כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    1.6.1962 – אדולף אייכמן מוצא להורג

    0 תגובות   יום שישי , 1/6/18, 20:14

    1.6.1962 – אדולף אייכמן מוצא להורג

     

    משפטו של אייכמן בארץ החל ב11.4.1961, והוליד לפחות שתי אמירות חשובות לגבי המעשים בהם לקח חלק, וכתוצאה מכך הוצא להורג בסופו של דבר, היום לפני 56 שנים. 

    1. חנה ארנדט, מי שדווחה על המשפט בשביל הניו יורקר, תיארה מאוחר יותר את אייכמן כהתגלמות "הבנאליות של הרוע"- שכן זו לא הייתה מפלצת, שם בדוכן הנאשמים, אלא אדם פשוט עם אישיות לא יוצאת דופן, אשר לא הביע שום חרטה על מעשיו או שנאה כלשהי כלפי קרבנותיו. הוסיפה ארנדט וכתבה שמשפט זה לא סבב בהכרח סביב מעשיו הספציפיים של אייכמן, אלא סביב סבלם של היהודים בשואה. מדוע אמירה זו חשובה? מכיוון שאין מפלצות ואין פשעים לא אנושיים.

    אלו אנחנו, בני אדם, שמסוגלים לפגוע באחרים בקלות דעת, וללא צורך במונחים כמו "רשע". והנה אנחנו הורגים, בהמונים, ואין זה משנה אם מדובר בבעלי חיים או בבני אדם (והאמירה לפיה יש הבדל חשוב בין הרג בני אדם והרג בעלי חיים, האם אין בה מאותה האדישות למותם של הלא-אנושיים?). 

    2. אייכמן, מצידו, טען במשפט שנערך לו שכל שעשה היה למלא פקודות. האמירה הזו חשובה לא רק מתוך הבנה של רצון הנאשם לנקות את עצמו, אלא גם כנקודת קיצון למה שעלול לקרות כשאנחנו "רק ממלאים פקודות".

    מנקודה זו עלינו לשאול את עצמנו מספר שאלות: איפה האחריות שלנו מתחילה? האם מעשינו יכולים להיות נקיים מאחריות, אם אנו טוענים שאלו אינם מעשינו, אלא מעשים של חברה, תרבות, משטר או קבוצה אליהן אנו "משתייכים"? (ובכלל- האם אפשר בכלל "להשתייך" לארגון כלשהו, ומה זה אומר?).

    מוסר ההשכל כאן חייב להיות רחב יותר מקיומו של פקיד האחראי על מותם של אינספור יהודים. מוסר ההשכל חייב להיות, בעקבות מקרה זה, דרישה העצמית של כולנו לבדוק היטב מה אנחנו עושים, יום אחר יום, ואם וכיצד אחרים נפגעים מכך. איננו צריכים לעשות זאת בגלל פחד מפני עונש, אלא בגלל הדרישה שלנו ליושרה מצידם של אחרים.

    כל עוד אדישותו של אייכמן כלפי קרבנותיו אינה מצדיקה את מעשי האלימות עליהם היה אחראי, כך אסור שאדישותנו שלנו תנהל את חייהם ומותם של אחרים.
    אייכמן איננו מפלצת אלא בן אדם, וכמו שאפשר להיות בני אדם שגורמים למוות המוני של אחרים, אפשר להיות גם בני אדם שקמים, מוציאים עצמם מתוך מערכת אלימה (קראו על מרלן דיטריך, לדוגמא, בהקשר לגרמניה הנאצית), ולהתנגד עד כמה שאפשר לאלימות כלפי אחרים, גם (ובעיקר!) במקרה בו אלו אנו שלוקחים בה חלק עקיף.

    בתמונה: אייכמן מטייל בחצר תאו בכלא רמלה

    ''
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה