כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    ארכיון

    0

    ירושה

    34 תגובות   יום חמישי, 14/6/18, 21:06

    ''

    ירושה

     

    קראתי את "עט - סיפור קצר" של אלאונורה זיו (באבא יאגה), ופיסקה ספציפית מסוימת * גרמה ללבי להתחמץ בקרבי: אם בשל ה"ירושה" עליה מדברים כאן, שעוברת מאחד ההורים לילדים כרגישות וחמלה לחסרי ישע למיניהם, אם בשל אי הנוחות ממנה (מקללת בשקט), או בשל ההתיחסות הכללית אליה אם של המספרת ובכלל של רוב החברה וגם הרשויות. 
    * "אח שלי הרגיל אותו, הוא בא לסטודיו, מצלצל, פותחים לו, אם חם הוא שותה מים, אם קר, אחי מכין לו קפה. אחי אוסף כאלה, חתולים בעיקר, אבל גם מסכנים, הוא הטוב, בירושה בא לו מאמא שלנו, אני מקללת בשקט. לא יודעת ממי זה בא לי בירושה." 
    זה היחס בדרך כלל לשקופים בחברה בימנו, חסרי הישע, דרי הרחוב, אם זה חסר בית או חתול רחוב, ככה מתייחסים ורואים אותם, כלומר לא רואים, שקופים.

    ה"ירושה" הזו גרמה אצלי מהיוולדי אי נוחות גדולה בלשון המעטה להורי, והרבה מעבר לזה גם לי אישית. נהגתי קבוע ללטף או להושיט יד אם רק ניתן לי לכל מה שזז, אם שרטו או ניסו להפחיד, זה לא עזר במיוחד. ובימים של אז ההתמודדות עם מחלות, זיהומים, וכלבת היו רציניים וקשים יותר, כך שגרמתי לאימי להרבה לילות ללא שינה ודאגות. 
    כדי לא להעציבה נהגתי ללטף חתולים בסתר, ואם נשרטתי הייתי מנסה להסתיר, מה שכמובן לא הלך.
    העגלונים עם העגלות והחמורים/סוסים (אז היה נהוג מאד) ידעו לא להרביץ חזק עם השוט מול "הבית ההוא" כי הייתי פורצת בצרחות וקללות ואפילו הייתי ילדה קטנה וזערורית לא יכולתי ולא הייתי מוכנה לשאת זאת.

    הייתי שומעת את הורי לעיתים תכופות מתווכחים ביניהם "מאיפה הילדה הביאה את זה?", כשכל אחד טוען שזה "לא ממנו", והיות ולא ספגתי זאת מחינוך כי רק ניסו לרסן אותי, הוחלט פה אחד שזה אצלי בצורה עצמונית "בדיסק המקומי עצמו".

    בבגרותי גרמה לי עצמי "ירושה" זו צער גדול לעיתים תכופות, כשהרגישות גרמה לי התחכות מיותרת עם ילדים אחרים, והבנתי מהר ויפה שלא קל להיות, לחיות, ולהרגיש ולחשוב ככה, עדיף היה לי להיות כמו "X" השכנה שכל מה שעניין אותה זה איפור ובגדים וקישקושים למינהם. 
    כשקבלתי על כך לאמא החכמה שלי, היא קטעה אותי ואת הלך הרוח הזה במשפט אחד כסכין חדה, ושאלה אותי  :
    "היית רוצה להיות כמו "X"?  שאלה
    לא, עניתי ביבושת
    יופי, אז אין בעיה, כי אם את רוצה להיות אחרת את יכולה.

    ככל שאדם מתבגר, הוא לומד להכיר את עצמו, להשלים עם מי ומה שהוא, וכל אחד מתבגר שונה ומפתח רגישויות אישיות שלו. ברי מזל מודעים למי ומה הם, או מגיעים לזה יחסית בשלב מוקדם של חייהם, ויש מי שמתעוררים מאוחר יחסית בחייהם, בשל טראומה או סתם מקרה, וסופקים כפיהם כיצד נהגו כך ולא אחרת, איך לא שמו לב וכד'. 

    ה"ירושה" הזו לא קל לשאתה בלשון המעטה, פעילים ואוהבי בעלי חיים רבים משלמים מחיר יקר מאד בגינה, מחיר שהציבור כלל אינו מודע לו. לא מדובר רק על השקעת משאבים אישיים בפעילות שקורית לכל כך הרבה מהם, אלא בעיקר בעומס נפשי, מחשבתי, רגשי, בשל התמודדות ושחיקה עם מקרים ופעילויות שונות בנושא.

    כל שנותר זה לקוות שבעלי "ירושה" כזו יהיו חזקים לשאתה ויוכלו ויהיו מסוגלים, מכל הבחינות, תמיד, לפעול ולעזור לחסרי ישע, לבעלי חיים, ולא להיזדקק, ממילא, אחרת כנראה אינם יכולים. 
    מאחלת זאת לכל אחד ואחד מחברי למאבק למען בעלי חיים, לכל מי שפועל למענם בדרך זו או אחרת.

    ''

    ''

    ''


    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/7/18 21:34:

      צטט: HagitFriedlander 2018-07-02 11:06:32

      פוסט מרגש...צילומים שמביעים יותר מכל מילה...כמה עוולות...כשמוצא חן אז שמחים לנכס את ה"ירושה" לעצמם ואם לא אז זורקים על האחר...כמה עצוב

      ----------------------------------

      כן, עצוב כל כך כשזה נוגע לחסרי ישע, ולאנשים שלא קולטים מה הם עושים ומעוללים.

        2/7/18 11:06:
      פוסט מרגש...צילומים שמביעים יותר מכל מילה...כמה עוולות...כשמוצא חן אז שמחים לנכס את ה"ירושה" לעצמם ואם לא אז זורקים על האחר...כמה עצוב
        22/6/18 10:15:

      צטט: esty.d 2018-06-22 00:27:13

      כל טקסט שאנחנו נחשפים אליו לוקח אותנו אל הפרשנות הפרטית שלנו ונוגע בנו דרך מי שאנחנו.
      אני חושבת שכל מה שיש בו אהבה - רצוי שיישמר ויגדל.
      אהבה היא רגש שהוא כמו זרעים קטנים, שכל אחד בוחר לו את החלקה בה ייזרעו, על פי מהותו. כך שבעניין התורשה - אני מניחה שיש בנו הרבה ממנה, אך ישנה גם מהות מקורית, טביעת אצבע ייחודית, שאתה אנו מגיעים לעולם ולא נוכל להיות אחרת ממנה, אלא אם נחיה כל חיינו בשקר (שזה שווה לסבל).
      אני מאחלת לך שתמיד תהיי מי שאת ושתזרעי את זרעי אהבתך בכל מקום שלבך ייצא אליו.
      התמונות שהבאת ממש מרגשות אותי בעצמתן.

      Related image

      תודה אתי, גם התגובה שלך מגלה הבנה ורגישות רבות ומרגשת.

      תודה

        22/6/18 10:12:

      צטט: pianokara 2018-06-19 22:35:23

      יש כאלה שבוחרים להמשיך בדרכי ההורים, יש כאלה שבוחרים למרוד בדרכי ההורים, ויש כאלה שבוחרים בדרך שלהם. Be neither a conformist or a rebel, for they are really the same thing. Find your own path, and stay on it ― Paul A. Vixie

      ''

      כל כך נכון.

      תודה

      אל תלך נגד ואל תלך בעד מצא את הנתיב שלך, ששלך.

        22/6/18 10:10:

      צטט: רחלי בן-צור 2018-06-19 20:13:22

      זו "ירושה" טובה ללא צל של ספק.

      ''

      טוב ופחות טוב הם יחסיים.  תודה רחלי

        22/6/18 10:08:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד אישי 2018-06-18 15:46:33

      מהבנתי התנהגות חמלתית לאדם או לחייה הינה תוצאה של משהו מהעבר (לא תמיד ההורים אשמים).

      אבל אצלי זה היה קיים מגיל אפס, כלומר מהעבר בגלגול קודם? חשבתי על זה דווקא....

      גדלתי במשק חקלאי אז אצלי זה בדם לחבק חיות, גם כשאמרו לי להיזהר כי החמור מפתיע בבעיטות..

      משק חקלאי לרוב אינו במיוחד מתחשב בחיות אלא מנצל אותם, למרות שבמשק זה פחות חמור ותנאי חיים פחות גרועים מאשר בתעשייה בנושא.

      אגב, אצלי בדרך כלל בסופי שבוע יש 2 כלבים למשמורת. כף לי.

      אצלי הם גרים אתי, שני כלבים שאף אחד לא רצה שאימצתי, וזה הרבה יותר כיף מאחד.

      הנקישות והנחישות שלך למודעות סביבתית, הינה מסלול הרים קשה בחברה מחוספסת חסרת רחמי.

      צודק, זה אכן כך, סיזיפי לגמרי.

      תבורכי בהשתדלות. כאשר סגולה קיימת באדם אף דבר לא יכול לקחת אותה. רק תשמרי על הבריאות.     

       

      תודה רבה איש יקר, תודה

      ''

        22/6/18 10:02:

      צטט: remei 2018-06-17 18:53:44

      כמה רגישות צרובה בדיסק שלך בעוצמה גבוהה ומכאיבה

      ''

      כן, זו הירושה שלי.

      והיא לא באה מהחינוך בדיוק להיפך,

      ולא מהחברה סביב, גם ההיפך,

      ולא כתורשה בכלל.....

        22/6/18 10:00:

      צטט: רמיאב 2018-06-17 11:13:55

      פוסט מעניין המראה בעיות אישיות ביחס לאחרים, בני אדם או חיות אחרות. היחס האישי מתפתח ו/או מוגבל בהשפעת החינוך, אירועי החיים והשפעת הסביבה. לכל אחד אופי אחר, יש מי שתוחם ומגביל יחס לאחרים ויש מי שמשחרר רגשות לכל טובה או עוול ומגיב בהתאם. אם זאת תורשה או ירושה כל אחד רשאי להחליט...

      ''

      רמיאב יקר,

      התורשה היא היא הירושה.

      יש מקרים בהם הירושה אינה מגיעה מהתורשה,

      גם לא כתמוצאה מחינוך,

      ולא מהחברה סביב....

      לזה למעלה דרכים משלו וגם סיבות כנראה....

        22/6/18 09:11:

      צטט: אמיר ניצן 2018-06-17 08:42:37

      ושוב כל הכבוד לך

      ''

      תודה, אבל יש הרבה מאד פעילים שעושים גם יותר ממני במאסה גדולה יותר. 

      כל מי שרוצה ליטול חלק במאבק למען בעלי חיים, ולעשות אפילו בזעיר אנפין, כמה שיכול זה מבורך, שיפנה אלי ואמצא לו בדיוק את המשהו המתאים לעשותו. למענם.

       

        22/6/18 00:27:

      כל טקסט שאנחנו נחשפים אליו לוקח אותנו אל הפרשנות הפרטית שלנו ונוגע בנו דרך מי שאנחנו.
      אני חושבת שכל מה שיש בו אהבה - רצוי שיישמר ויגדל.
      אהבה היא רגש שהוא כמו זרעים קטנים, שכל אחד בוחר לו את החלקה בה ייזרעו, על פי מהותו. כך שבעניין התורשה - אני מניחה שיש בנו הרבה ממנה, אך ישנה גם מהות מקורית, טביעת אצבע ייחודית, שאתה אנו מגיעים לעולם ולא נוכל להיות אחרת ממנה, אלא אם נחיה כל חיינו בשקר (שזה שווה לסבל).
      אני מאחלת לך שתמיד תהיי מי שאת ושתזרעי את זרעי אהבתך בכל מקום שלבך ייצא אליו.
      התמונות שהבאת ממש מרגשות אותי בעצמתן.

        21/6/18 20:39:

      צטט: א ח א ב 2018-06-16 22:52:33

      " אם את רוצה להיות אחרת את יכולה"! זו לא נזיפה. זה משהו שצריך לשאת תמיד. להיות אחר ולהשתפר...

      Image result for different

      להשתפר זה יחסית להמון פרמטרים, להיות אחרת לאו דווקא בהכרח להשתפר, פשוט להיות אחר.

        21/6/18 14:13:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-06-16 20:09:25

      אכן נושא מורכב. מסכימה עם קלועת צמה כמו גם עם ~>

      Image result for ‫פרפור עקוד‬‎

      את בהחלט יכולה להגיב גם אם אינך מסכימה אתי לחתולין, או עם מגיבים אחרים, גם זה אפשרי, תמיד תתקבלי כאן ברצון ובשמחה חברה.

       

        21/6/18 14:09:

      צטט: קלועת צמה 2018-06-16 13:53:10

      לא מזמן שמעתי הרצאה מרתקת בנושא האהבה במקורות. בין היתר הוזכרה האימרה הידועה של הלל הזקן: "את השנוא עליך אל תעשה לחברך". לנהוג כך זו האנושיות בהתגלמותה. "ואהבת לרעך כמוך", כדברי רבי עקיבא, זה כבר אלוהי. ולוואי ונצליח כולנו לנהוג לפחות לפי סרגל המוסר האנושי, בלי קשר אם הוא הועבר בירושה או שצמח בתוכנו.

      ''

      אמן

        21/6/18 14:07:

      צטט: ~> 2018-06-16 10:58:58

      מורכב, מאתגר יש דברים שנרצה שלא יהיו בנו ולא נעביר לילדינו יש דברים שנתגאה בהם לא בהכרח נצליח להכחיד ו/או להוביל בחיינו בסנכרון.

      ''

      לא תמיד הדברים נתונים בידנו ולהחלטתנו. 

      האדם כמו שאומר הפתגם מתכנן תוכניות והאלוהים צוחק.

        19/6/18 22:35:
      יש כאלה שבוחרים להמשיך בדרכי ההורים, יש כאלה שבוחרים למרוד בדרכי ההורים, ויש כאלה שבוחרים בדרך שלהם. Be neither a conformist or a rebel, for they are really the same thing. Find your own path, and stay on it ― Paul A. Vixie
        19/6/18 20:28:

      צטט: עמנב 2018-06-16 09:14:19

      העלית סוגיה רצינית וראויה. "הירושה" שלנו מהורינו, חלקה היא תורשה, וחלקה חינוך - הדוגמה האישית, שכל אחד מהורינו מציב בפנינו ואנו מאמצים. שבת שלום, עמוס.

      Image result for cartoon illustration of a angry mouse

      אכן סוגיה נרחבת ומעניינת. אלא שלפעמים קורים מקרים שהירושה מגיעה לא מההורים ולא מחינוך.

        19/6/18 20:13:
      זו "ירושה" טובה ללא צל של ספק.
        19/6/18 13:53:

      צטט: באבא יאגה 2018-06-15 14:46:09

      היי בונבון,
      תודה רבה.
      ברשותה של בונבונייטה, אסביר בקצרה את הקורות אותנו, בונבונייטה ואני, אתמול.
      הייתי ליד שולחן העבודה, כך שמיד עניתי לטלפון. קול נעים ולא מוכר שאל אם אני זו וזו, כן עניתי, ואז הקול מעבר לקו, שאל אם אני יכולה לנחש מי שם. לא נחשתי, זו היתה בונבונייטה, רק אלוהים יודע איך השיגה את מספר הטלפון שלי, אבל עובדה, שוחחנו.
      היה לי נעים לשמוע את קולה ואת דבריה. אחרי מספר התנצלויות שלה, לא ברור על מה, שאלה אותי החברה, אם אני יודעת מה העציב אותה בפוסט האחרון שלי.
      http://cafe.themarker.com/post/3432690/
      בניגוד לשאלה הקודמת, כאן, מיד ידעתי את התשובה, ואפילו איזו פסקה העציבה אותה.

      על השאר היא כותבת בפוסט הנוכחי.

      תודה חברה ולהשמע

      באבא יאגה

      Image result for ‫סיגלית‬‎

      הקטע הזה שהיה לנו באבא יאגה היה מדהים בעיני.

      עשיתי מאמצים למצוא אותך טלפונית כי לא רציתי להעלות את הדברים מחשש שאולי זה יפגע בך מבחינה כלשהיא, ואינני אוהבת לפגוע באנשים. בכל זאת היה חשוב לי להעלות את הדברים ואת הנקודות עליהן דיברתי.

      העובדה שניחשת עוד בטרם סיפרתי לך, בעיני כאמור מדהימה ומעידה על רגישות ואינטיליגנציה רגשית גבוהה מבחינתך שכן לא כל אחד מרגיש את הדברים בעוצמה בכלל.

      תודה, גם לי היה חוויה נחמדה כל כך לדבר אתך.

       

        18/6/18 21:17:

      צטט: דוקטורלאה 2018-06-15 12:33:17

      אמונה בהתנהגות הדור השני, דור הילדים, היא בדרך כלל שגוייה, במעט או בהרבה. הדור הזה מאמץ לעצמו התנהגות המתאימה לו. במקרים שההורים מרוצים מבחירת הדור השני, הרי החיים בבית טובים ונעימים. כמובן, שבמצב הפוך, כאשר ההורים יוצאים בכעס ובנזיפות נגד הדור הצעיר, שוררת בבית אווירת קרב קבועה. לא נעים לחיות בבית כזה, כי ההרגשה של הצעירים היא אי-קבלת התנהגותם ודחייתה בדרך לא נעימה. מה עושים? מקווים שההורים ישנו את התנהגותם. אני ראיתי וקראתי על דרך זו, ועל חיים נעימים יותר בבית.

      Image result for ‫כלב עם כנפיים‬‎

      הזוכים בירושה כזו אינם זוכים ליחס מגבה לא רק מההורים והמשפחה הקרובה, גם המחברה כולה ואפילו מרשויות החוק שאינן מגבות אותם. החיים שלהם אינם קלים בכלל.

      מהבנתי התנהגות חמלתית לאדם או לחייה הינה תוצאה של משהו מהעבר (לא תמיד ההורים אשמים).

      גדלתי במשק חקלאי אז אצלי זה בדם לחבק חיות, גם כשאמרו לי להיזהר כי החמור מפתיע בבעיטות.. אגב, אצלי בדרך כלל בסופי שבוע יש 2 כלבים למשמורת. כף לי.

      הנקישות והנחישות שלך למודעות סביבתית, הינה מסלול הרים קשה בחברה מחוספסת חסרת רחמי.

      תבורכי בהשתדלות. כאשר סגולה קיימת באדם אף דבר לא יכול לקחת אותה. רק תשמרי על הבריאות.     

        18/6/18 10:00:

      צטט: ~ ~ 2018-06-15 08:39:47

      מרגש

       

      תודה. מקווה שלא רק מרגש, גם יתחיל לגרום לאנשים לחשוב קצת אחרת, ולהרגיש קצת יותר.

      למי שלא מכיר את הספר "חתול רחוב ושמו בוב" מומלץ מאד, זה עושה חיוך ללב.

      Image result for ‫חתול רחוב‬‎

        17/6/18 20:35:

      צטט: * חיוש * 2018-06-14 22:02:29

       

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      אני שמחה שסוף סוף אני בין המגיבים הראשונים אצלך

      קראתי אותך ואני מכירה את ליבך הגדול, הרגישות האין סופית 

      ולי נותר רק לכתוב שמבורך כל אדם שיש בו מאותה ירושה

      מלאה ברגישות אין סופית לכל אדם וחיה שנשמה באפה, אותה ראייה את מצוקת האחר

      ( אדם, בעל חיים) והושטת יד אפילו במעשה קטנטן

      כמו שנאמר - המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים.

      ותודה ענקית שבזכות הפוסט הזה אני גאה שיש בי מהירושה הזו

      והורשתי ממנה גם לילדיי

      ''

      תודה חברה יקרה,

      שהיית סוף סוף ראשונה,

      מצ"ב משהו טעים לך לכבוד המאורע,

      ואמן שיהיה מבורך בידי שמיים, הוא זקוק לזה, מפני שלא קל לחיות עם "ירושה" כזו.

      Image result for ‫גלידה‬‎

        17/6/18 18:53:
      כמה רגישות צרובה בדיסק שלך בעוצמה גבוהה ומכאיבה
        17/6/18 11:13:
      פוסט מעניין המראה בעיות אישיות ביחס לאחרים, בני אדם או חיות אחרות. היחס האישי מתפתח ו/או מוגבל בהשפעת החינוך, אירועי החיים והשפעת הסביבה. לכל אחד אופי אחר, יש מי שתוחם ומגביל יחס לאחרים ויש מי שמשחרר רגשות לכל טובה או עוול ומגיב בהתאם. אם זאת תורשה או ירושה כל אחד רשאי להחליט...
        17/6/18 08:42:
      ושוב כל הכבוד לך
        16/6/18 22:52:
      " אם את רוצה להיות אחרת את יכולה"! זו לא נזיפה. זה משהו שצריך לשאת תמיד. להיות אחר ולהשתפר...
      אכן נושא מורכב. מסכימה עם קלועת צמה כמו גם עם ~>
        16/6/18 13:53:
      לא מזמן שמעתי הרצאה מרתקת בנושא האהבה במקורות. בין היתר הוזכרה האימרה הידועה של הלל הזקן: "את השנוא עליך אל תעשה לחברך". לנהוג כך זו האנושיות בהתגלמותה. "ואהבת לרעך כמוך", כדברי רבי עקיבא, זה כבר אלוהי. ולוואי ונצליח כולנו לנהוג לפחות לפי סרגל המוסר האנושי, בלי קשר אם הוא הועבר בירושה או שצמח בתוכנו.
        16/6/18 10:58:
      מורכב, מאתגר יש דברים שנרצה שלא יהיו בנו ולא נעביר לילדינו יש דברים שנתגאה בהם לא בהכרח נצליח להכחיד ו/או להוביל בחיינו בסנכרון.
        16/6/18 09:14:
      העלית סוגיה רצינית וראויה. "הירושה" שלנו מהורינו, חלקה היא תורשה, וחלקה חינוך - הדוגמה האישית, שכל אחד מהורינו מציב בפנינו ואנו מאמצים. שבת שלום, עמוס.
        15/6/18 14:46:

      היי בונבון,
      תודה רבה.
      ברשותה של בונבונייטה, אסביר בקצרה את הקורות אותנו, בונבונייטה ואני, אתמול.
      הייתי ליד שולחן העבודה, כך שמיד עניתי לטלפון. קול נעים ולא מוכר שאל אם אני זו וזו, כן עניתי, ואז הקול מעבר לקו, שאל אם אני יכולה לנחש מי שם. לא נחשתי, זו היתה בונבונייטה, רק אלוהים יודע איך השיגה את מספר הטלפון שלי, אבל עובדה, שוחחנו.
      היה לי נעים לשמוע את קולה ואת דבריה. אחרי מספר התנצלויות שלה, לא ברור על מה, שאלה אותי החברה, אם אני יודעת מה העציב אותה בפוסט האחרון שלי.
      http://cafe.themarker.com/post/3432690/
      בניגוד לשאלה הקודמת, כאן, מיד ידעתי את התשובה, ואפילו איזו פסקה העציבה אותה.

      על השאר היא כותבת בפוסט הנוכחי.

      תודה חברה ולהשמע

      באבא יאגה

        15/6/18 12:33:
      אמונה בהתנהגות הדור השני, דור הילדים, היא בדרך כלל שגוייה, במעט או בהרבה. הדור הזה מאמץ לעצמו התנהגות המתאימה לו. במקרים שההורים מרוצים מבחירת הדור השני, הרי החיים בבית טובים ונעימים. כמובן, שבמצב הפוך, כאשר ההורים יוצאים בכעס ובנזיפות נגד הדור הצעיר, שוררת בבית אווירת קרב קבועה. לא נעים לחיות בבית כזה, כי ההרגשה של הצעירים היא אי-קבלת התנהגותם ודחייתה בדרך לא נעימה. מה עושים? מקווים שההורים ישנו את התנהגותם. אני ראיתי וקראתי על דרך זו, ועל חיים נעימים יותר בבית.
        15/6/18 08:39:

      מרגש

        14/6/18 22:02:

       

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      אני שמחה שסוף סוף אני בין המגיבים הראשונים אצלך

      קראתי אותך ואני מכירה את ליבך הגדול, הרגישות האין סופית 

      ולי נותר רק לכתוב שמבורך כל אדם שיש בו מאותה ירושה

      מלאה ברגישות אין סופית לכל אדם וחיה שנשמה באפה, אותה ראייה את מצוקת האחר

      ( אדם, בעל חיים) והושטת יד אפילו במעשה קטנטן

      כמו שנאמר - המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו

      * כוכב אהבה והמון חיבוקים אוהבים.

      ותודה ענקית שבזכות הפוסט הזה אני גאה שיש בי מהירושה הזו

      והורשתי ממנה גם לילדיי