כותרות TheMarker >
    ';

    אפקטים

    0

    הכל הבל

    44 תגובות   יום שבת, 23/6/18, 16:11

    מה זה משנה

    בסוף נמות

    ולא נזכור דבר מכל זה.

      

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (44)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/7/18 20:49:
      לא מוחלט, ישנם זכרונות מגלולים קודמים
        30/6/18 09:07:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2018-06-30 00:45:01

      בכל מקרה נמות. לפחות עד אז, נחיה. טוב(-:

      ------------------------------------

      כן, נכון...

      השאלה עד כמה זה תלוי בנו "לחיות טוב"

      מאחלת לכולנו חיים טובים.

      בכל מקרה נמות. לפחות עד אז, נחיה. טוב(-:
        25/6/18 20:42:

      צטט: ד. צמרת 2018-06-25 19:40:50

      הזכרת לי סיפור של טולסטוי לכמה קרקע אדם זקוק (הפוסט אינו שלי , ממליץ לקרוא ואולי לצרף לפוסט לעייל) http://cafe.themarker.com/post/1612185/

      --------------------------------

      חיוךוואיי איזה סיפור - משעשע ביותר - וגם נכון.

        25/6/18 19:40:

      הזכרת לי סיפור של טולסטוי לכמה קרקע אדם זקוק (הפוסט אינו שלי , ממליץ לקרוא ואולי לצרף לפוסט לעייל) http://cafe.themarker.com/post/1612185/

        25/6/18 19:06:

      צטט: sari10 2018-06-25 17:28:23

      צטט: ~ ~ 2018-06-25 06:22:58

      צטט: sari10 2018-06-25 06:05:09

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 18:23:20

      צטט: sari10 2018-06-24 18:08:43

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 13:07:55

      צטט: sari10 2018-06-24 09:13:47

      יקירתי,
      כפי שכתבתי לך בפייס, איש איש באמונתו יחיה.
      אני מאמינה בהישארות הנשמה.
      ולכן יותר שקטה חיוך

      ---------------------------

      אין קשר בין מה שכתבתי לבין הישארות או אי הישארות הנשמה.

      מה שכתבתי שאם לא זוכרים כלום - אז כל קשיי החיים, המלחמות, הסבל ההנאות והשמחות לא כל כך חשוב כמו שאנחנו עושים מהם. למה? לא בהכרח בכלל.
      הדברים שאנחנו עוברים בחיים לטוב או לרע הם שיעורים של למידה והתפתחות.
      הלמידה הזו באה לביטוי בהתפתחות של הנשמה שלנו.
      שם הכל נאגר ולא הולך לאיבוד.
      בנוסף, המשמעות של החוויות שלנו בחיים היא בעצם זמן ההווה בו הן מתקיימות.
      אנחנו מתייחסים יותר מידיי לעבר ולעתיד ולא נותנים מספיק מקום לרגע הזה.
      תקראי על נושא Mindfullness

      לגבי הישארות הנשמה - אם לא זוכרים כלום, אז מה זה בעצם משנה אם הנשמה נשארת או לא. הנשמה זוכרת וזה בא לידי ביטוי בגלגול הבא שלה.

      כתבתי לך בתגובה בפייס - שאנחנו נולדנו/חיים בתוך הוויה נצחית, האם זה אומר שאיך שאנחנו תופסים את עצמנו עלי אדמות נשאר נצחי כפי שאנחנו תופסים? אין לדעת - האנרגיה משנה צורה, ואין שום הוכחה או ערובה לכך ש"האני" האישי שלך כפי שאת תופסת אותו נשאר לאחר מות הגוף.

      נשמה היא מילה - תגדירי מה זאת נשמה, ממה היא עשויה, - אנרגיה טהורה. איך היא באה לידי ביטוי בחיים, נכנסת לתוך גוף גשמי. ואיך לפי דעתך היא באה לידי ביטוי לאחר המוות. חוזרת לצורה של אנרגיה.
      יקירתי, כל מה שכתבתי לך זו האמונה שלי. אין לי הוכחות מדעיות. חיוך
      על פי הספר מסע הנשמות - הנשמה היא אנרגיה של אור, אבל היא לא "האני" האישי, הגשמי המוכר לנו.

      -----------------------------------------

      תודה שרי על ההבהרה של תפיסת העולם שלך.

      בפייס כתבתי לך: שהכל וכולנו נמצאים בתוך הוויה נצחית - הוויה נצחית משמעו שמה שקיים בתוכה לא יכול להיעלם.
      הדגש הוא על "בתוכה" - איך זה פועל, ואיך זה בא לידי ביטוי - על זה נבנו המון תיאוריות ואמונות.
      תיאורית ההתפתחות - היא רק תיאוריה - לאיזה מטרה צריך להתפתח? מה זה משנה אם נתפתח או לא? מה המטרה או התחנה הסופית? 
      אם יש נשמה שהיא האני האמיתי שלי - אני מקווה שיש מקומות נוחים יותר ונעימים יותר בשביל להתפתח.
      לחזור שוב ושוב לעולם הזה - נשמע עינוי נוראי. אז ככה, לדעתי התפתחות היא לא דבר "נעים" בהכרח.
      התפתחות זה להגיע לתובנות חדשות ועמוקות בתחומים שונים,
      למידה לעיתים נובעת גם מסבל או מהתמודדות עם משברים, דילמות וקונפליקטים.
      לא הכל דבש.... החיים כאן מזמנים לנו את ההתמודדויות ה"נחוצות" להתפתחותנו.

      אם לא נשכיל להתמודד בהצלחה, נאלץ להתמודד שוב ושוב בדרכים אחרות
      אולי כדי להגיע לשלב הבא של תובנה.
      הכל הוא בעיני המתבונן. בעיניך זה נראה שעינוי נוראי,
      אימא שלי סברה שהחיים שלה לא היו שלמים לולא ההתמודדות שלה
      עם מחלה קשה וסבל נוראי.
      מתוך ההתמודדות הזו היא הגיעה לתובנות שלא היו לה קודם.
      אכן, היא הייתה אישה מיוחדת במינה, אשר ביקשה כי על המצבה שלה ייכתב:
      "כאן נטמנה אישה אשר הייתה שמחה בחייה ושמחה בעלייתה השמימה".
      היא הייתה אישה נדירה, ואני חושבת שספגתי הרבה ממנה.
      מכאן אולי הדעות שלי אשר לא מתיישבות עם אופן החשיבה שלך.

      ------------------------------------------------------------------

      בטוח שאמך היתה אישה מיוחדת ומקסימה - יהי זכרה ברוך. תודה. 

      לא הבנתי מדברייך - מה מטרת ההתפתחות, מה היעד הסופי? לעניות דעתי היעד הסופי הוא להיות במצב של אנרגיה טהורה. אבל זה רק לדעתי חיוך
      מנחם לחשוב שהסבל מפתח אותו - אבל למי זה משנה אם התפתחנו או לא, לאן זה מוביל אותנו - בסוף מתים ונשארים אנרגיה טהורה - אז מה?
      ההבדל בתפיסה שלנו הוא שאת רואה את הגוף שלך כהוויתך בעולם הזה וכמשמעות שלך.
      אני רואה את הגוף ככלי לנשמה. הנשמה שבתוך הגוף היא ה"אני" שלי ולא הגוף לכשעצמו.

      גם בעלי חיים, וצמחים עוברים את החיים ומתים בסוף - גם להם יש סוג של נשמה, גם הם חיים בתוך הוויה נצחית,

      האם גם הם צריכים להתפתח? הרי גם הם סובלים לעתים?
      כן, בהחלט. סוג אחר של הוויה. 
      לא יודעת אם שמעת, אבל נעשו מחקרים על צמחים, ומסתבר שיש להם תחושה והם מגיבים.
      למשל אם תולשים עלה מצמח, העלים שסביבו מגיבים.
      לא את כל התגובות אנחנו רואים או חשים בחושים שלנו.
      יש מכשירים שמודדים.
      בדיוק כמו שכלב שומע תדרים שאנחנו לא שומעים.
      אז מה? אם אנחנו לא שומעים משמע שהתדרים לא קיימים???

      מדוע יש אנשים שאצלם שום עציץ או צמח לא מחזיק מעמד?הכל נובל אצלם?
      ויש כאלו שהכל פורח אצלם?
      בלי קשר לתנאי אור, צל, השקייה.
      יש תדרים של אנרגיה מסוגים שונים.
      אנחנו לא יודעים הרבה.
      ובלי קשר, כמו שהגבתי קודם כאן, רצוי לחיות את הכאן והעכשיו. ההווה חשוב.

      -------------------------------------------------------------------------------------------------

      אין הוויה אחרת לבעלי חיים וצמחים - יש הוויה אחת ויחידה ל"הכל" והיא נצחית - הכל נמצא בתוכה.
      "הפיח בם נשמת חיים" כלומר הנשמה נוצרת/נוצרה מתוך ההוויה הנצחית - הנשמה לא בהכרח פרטית ואישית.
      כמו טיפת מים שחוזרת ומתאחדת עם האוקיינוס הגדול - זאת הסיבה שבפילסופיות ודתות שונות - מדברים על כך שהכל קיים באחדות - הנפרדות היא תעתוע של המוח.
      ואם בכל זאת נתעקש על נצחיות הנשמה האישית - וכפי שכתבת הנשמה היא לא הגוף, והיא גם לא האדם שאת - ברגע שהאדם מת, מותו הוא סופי מנקודת מבט אנושית. הוא לא יחזור להיות אותו אדם, גם אם נשמתו תתגלגל מתישהו חזרה לחיים - הוא יהיה אדם אחר לגמרי.
      בתוך ההוויה הנצחית האפשרויות הן אינסופיות. 
      אנחנו אנרגיה טהורה בכל מקרה, רק שבתוך הגוף אנחנו אנרגיה דחוסה בתדר ורטט מסויים.
      עדיין לא ברור מה היעד הסופי - ולמה התנסויות שונות בחיים נחשבות להתפתחות מעבר לחיים.
      ברור שלשתינו יש גישות שונות - למרות ששתינו מאמינות במשהו ערטיאלי חיוך.

        25/6/18 17:28:

      צטט: ~ ~ 2018-06-25 06:22:58

      צטט: sari10 2018-06-25 06:05:09

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 18:23:20

      צטט: sari10 2018-06-24 18:08:43

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 13:07:55

      צטט: sari10 2018-06-24 09:13:47

      יקירתי,
      כפי שכתבתי לך בפייס, איש איש באמונתו יחיה.
      אני מאמינה בהישארות הנשמה.
      ולכן יותר שקטה חיוך

      ---------------------------

      אין קשר בין מה שכתבתי לבין הישארות או אי הישארות הנשמה.

      מה שכתבתי שאם לא זוכרים כלום - אז כל קשיי החיים, המלחמות, הסבל ההנאות והשמחות לא כל כך חשוב כמו שאנחנו עושים מהם. למה? לא בהכרח בכלל.
      הדברים שאנחנו עוברים בחיים לטוב או לרע הם שיעורים של למידה והתפתחות.
      הלמידה הזו באה לביטוי בהתפתחות של הנשמה שלנו.
      שם הכל נאגר ולא הולך לאיבוד.
      בנוסף, המשמעות של החוויות שלנו בחיים היא בעצם זמן ההווה בו הן מתקיימות.
      אנחנו מתייחסים יותר מידיי לעבר ולעתיד ולא נותנים מספיק מקום לרגע הזה.
      תקראי על נושא Mindfullness

      לגבי הישארות הנשמה - אם לא זוכרים כלום, אז מה זה בעצם משנה אם הנשמה נשארת או לא. הנשמה זוכרת וזה בא לידי ביטוי בגלגול הבא שלה.

      כתבתי לך בתגובה בפייס - שאנחנו נולדנו/חיים בתוך הוויה נצחית, האם זה אומר שאיך שאנחנו תופסים את עצמנו עלי אדמות נשאר נצחי כפי שאנחנו תופסים? אין לדעת - האנרגיה משנה צורה, ואין שום הוכחה או ערובה לכך ש"האני" האישי שלך כפי שאת תופסת אותו נשאר לאחר מות הגוף.

      נשמה היא מילה - תגדירי מה זאת נשמה, ממה היא עשויה, - אנרגיה טהורה. איך היא באה לידי ביטוי בחיים, נכנסת לתוך גוף גשמי. ואיך לפי דעתך היא באה לידי ביטוי לאחר המוות. חוזרת לצורה של אנרגיה.
      יקירתי, כל מה שכתבתי לך זו האמונה שלי. אין לי הוכחות מדעיות. חיוך
      על פי הספר מסע הנשמות - הנשמה היא אנרגיה של אור, אבל היא לא "האני" האישי, הגשמי המוכר לנו.

      -----------------------------------------

      תודה שרי על ההבהרה של תפיסת העולם שלך.

      בפייס כתבתי לך: שהכל וכולנו נמצאים בתוך הוויה נצחית - הוויה נצחית משמעו שמה שקיים בתוכה לא יכול להיעלם.
      הדגש הוא על "בתוכה" - איך זה פועל, ואיך זה בא לידי ביטוי - על זה נבנו המון תיאוריות ואמונות.
      תיאורית ההתפתחות - היא רק תיאוריה - לאיזה מטרה צריך להתפתח? מה זה משנה אם נתפתח או לא? מה המטרה או התחנה הסופית? 
      אם יש נשמה שהיא האני האמיתי שלי - אני מקווה שיש מקומות נוחים יותר ונעימים יותר בשביל להתפתח.
      לחזור שוב ושוב לעולם הזה - נשמע עינוי נוראי. אז ככה, לדעתי התפתחות היא לא דבר "נעים" בהכרח.
      התפתחות זה להגיע לתובנות חדשות ועמוקות בתחומים שונים,
      למידה לעיתים נובעת גם מסבל או מהתמודדות עם משברים, דילמות וקונפליקטים.
      לא הכל דבש.... החיים כאן מזמנים לנו את ההתמודדויות ה"נחוצות" להתפתחותנו.

      אם לא נשכיל להתמודד בהצלחה, נאלץ להתמודד שוב ושוב בדרכים אחרות
      אולי כדי להגיע לשלב הבא של תובנה.
      הכל הוא בעיני המתבונן. בעיניך זה נראה שעינוי נוראי,
      אימא שלי סברה שהחיים שלה לא היו שלמים לולא ההתמודדות שלה
      עם מחלה קשה וסבל נוראי.
      מתוך ההתמודדות הזו היא הגיעה לתובנות שלא היו לה קודם.
      אכן, היא הייתה אישה מיוחדת במינה, אשר ביקשה כי על המצבה שלה ייכתב:
      "כאן נטמנה אישה אשר הייתה שמחה בחייה ושמחה בעלייתה השמימה".
      היא הייתה אישה נדירה, ואני חושבת שספגתי הרבה ממנה.
      מכאן אולי הדעות שלי אשר לא מתיישבות עם אופן החשיבה שלך.

      ------------------------------------------------------------------

      בטוח שאמך היתה אישה מיוחדת ומקסימה - יהי זכרה ברוך. תודה. 

      לא הבנתי מדברייך - מה מטרת ההתפתחות, מה היעד הסופי? לעניות דעתי היעד הסופי הוא להיות במצב של אנרגיה טהורה. אבל זה רק לדעתי חיוך
      מנחם לחשוב שהסבל מפתח אותו - אבל למי זה משנה אם התפתחנו או לא, לאן זה מוביל אותנו - בסוף מתים ונשארים אנרגיה טהורה - אז מה?
      ההבדל בתפיסה שלנו הוא שאת רואה את הגוף שלך כהוויתך בעולם הזה וכמשמעות שלך.
      אני רואה את הגוף ככלי לנשמה. הנשמה שבתוך הגוף היא ה"אני" שלי ולא הגוף לכשעצמו.

      גם בעלי חיים, וצמחים עוברים את החיים ומתים בסוף - גם להם יש סוג של נשמה, גם הם חיים בתוך הוויה נצחית,

      האם גם הם צריכים להתפתח? הרי גם הם סובלים לעתים?
      כן, בהחלט. סוג אחר של הוויה. 
      לא יודעת אם שמעת, אבל נעשו מחקרים על צמחים, ומסתבר שיש להם תחושה והם מגיבים.
      למשל אם תולשים עלה מצמח, העלים שסביבו מגיבים.
      לא את כל התגובות אנחנו רואים או חשים בחושים שלנו.
      יש מכשירים שמודדים.
      בדיוק כמו שכלב שומע תדרים שאנחנו לא שומעים.
      אז מה? אם אנחנו לא שומעים משמע שהתדרים לא קיימים???

      מדוע יש אנשים שאצלם שום עציץ או צמח לא מחזיק מעמד?הכל נובל אצלם?
      ויש כאלו שהכל פורח אצלם?
      בלי קשר לתנאי אור, צל, השקייה.
      יש תדרים של אנרגיה מסוגים שונים.
      אנחנו לא יודעים הרבה.
      ובלי קשר, כמו שהגבתי קודם כאן, רצוי לחיות את הכאן והעכשיו. ההווה חשוב.

        25/6/18 17:20:

      צטט: ~ ~ 2018-06-25 07:30:57

      צטט: גילהסטחי 2018-06-25 06:40:18

      עד שנמות רצוי לחיות, ולעשות מהחיים עניין משמעותי.

      ------------------------------------------

      כנראה שזה בדיוק מה שצריך לעשות - לחפש משמעות, או ליצור משמעות,
      או לא לחשוב ולחפש תשובות יותר מדי חיוך

      אני מסכימה שצריך למצות את החיים ולחיות את הרגע הזה בצורה הטובה ביותר.

      לא משנה מה יקרה אח"כ. למה להתעסק בעבר ובעתיד?

      ההווה הוא מה שחשוב כעת.

        25/6/18 17:13:

      צטט: bonbonyetta 2018-06-25 15:00:21

      *

       

      ובכל זאת זה משנה מאד, עד שנגיע לשלב זה איך אנו מרגישים בתוך החיים שלנו, איך אנו חיים אותם.

      אני מאמינה ששום דבר אינו הולך לאיבוד, ואת אינך יכולה לדעת אם נזכור משהו מכל זה כיון ש(טפו טפו) טרם הגעת למצב הזה, כך שאינך יודעת אם הזכרון עדיין קיים בך, בנפש, בהוויה, למרות שהגוף כבר אינו בעולם הזה.

      -------------------------------

      ברור שאפשר לדעת - האם את זוכרת חוויות מהיותך ברחם אמך? האם את זוכרת חוויות מלידתך? האם יש לך זיכרונות כלשהם מהחודשים הראשונים, יש כאלה שאפילו לא זוכרים שנתיים שלוש ראשונים.
      האם את זוכרת איזשהו קיום אישי מלפני שנולדת? אז למה את מניחה שתזכרי משהו מהחיים לאחר מותך?

      החיים הם בועה של אשליה.

      אומרים שהנשמה נצחית - אבל האדם לא נצחי. 

        25/6/18 15:00:

      *

       

      ובכל זאת זה משנה מאד, עד שנגיע לשלב זה איך אנו מרגישים בתוך החיים שלנו, איך אנו חיים אותם.

      אני מאמינה ששום דבר אינו הולך לאיבוד, ואת אינך יכולה לדעת אם נזכור משהו מכל זה כיון ש(טפו טפו) טרם הגעת למצב הזה, כך שאינך יודעת אם הזכרון עדיין קיים בך, בנפש, בהוויה, למרות שהגוף כבר אינו בעולם הזה.

       

        25/6/18 09:36:

      צטט: אהובהקליין 2018-06-25 08:08:21

       יקירה.

      נשיקה

       איזה יופי!

       פשוט  מקסים!

       לגבי דברייך.

       איש באמנותו יחיה.

      היות והנשמה היא נצחית ולאחר המוות נפרדת מהגוף-

      לא ניתן להגיד שהאדם לגמרי נמחק.

       

       

        על כך הוכחות- בספרי המדע- על פי מחקרים

      ובספר הספרים- שהוא הספר- מקור החכמה והאמת :

       

      "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".    

      [בראשית  א, כ"ז]

       

       בכל אופן הרעיון והתמונה- ממש מיוחדים  בעיניי.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.

       

       בברכה

       אהובה

      ------------------------------------------------------------------------

      תודה אהובה על התייחסותך

      ההוויה נצחית.

      מה המשמעות של נשמה נצחית לגבי הפרט המשתנה החי ומת? מה זה משנה אם הנשמה נצחית, האדם הפרטי מת אז הוא מת - לא חוזר במתכונת הנוכחית שלו.

        25/6/18 08:08:

       יקירה.

      נשיקה

       איזה יופי!

       פשוט  מקסים!

       לגבי דברייך.

       איש באמנותו יחיה.

      היות והנשמה היא נצחית ולאחר המוות נפרדת מהגוף-

      לא ניתן להגיד שהאדם לגמרי נמחק.

       

       

        על כך הוכחות- בספרי המדע- על פי מחקרים

      ובספר הספרים- שהוא הספר- מקור החכמה והאמת :

       

      "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".    

      [בראשית  א, כ"ז]

       

       בכל אופן הרעיון והתמונה- ממש מיוחדים  בעיניי.

       המשך שבוע טוב ובשורות טובות.

       

       בברכה

       אהובה

        25/6/18 07:30:

      צטט: גילהסטחי 2018-06-25 06:40:18

      עד שנמות רצוי לחיות, ולעשות מהחיים עניין משמעותי.

      ------------------------------------------

      כנראה שזה בדיוק מה שצריך לעשות - לחפש משמעות, או ליצור משמעות,
      או לא לחשוב ולחפש תשובות יותר מדי חיוך

        25/6/18 06:40:
      עד שנמות רצוי לחיות, ולעשות מהחיים עניין משמעותי.
        25/6/18 06:22:

      צטט: sari10 2018-06-25 06:05:09

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 18:23:20

      צטט: sari10 2018-06-24 18:08:43

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 13:07:55

      צטט: sari10 2018-06-24 09:13:47

      יקירתי,
      כפי שכתבתי לך בפייס, איש איש באמונתו יחיה.
      אני מאמינה בהישארות הנשמה.
      ולכן יותר שקטה חיוך

      ---------------------------

      אין קשר בין מה שכתבתי לבין הישארות או אי הישארות הנשמה.

      מה שכתבתי שאם לא זוכרים כלום - אז כל קשיי החיים, המלחמות, הסבל ההנאות והשמחות לא כל כך חשוב כמו שאנחנו עושים מהם. למה? לא בהכרח בכלל.
      הדברים שאנחנו עוברים בחיים לטוב או לרע הם שיעורים של למידה והתפתחות.
      הלמידה הזו באה לביטוי בהתפתחות של הנשמה שלנו.
      שם הכל נאגר ולא הולך לאיבוד.
      בנוסף, המשמעות של החוויות שלנו בחיים היא בעצם זמן ההווה בו הן מתקיימות.
      אנחנו מתייחסים יותר מידיי לעבר ולעתיד ולא נותנים מספיק מקום לרגע הזה.
      תקראי על נושא Mindfullness

      לגבי הישארות הנשמה - אם לא זוכרים כלום, אז מה זה בעצם משנה אם הנשמה נשארת או לא. הנשמה זוכרת וזה בא לידי ביטוי בגלגול הבא שלה.

      כתבתי לך בתגובה בפייס - שאנחנו נולדנו/חיים בתוך הוויה נצחית, האם זה אומר שאיך שאנחנו תופסים את עצמנו עלי אדמות נשאר נצחי כפי שאנחנו תופסים? אין לדעת - האנרגיה משנה צורה, ואין שום הוכחה או ערובה לכך ש"האני" האישי שלך כפי שאת תופסת אותו נשאר לאחר מות הגוף.

      נשמה היא מילה - תגדירי מה זאת נשמה, ממה היא עשויה, - אנרגיה טהורה. איך היא באה לידי ביטוי בחיים, נכנסת לתוך גוף גשמי. ואיך לפי דעתך היא באה לידי ביטוי לאחר המוות. חוזרת לצורה של אנרגיה.
      יקירתי, כל מה שכתבתי לך זו האמונה שלי. אין לי הוכחות מדעיות. חיוך
      על פי הספר מסע הנשמות - הנשמה היא אנרגיה של אור, אבל היא לא "האני" האישי, הגשמי המוכר לנו.

      -----------------------------------------

      תודה שרי על ההבהרה של תפיסת העולם שלך.

      בפייס כתבתי לך: שהכל וכולנו נמצאים בתוך הוויה נצחית - הוויה נצחית משמעו שמה שקיים בתוכה לא יכול להיעלם.
      הדגש הוא על "בתוכה" - איך זה פועל, ואיך זה בא לידי ביטוי - על זה נבנו המון תיאוריות ואמונות.
      תיאורית ההתפתחות - היא רק תיאוריה - לאיזה מטרה צריך להתפתח? מה זה משנה אם נתפתח או לא? מה המטרה או התחנה הסופית? 
      אם יש נשמה שהיא האני האמיתי שלי - אני מקווה שיש מקומות נוחים יותר ונעימים יותר בשביל להתפתח.
      לחזור שוב ושוב לעולם הזה - נשמע עינוי נוראי. אז ככה, לדעתי התפתחות היא לא דבר "נעים" בהכרח.
      התפתחות זה להגיע לתובנות חדשות ועמוקות בתחומים שונים,
      למידה לעיתים נובעת גם מסבל או מהתמודדות עם משברים, דילמות וקונפליקטים.
      לא הכל דבש.... החיים כאן מזמנים לנו את ההתמודדויות ה"נחוצות" להתפתחותנו.

      אם לא נשכיל להתמודד בהצלחה, נאלץ להתמודד שוב ושוב בדרכים אחרות
      אולי כדי להגיע לשלב הבא של תובנה.
      הכל הוא בעיני המתבונן. בעיניך זה נראה שעינוי נוראי,
      אימא שלי סברה שהחיים שלה לא היו שלמים לולא ההתמודדות שלה
      עם מחלה קשה וסבל נוראי.
      מתוך ההתמודדות הזו היא הגיעה לתובנות שלא היו לה קודם.
      אכן, היא הייתה אישה מיוחדת במינה, אשר ביקשה כי על המצבה שלה ייכתב:
      "כאן נטמנה אישה אשר הייתה שמחה בחייה ושמחה בעלייתה השמימה".
      היא הייתה אישה נדירה, ואני חושבת שספגתי הרבה ממנה.
      מכאן אולי הדעות שלי אשר לא מתיישבות עם אופן החשיבה שלך.

      ------------------------------------------------------------------

      בטוח שאמך היתה אישה מיוחדת ומקסימה - יהי זכרה ברוך.

      לא הבנתי מדברייך - מה מטרת ההתפתחות, מה היעד הסופי? מנחם לחשוב שהסבל מפתח אותו - אבל למי זה משנה אם התפתחנו או לא, לאן זה מוביל אותנו - בסוף מתים ונשארים אנרגיה טהורה - אז מה?
      גם בעלי חיים, וצמחים עוברים את החיים ומתים בסוף - גם להם יש סוג של נשמה, גם הם חיים בתוך הוויה נצחית,

      האם גם הם צריכים להתפתח? הרי גם הם סובלים לעתים?


        25/6/18 06:13:

      צטט: בדולח. 2018-06-24 20:58:48

      סופו של אדם למות, זו מציאות ששום טכניקה בעולם תעצור את זה. נותרת השאלה איך אנו חיים בעולמינו הצר, עד שאנו מתים.

      --------------------------------------

      לא מתכחשים למוות - לפעמים נוטים להתעלם ממנו.

      איך אנו חיים? עד כמה זה תלוי בנו? ועד כמה צריך לעשות עניין מדברים שקורים בחיים - טובים כרעים.

        25/6/18 06:05:

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 18:23:20

      צטט: sari10 2018-06-24 18:08:43

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 13:07:55

      צטט: sari10 2018-06-24 09:13:47

      יקירתי,
      כפי שכתבתי לך בפייס, איש איש באמונתו יחיה.
      אני מאמינה בהישארות הנשמה.
      ולכן יותר שקטה חיוך

      ---------------------------

      אין קשר בין מה שכתבתי לבין הישארות או אי הישארות הנשמה.

      מה שכתבתי שאם לא זוכרים כלום - אז כל קשיי החיים, המלחמות, הסבל ההנאות והשמחות לא כל כך חשוב כמו שאנחנו עושים מהם. למה? לא בהכרח בכלל.
      הדברים שאנחנו עוברים בחיים לטוב או לרע הם שיעורים של למידה והתפתחות.
      הלמידה הזו באה לביטוי בהתפתחות של הנשמה שלנו.
      שם הכל נאגר ולא הולך לאיבוד.
      בנוסף, המשמעות של החוויות שלנו בחיים היא בעצם זמן ההווה בו הן מתקיימות.
      אנחנו מתייחסים יותר מידיי לעבר ולעתיד ולא נותנים מספיק מקום לרגע הזה.
      תקראי על נושא Mindfullness

      לגבי הישארות הנשמה - אם לא זוכרים כלום, אז מה זה בעצם משנה אם הנשמה נשארת או לא. הנשמה זוכרת וזה בא לידי ביטוי בגלגול הבא שלה.

      כתבתי לך בתגובה בפייס - שאנחנו נולדנו/חיים בתוך הוויה נצחית, האם זה אומר שאיך שאנחנו תופסים את עצמנו עלי אדמות נשאר נצחי כפי שאנחנו תופסים? אין לדעת - האנרגיה משנה צורה, ואין שום הוכחה או ערובה לכך ש"האני" האישי שלך כפי שאת תופסת אותו נשאר לאחר מות הגוף.

      נשמה היא מילה - תגדירי מה זאת נשמה, ממה היא עשויה, - אנרגיה טהורה. איך היא באה לידי ביטוי בחיים, נכנסת לתוך גוף גשמי. ואיך לפי דעתך היא באה לידי ביטוי לאחר המוות. חוזרת לצורה של אנרגיה.
      יקירתי, כל מה שכתבתי לך זו האמונה שלי. אין לי הוכחות מדעיות. חיוך
      על פי הספר מסע הנשמות - הנשמה היא אנרגיה של אור, אבל היא לא "האני" האישי, הגשמי המוכר לנו.

      -----------------------------------------

      תודה שרי על ההבהרה של תפיסת העולם שלך.

      בפייס כתבתי לך: שהכל וכולנו נמצאים בתוך הוויה נצחית - הוויה נצחית משמעו שמה שקיים בתוכה לא יכול להיעלם.
      הדגש הוא על "בתוכה" - איך זה פועל, ואיך זה בא לידי ביטוי - על זה נבנו המון תיאוריות ואמונות.
      תיאורית ההתפתחות - היא רק תיאוריה - לאיזה מטרה צריך להתפתח? מה זה משנה אם נתפתח או לא? מה המטרה או התחנה הסופית? 
      אם יש נשמה שהיא האני האמיתי שלי - אני מקווה שיש מקומות נוחים יותר ונעימים יותר בשביל להתפתח.
      לחזור שוב ושוב לעולם הזה - נשמע עינוי נוראי. אז ככה, לדעתי התפתחות היא לא דבר "נעים" בהכרח.
      התפתחות זה להגיע לתובנות חדשות ועמוקות בתחומים שונים,
      למידה לעיתים נובעת גם מסבל או מהתמודדות עם משברים, דילמות וקונפליקטים.
      לא הכל דבש.... החיים כאן מזמנים לנו את ההתמודדויות ה"נחוצות" להתפתחותנו.

      אם לא נשכיל להתמודד בהצלחה, נאלץ להתמודד שוב ושוב בדרכים אחרות
      אולי כדי להגיע לשלב הבא של תובנה.
      הכל הוא בעיני המתבונן. בעיניך זה נראה שעינוי נוראי,
      אימא שלי סברה שהחיים שלה לא היו שלמים לולא ההתמודדות שלה
      עם מחלה קשה וסבל נוראי.
      מתוך ההתמודדות הזו היא הגיעה לתובנות שלא היו לה קודם.
      אכן, היא הייתה אישה מיוחדת במינה, אשר ביקשה כי על המצבה שלה ייכתב:
      "כאן נטמנה אישה אשר הייתה שמחה בחייה ושמחה בעלייתה השמימה".
      היא הייתה אישה נדירה, ואני חושבת שספגתי הרבה ממנה.
      מכאן אולי הדעות שלי אשר לא מתיישבות עם אופן החשיבה שלך.

        24/6/18 20:58:

      סופו של אדם למות, זו מציאות ששום טכניקה בעולם תעצור את זה. נותרת השאלה איך אנו חיים בעולמינו הצר, עד שאנו מתים.

        24/6/18 18:23:

      צטט: sari10 2018-06-24 18:08:43

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 13:07:55

      צטט: sari10 2018-06-24 09:13:47

      יקירתי,
      כפי שכתבתי לך בפייס, איש איש באמונתו יחיה.
      אני מאמינה בהישארות הנשמה.
      ולכן יותר שקטה חיוך

      ---------------------------

      אין קשר בין מה שכתבתי לבין הישארות או אי הישארות הנשמה.

      מה שכתבתי שאם לא זוכרים כלום - אז כל קשיי החיים, המלחמות, הסבל ההנאות והשמחות לא כל כך חשוב כמו שאנחנו עושים מהם. למה? לא בהכרח בכלל.
      הדברים שאנחנו עוברים בחיים לטוב או לרע הם שיעורים של למידה והתפתחות.
      הלמידה הזו באה לביטוי בהתפתחות של הנשמה שלנו.
      שם הכל נאגר ולא הולך לאיבוד.
      בנוסף, המשמעות של החוויות שלנו בחיים היא בעצם זמן ההווה בו הן מתקיימות.
      אנחנו מתייחסים יותר מידיי לעבר ולעתיד ולא נותנים מספיק מקום לרגע הזה.
      תקראי על נושא Mindfullness

      לגבי הישארות הנשמה - אם לא זוכרים כלום, אז מה זה בעצם משנה אם הנשמה נשארת או לא. הנשמה זוכרת וזה בא לידי ביטוי בגלגול הבא שלה.

      כתבתי לך בתגובה בפייס - שאנחנו נולדנו/חיים בתוך הוויה נצחית, האם זה אומר שאיך שאנחנו תופסים את עצמנו עלי אדמות נשאר נצחי כפי שאנחנו תופסים? אין לדעת - האנרגיה משנה צורה, ואין שום הוכחה או ערובה לכך ש"האני" האישי שלך כפי שאת תופסת אותו נשאר לאחר מות הגוף.

      נשמה היא מילה - תגדירי מה זאת נשמה, ממה היא עשויה, - אנרגיה טהורה. איך היא באה לידי ביטוי בחיים, נכנסת לתוך גוף גשמי. ואיך לפי דעתך היא באה לידי ביטוי לאחר המוות. חוזרת לצורה של אנרגיה.
      יקירתי, כל מה שכתבתי לך זו האמונה שלי. אין לי הוכחות מדעיות. חיוך
      על פי הספר מסע הנשמות - הנשמה היא אנרגיה של אור, אבל היא לא "האני" האישי, הגשמי המוכר לנו.

      -----------------------------------------

      תודה שרי על ההבהרה של תפיסת העולם שלך.

      בפייס כתבתי לך: שהכל וכולנו נמצאים בתוך הוויה נצחית - הוויה נצחית משמעו שמה שקיים בתוכה לא יכול להיעלם.
      הדגש הוא על "בתוכה" - איך זה פועל, ואיך זה בא לידי ביטוי - על זה נבנו המון תיאוריות ואמונות.
      תיאורית ההתפתחות - היא רק תיאוריה - לאיזה מטרה צריך להתפתח? מה זה משנה אם נתפתח או לא? מה המטרה או התחנה הסופית? 
      אם יש נשמה שהיא האני האמיתי שלי - אני מקווה שיש מקומות נוחים יותר ונעימים יותר בשביל להתפתח.
      לחזור שוב ושוב לעולם הזה - נשמע עינוי נוראי.

        24/6/18 18:08:

      צטט: ~ ~ 2018-06-24 13:07:55

      צטט: sari10 2018-06-24 09:13:47

      יקירתי,
      כפי שכתבתי לך בפייס, איש איש באמונתו יחיה.
      אני מאמינה בהישארות הנשמה.
      ולכן יותר שקטה חיוך

      ---------------------------

      אין קשר בין מה שכתבתי לבין הישארות או אי הישארות הנשמה.

      מה שכתבתי שאם לא זוכרים כלום - אז כל קשיי החיים, המלחמות, הסבל ההנאות והשמחות לא כל כך חשוב כמו שאנחנו עושים מהם. למה? לא בהכרח בכלל.
      הדברים שאנחנו עוברים בחיים לטוב או לרע הם שיעורים של למידה והתפתחות.
      הלמידה הזו באה לביטוי בהתפתחות של הנשמה שלנו.
      שם הכל נאגר ולא הולך לאיבוד.
      בנוסף, המשמעות של החוויות שלנו בחיים היא בעצם זמן ההווה בו הן מתקיימות.
      אנחנו מתייחסים יותר מידיי לעבר ולעתיד ולא נותנים מספיק מקום לרגע הזה.
      תקראי על נושא Mindfullness

      לגבי הישארות הנשמה - אם לא זוכרים כלום, אז מה זה בעצם משנה אם הנשמה נשארת או לא. הנשמה זוכרת וזה בא לידי ביטוי בגלגול הבא שלה.

      כתבתי לך בתגובה בפייס - שאנחנו נולדנו/חיים בתוך הוויה נצחית, האם זה אומר שאיך שאנחנו תופסים את עצמנו עלי אדמות נשאר נצחי כפי שאנחנו תופסים? אין לדעת - האנרגיה משנה צורה, ואין שום הוכחה או ערובה לכך ש"האני" האישי שלך כפי שאת תופסת אותו נשאר לאחר מות הגוף.

      נשמה היא מילה - תגדירי מה זאת נשמה, ממה היא עשויה, - אנרגיה טהורה. איך היא באה לידי ביטוי בחיים, נכנסת לתוך גוף גשמי. ואיך לפי דעתך היא באה לידי ביטוי לאחר המוות. חוזרת לצורה של אנרגיה.
      יקירתי, כל מה שכתבתי לך זו האמונה שלי. אין לי הוכחות מדעיות. חיוך
      על פי הספר מסע הנשמות - הנשמה היא אנרגיה של אור, אבל היא לא "האני" האישי, הגשמי המוכר לנו.

        24/6/18 17:50:

      צטט: flora2001 2018-06-24 17:39:38

      צודקת "אבל בסוף הכל נשכח ונמוג,

      אז צריך לקחת הכל כולל הכל בפרופורציה."

      אבל זה קשה באותו רגע .

      אולי עם הזמן.

      מה עושים עם הסקרנות ?

      צודקת גם עם האנרגיה (לפי חוק שימור האנרגיה).

      תראי ,איך כמה מילים שבפוסט היו טריגר לדיון פילוסופי

      מורחב ומרתק חיוך

      נשיקה

      --------------------------------

      איזה יופי של תגובה - ממש בדיוק לזה התכוונתי, 
      וגם לדיון פילוסופי - זה התחביב שלי חיוך
      מסכימה עם כל מילה שכתבת|4U|

      תודה פלורה|׳×׳•׳“׳”|

        24/6/18 17:39:

      צודקת "אבל בסוף הכל נשכח ונמוג,

      אז צריך לקחת הכל כולל הכל בפרופורציה."

      אבל זה קשה באותו רגע .

      אולי עם הזמן.

      מה עושים עם הסקרנות ?

      צודקת גם עם האנרגיה (לפי חוק שימור האנרגיה).

      תראי ,איך כמה מילים שבפוסט היו טריגר לדיון פילוסופי

      מורחב ומרתק חיוך

      נשיקה

        24/6/18 13:07:

      צטט: sari10 2018-06-24 09:13:47

      יקירתי,
      כפי שכתבתי לך בפייס, איש איש באמונתו יחיה.
      אני מאמינה בהישארות הנשמה.
      ולכן יותר שקטה חיוך

      ---------------------------

      אין קשר בין מה שכתבתי לבין הישארות או אי הישארות הנשמה.

      מה שכתבתי שאם לא זוכרים כלום - אז כל קשיי החיים, המלחמות, הסבל ההנאות והשמחות לא כל כך חשוב כמו שאנחנו עושים מהם.

      לגבי הישארות הנשמה - אם לא זוכרים כלום, אז מה זה בעצם משנה אם הנשמה נשארת או לא.

      כתבתי לך בתגובה בפייס - שאנחנו נולדנו/חיים בתוך הוויה נצחית, האם זה אומר שאיך שאנחנו תופסים את עצמנו עלי אדמות נשאר נצחי כפי שאנחנו תופסים? אין לדעת - האנרגיה משנה צורה, ואין שום הוכחה או ערובה לכך ש"האני" האישי שלך כפי שאת תופסת אותו נשאר לאחר מות הגוף.

      נשמה היא מילה - תגדירי מה זאת נשמה, ממה היא עשויה, איך היא באה לידי ביטוי בחיים, ואיך לפי דעתך היא באה לידי ביטוי לאחר המוות. 

      על פי הספר מסע הנשמות - הנשמה היא אנרגיה של אור, אבל היא לא "האני" האישי, הגשמי המוכר לנו.

        24/6/18 09:13:

      יקירתי,
      כפי שכתבתי לך בפייס, איש איש באמונתו יחיה.
      אני מאמינה בהישארות הנשמה.
      ולכן יותר שקטה חיוך

        24/6/18 00:01:

      צטט: יצחק. ב 2018-06-23 23:02:54

      ואם בכל זאת נולדנו, אולי זה כן משנה?

      ואם זה משנה, אולי זה לא קשור לזיכרון?

      ומי שאינו יודע למה נולדנו, האם זה אומר שאין סיבה?

      ----------------------------------------------------------------

      ברור שיש סיבה להיוולדנו - זרע וביצית נפגשו לאחר קיום יחסי מין - זאת הסיבה.

      ללא זיכרון ה"אני" האישי לא קיים.

       

      בכל זאת נולדנו ובכל זאת נמות - ומה שצברנו בחיים בכל הרבדים והתחומים אין - מה ערכו עבורנו לאחר מותנו - אז מה זה משנה כל אלה.

        23/6/18 23:49:

      צטט: מרצ'לו קוף 2018-06-23 22:15:55

      אבל זה רק בסוף ...בינתיים אנחנו חיים וצריך להתאמץ כדי לעשות את זה בצורה הכי אינטנסיבית האפשרית אינטלקטואלית ורגשית ולא להיגרר להסחת דעת .....( מונדיאל ? ) ...כלומר להזדהות עם כמה שיותר אנשים .... מישהו אמר אקזיסטציאליזם ?

      -----------------------------------------

      אבל הסוף מעיד על ההתחלה - כשזה נגמר, כאילו לא היה כלל. ואם לא זוכרים כלום, אז שום דבר לא שווה לעשות עניין ממנו.

        23/6/18 23:47:

      צטט: Vered C 2018-06-23 19:54:09

      צטט: ~ ~ 2018-06-23 19:13:31

      צטט: Vered C 2018-06-23 18:44:17

      מעטים האנשים שמשאירים חותם עם לכתם. עוד מאה שנה בכלל לא יזכרו אותנו. אז זה באמת לא משנה. לחיות ולמות. מה שבאמצע זו בחירה של כל אחד. בחירה זמנית ביותר.

      ---------

      לפעמים נדמה אפילו שהבחירה שלנו היא לא לגמרי חופשית.
      אז במילים אחרות אפשר להגיד שהחיים הם בועה של אשליה.

      יחד עם זאת, אי אפשר להיעלם לגמרי - האנרגיה לא נעלמת אלא משנה צורה. 

      העניין הוא שאם אנחנו בעצם אנרגיה דחוסה - מעניין לדעת איזה צורה נקבל לאחר מות גופנו הפיסי, ואיך תבוא אנרגית התודעה שלנו לידי ביטוי.

      אם ביודענו שהכל זמני וחולף - למה אנחנו עושים עניין כל כך גדול מכל מיני דברים, קטנים כגדולים - מה זה בעצם משנה?

          

       

      יודעים בתת מודע. לא בחיי היומיום.

      אם כבר באנו לעולם, אז מה ? להתייחס להכל כמובן מאליו כאילו כלום כי עוד שמונים שנה נמות ?

      זה לא עובד ככה :) 

      אפשר להגיד שהחיים הם בזבוז זמן בין לידה למוות. תכלס.

      -----------------------------------------------------------------------

      הזמן הוא אשליה של התודעה חיוך
      והחיים הם בועה שמתפוצצת חיוך    

        23/6/18 23:02:

      ואם בכל זאת נולדנו, אולי זה כן משנה?

      ואם זה משנה, אולי זה לא קשור לזיכרון?

      ומי שאינו יודע למה נולדנו, האם זה אומר שאין סיבה?

        23/6/18 22:15:
      אבל זה רק בסוף ...בינתיים אנחנו חיים וצריך להתאמץ כדי לעשות את זה בצורה הכי אינטנסיבית האפשרית אינטלקטואלית ורגשית ולא להיגרר להסחת דעת .....( מונדיאל ? ) ...כלומר להזדהות עם כמה שיותר אנשים .... מישהו אמר אקזיסטציאליזם ?
        23/6/18 19:54:

      צטט: ~ ~ 2018-06-23 19:13:31

      צטט: Vered C 2018-06-23 18:44:17

      מעטים האנשים שמשאירים חותם עם לכתם. עוד מאה שנה בכלל לא יזכרו אותנו. אז זה באמת לא משנה. לחיות ולמות. מה שבאמצע זו בחירה של כל אחד. בחירה זמנית ביותר.

      ---------

      לפעמים נדמה אפילו שהבחירה שלנו היא לא לגמרי חופשית.
      אז במילים אחרות אפשר להגיד שהחיים הם בועה של אשליה.

      יחד עם זאת, אי אפשר להיעלם לגמרי - האנרגיה לא נעלמת אלא משנה צורה. 

      העניין הוא שאם אנחנו בעצם אנרגיה דחוסה - מעניין לדעת איזה צורה נקבל לאחר מות גופנו הפיסי, ואיך תבוא אנרגית התודעה שלנו לידי ביטוי.

      אם ביודענו שהכל זמני וחולף - למה אנחנו עושים עניין כל כך גדול מכל מיני דברים, קטנים כגדולים - מה זה בעצם משנה?

          

       

      יודעים בתת מודע. לא בחיי היומיום.

      אם כבר באנו לעולם, אז מה ? להתייחס להכל כמובן מאליו כאילו כלום כי עוד שמונים שנה נמות ?

      זה לא עובד ככה :) 

      אפשר להגיד שהחיים הם בזבוז זמן בין לידה למוות. תכלס.

        23/6/18 19:13:

      צטט: Vered C 2018-06-23 18:44:17

      מעטים האנשים שמשאירים חותם עם לכתם. עוד מאה שנה בכלל לא יזכרו אותנו. אז זה באמת לא משנה. לחיות ולמות. מה שבאמצע זו בחירה של כל אחד. בחירה זמנית ביותר.

      ---------

      לפעמים נדמה אפילו שהבחירה שלנו היא לא לגמרי חופשית.
      אז במילים אחרות אפשר להגיד שהחיים הם בועה של אשליה.

      יחד עם זאת, אי אפשר להיעלם לגמרי - האנרגיה לא נעלמת אלא משנה צורה. 

      העניין הוא שאם אנחנו בעצם אנרגיה דחוסה - מעניין לדעת איזה צורה נקבל לאחר מות גופנו הפיסי, ואיך תבוא אנרגית התודעה שלנו לידי ביטוי.

      אם ביודענו שהכל זמני וחולף - למה אנחנו עושים עניין כל כך גדול מכל מיני דברים, קטנים כגדולים - מה זה בעצם משנה?

          

        23/6/18 18:44:

      צטט: * חיוש * 2018-06-23 18:25:55

      יקירה נשיקה

      אנחנו כאן עוברי רוח, הזיכרונות  והחותם שאנחנו משאירים אחרינו

      הם אצל אלו שאיתם היינו באיזה סוג של קשר ונישארים אחרי מותינו

      אהבתי מאוד את התמונה כל כך מתאימה למה שכתבת

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      שבוע טוב יקירה ובינתיים אנחנו כאן (-:

      -------------------------------------------------

      תודה חיוש,

      כמו שעניתי לתכשיט - גם אלה שנשארים אחרינו זוכרים אותנו דור או שניים, אחר כך גם הם נעלמים מעל פני האדמה

      ואנחנו נשכחים כאילו לא היינו.

      שבוע טוב

        23/6/18 18:44:
      מעטים האנשים שמשאירים חותם עם לכתם. עוד מאה שנה בכלל לא יזכרו אותנו. אז זה באמת לא משנה. לחיות ולמות. מה שבאמצע זו בחירה של כל אחד. בחירה זמנית ביותר.
        23/6/18 18:25:

      יקירה נשיקה

      אנחנו כאן עוברי רוח, הזיכרונות  והחותם שאנחנו משאירים אחרינו

      הם אצל אלו שאיתם היינו באיזה סוג של קשר ונישארים אחרי מותינו

      אהבתי מאוד את התמונה כל כך מתאימה למה שכתבת

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

      שבוע טוב יקירה ובינתיים אנחנו כאן (-:

        23/6/18 17:59:

      צטט: תכשיט 2018-06-23 17:52:50

      ועד שזה יקרה... צריך ליהנות מהרגע...:)) הזכרונות ישארו לסביבה ...

      ------------------------------------------

      זו אשליה - דור שני, שלישי זוכרים שאריות - ואחר כך גם הם נעלמים מעל פני האדמה.

      ליהנות ברור - האם רוב החיים אנחנו נהנים יותר או נאבקים יותר תחת כל מיני כותרות: קשיים, סבל וכד'.

        23/6/18 17:52:
      ועד שזה יקרה... צריך ליהנות מהרגע...:)) הזכרונות ישארו לסביבה ...
        23/6/18 17:37:

      צטט: א ח א ב 2018-06-23 17:20:56

      האדם יוצר משמעות....לעצמו בעיקר

      -------------------------------------------

      נכון, אבל בסוף הכל נשכח ונמוג,

      אז צריך לקחת הכל כולל הכל בפרופורציה.

        23/6/18 17:20:

      צטט: shimenben 2018-06-23 17:11:59

      אבל עד שנמות... למה להתעסק בזיכרון? (ואם כבר במורבידיות עסקינן, ברוב המקרים הוא עוזב לפנינו).

      ........................................

      למה לא? חיוך
      מה שעושה את האני שלנו - זה הזיכרון - בלי הזיכרון הקיום שלנו חסר ערך עצמי.

        23/6/18 17:20:
      האדם יוצר משמעות....לעצמו בעיקר
        23/6/18 17:20:

      צטט: ד. צמרת 2018-06-23 17:02:59

      צטט: ~ ~ 2018-06-23 16:52:48

      צטט: ד. צמרת 2018-06-23 16:46:54

      מעורר בי אסוסיאציה לדוד בן גוריון

      ''

      --------------------------------------

      יופי של אסוציאציה - תמיד אתה מוצא את הקשר לפוליטיקה חיוך

      תודה דודי

       

      דוד בן גוריון זה לא פוליטיקה זה היסטוריה.

      אבל נעזוב, פעם קראתי לנכדי את הסיפור "העץ הנדיב" שהוא אלגוריה לילדים לסיפור אבא גוריו

      ------------------------------------------------

      כולנו נהיה היסטוריה יום אחד, רובנו נישכח במהרה  - ואת מי שזוכרים בספרי ההיסטוריה,
      גם הוא יישכח בתום דברי הימים, או לאחר שיעבור מספיק זמן.

        23/6/18 17:11:
      אבל עד שנמות... למה להתעסק בזיכרון? (ואם כבר במורבידיות עסקינן, ברוב המקרים הוא עוזב לפנינו).
        23/6/18 17:02:

      צטט: ~ ~ 2018-06-23 16:52:48

      צטט: ד. צמרת 2018-06-23 16:46:54

      מעורר בי אסוסיאציה לדוד בן גוריון

      ''

      --------------------------------------

      יופי של אסוציאציה - תמיד אתה מוצא את הקשר לפוליטיקה חיוך

      תודה דודי

       

      דוד בן גוריון זה לא פוליטיקה זה היסטוריה.

      אבל נעזוב, פעם קראתי לנכדי את הסיפור "העץ הנדיב" שהוא אלגוריה לילדים לסיפור אבא גוריו

        23/6/18 16:52:

      צטט: ד. צמרת 2018-06-23 16:46:54

      מעורר בי אסוסיאציה לדוד בן גוריון

      ''

      --------------------------------------

      יופי של אסוציאציה - תמיד אתה מוצא את הקשר לפוליטיקה חיוך

      תודה דודי

        23/6/18 16:46:

      מעורר בי אסוסיאציה לדוד בן גוריון

      ''