כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של רויטל

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      15/6/18 08:04:

    מה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת השמש.

      11/6/18 19:33:
    וואוו! ככה זה?!
      11/6/18 17:34:
    אכן ככה :) תודה על התגובה!
      11/6/18 14:22:
    טוב שכן טוב... :))
    0

    שכנים, שכנים

    4 תגובות   יום ראשון, 10/6/18, 18:59

    "אז את שומעת"? היא אומרת, לועסת מסטיק בגסות, "אמרתי לו שאם הוא לא בא עכשיו אז שלא יבוא בכלל". אני שומע אותה מדברת, האמת היא שלא רק אני שומע, אלא גם כל השכונה, אבל אני שותק.

    היא ממשיכה לדבר בגסות ואני יכול לדמיין את המסטיק ואת פיה נלחמים זה בזה, נראה מי יתעייף קודם המסטיק או הלסתות? אני יודע שהמסטיק. הלסתות שלה מורגלות כל כך בלעיסה עד שהמסטיק מתפורר. אני מדמיין את ריח הבושם הזול, ורואה בעיני רוחי את הכפכפים האדומות שלה, ואת העגילים הארוכים שפעם שיתפה אותי שביקשה שעל קיברה ייכתב: "אהבה בעיקר עגילים". אני יודע שהיא יושבת בכורסת הסלון הזולה שלה. "הוא יכול לקפוץ לי בעיקר," היא ממשיכה, ואני יודע שהיא יושבת ורגל אחת מתנדנדת, מונחת על גבי רגל אחרת ברשלנות, ותוהה אם תוך כדי השיחה היא מורטת את גבותיה או מורחת לק, ויודע שידיה עסוקות במשהו, מה שזה לא יהיה, ושדיה מציצים מתוך חולצה חשופה.

    אני פשוט יושב שם ומקשיב ושומע אותה עורמת תאוריות על גבי תיאוריות על אישיותי, רצונותי, מאוויי, אפילו המיניים. "את שומעת?" היא מצחקקת, "רק פוזיציה אחת הוא רוצה, אף פעם לא שום דבר אחר. כזה איש מצ'מעם, אלוהים ישמור, אני פשוט משתגעת ממנו". לרגע יש שקט, נדמה לי שהיא מקשיבה לחברה שלה רוח'לה, מכיר אותה מצויין ולא סובל אותה. ואז שומע אותה אומרת "לא!!!! מה פתאום!!" אני מת לדעת על מה היא אמרה לא, אבל לא זז ממקומי. אני מנסה לנחש. ותוך כדי כך אני שומע עוד כמה פעמים את המילה "לא" "ושישכח מזה" ו"מה פתאום?" אני מתחיל להתעייף מהשיחה וסוגר את דלת מרפסת הדירה שלי בשקט, כדי שלא תדע ששמעתי הכל, אבל הההכככלללל.

    מחר אלך אליה שוב, היא תפתח לי את הדלת ואת ליבה, כמו בכל פעם אחרת, הרגלים קשה לשבור. אני אכנס לדירתה, אלטף את פניה ואשאל אותה מה תרצה שאעשה לה היום. היא תתן לי רשימה ארוכה של חלומות ארוטיים, אבל אני אגרור אותה אחרי לחדר השינה שלה, אשכיב אותה על הגב ואתן לה את מה שאני נותן לה כל יום במשך עשר שנים. אישתי שתחיה מחכה לי בבית. אמרתי לה שאגיע גם היום קצת מאוחר, והבטחתי לקלח את הילדים. אחרי שאקלח אותם ונשכיב אותם לישון, אחרי לפחות סיפור אחד או שניים שאקרא להם, ילדים הרי, צריך לטפח, נשב במרפסת. אני אגיש לחוקית שלי קפה ואספר לה על היום הארוך והמפרך שהיה לי, ולא אסגיר אפילו במילה אחת את השכנה שלנו, ששוב תשב ותדבר בטלפון ותתאר את מערכת היחסים האסורה שלנו. אשתי תקשיב ותאמר לי שנמאס לה מהשכנה המשוגעת ושאולי סופסוף נעבור דירה משם, אבל אני ארגיע אותה ואומר ש"אלה שטויות, וכמה נהדר לגור בדירת השיכון שלנו, מרגיש שם הכי בטוח שאפשר, במיוחד עם ילדים. אתה אומר פיפס וכולם שומעים", ואשתי תהנהן. בשעה 21:30 בדיוק נכבה את האורות, הילדים נרדמו מזמן. אלך אחריה אל חדר השינה שלנו. היא תתקלח, אני בינתיים אצחצח שיניים, אחרי כמה דקות ננחת אל המיטה מותשים כבכל יום. היא תקרא את הספר החדש של מירה מגן, ואני אזפזפ בשלט הטלויזיה. בשעה 22:15 בדיוק נכבה את האור. אני אפנה לה את גבי, היא תעגל את גיווה ונירדם. אני לא אחלום על כלום ואשקע בשינה מתוקה.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      חוזה לך ברח
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין