כותרות TheMarker >
    ';

    על ימין ועל שמאל

    כל מה שמעניין אותי, מרגיז אותי ולפעמים גם מה שקרה לי

    על החיים ועל המוות

    1 תגובות   יום ראשון, 9/3/08, 14:02

    אני גר ברחוב מאיר נקר בשכונת ארמון הנציב בירושלים. זה הרחוב האחרון ביותר בשכונה, שבתיו נושקים ממש לשכונת ג'בל מוכבר, מעברו השני של הרחוב. במלים אחרות: הבית שלי, והשכונה כולה, רחוקים מרחק מאות מטרים בלבד, מביתו של המחבל שביצע את הטבח בישיבת "מרכז הרב". ביום ששי האחרון, ממש למחרת הטבח, עשיתי קניות בסופר השכונתי, שבו עובדים ערבים רבים, וכבר היה ידוע אז שהמחבל הגיע מהכפר הסמוך. כלומר, אלה היו השעה והמקום שבו הזעם על השכנים הערבים אמור היה להיות החזק ביותר. והנה, לא רק שאיש לא ניסה לפגוע פיזית במישהו מהם; אף אחד גם לא אמר כנגדם מילה רעה.

    אלה לא דברים מובנים מאליהם. אפשר להעלות על הדעת הרבה מקומות בעולם, שבהם טבח מהסוג שאירע ביום חמישי בערב, בוודאי כשהוא מצטרף לשורה כל-כך ארוכה של פיגועים, יכול היה לגרום להתפרצות רגשות ואלימות קשה. גם בישראל היו מקרים שבהם פיגוע גרר אחריו נסיונות פגיעה בערבים על-ידי אזרחים מן השורה, אם כי מדובר במקרים מעטים בלבד (בוודאי ביחס לכמות הפיגועים). הדברים נאמרים כדי להדגיש את השקר שיש בטענה, הנטענת לעתים גם על-ידי דוברים ישראלים מלאי שנאה עצמית, כאילו החברה הישראלית היא "גזענית" ו"שונאת ערבים". גם כשסקרים מוכיחים שישראלים רבים אינם רוצים ערבים בקרבת מגוריהם או במקום עבודתם, וסקרים כאלה בהחלט מצערים, העמדות האלה נובעות לא משנאת ערבים לשמה אלא מחשש, בגלל עוצמת הסכסוך והאיבה בין העמים.

    יותר מזה: מה שקרה בסופר השכונתי שלי ביום ששי - ליתר דיוק, מה שלא קרה - מוכיח שהישראלים רוצים שקט ושלווה, לא מחפשים עוד ועוד נקמות ומעגל נוסף של רצח, אלא שקט. בניגוד לקלישאות על כך ש"כולנו בני אדם, שרוצים שקט ושלווה", יש בכל זאת הבדל עמוק בין התרבויות שלמרות כל התקינות הפוליטית אסור להתכחש לו: התרבות היהודית מקדשת את החיים, בעוד התרבות המוסלמית, במיוחד של הפונדמנטליזם האסלאמי, מקדשת את המוות. אנחנו אומרים "בנפול אויבך אל תשמח", והם אומרים: דין מוחמד בחרב, ו"איטבח אל-יאהוד"; מקדשים את הג'יהאד ובעיניהם אדם שמת תוך כדי רצח בני אדם אחרים הוא "שאהיד", כלומר מעיד על גדולת האל. כמובן, בפועל יש גם מוסלמים רבים שאינם שואפי מוות, ויש פה ושם יהודים שעל רקע התמשכות הסכסוך אולי ישמחו כשיראו פגיעה קשה בערבים בעזה. אבל גם בפועל, ולא רק בטקסטים, קיצוני הקיצונים אצלנו לא יעלו בדעתם לחלק סוכריות כשילדים ערבים נהרגים, ואילו שם זו התנהגות מקובלת.

    מהבחינה הפוליטית יש כאן תחושה מייאשת, של חיים באזור שזו תרבותו. אבל יש כאן גם ציווי לעמוד על המשמר, לא להיכנע לסיסמאות שטוענות שכל הצבעה על "הבדלים מנטאליות" הן בגדר "גזענות", אלא להיאבק מאבק עיקש ונחרץ כנגד תרבות המוות הזו. לא רק בישראל, אלא בכל העולם החופשי שוחר החיים, משום שהמאבק של תרבות המוות הזו איננו רק נגדנו.  ואותם חוגים ערבים ומוסלמים המתנגדים לטענה שתרבותם תרבות מוות - עליהם חובת ההוכחה. עליהם להיות חלוצי המאבק כנגדה, מכיוון שהיא קודם כל תהרוס, ולמעשה כבר הורסת, את חייהם שלהם.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/4/08 14:27:

      א. הייתי בחברון בתקופת ברוך גולדשטיין והתושבים היהודים של חברון חילקו מנות לפורים וחגגו בעוד התושבים הערבים אבלים.

      ב. אני לא מבין איך אתה מהלל את היהודים שאחרי ששופכים להם דם של שמונה ילדים תמימים לא יוצאים לבצע נקמה בערבים.

      האם זה שאנחנו מתירים את דם עצמנו הופך אותנו למוסריים יותר?

      האם זה שהיהודים לא יודעים להגן על עצמם במקרים רבים הופך אותנו לטובים יותר?

       

      אני חושב למשל שאחרי הפיגוע בדולפינריום היה צריך לפוצץ את המסגד שנמצא מולו.

       

      אני חושב שאחרי הפיגוע בבית הרב אם היה יוצא המון משולהב להוציא את העצבים על הערבים מהשכונה של הרוצח זה לא היה הופך את היהודים לחיות ברבריות כי אם לבני אדם.

       

      אולי כל המוסריות היהודית הזאת באה לחפות על חולשה של העם שלנו?

       וכל הגויים צופים בנו חוטפים על ימין ועל שמאל מאוייב שהוא כביכול חלש מאיתנו, צופים ומבינים שאין לנו זכות למדינה משלנו אם אנחנו לא יכולים להראות מי כאן הבוס.

       

      תתעוררו ותתחילו להילחם, כי כשיהיה הרגע להילחם, הרגע שידפוק לכם בחלון, אז יהיה כנראה מאוחר מידי. האוייב יימצא בתוך ביתנו.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יאיר שלג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין