כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חוויות בחינוך

    מחשבות ורעיונות שעולים מתוך חוגים, סדנאות ומפגשים עם ילדים והורים.

    0

    הסיפור של תוהו ובוהו

    2 תגובות   יום שישי , 22/6/18, 02:03

    כשהבן שלי היה קטן, הוא לא אהב לצייר. שילוב של קושי במוטוריקה עדינה ושתי אחיות גדולות שהיו טובות בציור וביקורתיות כלפיו. הוא כן היה יצירתי, מספיק יצירתי כדי להתחמק מדברים שהוא לא רצה לעשות, כך שהמצב לא השתפר. כאשר הוא הגיע לאבחון ונשאל "אתה מעדיף לצייר בעפרון או בצבע?" הוא ענה בכנות "אני מעדיף לשחק".
     אבל יום אחד, בתקופה שלמדו בגן על סיפור בראשית, הוא פתאום התחיל לצייר ובסוף הודיע "ציירתי תוהו ובוהו!" מאוד גאה בעצמו הוא המשיך בתחביב החדש. כל ציור היה שונה אך לכל אחד הוא נתן אותו שם - תוהו ובוהו. הגננת נתנה לו לגיטימציה לצייר מה ואיך שהוא רוצה - בלי קווים מוגדרים, בלי נכון ולא נכון - והוא הבין שגם הוא יכול לצייר.
    בהמשך, במסגרת לימודים שלי בבית מדרש קהילתי, התבקשנו להפעיל דוכן בפסטיבל בנושא ספר בראשית. החלטתי, בהשראת המהפך שראיתי בבית, להקים דוכן יצירה בנושא "תוהו ובוהו". אספתי כל מיני חומרי יצירה - בריסטולים בגדלים וצבעים שונים, סוגים שונים של צבעים, דבק ומספריים, פקקים, מדבקות, ועוד דברים שאני כבר לא זוכרת. ההוראה הייתה פשוטה - אין הוראות, יוצרים באופן חופשי את מה שרוצים.
    הסתכלתי על הילדים. חלק באמת חגגו עם צבעים וחומרים שונים ללא סדר או הגיון ברור. אחרים עשו ציורים ברורים ואפילו מסגרות. הסתכלתי גם על ההורים. חלק  עמדו בצד ונתנו לילדים לעבוד, כפי שביקשתי, אחרים לא התאפקו וביקשו "לעזור" ו"לתקן". לא כל הורה מסוגל לראות את הילד שלו עושה משהו לא מושלם. ואני חשבתי על המסרים שכל ילד וילדה מקבל מהסביבה.
    כשמישהו נכנס לחדר ואומר "אני רואה תוהו ובוהו" זה לא נשמע טוב. אנחנו מבינים שיש בלגן, חוסר אחריות, לכלוך, אולי אפילו סכנה. אבל כאן ראיתי בביטוי "תוהו ובוהו" משהו אחר - חופש ליצור ללא גבולות וללא ביקורת. ויהי אור.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/6/18 13:25:

      *

       

      גם במקורות נאמר הרי "חנוך לילד על פי דרכו", אלא שכבר הרבה שנים איבד החינוך ממשמעותו המקורית היפה, ופועל על פי שטנצים מתוך מניעים לא טובים לדעתי.

      אשרי הילדים שיש להם הורים שמבינים כיצד להפעיל אותם כמו שאת במקרה זה, ואשרי התלמידים שיש להם מורים שיודעים גם לאפשר להם חופש יצירה וביטוי ולא לכלוא אותם בחוקים שלא תמיד מאפשרים להם ללמוד כמו שצריך.

       

        22/6/18 09:11:
      ציור- במובן של הגיל הרך, מחשבה לפני העלאת הפרטים על הנייר, היא נדירה למדי. שלושת בניי היו כמעט בני אותו הגיל, הבכור, ופחות משנתיים אחריו - זוג תאומים בנים. הגדול - הדיר עצמו מציורים והעדיף לפרוש צבעים, מבין התאומים - התאום היצירתי שניגן בכינור בגיל גן הילדים, דווקא התאום השני, צייר תוך משמעת ציורית שקבע לעצמו. פסיכולוג הילדים, שבחן את השלושה, העיר לגבי ״הצייר״ הערות שהתגשמו כולן בבגרותו. אבל הפסיכולוג לא זלזל במי שניגן ולא רצה לצייר. מעניין כי ההנחות שהוא העלה לפנינו, באותם הימים, התגשמו במלואן. שלושת הבנים בחרו ברפואה, מסוגים שונים, כמקצועם בחיים.

      ארכיון

      פרופיל

      pianokara
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין