כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של יצחק שויגר

    0

    עפיפונים

    1 תגובות   יום שישי , 15/6/18, 08:10

     בבית הספר התיכון בחלם,  הייתה מסורת נפלאה  שבכל פעם שמגיע הקיץ יוצאים בוגרי המחזור שגמר את התיכון, לטיול שנתי. ואמנם גם בוגרי המחזור השנתי נשוא סיפורנו ועוד בטרם יצאה שנת הלימודים, התבשרו כי השנה באופן יוצא מן הכלל, היטיבה הנהלת בית הספר עם תלמידי השנתון המדובר בשל הצטיינותם היתרה והחליטה כי השנה יצא הטיול השנתי לוורשה עיר הבירה של פולניה ומחוז ומושא חפצם של כל צעירי חלם אשר מאסו בחיי הכפר המשעממים וחסרי הסיכוי. חלק ניכר מבוגרי בית הספר החליטו להשתמש במסווה הטיול השנתי ולערוק או אם אפשר לברוח מחלם ומיד עם הגיעם לוורשה החליטו פשוט לערוק ולברוח עד כמה שרגליהם תשאנה אותם ולהיעלם בעיר. בתוך כך נקבע מועד הטיול לוורשה באחד מימי הקיץ של אז. מקום הכינוס של צעירי בית הספר נקבע ליד גדר בית הספר אשר גבלה בחורש שצמח פראי ליד בית הספר. בשעה היעודה התחילו התלמידים להיאסף. חלקם באו עם ציוד אישי ליום אחד עם ממתקים שנתנה להם אימם וכיוצא באילו. וחלקם באו עם מזוודות וניכר עליהם שהחליטו לברוח מחלם אחת ולתמיד.  כולם הגיעו ואף המורים ומי לא בא? האוטובוסים, שהיו אמורים לקחת את הצעירים לטיול. שכן זאת הדרך היחידה לעזוב את חלם מפני  שהרכבת אינה מגיעה אליה.

    היכן האוטובוסים ? שאלו כולם. ואף המורים והמלווים של הטיול. לפתע התברר למטיילים כי איש לא הזמין את האוטובוסים.  מה הם חושבים עצמם מנהלי הבית הספר ? תמהו התלמידים. הם הרי הבטיחו שיהיה טיול וקבעו תאריך ומי היה צריך להזמין את הרכב? ברור שזאת האחריות שלהם. כך רטנו רבים. והנהלת בית הספר עמדה בשלה. נכון, הבטחנו טיול, וורשה מחכה לנו. אוטובוסים לא הבטחנו, מפני שאין לנו כסף לממן את הנסיעה שהיא מאוד יקרה וכיצד בכלל העלו התלמידים על דעתם שבית הספר הבלוי הזה שבקושי משלם שכר למוריו, יעניק לבוגריו טיול שנתי מפואר שכזה. על חשבון מי?

    האווירה התחילה להתלהט. המורים נסו על נפשם ובוגרי בית הספר נכנסו לתוך בניין בית הספר, עלו על הגג והודיעו לכל מי שרק רצה לשמוע. אנחנו נשארים  פה עד שייקחו אותנו לוורשה. לא אכפת לנו מי ישלם, מגיע לנו טיול . וזהו.

    הלילה ירד על חלם והתלמידים נשארו בבית הספר ונעלו את שעריו. המורים והמלווים ובני המשפחות הלכו כולם לביתם ואילו התלמידים המרומים נשארו על גג הבניין. לעת בוקר הופיע מנהל בית הספר ודיבר אליהם שיפנו את הבניין ויחזרו לביתם, תוך הצטדקות על הטעות ובקשת סליחה. כשהתקרב לבניין נענה במטר של פצצות מים מסריחות שהתלמידים הכינו מעיתונים ישנים ומים מעופשים שהיו במיכל על הגג. נוטף מים מעופשים [,נמלט המנהל על נפשו. וכך נהגו התלמידים לגבי כל מי שניסה להתקרב אליהם. עוד התברר, למגינת ליבם של המנהלים ובני המשפחות, שמיכל המים המעופשים הוא גדול מאוד וגם מלאי העיתונים הישנים אינו קטן וזה מבטיח קרב ארוך ונוטף מים עד שיתרצו. כל מיני יועצים הובאו על ידי הנהלת בית הספר לטובת שכנועם של התלמידים העקשנים . והם בשלהם. או טיול לוורשה או מים מעופשים על הראש. "אנחנו נישאר עד שנמות. לא רוצים לאכול לא לשתות ואל תביאו לנו שום דבר להחיות את נפשנו. רק באוטובוסים חשקה נפשנו ואם אפשר שיהיו עם מזוג אויר וכיבוד קל כיאות לבוגרים המצטיינים, שכל כך דאגתם לשבח אותנו וגם הבטחתם לנו טיול שנתי כל שנה. הבטחה  שלא קיימתם מעולם. וזאת ההזדמנות האחרונה שלנו לטיול שנתי." כך אמרו דוברי התלמידים שנבחרו על ידי עצמם בבחירות חשאיות ומידיות.

    איש לא הצליח לשכנע את המפגינים להפסיק לזרוק את פצצות המים המעופשים על כל מי שהתקרב. יועצים מיוחדים מהכוחות של העילית של הצבא של פולניה הוזעקו למקום, יחד עם פסיכולוגים משטרתיים ושם דבר לא הועיל. חלקם יעצו לזרוק עליהם פצצות מים מעופשים, וכך הובאו למקום טנקרים מלאי מי ביוב  ומאות שקיות נייר ואנשי המשטרה מילאו את השקיות במים המסריחים והתקרבו לבניין כדי לזרוק את השקיות על התלמידים. חלק מהשקיות לא הגיע למטרתו  ואף נשפך על השוטרים שהפכו בעצמם לפצצות סירחון נוטפות מים. עצה נוספת הייתה לשלוח באוויר יוני דואר ולקשור להם זנבות של נייר ולהבעירם. מתוך כוונה להבעיר את מלאי העיתונים שיש לתלמידים על הגג. גם שיטה זאת לא צלחה ובמקומה נדלקו ערימות העיתונים הישנים והשקיות שהובאו  למקום על ידי הכוחות המיוחדים וכאשר ניסו לכבות אותם עם המים מהטנקרים שבמקום  הריח של הביוב גרם להתעלפות של השוטרים והם נזקקו לאמצעי החייאה מיוחדים שהובאו למקום. שבעה ימים ושבעה לילות נמשך הדו שיח של פצצות הסירחון.

    למקום הובא יועץ מיוחד שיש לו עבר בניהול משא ומתן של פושעים וחוטפי ילדים. איש גבה קומה מזוקן עם פרצוף של פרנקנשטיין.  לאחר שעיין ובדק וראה ודיבר ושמע, הוא הלך לרכב שלו והוציא אלת בייסבול שקיבל מתנה מאביו המנוח שהיה שגריר ארצות הברית בוורשה וקיים רומן אסור עם פולניה שהייתה רקדנית בבית זונות פולני שהיה ליד השגרירות. הוא חבש את הכובע שקיבל יחד עם האלה והלך לכיוון הבניין. שום דבר לא עצר אותו. מטר פצצות המים המעופשים לא הזיזו לו אפילו שערה בשפם האימים שהיה לו. הוא עלה לגג פרץ את הדלת בבעיטה והתחיל לחבוט בתלמידים ללא הבחנה. תוך מספר דקות הוא שבר לכמה מהם את הרגלים והידיים והשאר נמלטו כל עוד נפשם בם. כוחות ההצלה עלו למקום והובילו את הנחבלים לבית החולים כדי לטפל בשבורי הגפים.

    "כך צריך עשות למפירי סדר," רטן. מי שרוצה ויש לו עוד כוחתת, שיפריח עפיפון.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/6/18 12:49:
      סיפור קצר מעולה, אממה האלגוריה לא כ"כ מתחברת לי. רפול פ'ם הזמין להם משאיות והם לא רצו לעלות ולנסוע לורשה. *רחל (שלי) יחימוביץ ראיינה אז את רפול ושאלה אותו:"רפול אבל יש גם ערבים טובים!" רפול ענה לה מיניה וביה:"נו, אז אותם נושיב בקבינה".

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יצחקשויגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין