זו מחשבה שמכאיבה לי מזה שבוע ימים. בלילות מופיעה בחלום מול עיני אישה שמתיישבת על תינוקת ישנה ואני מתעורר עם זיעה קרה על גופי, למרות המזגן בחדר השינה. אני מתקשה להשלים עם המחשבה. כיצד מערכת המשפט הישראלית תתמודד עם מפלצת כזו. גם אם היה עונש מוות בישראל, ועונש מוות - בעיני - הוא מפלצת משפטית, לא היה עושה משפט עם "אישה מפלצת" שכזו. אין אפשרות משפטית בדמוקרטיה שיכולה לעשות משפט לאישה כזו. כי צדק הוא לא משהו שהמשפט, לא רק בישראל אלא בעולם כולו, יכול לעשות לעבריינים. בטח לא לעבריינים שהם לא בני אנוש אלא מפלצות. ואני לא מעז להגיד מילה על המחשבה על הוריה של התינוקת האומללה, שמפלצת התיישבה עליה בשנתה בגן ילדים.

זו מחשבה שאינה נותנת מנוח לא בגלל עצם המעשה. זו מחשבה שטורדת כל אדם כשהוא חושב על הטיעונים של עורכי הדין, שיגנו על המפלצת בבית המשפט. זאת ועוד: נניח שהיה עונש מוות בישראל, האם הוצאתה להורג של המפלצת הייתה עושה צדק עם המפלצת. אין עונש שיכול להיות מתאים למעשה מפלצתי שכזה. ותחשבו רק לשנייה, כי אי-אפשר לחשוב על זה יותר משנייה, מה הייתם חושבים על עורך דין שהיה טוען בפני בית המשפט, שישיבתה של המפלצת על התינוקת הישנה, אינה יכולה להוכיח - מבחינת דיני הראיות בישראל - שהיה ל"גננת" כוונה לרצוח את הילדה. וכבר ישנם אהבלים שמתנסחים בתקשורת, שהמעשה הוא לכל היותר "הריגה".

אני אוהב לקרוא כרוניקה בעיתונות, ואני קורה בכמה שפות. וממרום גילי, אני יכול להבטיחכם שמעולם לא קראתי על מעשה כזה, כפי שעשתה אותה אישה, באותו גן, שתודה לאל השלטון בישראל סגר אותו.

את הזוועה הזו אין אפשרות לבן אדם למצוא לה תירוץ. אין אפשרות להבין מוח אנושי מעוות עד כדי כך. אין עונש בשום ספר חוקים, בשום מדינה - שיתאים למעשה המפלצתי. גם לא במדינה כמו ישראל ששוחה מזה עשור בביצה של ריקבון מוסרי.