לחיות במעגלים כל הזמן (אין פיסוק, במיוחד לא בשורה האחרונה) זה לא כיף גדול.

לוקחים מספריים וחותכים את המעגל וזהו.

(עכשיו אני רק צריך לקחת את המילים שלי ולהפוך אותן למציאות בחיים שלי. תמיד יותר קל לתת עצות מלקיים אותן).

הוא חייב, הוא אוהב

אם לא זה יהיה ממש מאכזב..

תישאלי את עצמך למה?

הם היו לה לקרקע
עצי הזית עמדו יציבים והקיפו את ביתה, הם היו לה לגבולות, היא הייתה להם לציפור. לפעמים הייתה מטפסת על ענפיהם ומשקיפה על העמק. בימים אחרים הייתה נרדמת לרגליהם. שיחי הפרחים, המכוניות ודמויות שמעבר לביתה, הייו עבורה את הבלתי נגיש, הבלתי מושג-כל מה שמעבר להישג ידיה בתקופה האחרונה.

איזה יופי

אהבתי מאד

את נראית חמודה, כותבת מקסים! למה שלא יאהב?

כיכבתי- כמובן!

לא עדיף לשאול אותו במקום לשאול את הפרח ?

החיים קלים יותר כשחיים אותם פשוט לא ?