שאינה מוצאת פתרון לבעיית עזה. 
    הם דורשים "לשקם את עזה" לרבות בניית נמל ים. 
    למיטב הבנתנו פירוש הדבר הטרור משתלם.
    ככל שאנחנו יורים יותר, 
    דורשים "האנשים הנאורים" בישראל עוד ועוד פתרונות "הומניטאריים", 
    הווי אומר עוד הטבות וסיוע.
    אז מה אם אנחנו משקיעים מיליונים בכריית מנהרות? 
    אז מה אם אנחנו הורסים את המעברים לעזה המשמשים להזרמת אספקה? 
    העיקר שהאנשים "הנאורים" בישראל דורשים "לשקם את עזה".
    צה"ל מגיב לירי פצמ"רים?
    ניחא, איש מאיתנו לא נפגע    .
    עם כל ההפצצות על עזה התוצאה 0 נפגעים.
    לא נורא. 
    השורה התחתונה, הטרור משתלם. 
    אז למה להפסיק את הפצמ"רים מעזה? 
    משה כהן
    ירושלים

    * * *
    1. הטרגדיה של השמאל הציוני
     
    תוכנית ההתפכחות שפרסם ב"הארץ" איתן כבל, היא הדבר המעניין והמרענן ביותר בשיח הפוליטי הישראלי, זה זמן רב. איני מסכים עם כל רעיונותיו וקביעותיו, אך מצאתי בהם הגיון רב וצדק רב, ומכל מקום, בסיס לשיג ושיח על תוכנית לאומית משותפת. 
    הטרגדיה של מפלגת העבודה ושל השמאל הציוני בעשורים האחרונים, היא אובדן היצירתיות והדמיון, ודבקות דתית משיחית בתוכנית מדינית שנוסתה וכשלה, באסטרטגיה שאבד עליה כלח, ללא כל בחינה עצמית מחודשת. 
    קביעתו של אהוד ברק, אחרי שהפלשתינאים דחו על הסף את הצעתו למדינה פלשתינאית עצמאית על בסיס גבולות 4.6.67 עם חילופי שטחים סמליים, כולל נסיגה ישראלית מבקעת הירדן וחלוקת ירושלים והעיר העתיקה, ש"זו התכנית ואין בלתה" – אומצה כאמת מוחלטת. אם אין בלתה, אין טעם לחפש, אין טעם לחשוב, אפשר לדקלם ולהאשים מן האופוזיציה את ממשלת ישראל בקיפאון. אולם חוסר המעוף והדמיון והדבקות השמרנית בתוכנית כושלת, תנציח את ישיבת השמאל באופוזיציה, ממנה היא תמשיך להאשים את הממשלה בקיפאון וחוזר חלילה. 
    השמאל הציוני דבק בשתי קונספציות כושלות. האחת היא קונספציית אוסלו – האמונה בכך שאש"ף הוא פרטנר לשלום ולפשרה כלשהי. 
    השנייה היא קונספציית קמפ-דיוויד – הצעתו של ברק לנסיגה כוללת ונטישת דרך הפשרה הטריטוריאלית וגבולות בני הגנה, שהיתה דרכה של מפלגת העבודה ממלחמת ששת הימים ועד פסגת קמפ-דיוויד, ורבין דבק בה, גם אחרי אוסלו, עד נשמת אפו האחרונה. על פי הקונספציה, כיוון שאין פרטנר לפשרה טריטוריאלית, אין מנוס אלא להציע נסיגה מלאה.
    כל מה שקרה מאז, הפריך את שתי הקונספציות. הן מופרכות שוב ושוב, מדי יום ביומו. הן מופרכות בנאומיו של אבו מאזן, השולל את עצם קיומו של עם יהודי ומאליו את זכותו למדינה. הן מופרכות באירועים על גבול עזה, שבהם תושבי רצועת עזה, שישראל נסוגה ממנה עד גרגר החול האחרון ועקרה מתוכה את כל יישוביה, מנסים לפלוש אליה בהמוניהם, כדי לממש את תביעת ה"שיבה", שמשמעותה – הטבעתה של ישראל במיליוני פלשתינאים. 
    מאמרו של כבל הוא המקרה הראשון מאז אוסלו שבו דמות בכירה ומרכזית במפלגת העבודה מודה, במה שכל בר-דעת יודע – שהקונספציות הללו הוכחו כשגויות, ואין מנוס מחישוב מסלול מחדש. והוא אכן מנסה לחשב מסלול כזה; כיצד להתמודד עם האיום הדמוגרפי ולהימנע מסיפוח מיליוני פלשתינאים, תוך שמירה על גבולות בני הגנה ועל גושי ההתיישבות. אכן, אלה העקרונות שעליהם ראוי לבסס תוכנית ישראלית ריאלית וציונית, לאו דווקא במתווה שהציע כבל.
    האם קולו של כבל יישאר בודד, או הינו סנונית ראשונה באביב ההתפכחות של תנועת העבודה? מוקדם לדעת. עם זאת, התאכזבתי מאוד ממאמר התגובה של חבר מפלגתו, כעבור יומיים ב"הארץ". התאכזבתי, כיוון שמי שחתום עליו לא היה יוסי יונה, לא מרב מיכאלי וגם לא סתיו שפיר, אלא איציק שמולי. דווקא איציק שמולי, מהגורמים המתונים והשפויים במפלגת העבודה. דווקא ממנו הייתי מצפה לא למהר לקטול את הרעיונות של כבל.
    ומה הוא כתב? "מה שנדרש בעת הזאת איננו התפכחות, אלא אמונה בצדקת הדרך."
    איזו הליכה עיקשת ושמרנית עם הראש בקיר, דווקא מצד ח"כ צעיר. איזו דבקות משיחית בדרך שכשלה. האמת היא, שדווקא הצעתו של כבל מבטאת אמונה בצדקת הדרך. בצדקת דרכה של תנועת העבודה טרם עידן אוסלו וברק.
    מי שמוכיח עד כמה כבל צדק, הוא גדעון לוי בפשקוויל שכתב נגדו ונגד הצעתו. וכך הוא כתב: 
    "ב-1948 הלכו להם 78% מארצם, עכשיו כבל מבתר את שיירי-שייריה וגוזל לעצמו את הגושים, פרס לשודד ולמתנחל." בהנחה שלוי מבטא באופן אותנטי את עמדות האוייב הפלשתינאי, הוא מעיד מול מה אנו עומדים: ארץ ישראל היא ארצם של הפלשתינאים. מדינת ישראל בקווי 4.6.67 היא "78% מארצם שהלכו להם."
    כן, המאבק עם הפלשתינאים אינו על 67' אלא על 48', על קיומה של מדינת ישראל. העיוורון כלפי האמת הזאת, אינה "אמונה בצדקת הדרך", אלא הטרגדיה של השמאל הציוני.  
     
     
    * * *
    הדם הפלסטיני והדמים האיראניים
    השבוע חווינו הסלמה קשה בגבול בין ישראל ורצועת עזה. זה כבר לא הפגנות וניסיונות של עזתים להסתנן לישראל, אלא ירי טילים ומרגמות בהיקף שלא ראינו מאז מבצע "צוק איתן" לפני כארבע שנים. עד כתיבת שורות אלה (בוקר יום רביעי, 30.5) לא היו ב"ה אבדות בנפש בצד הישראלי אלא פציעות בלבד, אבל לכול ברור שיש מרחק קטן מאוד בין פגז הנופל ברחוב ויוצר בור, ובין פגז הנוחת על בית מגורים או גן ילדים ומשאיר הרוגים ופצועים.
    השאלה העולה מאליה היא מדוע כל זה פורץ עכשיו? האם הסיבה היא הפגיעה שפגע צה"ל בעמדת תצפית של ארגון הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בעזה, וחיסול שלושת המחבלים שהיו בה? או שמא גורמים אחרים עומדים מאחורי ההסלמה הזו? שאלה אחרת היא: מדוע חמאס והג'יהאד עובדים במקרה זה ביחד, אחרי תקופה ארוכה של מתיחות בין שני הארגונים? ומדוע התרחבה הפעולה אל מעבר לאזור של "חוטף עזה"?
    התשובה האחת לכל השאלות היא הגורם דוחף והיוזם של סבב האלימות הנוכחי. גורם זה הוא איראן. איראן היא המממן של הג'יהאד והחמאס, והיא זו שהעבירה את הדרישה לשני הארגונים לחמם את הגבול ולהתחיל מחדש את המתיחות וחילופי האש עם ישראל. מה שגרם לאיראן לדרוש זאת היו ההתפתחויות בסוריה בשבועות האחרונים.
    מזה שנים שישראל פועלת בחופשיות רבה נגד מטרות איראניות בסוריה, מפציצה יעדים ומחסלת קצינים וחיילים, ואיראן עד היום לא עשתה כמעט שום דבר כדי לנקום את דמם של עשרות איראנים שנהרגו בהפצצות אלה, וכדי להשיב לישראל על הרס התשתיות הצבאיות של איראן בסוריה. הסיבה שאיראן לא פעלה נגד ישראל היא הנחיתות המבצעית והמודיעינית שהיא סובלת ממנה מול ישראל, שפגעה אנושות ביכולת של האיראנים אפילו להגן על עצמם באמצעות מערכות נ"מ חדשות שהם הביאו לסוריה, שכן ישראל השמידה אותן מיד עם הגיען לסוריה, לפני שהופעלו ולפני שהפכו למבצעיות.
    ישראל גם הוכיחה את היכולת המודיעינית הגבוהה שלה, שכן התקפותיה על הכוחות האיראנים היו מדויקות, ועובדה זו הכניסה את מפקדת הכוחות האיראנים למגננה זהירה שמא תפגע ישראל במפקדי הכוח האיראני בסוריה, ובראשם קאסם סולימאני. ישראל פגעה במטרות האיראניות בכל רחבי סוריה, לא רק בקרבת הגולן, וכך הוכיחה ישראל לאיראנים ולתומכיהם הרוסים את הנחישות והיכולת הישראלית לפגוע במטרות איראניות מרוחקות, עם רמיזה ליכולת הישראלית לתקוף מטרות גם בתוך איראן. 
    אבל מה שהפיל על האיראנים את הפחד הגדול ביותר היה העובדה שרוסיה ראתה את כל מה שישראל עושה לכוחות האיראנים בסוריה, ולא נקפה אצבע כדי לסייע לאיראנים. הם גם רואים את נתניהו מגיע כל כמה חודשים למוסקווה, יושב עם פוטין שעות על גבי שעות, יוצא בהכרזה כמעט קבועה המשבחת את ההבנות בין ישראל ורוסיה ורומז לכך שלישראל יש צ'ק רוסי פתוח, אור ירוק זוהר, לפעול נגד איראן ככל אוות נפשה. התיאום בין נתניהו ופוטין מוציא את האיראנים מדעתם, והם רואים בכך בגידה של הרוסים בהם, אחרי שהאיראנים הקיזו את דמם במלחמה הקרקעית נגד המורדים באסד.
    מנגד, האיראנים גם מניחים שהממשל האמריקני מגבה את ישראל בכל מה שהיא עשתה, עושה ותעשה נגד האיראנים בסוריה, שכן ממשל זה העביר את השגרירות האמריקנית לירושלים מבלי שישראל נדרשה (עכ"פ עד עכשיו) לשלם מחיר מדיני עבור המחווה האמריקנית הזו. ישראל הצליחה לשכנע את ארה"ב לצאת מהסכם הגרעין, ולמעשה – על פי תחושת האיראנים – ישראל מכוונת את מדיניות הממשל האמריקני במזרח התיכון, שכן ממשל זה סומך על הניסיון והידע שישראל רכשה לאורך 70 שנותיה בכל מה שנוגע לאזור מסובך זה. נתניהו, בראיית האיראנים, הוא המדריך של טראמפ לענייני המזרח התיכון, ונתניהו היה זה שדחף את טראמפ לצאת מהסכם הגרעין ולחדש את הסנקציות לא רק על איראן אלא על כל חברה ואדם שישתפו פעולה עם איראן, ובעיקר חברות אירופאיות.
    השימוש המושכל, הנרחב וההחלטי שעשתה ישראל בשילוב בין העוצמה המודיעינית והעוצמה המבצעית, יחד עם העוצמה המדינית הישראלית שגייסה הן את רוסיה והן את ארה"ב לטובת המדיניות הנחושה של ישראל בסוריה, כל אלו גרמו לאיראנים להוריד פרופיל, לבלוע את העלבון וההשפלה שישראל הנחילה להם, ולהימנע מכל פעולה ישירה נגד ישראל. 
    אלא שלאיראנים יש שיטה קבועה להילחם באויביהם, והיא השימוש בכוחות זרים נגד אויביה. לכן איראן תומכת בחות'ים בתימן, בחיזבאללה בלבנון, באסד בסוריה, במיליציות הנאמנות לה בעיראק ובג'יהאד האסלאמי ובחמאס בזירה הפלסטינית, שכן כל אלה עושים עבור איראן את המלאכה הקשה של מלחמה באויבי האייתוללות, מסעודיה עד ישראל. איראן מחמשת כוחות טרוריסטים אלו, מציידת, מאמנת ומממנת אותם, ומצפה מהם לפעול כל אימת שהיא דורשת זאת מהם. 
    ברקע הדברים עומדת גם העובדה שישראל גנבה את ארכיון הפרויקט הגרעיני האיראני, פעולה שהסבה לשלטון האייתוללות בושה גדולה, ואם הם לא שמרו העתקים של החומר שנגנב, ייתכן שהתכנית הגרעינית שלהם קיבלה מכה קשה שתחזיר אותה שנים לאחור, שכן מדעניהם יצטרכו לחזור על הניסויים והחישובים המופיעים בחומר הרב שישראל גנבה מתחת לאפם. פעולה ישראלית זו הציגה את האיראנים במערומיהם.
    החולשה האיראנית הגבירה את ביטחונו העצמי של אסד והוא הנחה את צבאו לא לאפשר לאיראנים לאחסן ציוד צבאי בהאנגרים השייכים לצבא סוריה, כדי שישראל לא תתקוף האנגרים אלה. הרוסים מוכנים ליצור מצב שהאיראנים אינם מתקרבים לישראל, וצבא אסד יתפוס את הגולן הסורי ויחדש את הסכם הפסקת האש שנחתם בשנת 1974. כך מתערער מצבה של איראן בסוריה אחרי שהיא הקיזה את דם חייליה, אנשי כוח קודס, ואנשי המיליציות השיעיות שאיראן הביאה מעיראק ומאפגניסטן, כדי להציל את אסד ושלטונו.
    אירועי השבועות האחרונים בסוריה, שבהם הנחילה ישראל לאיראנים תבוסה קשה על אדמת סוריה, הביאו את השלטון האיראני לדרוש משני הארגונים שהוא מממן בעזה לפעול נגד ישראל לא רק באמצעות ירי צלפים, הפגנות ועפיפונים, אלא דרך שיגור טילים אל מעבר לאזור הקרוב של "חוטף עזה". לכן ראינו השבוע טילים נורים מעזה לאופקים, לנתיבות ולעוד אזורים הנמצאים עשרות קילומטרים מעזה.
    נכון שלשני הארגונים העזתים יש אג'נדה אנטי ישראלית ברורה וותיקה, ואילו יכלו היו שולחים את ישראל לים, אבל ההתלקחות של הימים הללו היא ביוזמה איראנית ברורה. המצרים מבינים זאת היטב, ולכן הם משקיעים מאמץ רב לשים קץ לחילופי האש, כדי למשוך את השטיח מתחת לרגלי האיראנים, המנסים בכל כוחם להבעיר את ישראל כנקמה על מה שעוללה להם בסוריה.
    חשוב לציין שאיראן עדיין שומרת את חיזבאללה כעתודה נגד ישראל למקרה של התלקחות מלחמה ישירה בין איראן וישראל. עם זאת, אם ההתנגשויות בין ישראל ועזה יתפתחו למחול שדים גדול ורב נפגעים בדומה למבצע "צוק איתן" בשנת 2014, ייתכן שאיראן תדרוש מחיזבאללה לתרום את חלקו ולתקוף את ישראל משטחים שבשליטת חיזבאללה בסוריה, לדוגמה: הרי הקלמון שמצפון לחרמון.
    בכל תסריט, ישראל חייבת לשמר בקפידה את כושר ההרתעה שלה, ולפעול בנחישות וללא כל רגישות נגד כל מי שפועל נגדה, הן ביוזמת עצמו והן כשכיר חרב של מדינה אחרת. 
    השאלה שאינני יודע לענות עליה היא האם יש בידי ישראל יכולת להוכיח שאיראן היא העומדת מאחורי ההסלמה בדרום, ובמקרה שיש ביד ישראל הוכחה, האם ישראל תגבה מאיראן את מחיר ההסלמה מול עזה?
    במקרה כזה, ייתכן שמסיבת העיתונאים הבאה של בנימין נתניהו תעסוק בחשיפת הקשר האיראני לאירועי עזה של הימים החמים הללו...
    מעל בימה מכובדת זו נאחל מקרב לב לכל תושבי הדרום – תושבי ישראל ורצועת עזה גם יחד – שבמהרה יגיעו לרגיעה, לביטחון ולשלום.
    ד"ר מרדכי קידר
     
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/6/18 12:29:
      התשובה ברורה ומובנת מאליה מדוע נעלם הצילום.

      ארכיון

      פרופיל

      מוטי הרכבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין