כדורגל, בעיני, הוא דרמה, קומדיה, סטירה, אלימות, חמלה, תרמית, יושרה, ספרות מעולה הדנה בתופעות אנושיות הכי מלהיבות. המשחק בין פולין לסנגל במונדיאל היה משחק הכדורגל הטוב והמלהיב ביותר שראיתי בימי חיי. עלילה כזו, אני חושב, גם שייקספיר לא יכול היה להמציא.

נבחרת פולין הלבנה עלתה למגרש ביהירות מופגנת: אנחנו, הנבחרת הלבנה האירופית, בעלת מסורת של כדורגל קלסי בטיבו, עולים למגרש ופוגשים שם חבורת כושים, שלמרות שמם הטוב שהוכח לא פעם, אינם יכולים להשתוות אלינו האירופים בעלי מסורת הכדורגל המפוארת במשך שנים רבות. גם שני המאמנים בהופעתם החיצונית הדגישו את ההבדל התרבותי בין שתי הנבחרות. פולני לבן, ממושקף ומסורק לעילא, שביל ישר כסרגל קובע את הפסקת המסורתית שבין שני חלקי התסרוקת, חליפה אירופאית מסורתית המדגישה אופנה מקובלת באירופה מאות בשנים, דק גזרה ומאופק, יושב במקום המיועד למאמן כדורגל בספסל המילואים של קבוצת פולין. עד שהמציאות הכריחה אותו לקום ממקומו   כשעל פניו מרומזת הפתעה לא מובנת לו: חבורת ההיפסטרים מאפריקה, ממדינה שמאופיינת בעולם בשודדי הים השטים בימים ושודדים ספינות מהוגנות העושות דרכן אל מרכזי מסחר מהוגנים, עושים בית ספר לכדורגל לנבחרת פולין, אשר הופקדה בידיו. ואילו המאמן של נבחרת סנגל, היפסטר שחור פנים, שערותיו תלויות סביב ראשו בסלילים מוזרים, משופם ונראה כמו זמר היפ-הופ בזוי בעיני הפולנים המהוגנים, הבטוחים בניצחון קר ומובן מאליו בעיני האוהדים הפולנים הבורגנים הלבושים כולם בחולצות מגוהצות ומסודרות של הנבחרת הפולנית.

והמשחק של שתי הנבחרות, תחרות כדורגל משובחת לעילא, הסנגלים במשחק מהיר ושוטף שהשאיר את הנבחרת הפולנית הנדהמת מתהפוכות הגורל הלא מובנות לה, שאפילו לבנדובסקי האייקון המהולל של הכדורגל העולמי, מראה פניו מעיד על כך שאינו מסוגל להכיל את הפתעת חייו: מניצחון קל ובטוח להפסד מבהיל.

קהל הצופים הפולני ביציעים עומד בשקט ובפנים נפולות שמביאות פגישה עם אסון לא צפוי. לעומתו הקהל של סנגל ססגוני, מרעיש, מחייך מאוזן לאוזן, והנשים בתוכו קופצות ומשתוללות משמחה.

דרמה אנושית מעולה מחוץ למקומה הטבעי באולם תאטרון במקום מרכזי באחת מבירות אירופה. על מגרש דשא ירוק ומטופח, אי-שם ברוסיה המארחת בפעם הראשונה, וכנראה גם אחרונה, מונדיאל כדורגל, שמשתק את שידורי החדשות העולמיים לעניין אחד ויחידי: כדורגל. הלוואי וכך יהיה כל השנה. שלום בכל השנים. אבל בתת ההכרה ברור: בעוד שבועיים אנחנו חוזרים אל המציאות - אל האלימות העולמית.