זה היה אירוע ירושלמי למהדרין – "משפטנים על הבר" בחצר אליאנס בשוק מחנה יהודה. על הבימה שרת המשפטים איילת שקד, מנכ"לית משרדה עו"ד אמי פלמור. בשורה הראשונה - היועץ המשפטי לממשלה. בקהל – עורכי דין צעירים וסטודנטים למשפטים – במפגש של צמרת המשרד עם הדור הצעיר במקצוע בשיתוף אגודת הסטודנטים ו"רוח חדשה".

הייתי שם כדי להאזין וכדי להביא דברים לאתר לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים בעריכתי.

לפתע התרומם אדם לא צעיר ופרץ בצעקות. זיהיתי אותו ממופעי זעם אחרים שלו בפורומים משפטיים. אם הבנתי נכון את זעקותיו המבולבלות- יש בליבו זעם רב על המערכת המשפטית שאיפשרה קשרים כאלה ואחרים עם משטרים שאינם לרוחו באפריקה.

טבעת של שוטרים הקיפה אותו. ניסתה לפנות אותו – ללא הפעלת כח מוגזם. צילמתי ומקרוב. אחד השוטרים – לא זה המצולם כאן – הורה לי  להפסיק מיד.

לא היתה הפרעה בצילום לפעולת השוטרים שהיתה מוצדקת. היה צורך לפנות את האיש ומופע המחאה הקולני שלו כדי להמשיך את השיח ללא הפרעה. בצילום לא היה חשש של הבאה להסתה נוספת של מי מן הנוכחים.

השוטר החליט והורה: אין לצלם.

אם הצעת חוק הנידונה בימים אלה בכנסת, הצעה האוסרת תיעוד רגעים שכאלה בפעולת כוחות בטחון תעבור כלשונה – תהיה אכן לשוטר כזה ולאחרים עילה חוקית להפסקת תיעוד ולהרבה יותר מכך: הטלת עונש מאסר על המתעד. זאת אם תינתן לתכלית הצילום פרשנות של כוונה לפגוע בפעילות הכח ויכולתו לפעול הן בזירת הצילום והן בעתיד.

הבנתי את הצורך בתיקון והחרגת הצעת החוק. עכשיו ראיתי אותו – חשתי אותו מקרוב – ובעיתוי עכשווי.

בימים אלה נוסחה במועצת העיתונות שיש לי הזכות להיות חבר בנשיאותה – הודעה המבקשת להחריג מאיסורי תיעוד של שוטרים או חיילים את התקשורת המקצועית: לפחות את צלמי העיתונות היוצאים לשטח כדי להביא תמונת מצב לציבור – להביא את המציאות כמות שהיא.

וזאת לשון ההודעה:

"מועצת העיתונות קוראת לבית המחוקקים לסייג את הצעת החוק המבקשת לאסור תיעוד פעילות חיילי צה"ל בעת מילוי תפקידם – בהעדר החלה על פעילותם של עיתונאים בשליחות המבקשים להביא לציבור תמונת מצב כמות שהיא מזירת הפעילות.

המועצה מציינת כי דווקא במדינה בה העיתונות חופשית מכל מדינה אחרת במרחב ואינה נופלת ביכולתה לפעול מן התקשורת בדמוקרטיות מתקדמות ודווקא במדינה בעלת צבא ערכי הפועל על פי עקרונות המשפט הבינלאומי, עלולה לעבור חקיקה המציירת את הצבא וכוחות הביטחון בכלל כמי שיש להם מה להסתיר ואף להוריד עוד יותר את הדרוג של התקשורת בישראל בסולם הבינלאומי של דרוג החופש לדווח.

 זכות הציבור לדעת – זכות התקשורת להביא את כל המידע בכפוף ליכולתה של הצנזורה לפסול. כל פסילה גורפת של יכולת הבאת תמונת מצב מקצועית מן השטח רק תעודד הדלפות מוטות המנסות לצייר תמונה מגמתית".