כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    עט - סיפור קצר

    37 תגובות   יום שלישי, 12/6/18, 22:16

    הקיץ עדיין לא הגיע, אבל הוא הזיע והסריח כמו הומלס, כמו שהוא תמיד מזיע. אין לי מושג מה שמו, אף פעם לא שאלתי.

    הוא מגיע לפעמים. כשדלת הסטודיו סגורה, הוא מצלצל בפעמון. ואוו, בטח קליינט בפתח, אני רצה לפתוח, ומגלה שאין שם אף אחד. אני יוצאת החוצה לראות, מי צלצל וברח, ואז, לאכזבתי, אני רואה אותו ממול, נשען על עץ.  אנגז'ה איתו.

    "ששלום," הוא מצליח לומר, קצת מגמגם, קצת מתנצל, ואני מקללת בשקט, בכל זאת לא נעים לפגוע.

     

    אני יודעת מה הוא רוצה, זו לא הפעם הראשונה שהוא מגיע, תמיד מכיוון העיר העתיקה, משמאלינו. קצת מפגר, אבל מתמיד.

    אח שלי הרגיל אותו, הוא בא לסטודיו, מצלצל, פותחים לו, אם חם הוא שותה מים, אם קר, אחי מכין לו קפה. אחי אוסף כאלה, חתולים בעיקר, אבל גם מסכנים, הוא הטוב, בירושה בא לו מאמא שלנו, אני מקללת בשקט. לא יודעת ממי זה בא לי בירושה.

     

    לפעמים הוא משתהה בסטודיו, מתיישב, שותה את הקפה שלו או את המים בִפְנים, בנחת. אני מחכה שיעוף כבר, תמיד הוא מוציא אותי משגרת העבודה. אבל לא בשביל המים ולא בשביל הקפה הוא מגיע, הוא מחכה, בשקט, בדרך כלל אינו  מדבר, קשה לו לדבר ובעברית קשה לו שבעתיים, כשהוא אומר איזו מלה, לא רק הפה, כל הגוף מתעוות לו. הוא רוצה כסף.

     

    כשאחי לא בסטודיו, אני יוצאת אליו, נותנת לו את הכסף הקטן, שיש לי באותו יום בארנק, מקללת בשקט, ומתמלאה ייסורי מצפון על הרֹע הזה, מאיפה זה בא לי.

    כשאחי בסטודיו זה סיפור אחר.

     

    היום הוא הגיע, דלת הסטודיו היתה פתוחה, שנינו ישבנו מול המסך, עשינו הפסקה, צפינו ב"דלת ברזל אחת", סרט דוקומנטרי על איומי ההמון המצרי על השגרירות הישראלית בקהיר. הוא נכנס, התיישב מול המסך, והצליח לשאול, מה זה, איפה.

    אמרתי שזה ,בלאגן, פאודה, מִנזַמַן, שנתיים אני כבר לומדת ערבית, הוא נרגע מיד.

    הכנתי לו קפה, "נס קפה מע סוכר ומע חליב".

     

    הוא צפה אתנו בסרט, שתה את הקפה, הפך ניירות על השולחן, הסתכל בהם, כאילו כלום. לקח עט, שיחק בו, מבטי לא הרפה ממנו, אבל עשיתי עצמי לא רואה. הוא שחק בעט, הוסיף לסובב אותו בכף ידו, הסתכל על הפירמה, מבטי לא הרפה ממנו,  הוא הביט בי רגע בגניבה, טעה לחשוב שאיני מסתכלת, הכניס את העט לכיס.

     

    הרצון להיות נחמדה כמו אחי, נטש אותי בבת אחת, "עלא טאולה, " צעקתי, מוצאת את המלים המועטות שבפי בערבית, "אל קלם, חֹטטו עלא טאולה וּרוח מן הון!".

    הוא חייך אלי, חיוך תמים למדי, מתעוות, "אהה?", שאל כלא מאמין.

    "אל קלם עלא טאולה, יא חביבי, ואסא רוח מן הון. הדא מוש מניח!"

    הוא הבין, יצא. נעלב או שנדמה לי.

     

    אחר כך אחי ספר לי, שזה לא פעם ראשונה, שהוא מנסה לסחוב עט. "מה לעשות, יש לו חולשה לעטים."

    "מפגר, מפגר, אבל איזה חרא," אני פולטת.

    על המסך, המון מצויד במסורים, מקדחות ומוטות ברזל פרק את גדר השגרירות. מתח, אף שאני רואה את הסרט כבר פעם שניה.

     

    ''

     

    ''

    "דלת ברזל אחת", הסרט שצפינו בו

    כתבה: באבא יאגה

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/7/18 11:12:

      צטט: יסינראל 2018-07-18 19:53:19

      ''דלת' או 'דלת ברזל אחת', ככה הייתי מכנה את הסיפור שלך, כי בה הפוינט. זו הדלת הממשית והדלת הפנימית שלך ושל הדמויות האחרות בסיפור. מה דעתך אלאונורה?
      יפה כתבת, ושמחה שאת כאן, אחשוב על זה, בינתיים שישאר AS IS

       

        18/7/18 19:53:
      ''דלת' או 'דלת ברזל אחת', ככה הייתי מכנה את הסיפור שלך, כי בה הפוינט. זו הדלת הממשית והדלת הפנימית שלך ושל הדמויות האחרות בסיפור. מה דעתך אלאונורה?
        26/6/18 10:08:

      צטט: נומיקן 2018-06-25 21:51:20

      כתיבה חזקה, אמיתית, כמו בוקס (לא חזק נורא, אבל בוקס) בבטן. מה אני הייתי עושה במקומה? מה?
      שאלה!
        25/6/18 21:51:
      כתיבה חזקה, אמיתית, כמו בוקס (לא חזק נורא, אבל בוקס) בבטן. מה אני הייתי עושה במקומה? מה?
        21/6/18 16:24:

      צטט: Zvi Hartman 2018-06-16 08:27:45

      לשרה נתניהו יש תפקיד אחר לעטים. להרים אותם כלפי מנכ"ל משרד ראש הממשלה
      כל אחד לפיפו
        21/6/18 16:20:

      צטט: שולה ניסים 2018-06-20 21:20:25

      השאלה איך להתנהג אליהם , אל חברינו (או לא חברינו ) המוסלמים רלוונטית עכשיו יותר מתמיד היתה איזו שנה שבה חג ראש השנה שלנו הצטלב עם איזה חג שלהם, ואני חשבתי כמה חבל שאין שלום ואין אחווה, איך יכולנו לחגוג את החגים שלנו כשאנו מתארחים זה אצל זה. אולי עשית את זה באופן בלתי מודע אך העטים האלה הם בסך הכל סמל ומשל לאדמות המריבה.
      אכן, באופן לא מודע, אבל אפשר לראות בזה סמל לארץ המריבה, לא כך הרגשתי. הוא יכול היה באותה מידה להיות קבצן יהודי מפגר. אני מאלה שמנסה כמיטב יכולתי לדמיין, להכיר ולהתקרב אל שכני, אני גרה בשכונה משותפת
        20/6/18 21:20:
      השאלה איך להתנהג אליהם , אל חברינו (או לא חברינו ) המוסלמים רלוונטית עכשיו יותר מתמיד היתה איזו שנה שבה חג ראש השנה שלנו הצטלב עם איזה חג שלהם, ואני חשבתי כמה חבל שאין שלום ואין אחווה, איך יכולנו לחגוג את החגים שלנו כשאנו מתארחים זה אצל זה. אולי עשית את זה באופן בלתי מודע אך העטים האלה הם בסך הכל סמל ומשל לאדמות המריבה.
        17/6/18 00:06:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-06-16 22:17:12

      עוד לא צפיתי. קראתי את התאורים שלך והצלחתי לראות בעיניי ממש הכל. מציאות היא לא תמיד מציאה...
      כן, זה נכון, מציאות היא לא מציאה אבל היא לא אחת הסופר הטוב ביותר!

       

      עוד לא צפיתי. קראתי את התאורים שלך והצלחתי לראות בעיניי ממש הכל. מציאות היא לא תמיד מציאה...
        16/6/18 14:29:

      צטט: גליה ק 2018-06-16 12:14:14

      נראה לי שיש כאן כמה משלים. משל אחד של האח והאחות מסמל שני פנים של אותו אדם, בעל החמלה הסולח והשופטת לפי החוק והמציאות. לא ראיתי את הסרט, אבל נראה לי לפי הכתוב שגם כאן יש סוג של אלימות, של גניבה ושל התלבטות בתגובה.
      תודה, יפה כתבת, אח ואחות הם כמעט תמיד, מעצם היותם יוצאי אותן חלציים, ריבוי הפנים של אדם אחד. ונכון, גם בסרט הזה יש אלימות, גניבת דעת, הסחה, והתלבטות על תגובה

       

        16/6/18 14:26:

      צטט: ארנה א 2018-06-16 11:26:01

      לא ידעתי אם לחייך או לסגור את הדלת על בריח ולהשתיק את הפעמון....שלא יפריעו לסרט.
      זהו, שלא תמיד אפשר להשתיק את הפעמון

       

        16/6/18 12:14:
      נראה לי שיש כאן כמה משלים. משל אחד של האח והאחות מסמל שני פנים של אותו אדם, בעל החמלה הסולח והשופטת לפי החוק והמציאות. לא ראיתי את הסרט, אבל נראה לי לפי הכתוב שגם כאן יש סוג של אלימות, של גניבה ושל התלבטות בתגובה.
        16/6/18 11:26:
      לא ידעתי אם לחייך או לסגור את הדלת על בריח ולהשתיק את הפעמון....שלא יפריעו לסרט.
        16/6/18 10:53:

      צטט: Zvi Hartman 2018-06-16 08:27:45

      לשרה נתניהו יש תפקיד אחר לעטים. להרים אותם כלפי מנכ"ל משרד ראש הממשלה
      העיקר, להרים! מגניב

       

        16/6/18 10:52:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-06-15 23:20:55

      תודה
      רק טוב

       

        16/6/18 08:27:
      לשרה נתניהו יש תפקיד אחר לעטים. להרים אותם כלפי מנכ"ל משרד ראש הממשלה
      תודה
        15/6/18 14:19:

      צטט: רונית אברהם 2018-06-15 12:36:52

      אני אוהבת לקרוא אותך, תמיד מעוררת מחשבה.

      המפגר, כמוהו כבעל חיים, חוזר למקום בו נותנים לו קצת יחס (טוב...)

      וכמו אצל בעל חיים, האינסטינקטים גוברים. 

      עצוב, כי אצל כולנו האינסטינקטים קודמים לתרבות ולחינוך, שלא כולם זוכים לקבל. 

      עניין של מזל. 

      תודה רבה, רונית, שבת שלום

       

        15/6/18 12:36:

      אני אוהבת לקרוא אותך, תמיד מעוררת מחשבה.

      המפגר, כמוהו כבעל חיים, חוזר למקום בו נותנים לו קצת יחס (טוב...)

      וכמו אצל בעל חיים, האינסטינקטים גוברים. 

      עצוב, כי אצל כולנו האינסטינקטים קודמים לתרבות ולחינוך, שלא כולם זוכים לקבל. 

      עניין של מזל. 

        14/6/18 17:20:

      צטט: עמנב 2018-06-14 13:10:17

      יפמ כתבת, באבא יאגה. בעשרים השנה האחרונות, גם מקבצי הנדבות בהודו, ולא רק ילדים, מבקשים "פן" - עט. בביקורנו במקדש הג'איני בנרקפור, גם אחד השומרים (!) ביקש מאתנו עט. סופ"ש נעים, עמוס.
      כן, הייתי שם, לא רק בהודו, בעוד מקומות, אבל הוא לא בקש, הוא לצערי, סחב

       

        14/6/18 17:18:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-06-14 13:04:08

      ראיתי את הסרט, ראיתי עד כמה אנחהו שבירים באוקיאנוס מוסלמי קנאי ובלתי צפוי. מצדד בשאיפה הלאומית שלנו לשלום, לשקט. אישית אני יכול ללחוץ יד גם לאויב כדי לתת מקום למשהו חדש - אבל תמיד עם עיין אחת פקוחה.. אין אמונה בגויים.

      אם אתה קורא מה שאני כותבת פה לא אחת, גם אני מושיטה יד לשלום, הסרט אגב, היה חלק מהתרחשות הסיפור

       

        14/6/18 17:17:

      צטט: bonbonyetta 2018-06-14 12:02:01

      *

       

      העציב אותי הסיפור הזה. מכמה סיבות.

      מעציב גם אותי מאד ועל העצב מכסה הכעס

       

        14/6/18 13:10:
      יפמ כתבת, באבא יאגה. בעשרים השנה האחרונות, גם מקבצי הנדבות בהודו, ולא רק ילדים, מבקשים "פן" - עט. בביקורנו במקדש הג'איני בנרקפור, גם אחד השומרים (!) ביקש מאתנו עט. סופ"ש נעים, עמוס.

      ראיתי את הסרט, ראיתי עד כמה אנחהו שבירים באוקיאנוס מוסלמי קנאי ובלתי צפוי. מצדד בשאיפה הלאומית שלנו לשלום, לשקט. אישית אני יכול ללחוץ יד גם לאויב כדי לתת מקום למשהו חדש - אבל תמיד עם עיין אחת פקוחה.. אין אמונה בגויים.

        14/6/18 12:02:

      *

       

      העציב אותי הסיפור הזה. מכמה סיבות.

        14/6/18 11:29:

      צטט: ד. צמרת 2018-06-14 08:55:07

      צטט: באבא יאגה 2018-06-13 23:03:08

      צטט: ד. צמרת 2018-06-13 20:46:18

      נ.ב. את הכוכב אעניק לאחר שאצפה בסדרה.
      תודה מראש, העיקר התגובה

       

      ראיתי את הסרט, הפכו דרמה לפרסומת אישית, היחיד שיצא גדול הוא הגנרל טאנטאווי שבלי פירוטכניקה וזיקוקים חילץ את הנצורים. באמת חבל על הזמן שהוקדש לראיונות חוזרים ונשנים עם האישים.

      אני איני ממליץ על הסרט.

      טוב, דודיק,  תארתי את המתח שבו הייתי שרויה כשצפיתי בו, גם בפעם השניה.

       

        14/6/18 08:55:

      צטט: באבא יאגה 2018-06-13 23:03:08

      צטט: ד. צמרת 2018-06-13 20:46:18

      נ.ב. את הכוכב אעניק לאחר שאצפה בסדרה.
      תודה מראש, העיקר התגובה

       

      ראיתי את הסרט, הפכו דרמה לפרסומת אישית, היחיד שיצא גדול הוא הגנרל טאנטאווי שבלי פירוטכניקה וזיקוקים חילץ את הנצורים. באמת חבל על הזמן שהוקדש לראיונות חוזרים ונשנים עם האישים.

      אני איני ממליץ על הסרט.

        13/6/18 23:04:

      צטט: תום1203 2018-06-13 22:49:03

      סיפור מעניין, ולתחושתי, קצת כואב, משני הצדדים. אבל, וכאן לדעתי בא משהו קצת מפתיע אולי, אם תרצי, אוכל לספק לך אספקה, מלאי של עטים, לפחות לכמה ביקורים כאלה... גם אני (עדיין) לא צפיתי בסדרה כי ... משחזרתי הערב הביתה התעסקתי בלכתוב משהו נחמד שקרה לי היום...
      מלאי של עטים, זה תמיד טוב, גם "הוא" ישמח! שמחה שקרה לך משהו נחמד

       

        13/6/18 23:03:

      צטט: ד. צמרת 2018-06-13 20:46:18

      נ.ב. את הכוכב אעניק לאחר שאצפה בסדרה.
      תודה מראש, העיקר התגובה

       

        13/6/18 23:02:

      צטט: ד. צמרת 2018-06-13 20:38:42

      ככה גם אולמרט התחיל את אוסף העטים שלו. היה מגיע לבקר את שגריר איטליה/בלגיה משחק קצת עם העט מחייך ומקבל את העט. וואללה בפעם הבאה תעניקי לו תריסר עטים שונות כדי שיתחיל את האוסף. אחלה סיפור אם כי אני ציפיתי שאדון אחמדוביץ יכתוב לך סיפור או אפילו סדרת סיפורים. נ.ב לא צפיתי בסדרה, תודה על ההמלצה.
      ואללה, אז יש לו עתיד לזהמגניב
        13/6/18 22:49:
      סיפור מעניין, ולתחושתי, קצת כואב, משני הצדדים. אבל, וכאן לדעתי בא משהו קצת מפתיע אולי, אם תרצי, אוכל לספק לך אספקה, מלאי של עטים, לפחות לכמה ביקורים כאלה... גם אני (עדיין) לא צפיתי בסדרה כי ... משחזרתי הערב הביתה התעסקתי בלכתוב משהו נחמד שקרה לי היום...
        13/6/18 20:46:
      נ.ב. את הכוכב אעניק לאחר שאצפה בסדרה.
        13/6/18 20:38:
      ככה גם אולמרט התחיל את אוסף העטים שלו. היה מגיע לבקר את שגריר איטליה/בלגיה משחק קצת עם העט מחייך ומקבל את העט. וואללה בפעם הבאה תעניקי לו תריסר עטים שונות כדי שיתחיל את האוסף. אחלה סיפור אם כי אני ציפיתי שאדון אחמדוביץ יכתוב לך סיפור או אפילו סדרת סיפורים. נ.ב לא צפיתי בסדרה, תודה על ההמלצה.
        13/6/18 19:32:

      צטט: דוקטורלאה 2018-06-13 18:55:34

      באשר ל״אורח״ הפוקד את מקום העבודה שלכם, הוא טיפוס מוכר. במקרה שלך מדובר כנראה בערבי, אבל זה אופייני גם לבני עמים אחרים. מנסיון חיי ראיתי כי ישנם אנשים המתפקדים הייטב כאשר פוקד אותם אורח כזה. דוגמא פרטית: אמי ז״ל. היא ידעה מה עושים ואיך מתנהגים וכמעט תמיד הצליחה. אני , לעומתה, מאד לא מוצלחת בנושא זה, אינני יכולה לתפקד כפי שצריך.
      אכן, זו יכולת מיוחדת תפקד בסיטואציה כמו זו, גם אני לא יודעת

       

        13/6/18 19:31:

      צטט: דוקטורלאה 2018-06-13 18:44:54

      סרט מיוחד במינו, למרות שאנו יודעים מראש את פרטי העלילה. תודה על אפשרות הצפייה, אני נהניתי.

      כמו בטרגדיה היוונית, שהסוף ידוע

       

        13/6/18 18:55:
      באשר ל״אורח״ הפוקד את מקום העבודה שלכם, הוא טיפוס מוכר. במקרה שלך מדובר כנראה בערבי, אבל זה אופייני גם לבני עמים אחרים. מנסיון חיי ראיתי כי ישנם אנשים המתפקדים הייטב כאשר פוקד אותם אורח כזה. דוגמא פרטית: אמי ז״ל. היא ידעה מה עושים ואיך מתנהגים וכמעט תמיד הצליחה. אני , לעומתה, מאד לא מוצלחת בנושא זה, אינני יכולה לתפקד כפי שצריך.
        13/6/18 18:44:

      סרט מיוחד במינו, למרות שאנו יודעים מראש את פרטי העלילה. תודה על אפשרות הצפייה, אני נהניתי.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין