כותרות TheMarker >
    ';

    מ-קלקלה ל-כלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה

    מי ומה צריכים להשתנות בשיטה הכלכלית-חברתית, כדי שנתוני המאקרו הטובים של המשק, יורגשו בכל בית בישראל?
    איך יוצרים שיטה כלכלית שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה?
    מדוע ישראל הפכה לאחת המדינות היקרות בעולם?ואיך הגענו לצמרת העולמית בפערים החברתיים והכלכליים?

    מהפכות לא יעזרו. להיפך - הן מסוכנות.
    גם המחאה החברתית לא תושיע אותנו.
    ערבות הדדית בינינו וסולידריות חברתית הן צו השעה
    ותתפלאו - הן גם משתלמות מבחינה כלכלית.

    0

    החיים הטובים (?) ממונדיאל למונדיאל

    0 תגובות   יום רביעי, 13/6/18, 14:28

    מה מקלקל לי את ההנאות הקטנות בחיים, ולמה? 

     

    זמנים טובים, לא? הנה הגיע המונדיאל שיספק לנו חודש של הנאה צרופה, פיצוחים, בירות וחברים. טראמפ ונתניהו אחוקים, את הקנסות ממצלמות המהירות המשטרתיות לא צריכים לשלם, ואפילו הקיץ לא מהביל וגשם יורד ביוני. אהה, החיים הטובים. רק שלא ייגמר.

    אבל יש לנו בכל זאת איזו בעיה, שמסרבת להיעלם ומסרבת לאפשר לנו להיסחף בזרמי החיים. אנחנו לא נמצאים בדרגות דומם, צומח, חי, שהן הצורות הקודמות של ההתפתחות שלנו, אלא מתקיימת בנו דרגת התפתחות נוספת עליהן, והיא זאת שמקלקלת כל הקיום שלנו. לכאורה זה בולט במיוחד אצל הצעירים של היום, אלו המכונים מילניאלס, אבל ברמה סמויה יותר כולנו שואלים בשביל מה אנחנו קיימים, מהי המטרה שצריכה להיות לנו מכל צורות החיים שלנו?

     

    אם המטרות שלנו הן רק ליהנות בכל מצב ומצב, אז אנחנו נמצאים בדרגת חי. לא שאסור ליהנות, להיפך. אבל כל אחד מאיתנו מרגיש בפנים, באותם רגעים של בחינה עצמית, שלא משנה כמה המצב האובייקטיבי והחומרי טוב, בפנים נותרת בנו תחושת ריקנות וחוסר יכולת להישאר מאושרים ליותר מרגעים קסומים ונדירים.

     

    מה שמייחד את האדם, את דרגת  המְדבר מדרגת החי, זה הרצון וגם היכולת הפוטנציאלית ליהנות לא מהרגע הזה בלבד, אלא גם מהרגע הבא. לכן ראשו של האדם למעלה, כלומר למעלה מהמצב שהוא נמצא בו עכשיו. אדם הוא זה שבראש שלו, במחשבות, בחשבונות, בנטיות, בכל מה שיש לו למעלה מהבטן שלו, חושב על מחר. אם כל אחד מאיתנו היה יכול לנטרל את המחשבות והדאגות על המחר, מה טוב, היינו חיים כולנו טוב, ממונדיאל למונדיאל.

     

    דאגות טבעיות, חרדות ובעיות יש לכולנו, הן חלק מהחיים שלנו. אבל הדאגה על המחר מנקרת באדם. כאדם הוא פשוט רוצה לדעת, בכל מה ששייך להתפתחות שלו ושל העולם שהוא נמצא בו,  מה קרה בעבר, ומה קורה בהווה ויקרה עתיד, לאיזה פעולה, לאיזה תוצאה, לאיזה מטרה העולם קיים, ואנחנו כולנו צריכים לנוע לכיוון הזה.

    ויש כמובן גם דרך מפלט מהבירורים האלה, והיא להיסחף בזרמי החיים.

     

    לכן אנחנו משתדלים לדכא את כל מה שמעבר לחיים הרגילים והשגרתיים שלנו. איך? בסופו של דבר על ידי כל האמצעים והסחות הדעת למיניהם שחברה, המדינה, התאגידים, התקשורת, הסביבה המידית והמקיפה של כולנו, משתדלים ומשתדלים מאוד לספק לנו,  לכל אחד ואחד מאיתנו, ובכך להמתיק ולו במשהו את הספיקות והשאלות המכרסמות בנו, ומאיימות על הסדר החברתי והכלכלי הקיים.

     

    האדם זקוק להרגשה, אלא שהרגשת האושר תלויה פחות ופחות בקניינים חומריים, המקנים לו הרגשה סתמית. יש לנו צורך להרגיש את עצמנו מאושרים. אנו עוברים כביכול לעולם יותר וירטואלי, בו הרגשת החיסרון והרגשת המילוי הופכים לווירטואליים, אווריריים, קשורים יותר להרגשה מאשר לקניינים גשמיים. לַמה אנשים פונים לשימוש בסמים? כי הם רוצים הרגשה בצורה טהורה, גלויה. הרגשה שאינה מלובשת בחפץ כלשהו. אנו רוצה ליהנות, מחפשים תענוג, אבל שיהיה לפי החיסרון שמתעורר בנו. התוצאה היא שאנו מחפשים אחר תענוג שלא יכבה את החיסרון, אנו רוצים ליהנות לאורך זמן, בקביעות.

     

    האדם אינו רוצה ליהנות כמו שחתול או כלב נהנים משמש טובה, בטלה ובטן מלאה, כי הוא מצוי בשלב התפתחות מתקדם יותר של הרצון, בחיסרון גדול יותר. הוא רוצה ליהנות ולמלא את החיסרון שלו, שכל הזמן גדל מבפנים, והוא מושפע הרבה פחות מפרסומות וממאמצי שיווק אגרסיביים. אנו עדים לניסיונות רבים לבלבל את האדם באמצעות פרסום והשפעת הסביבה, מתוך שאיפה לדכא את החסרונות הגבוהים והמפותחים יותר שלו לאושר קבוע. המסרים שהאדם מקבל מהסביבה ומהפרסום הם שזה נורמטיבי לצרוך כמה שיותר, שעליו ליהנות מחוויית הקניות, שכך כולם נוהגים, שיבלה ויטייל כמו כולם, שיצפה בטלוויזיה 4K בסדרות, במונדיאל הבא עלינו לטובה, במה שכולם רואים.

     

    המטרה של המערכת הכלכלית הנוכחית ושל אלו שהיא נמצאת בשליטתם, היא לבלבל ולהוריד אותנו לחסרונות נמוכים יותר שהם מספקים לנו, ורוצים שנשאר בהם. אבל זה מצב שהופך לבלתי אפשרי, כיוון שהחיסרון שבנו גדל מבפנים כל הזמן, הרגישות שלנו לפרסום הולכת וקטנה, הרבה יותר קשה לשנות או לעכב אותו מלהתפתח מבחינה איכותית.

     

     בין אם נכחיש זאת או לא, הגענו לשלב כזה בו כל תוכנת הניהול של מציאות חיינו חייבת להיות ברורה לנו, וכשאנחנו מתפתחים אנחנו מתחילים לשאול יותר מה קורה, איפה התוכנה הזאת, איפה הפעולות האלו שעוברות עלינו, האם אנחנו יכולים להשתתף בהם, לשנות את גורלנו? אם לא לעתיד, אם לא למטרה הסופית, אז לפחות למה שנמצא כאן לפנינו. מדוע נתנו לנו רצונות כאלה, חסרונות שמהם אנחנו שואלים למה ובשביל מה? החתול והכלב שחיים לידי לא שואלים על זה. אצלם השאלות רק לעת עתה, להיום, איך הם יאכלו ואיפה הם יִשנו. אם מהבחינה הזו הכל בסדר, אז אין יותר דאגות הקשורות לגוף.

     

    אבל אני, אני לא חושב דווקא על שאלות כאלה. אני שואל על שאלות שהן למעלה מהגוף, כאילו משהו נמצא בי שלא שייך אליו. כאילו הגוף טיפל בעצמו בהצלחה. האוכל, המשפחה, יצר המין, הפרנסה, הכבוד העצמי, השאיפה לרכוש השכלה ולהתקדם, אפילו הצפייה במונדיאל הבא עלינו לטובה, את כל אלו הוא קיבל. בסדר. ועכשיו הוא הולך לסיים את כל ההתפתחות שלו. כמו פרי שהיה בשל ומתחיל להרקיב.

     

    אבל יש לי שאלות יותר גבוהות,  וכאן אני נמצא באמת בחוסר אונים, כי אין לי כלים לחקור את השאלות האלה, לחקור את התשובות עליהן, לדעת בדיוק לאיזה כיוון ללכת, מה קורה.

     

    דבר אחד ברור לי. אני לא מוכן להסתפק בחיים טובים מבחינה חומרית, חיים ממונדיאל למונדיאל. אני רוצה תשובות לשאלות שמפריעות לי להיות מאושר ולהישאר מאושר.

     

    תודה שקראתם,

    רונן אביגדור

     

          

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ישראלזיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין