אני מוצא את עצמי יושב במרפסת הקטנה,

וחושב איך בגניבה עברו להן שנה אחר שנה,

איך פתאום מצאתי את עצמי עם כרס הריונית,

איך השיער הפך לבן והריצה המהירה לאיטית...

נראה כאילו הזמן, מבלי שקיבל ממני רשות, חלף לו עצמאית,

ואני בפיגור ביחס למה שקבעתי בתכנית העבודה האישית,

שזה לא אני שבאמת קובע את מהלך החיים שלי ותוצאותיו,

מבחינתי זו דרמה לסמכות הניהולית שלי, אני מוחה כאן ועכשיו !

אני לא מדבר על חשבון הנפש של גיל ארבעים או חמישים,

זה משהו הרבה יותר משמעותי, זה נוגע במהות החיים,

סיבוב החיים הזה שקיבלנו כאן במתנה, הוא כל כך קצר,

צריך להקים סטארטאפ שידע להפוך להווה את העבר ?   

אני בטוח שאני לא לבד בתוך נושאת המטוסים של החיים,

אני מוציא כאן "קול קורא" להצטרף להדסטארט לגיוס כספים,

שביחד נקים את החברה שתשקיע בפיתוח שליטה בזמן,

ונשאר צעירים לנצח, רצים מהר, בטן שטוחה ובלי שיער לבן...