כותרות TheMarker >
    ';

    קפיצה למים הקרים

    עומס ריגשי ומערכת 2

    13 תגובות   יום שבת, 23/6/18, 23:36

    הרבה אסימונים נפלו לי כשקראתי את הפרק "הבַּקרית העצלה" (פרק 3) בספרו של זוכה פרס נובל, דניאל כהנמן,"לחשוב מהר, לחשוב לאט":

     

    כהנמן מצא שיש אצלנו 2 מערכות -

     

    אם יבקשו מכם לחשב בראש כמה זה 78 כפול 23 תוך כדי הליכה נינוחה עם חבר - קרוב לוודאי שתצטרכו לעצור כדי לחשב זאת. כותב כהנמן, שמניסיון, הוא יודע, שהוא לא מסוגל לבצע פעולה מנטלית היוצרת עומס כבד על הזיכרון לטווח קצר בשעת הליכה נינוחה. גם כשהוא מאיץ את קצב הליכתו הנינוח, זה מביא להידרדרות חדה ביכולתו לחשוב באופן קוהרנטי, כיוון שיש צורך במאמץ מנטלי של שליטה עצמית כדי להתנגד לדחף להאט.

    עבור רובנו, רוב הזמן, שמירה על קו מחשבה קוהרנטי והפעלת חשיבה מאומצת, מחייבות שליטה עצמית. "הגם שלא ערכתי סקר שיטתי, אני מאמין, שמעבר תכוף ממטלה למטלה ועבודה מנטלית מואצת אינם מהנים במהותם, ושאנשים נמנעים מהם כל אימת שאפשר". כך הפך חוק המאמץ המזערי לחוק. "מי שיראה כמה פעמים אני קורא מיילים או בוחן את תכולת המקרר במהלך שעה של כתיבה, סביר שיזהה בכך דחף של בריחה ויסיק שהתמדה בה תובעת ממני יותר שליטה עצמית מכפי שאני מסוגל לגייס". 

     

    אז מה הוא מצא?

     

    כהנמן מצא שפועלות אצלנו 2 מערכות:

    מערכת 1 - אינטואיטיבית ומהירה.

    מערכת 2- אנליטית ואיטית.

     

    אם שואלים אותך חידה פשוטה-

    כדור ומחבט עולים יחד 1.10 דולר

    המחבט עולה דולר אחד יותר מהכדור.

    כמה עולה הכדור?

     

    מיד עלה בדעתך מספר. המספר הוא 10 כמובן, 10 סנט. 

     

    זו חידה שמעוררת תשובה אינטואיטיבית.

     

    אינטואיטיבית ושגויה.

     

    התשובה הנכונה היא 5 סנט.

     

    כהנמן השתמש בחידת המחבט והכדור כדי לבחון שאלה מרכזית, מה מידת הפיקוח של מערכת 2 על הצעותיה של מערכת 1? אצל אלו שעלו 10 סנט, מערכת 2 אימצה תשובה אינטואיטיבית. דומה שאנשים שתשובתם 10 סנט הם חסידים נלהבים של חוק המאמץ המזערי. לעומתם, אנשים שמתחמקים מתשובה זו, הם כנראה בעלי מוח פעיל יותר. אלפים רבים של סטודנטים השיבו על חידת הכדור והמחבט, והתוצאות הן שיותר מ-50% מהסטודנטים בהארווארד, MIT ופרינסטון השיבו תשובה אינטואיטיבית-ושגויה.

     

     

    עוד דבר מעניין שנמצא, זה ביסוס לטענה ששליטה עצמית ומאמץ קוגנטיבי, הם סוגים של עבודה מנטלית.

    מחקרים פסיכולוגיים הוכיחו שלנוכח אתגר לבצע משימה קוגנטיבית תובענית ובה בעת לעמוד בפיתוי-גדלים הסיכויים שאנשים ייכנעו לפיתוי. מסתבר שכשמערכת 2 עסוקה-למערכת 1 יש השפעה רבה יותר על ההתנהגות, והיא חובבת דברי מתיקה. "כשאנשים עסוקים קוגנטיבית, גדלים הסיכויים שהם יבצעו בחירות אנוכיות, ידברו בצורה סקסיסטית, וישפטו באופן שטחי בסיטואציות חברתיות", אך לא רק עומס קוגנטיבי גורם לשליטה עצמית מוחלשת, גם אלכוהול וחוסר שינה. בנוסף, גם חששות וחרדות באשר למידת ההצלחה במטלה פוגע לעיתים בביצוע, כיוון שהוא מעמיס על הזיכרון לטווח קצר מחשבות חרדה חסרות טעם. 

    שורה תחתונה-שליטה עצמית דורשת קשב ומאמץ.

     

    התופעה שמאמץ להפעיל כוח רצון או שליטה עצמית מעייף - מכונה הידלדלות אגו.

     

    רשימת המצבים והמטלות שכיום ידוע שהם מדלדלים שליטה עצמית, כוללים-

    דיכוי תגובה רגשית לסרט מרגש

    ביצוע סדרה של בחירות הכרוכות בקונפליקט

    ניסיון להרשים את הזולת

    תגובה אדיבה להתנהגות שלילית של בת או בן זוג

    אינטראקציה עם אדם מגזע אחר (עבור אנשים בעלי דעות קדומות).

     

    רשימת הסימנים להידלדלות האגו כוללת:

    הפרת דיאטה

    בזבוז יתר בקניות אימפולסיביות

    תגובה תוקפנית להתגרות

    התמדה קצרת טווח במטלה של לפיתה

    הצלחה מועטה במטלות קוגנטיביות ובקבלת החלטות לוגיות

     

    עכשיו אני מבינה יותר  תקופות בהן חוויתי עומס רגשי ו/או עומס קוגנטיבי.

    עבדתי שנים רבות בעומס עבודה קיצוני, שעות רבות ביום של עבודה שדרשה מאמץ קוגנטיבי גדול מאד, והיו תקופות בהן בשום אופן לא יכולתי לשמור על משקל יציב,

    אבל הרבה יותר קשה לי, מסתבר, בתקופות בהן אני חווה עומס ריגשי גדול (לא היו לי הרבה כאלו, למזלי) - בתקופות כאלו אני בשום אופן לא מסוגלת לשמור על המשקל. מאמץ פיזי (לצאת לריצה למשל) הוא כמעט בלתי אפשרי עבורי, ולדעתי זה כי אני משקיעה מאמץ אדיר כדי למלא את המטלות הקוגנטיביות היומיומיות שלי  (ריכוז בעבודה, בלימודים וכו') - ולא נשארים לי משאבים לכל היתר.

    הבנתי, וזה מעניין, שאני מסוגלת להתמודד הרבה יותר טוב עם מאמץ קוגנטיבי (מטלה אחרי מטלה, הגשת עבודות שדורשות ריכוז ומאמץ מנטלי גבוה) - בתקופות כאלו אני מסגלת לעצמי סדר יום ומכניסה לתוך סדר היום העמוס גם זמן לפעילות גופנית.

    זאת לעומת עומס ריגשי, שכשאני חווה אותו, אני מיד עולה במשקל- שזו אחד האינדיקציות ל"הידלדלות האגו" (כהנמן, לעיל). לא חוויתי הרבה תקופות כאלו, אבל לאחרונה חוויתי תקופה ארוכה יחסית של עומס ריגשי, ומעניין שהדבר הראשון שבא לידי ביטוי זה עלייה במשקל. זכור לי שזה קרה לי בשתי תקופות אחרות בחיי - בצבא, ובטיול ארוך שעשיתי בסין ובדרום מזרח אסיה(לאחר התואר). לואיז היי*** אומרת שעלייה במשקל מאותתת לנו על צורך בהגנה. אנו מעלים במשקל בזמנים בהם אנו חשים חוסר ביטחון. כמו כל אמירה, לא ניתן להכליל. אבל אצלי, אני מוצאת שזה נכון. מזה אני מסיקה, שאני כנראה לא יודעת להתמודד עם עומס ריגשי כפי שאני יודעת להתמודד עם עומס קוגנטיבי. אולי אין לי את הכלים , וזה אולי כי המסרים מהבית הם להעמיד את המטלות בקדמת הבמה, לעומת ההתמודדות עם החלק הריגשי, שכמעט לא דובר עליה בבית. איזה כלים הורים מעניקים לילדיהם על מנת להתמודד עם עומסים רגשיים? איזה כלים הייתי רוצה להעניק לילדיי כדי להתמודד עם עומסים כאלו? מהו בעצם ארסנל הכלים הקיים להתמודד עם עומסים רגשיים? 



    ***לואיז ל' היי, "אתה יכול לרפא את חייך", פרק 14 (הגוף), בעמוד 187: 
    ..."משקל יתר מייצג את הצורך בהגנה. אנו מחפשים הגנה מפגיעות, מעלבונות, מביקורת, מהתעללות, ממיניות וממצבים מיניים; מפני פחד מן החיים באופן כללי וכן מפני היבטים מסויימים בחיים. כל אחד ובחירתו. 
    אינני אדם כבד, אך למדתי במשך השנים כי כאשר אני מרגישה חוסר ביטחון ואינני נינוחה, אוסיף מספר קילוגרמים למשקלי. לאחר חלוף האיום, נעלם המשקל העודף מעצמו. 

    לוחמה בשומן היא בזבוז של זמן וכוחות. דיאטות אינן פועלות. מיד לאחר הפסקתן, שב המשקל ועולה. אהבה עצמית והערכה עצמית, נתינת אמון בתהליך החיים ותחושת ביטחון הנובעת מידיעת כוחן של מחשבותיך שלך-אלו מרכיבי הדיאטה הטובה ביותר הידועה לי. התנזרו ממחשבות שליליות, ומשקל גופכם יטפל בעצמו.

    הורים רבים מדיי דוחסים מזון אל פיו של תינוק, לא משנה מהי הבעיה. כאשר תינוקות אלה מתבגרים, הם עומדים בפני מקרר פתוח ואומרים "אינני יודע מה אני רוצה", בכל פעם שמתעוררת בעיה".

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/6/18 11:16:
      **תוספת למה שכתבתי - הכוונה מאמץ קוגנטיבי ו/או ריגשי. שניהם מעייפים את מערכת 2, שאמורה "לפקח" על מערכת 1. (המערכת היותר אינטואיטיבית ו"פזיזה").
        28/6/18 11:14:
      נכון, דוקטורלאה, יש כמובן את העניין הפיסי. שכן הנוסחה הידועה אומרת שעלייה במשקל מתרחשת עת האנרגיה שנכנסת עולה על האנרגיה שיוצאת. כלומר ברמה הפיסית - יש או עלייה בכמות הקלוריות הנכנסת לגוף, או ירידה בכמות הפעילות הפיזית, או גם וגם, מה שגורם לעליית משקל. מה שאומר כהנמן-זה שני דברים : 1. מאמץ קוגנטיבי גורם ל"הידלדלות אגו" 2. מאמץ קוגנטיבי מצריך להכניס סוכרים לגוף. (במקום אחר בספרו-לא הזכרתי את זה בפוסט - אבל הוכח במחקרים). לכן, מה שעלול לקרות, עקב עומס קוגנטיבי, זה התעייפות המערכת בשליטה על מה נכנס לגוף. שמירה על תפריט מאוזן למשל - דורשת גם היא מאמץ קוגנטיבי, ופיקוח של מערכת 2 על מערכת 1 (שרוצה לחטוף ביס מהעוגה, במקום ביס מהירק או הפרי). כשאני בעומס קוגנטיבי או ריגשי-המערכת מתעייפת, "הפיקוח" שלה על מערכת 1 - נחלש. וכך, מערכת 1 משלחת רסן, ומכניסה יותר "עוגות" לפה...
        27/6/18 12:07:
      עלייה וירידה במשקל הם נושא מורכב שהגורמים המשתתפים בו אינם רק נפשיים, והגורם הגופני-הפיסי הוא חשוב מאד. כמובן שאין לפטור לחלוטין את ההשפעה הנפשית, אבל היא אחד הגורמים בתהליך מורכב זה. לאנשים נוח מאד להתייחס לגורם נפשי שהוא מקל עליהם את המצב הפיסי של ההשמנה.
        26/6/18 13:09:

      צטט: Themis Θ 2018-06-26 10:31:35

      וואו, חלי בארץ הפלאות, עשית לי את היום...!!! אני ממש מאושרת, שבזכות הפוסט כאן, התוודעת ללואיז היי המדהימה... מאז שאני התוודעתי אליה-חיי השתנו. באמת. ועוד יותר, כשהתוודעתי אל ההרצאות והמדיטציות המוקלטות שלה.
        26/6/18 10:31:
      וואו, חלי בארץ הפלאות, עשית לי את היום...!!! אני ממש מאושרת, שבזכות הפוסט כאן, התוודעת ללואיז היי המדהימה... מאז שאני התוודעתי אליה-חיי השתנו. באמת. ועוד יותר, כשהגעתי אל ההרצאות והמדיטציות המוקלטות שלה.

      צטט: Themis Θ 2018-06-25 23:52:11

      חלי בארץ הפלאות, הוספתי לפוסט קטע מתוך ספרה של לואיז היי (שהיא כה אהובה עליי!) שמדבר על משקל יתר, ומסקנתה ביחס לקשר בין עלייה במשקל והצורך בהגנה.
      הבהרה: זה לא קשור למה שאומר פרופ' כהנמן.
      הדברים שכתב כהנמן הובילו אותי להרהורים על עלייה במשקל אצלי בתקופה האחרונה ובתקופות מסויימות אחרות,

      והזכירו לי דברים שאומרת לואיז היי על כך. בגלל שביקשת-הוספתי לפוסט את הדברים בשם אומרם:)

      ואני אוהבת מאד את איך שהפוסט בנוי עכשיו-מזרימה של מחשבה למחשבה למחשבה:)

      תודה רבה לך על הביקור, והשאלה! חיוך 

       

       

       

       

      הוספת לפוסט קטע מאוד מעניין, שבאמת תורם ידע לחוסר ידע . אהבתי את החיבור שבין האני שלך לסופרת לואיז. הפוסט בנוי מצויין.  אני שמחה שהגבתי בזכותך אני אקנה ספר שלה!! 

        25/6/18 23:52:

      חלי בארץ הפלאות, הוספתי לפוסט קטע מתוך ספרה של לואיז היי (שהיא כה אהובה עליי!) שמדבר על משקל יתר, ומסקנתה ביחס לקשר בין עלייה במשקל והצורך בהגנה.
      הבהרה: זה לא קשור למה שאומר פרופ' כהנמן.
      הדברים שכתב כהנמן הובילו אותי להרהורים על עלייה במשקל אצלי בתקופה האחרונה ובתקופות מסויימות אחרות,

      והזכירו לי דברים שאומרת לואיז היי על כך. בגלל שביקשת-הוספתי לפוסט את הדברים בשם אומרם:)

      ואני אוהבת מאד את איך שהפוסט בנוי עכשיו-מזרימה של מחשבה למחשבה למחשבה:)

      תודה רבה לך על הביקור, והשאלה! חיוך 

      "אנו מעלים במשקל בזמנים בהם אנו חשים חוסר ביטחון." - מבחינה מדעית אין שום הוכחה שיש קשר בין "חוסר ביטחון" לבין "עלייה במשקל" ואם יש כזה אני אשמח לאיזה קישור בעניין.. אבל אחלה פוסט מעניין !
        24/6/18 21:58:

      צטט: sari10 2018-06-24 09:07:41

      וואוו מיכל!!!
      איזה פוסט מעניין ומושקע.
      אני יכולה לומר שאצלי עומס רגשי גורם לירידה במשקל...
      לחוסר תיאבון, להגברת צריכת הקפאין שלי...
      מרגישה שאני"עובדת על טורים גבוהים"
      חילוף החומרים אצלי בתאוצה
      והאדרנלין מתגבר...

      זה לא עושה לי טוב,
      מעבר לירידה במשקל שזו תופעת לוואי חיובית חיוך

      התייחסתי לפסיק אחד בתוך הפוסט שלך.

      יש הרבה מקום למחשבה מעמיקה.

       

      שריל'ה עומס רגשי לא גורם לירידה במשקל או לאיבוד תיאבון, מנסיון אישי. אני שיומי ועיסוקי מלא בעומסים ריגשיים, וכן תחום העיסוק הספורטיבי שלי, שכל כולו עומסים רגשיים, אינו יוצר אצלי איבוד תיאבון או ירידה במשקל. מה שכן, סערות נפש קיצוניות ומתחים פנימיים הנוחתים לפתע עלינו, גורמים לאדם לאיבוד האיזון הנכון, ובשל כך הוא לא אוכל באופן סדור ונורמלי. וכיון שכך, אפשר לאבד משקל, ולחילופין מצב זה מביא למצב הפוך לעליה במשקל.

        24/6/18 12:15:

      שטוטית יקרה, זה כנראה ערבוב בין אישיות, לחינוך, ואולי עוד דברים...

      תודה רבה על הביקור המרענן, וטוב לפגוש גם בך!!!

      שיהיה שבוע נפלא!!!

        24/6/18 12:13:
      sari10 היקרה, תודה!!! וואו איזה כיף לך שזו תופעת הלוואי בעומס רגשי!!! הלוואיי עליי... כנראה אצלך זה בא לידי ביטוי בדברים אחרים... זה באמת מרתק ומעורר מחשבה - להבין שהמשאבים שלנו מוגבלים- הריגשי, הפיזי, המנטלי, הרוחני, אם "נוגסים" נגיסה גדולה מדיי באחד מהם- לשאר לא נשאר מקום...
        24/6/18 09:12:

      ההתמודדות עם עומס רגשי תלוייה במבנה אישיות. זו דעתי
      פוסט מושקע ומעניין


      שבוע טוב מיכלי יקרה טוב לפגוש בך

      נשיקה

        24/6/18 09:07:

      וואוו מיכל!!!
      איזה פוסט מעניין ומושקע.
      אני יכולה לומר שאצלי עומס רגשי גורם לירידה במשקל...
      לחוסר תיאבון, להגברת צריכת הקפאין שלי...
      מרגישה שאני"עובדת על טורים גבוהים"
      חילוף החומרים אצלי בתאוצה
      והאדרנלין מתגבר...

      זה לא עושה לי טוב,
      מעבר לירידה במשקל שזו תופעת לוואי חיובית חיוך

      התייחסתי לפסיק אחד בתוך הפוסט שלך.

      יש הרבה מקום למחשבה מעמיקה.

       

      תודה נשיקה

      ארכיון

      פרופיל

      Themis Θ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין